כתב סופר יורה דעה נא

דפסק בה' אישות פ"ד ה' י"ז דחצי עבד שקידש ב"ח ה"ז ספק מקודשת שפיר העתיק תי' רבא ראוי' ואין לו מי שיקח היינו מי שיגבה ממנו בב"ד ומ"מ אי תפסו ל"מ שמא בר קידושין הוא ויורשין הם וא"ש עיי'

אלא דאחר העיון נראה דראי' זו מרבא ברורה, דא"א לומר כמ"ש דבריית' מספק' בהך דינא א"כ לרבא בחצי עבד הוי ספק מקודשת והוא עצמו אמר אח"כ בח"ש וחב"ח אין קידושיו קידושין הרי פשיטא לי' דאינה מקודשת א"כ ה"ה בחצי עבד דודאי לאו קידושין ס"ל וליתנייהו לדברינו כמובן

האמת דצל"ע על הרשב"א שם דמסיק דרבא דחוי' קמדח' דמבריית' אין ראי' אבל לאמת ס"ל דח"ע יש לו קידושין עיי"ש, וצל"ע הא רבא עצמו אמר דח"ש אינה מקודשת ומ"ש ח"ע מח"ש וצ"ל דרשב"א ס"ל דח"ע עדיף מח"ש דבח"ע לא הוי שיור כ"כ כיון דאין נפקות' מקדש בכולו ודומה למקודשת בחצי' משא"כ בח"ש הגם דאינו משייר בקנינו מ"מ דומה יותר לחציך מקודשת כצ"ל לרשב"א ולפ"ז לרשב"א יש מקום לדברינו די"ל דרבא קמדחה דמבריית' אין ראיה דוודאי יש לו קידושין די"ל דהאי תנא ספוקי מספקא לי', ולאמת ס"ל לרבא דבח"ע הוי קידושין לרשב"א או ספק לשיטת רמב"ן שם ועיי'

אבל בח"ש גריעה ס"ל וודאי אינה מקודשת כן י"ל אלא בשיטת הרמב"ם בה"א דבח"ע ספק מקודשת ובח"ש וודאי מקודשת וכ' הר"ן פ"ק דקידושין דס"ל לרמב"ם דבחצי שפחה גלי קרא וילפי' משפחה חרופה כמ"ש הרמב"ם שם דשפחה חרופה האמורה בתורה היא חצי' שפחה אבל בחצי עבד דל"ל קרא נשאר בספק והקשה המרי"ט בקידושין למה לא נילף ח"ע מחצי' שפחה ויש"ש גטין כ' דקשה כח הקונה שהוא הבעל מכח הנקנה שהיא האשה שניקנת לבעל הרי ס"ל לרמב"ם דגרוע ח"ע מח"ש ואיך נימא דרבא ס"ל דח"ש אינה מקודשת בוודאי וס"ל שפחה חרופה מיועדת ובח"ע מסופק ובח"ש פשיטא לי' מסברתו דל"מ וע"כ דרבא ס"ל ה"ה חצי עבד דוודאי לית' בקידושין ומדחה מבריית' ראויה ואין לו מוודאי וקמה וגם נתחזקה ראי' פר"ח מרבא ועיין

ונלפע"ד לחזק עוד ראי' זו מדקשה לי טובא על רבא דמדחה ראויה ליטול ואין לו שזה דוחק גדול ורחוק דלמנ"מ הודיענו הבריי' שראוי' ליטול כיון שאין אופן שיהי' לו ועוד ביותר הול"ל שנשתחרר והיה לו בנים אח"כ ואי משום דטריפה זכר אינו מוליד הא איכ' תנאי ואמוראי דס"ל דטריפה מוליד בוודאי יש לאוקמי' בריי' זו יותר דלא כהלכת' מלדחוקי כל כי האי ראוי' ליטול ואין לו דוחק שקשה לסבול וצ"ע

ובישוב כ"ז נ"ל ע"פ שיטת יש"ש בחולין סימן פ' דהא דקיי"ל טריפה אינ' חי' היינו דרובא אינם חיים אבל מיעוט חיים ומובא בש"ך סימן נ"ז, וכ' בפלתי סימן מ' דה"ה דטריפה אינה יולד' רוב אבל מיעוט יולדת וליש"ש הנ"ל קשה לוקמי רבא בנשתחרר והוליד גם למ"ד טריפה א"מ וה"ה זכר מ"מ כיון שיש אופן בעולם דאקרי והוליד צריכ' בריי' להשמיענו דחצי כופר ליורשיו וצ"ע

ונ"ל דהנה בש"ס חולין פ"ק יליף דאזלינן בתר רובא ממכה אביו ואמו ולא מצינו אופן דנדע דאבוה הוא רק משום דאזלינן בתר רובא ורוב בעילות אחר הבעל ונ"ל בטריפה ל"ש רוב בעילות אחר הבעל דנגד זה רוב טריפה אינו מוליד ונהי דמיעוט איכא מ"מ אוקי רוב כנגד רוב וליכא רוב לתלות בבעל ומכה אביו שהיה טריפה בשעה שנתעברה אמו והיה מן המיעוט וחי יותר מיב"ח עד שנתגדל הבן והכהו לא מתחייב מיתה כנ"ל וה"ה וכ"ש בדבר שבממון דל"א דאבוה לא מבעי' למ"ד דלא אזלינן בממון אחר הרוב ובכ"מ נותנין חצי כופר ליורשיו וכן במוציא שם רע ובאונס ובמפתה כיון שכבר החזקנוהו לאב לכל דבר גם בממון אזלינן בתר רוב עיין הפלא"ה ספ"ק דכתובות וכבר קדמוהו בכעין זה בתוס' בכורות ספ"ג והארכנו במק"א ואכ"מ אבל באב טריפה דלא החזקנו דאביו הוא לשום דבר כ"ש לענין ממון ואפי' לרב דס"ל הולכין בממון אחר הרוב מ"מ הכא לאו רוב הוא ואפי' לענין איסור כנ"ל פשוט וברור

וע"פ הוצעה זו נ"ל דכוונת ראוי' ואין לו היינו ביש אופן שיש לו יורשים בנשתחרר והוליד הגם דטריפה אינו מוליד מ"מ מיעוט איכא ומ"מ אין להם ליורשים לגבות דלמא לאו אבוה הוא דברוב בעילות ליכא למתלי ומ"מ איכא נפקות' דבתפסו ל"מ מינייהו ואין דוחק באוקימת' זו כמו בב"ק ס"פ המניח ומתרץ הבריית' להלכת' דטריפה אינה מוליד במרווח ומיושב הכל, ומזה נתחזק ונתעצמה ראי' הפר"ח מרבא ולא לשיטתו דהוא חולק על היש"ש סימן נ"ז דאפילו מיעוט ליכא בטריפה אינה חי' וה"ה לענין שאין מוליד אבל לשיטת יש"ש א"ש דברינו ועיי'

ומ"מ לדינא אין ראי' די"ל דרבא ס"ל דטריפה אינה טוענת וה"ה זכר כמ"ש כבר לעיל אבל לפי דקיי"ל דאינה יולדת דווקא וה"ה בזכר מוליד והפר"ח בסימן נ"ז חולק על היש"ש דה"ה דאינה מתעברת עיי"ש ולשיטתו גם להלכת' ראיה דזכר אינו מוליד אבל לפי שיטת יש"ש וכן הוא משמעות כל הפוסקים והסכים עמו ג"כ הפ"ת להלכת' ליכא ראיה לפי דברינו

אלא מן מה שכ' הרמב"ם בה' נזקי ממון דראויה ואין לו ולא אמרינן דיש להם כגון שעשאו טריפה ונשתחרר והא להלכת' זכר טריפה מוליד ולרמב"ם דבאמת גם כזה דוחק קצת לפרש המית דבריית' שעשאו טריפה ולהוסיף שמת אח"כ ולפי דפסק הרמב"ם בה' אישות דח"ע וחב"ח ספק הוא י"ל דבריית' ג"כ מספקא לי' בהך דינא ותתפרש המית ממש וחצי כופר ליורשיו שהיה לו מקודם וראוי' ליתן ואין מי שיקח מספק ומ"מ אי תפס א"מ מיני' מאין בזה דוחק והעתיק הרמב"ם דינא דבריית' בלשון הבריית' ובאמת יש אופן שיש להם בשעשאו טריפה ונשתחרר והוליד ומת ומה דלא קתני לא כ' כדרכו בקודש בכ"מ וא"ש הכל ועיין בכ"ז היטב כי כנים דברינו בעז"ה

וכאשר עיינתי בענין זה עלה בזכרון לפני מ"ש האבני מלואים בתשובותיו שבסוף הספר סימן ח' ע"פ שיטתו של רמב"ם דקנס של עבד דכולו כופרו דאיכא ראי' מש"ס גיטין דזכר מוליד עיי"ש וימצא נחת עד לאחת דלשיטת רש"י לית', ומה שהקשה הפלתי מש"ס ע"ז ה' ע"ב מיישב השעה"מ הלכות שחיטה בטוב טעם ודעת

ומענין לענין באותו ענין הנה ראיתי לפלתי סימן מ' דכ' דפשיטא לי' ליש"ש דה"ה טריפה אינ' מוליד רק רוב הוא דשניהם אינ' חי' ואינה מוליד סימן כשרות נינהו ולפענ"ד יש ראיה דכן הוא דליש"ש דמיעוט איכא א"כ כל בספק טריפה גם כשחי יב"ח או הולידה מ"מ צריך לברר דבכ"מ דאיכא לברורי מבררינן ובספק דרוסה וספק ניקב קרום של מוח וכדומה צריך לברר ואין נפקות' רק היכא דליכא לברורי כגון שנאבד וכדומה ומדנקט ש"ס והלכת' בזכר יב"ח ובנקיבה כשהוליד ובשיהוי יב"ח דאיכא מיעוט צריך לברר ואמר בנקיבה כל שלא תלד משמ' בחדא מחתא מחתינהו דצריך לברר דמיעוט איכא דמוליד כנ"ל

אלא דרש"י כ' שם דבספק א"צ לברר נראה דס"ל דאפי' מיעוט ליכא כשיטתו של רשב"א בתשובה ואפשר דיש"ש ל"א רק דמיעוט דמיעוט הוא שיש באפשרות וא"צ לברר ועיין פמ"ג סימן נ"ז שכ"כ ליישב קושי' פר"ח והוכיח דלא כיש"ש מקושי' תוס' בסוגי' דרוב הא איכא בפ"א חזקת חי וליש"ש לק"מ דאם לא אזלינן בתר רוב דלמא טריפה ומן המיעוט שחיים ולזה כ' הפמ"ג דמיעוט דמיעוט הוא וגם כ"מ ל"ח והקשה תוס' שפיר ולמ"ש מוכח כן מרש"י דמיעוט דמיעוט הוא ועיין

והנה הפלתי סימן מ' הקשה ליש"ש לא היה צריך למ"ד טריפה א"י פלוגת' דר"א ור"י בעובר י"א י"ל בנטרפה ואח"כ נתעברה שאקרי שהיה מן המיעוט ומ"ש שם ליישב הוא ע"ד פלפול וגם מפוקפק דעדיין י"ל דפליגי בכה"ג ול"ק לפלגו להדיוט להודיעך כחו דר"א הא ממילא נדע להדיוט דבלא שכיח אין מקום לגזור בקדשים דווקא וי"ל זה אלא דבלא"ה קשה מדמקשה מושוין בביצת טריפה הא י"ל ושוין כשאקרי והוא מן המיעוט ובראש יוסף הקשה כן ומשו"ה כ' אפשר דלענין טריפה א"י אפילו מיעוט ליכא ולפע"ד נראה דמשו"ה לא רצה לאוקמי פלוגתא דר"א ור"י בכה"ג דכיון דרוב טריפות אין יולדות וזו שיצאה מן הרוב בוודאי כח הזכר שהוא כשר ואינו חלוש יש בו יותר מכח הנקיבה חלושה ואינה יולדת רק ע"צ הרחוק בכה"ג לא הוה זוז"ג שוין ואפי' לגבוה לא הוי אוסר ר"א ועיין חי' הר"ן שם שכ' שיש מקום לומר בכל מקום דכח זכר יותר ולא הוי זוז"ג ופשטות הסוגי' אינה כן אבל בטריפה למ"ד שאינה יולדת ע"פ הרוב בוודאי מסתבר לומר כן ומיושב קושי' הפלתי ול"ק ג"כ מה דהקשה מושוין בביצת טריפה דלמא באקרי מן המועט בזוז"ג בוודאי ליכא למימר בכה"ג לא הוי זוז"ג כמ"ש, ובדספנא מארע' י"ל כיון דרובא אין להם כח להוליד ונהי דמיעוט איכא היינו ע"י כח הזכר אבל היא מעצמה אין במציאות שתלד ע"י חימום מארע' וא"ש ולרש"י דושוין קאי על ר"א ור"י וכיון דפלוגתא דר"א ור"י ב"ל בעובר י"א שוב לא הוי יוכל לפרש דשוין בביצה בדספנא מארע' דאינה מענין פלוגת' דפליגי בי' וכ"כ רש"י דמה"ט מקשה לל"ק במאי פליגי כיון דמפרש ושוין בדספנא מארע' ע"כ פלוגתייהו בזוז"ג ולל"ב נהפוך הוא כמ"ש ועיי'

וע"פ דברינו אלו י"ל קושי' תוס' מרבא דס"ל בב"ק עובר י"א והא הלכה כר"י וי"ל דמ"ש דמיעוט שיולדת כח הזכר הכשר עיקר זה אם תלי' בעיבור דטריפה אינה בכח להתעברה במיעוט שמתעברת בוודאי כח הזכר עיקר אבל אי תלי' בלידה שלא תוכל להוליד אבל טרפה מתעברת דאין חסרון בזריעה א"כ מיעוט