כתב סופר יורה דעה נ

למכרינהו ואח"כ מקשה ולתנקנהו ולזבניכהו לנכרי, דקל עכ"פ יותר מלהשהותם והדר לזבן לנכרי דווקא וכיון דמתרץ דלפרסומי עשה כן שוב לא הקשה עוד דישהה והדר למכו' לנכרי דלפרסומי עשה כן

ולהיות כי עצתי נכונה היא ע"פ עומקה של הלכה ובצירוף כל הצדדי' שצדדנו לעיל, ובמקום הפ"מ נלפע"ד להורו' למעשה ולההי' להשהותם יב"ח ולמכרם אח"כ לנכרי, והמציל עמו מיד שוסיהם, וכרועה עדרו ינהלם, יורנו דרך האמת ויראנו נפלאות מתורתו, הכ"ד אוה"נ חותם באהבה רבה

הק' אברהם שמואל בנימין בה"ג מהרמ"ס זצ"ל: תשובה כט

דוד בכל דרכיו משכיל וה' עמו, איש צדיק מתהלך בתומו רב חביבי י"נ הרב הגאון הגדול מעוז ומגדול המפורסם כקש"ת מה"ו דוד דייטש ני' אבדק"ק יארמוטה יע"א

יקרתו קבלתי ותחילת דינו על ד"ת והקשה בתוך דבריו על דבר הנוגע לדינא בשיטת יש"ש בחולין פא"ט סימן פ' ומובא בש"ך סימן נ"ז דהא דסימן לטריפה שאינה יולדת דווקא לידה אבל מתעברת בבהמה או טוענת בעוף ליכא סי' וכן נראה לי ממשמעות רמב"ם וטוש"ע והכי דייקא לישנא דש"ס חולין נ"ח בנקבה כל שאינה יולדת דווקא לידה והקשה פר"מ הגנ"י מדאמר רבינא בלישנא אחרינא לאמימר הא י"ל דאמימר בשחט תרנגולת ומצא בה בצים, וכן מדמקשה ש"ס מושוין בביצת טרפה י"ל כהנ"ל, קושי' זו עצומה היא וכבר קדמו בקושי' זו בראש יוסף ולא העלה תי' וצ"ע רבה

ולפע"ד נראה דבאמת מלשון רבינא דאמר בל"א אי הדר' וטענה ול"א אי ילדה או מטלת ביצים נראה דאינה טוענת ג"כ, ועיין פר"ח, אלא מדאפסיק הלכת' בנקבה כל שאינה יולדת נראה דווקא אינה יולדת ויש לדייק יותר דלשון זה דווקא מדמשני מלשון רבינא דאמר טוענת ש"מ בדווקא נקט הלכת' יולדת, ונראה דרבינ' למ"ד אינה יולדת ה"ה אינה טוענת, והוצרך לומר לאמימר בל"א, ושפיר הקשה עליו מושוין בביצת טריפה, וסתמ' דש"ס כל שאינה יולדת, ולא כרבינא דס"ל אינה טוענת אלא מתעבר' וטוענת ודווקא אינה יולדת וכן מצינו בדוכתא טובא בש"ס דמכריע בין החולקים ונקט דרך ממוצע ופסקו הפוסקי' כסתמ' דש"ס דאפסיק הלכת' דווקא אינה יולדת כנ"ל ועיין

והנה מדנקט בזכר יב"ח, ובנקבה כל שאינה יולדת, נראה דבזכר ליכא סי' דלידה דזכר טרפה מוליד ונ"ל להוכיח ולדייק יותר מלשון הרי"ף שכ' סימן לטריפ' יב"ח, וה"מ בזכר אבל בנקבה כל שיולדה. מותר מיד מדכ' וה"מ בזכר אבל בנקיבה אם ילדה תוך יב"ח מותר מיד מוכח מתוכו דבזכר דווקא יב"ח ובתוך יב"ח ליכא אופן שיהי' מותר וזו הוכחה גמורה

ובמנ"י בת"ח כלל ע"ג ס"ק ה' מביא בשם או"ה דה"ה בזכר כל שנזקק, והוא דחה דהוא להדי' נגד משמעות ש"ס ופוסקי' ובפלתי הקשה דאם זכר טריפה מוליד לא הוצרך למוקמי פלוגת' דר"א ור"י בעובר ירך אמו י"ל דולד טריפה הוא דפליגי בי' היינו בזכר טריפה שבא על כשירה והיא קושי' עצומה, ולפע"ד נראה בנדון זה בוודאי לשיטת מהרש"ל דווקא אינה יולדת אבל מתעברת רק שאין לה כח להוליד דמתה בשעת לידה, אבל הזרע קולטת בטריפה ומתעברת בוודאי אין מקום לומר דזכר טריפה אינה מוליד ולדון מנקיבה לזכר דבנקיבה טריפה ג"כ מתעברת, אלא כל שנתעברה כשהיא טריפה אין בכחה להוליד, וזכר טריפה הזרע קולטת ומתעבר' ממנו כמו נקיבה טריפה ומ"ש אבל אם נקיבה אינה מתעברת י"ל ה"ה זכר אין הזרע נקלט כדי שתתעבר כנ"ל נכון מסברא. ומעתה א"ש לפמ"ש לעיל דרבינא אמר כל שטוענת ס"ל דאינה טוענת ובבהמה אינה מתעברת לדידי' ה"ה זכר טריפה אינו מוליד ומקשה מפלוגת' דר"א ור"י דלדידי' גם זכר אינו מוליד אבל כדמסיק סתמ' דש"ס להלכת' דטריפה אינה יולדת דווקא, אבל מתעברת דווקא בנקיבה שייך זה ולא בזכר טריפה ושפיר נקט יב"ח בזכר ובנקיבה כל שאינה יולדה אבל בזכר אין זה סימן כמ"ש הרי"ף מפורש וכן שטיחת וסתימ' ומשמעות הפוסקים כנ"ל נכון מאוד בעזה"י

ונ"ל סיוע לכל מ"ש היינו לשיטת יש"ש דווקא אינה יולדת וגם דווקא נקיבה אבל זכר מוליד דצ"ל לשון ש"ס והלכת' בזכר יב"ח בנקיבה כל שאינה יולדת הול"ל הלכת' טריפה אינה חיה וטריפה אינה יולדת ממילא ידענו שבספק טריפה יש ב' סימני' או יב"ח או לידה והא עיקר הפלוגת' דטריפה אינה חי' או אינה יולדה הוא לענין ספק דבוודאי טריפה ל"מ מידי אפי' חי' ומוליד וגם צ"ל מה ענין כל ששהה יב"ח לכאן על דאמימר דקאי לענין לידה ולמ"ש א"ש דאי הוה נקט טריפה אינ' חי' או א"י ה"א ה"ה בזכר ולכן נקט בהאי לישנא בזכר כל יב"ח ובנקיבה כל שאינה יולדת אבל בזכר ליכא האי סימנא וגם דייק דווקא יולד' אבל מתעברת לא דמשו"ה איכא חילוק בין זכר לנקיבה אבל אי אינה מתעברת גם בזכר היה כן ולרבינא באמת ה"ה אינה מתעברת וה"ה זכר שאינו מוליד וע"ז אמר הלכת' דלא כרבינא אלא דווקא אינה מתעברת וזכר מוליד כנ"ל

ומצאנו בדברינו אלו מקום יישוב לקושי' תוס' מדס"ל לרבא ב"ק פ' הפרה דעובר ירך אמו והוא דלא כר"י דא"א למוקמי פלוגת' דר"א ור"י רק בעובר ירך אמו ולמ"ש י"ל דרבא ס"ל כהלכת' דווקא אינה יולדת וממילא זכר מוליד וי"ל פלוגתא דר"א ור"י בזכר טריפה שבא על כשירה ופליגי בזוז"ג ולכ"ע עובר י"א כנ"ל

ומיושב ג"כ קושי' תוס' ב"ק דרבא עצמו ס"ל עובר לאו י"א חולין ע"ה בשחט את הטריפה ומצא בה ב"ט חי דד' סימני' אכשר והיינו דא"א רק בנטרפה ואח"כ נתעברה דטריפה אינה מולי' ולמ"ש דרבא דווקא אינה יולדת אבל מתעברת א"ש דהא התם במצא בה וי"ל באופן שנטרפה ואח"כ נתעברה ומותר משום זוז"ג כר"י דהלכת' כוותי נגד ר"א דבזוז"ג פליגי לדידי' וא"ש ועיי'

והנה הפר"ח בספרו מים חיים סימן ב' העיר על זה אם זכר אינו מוליד כמו נקיבה דאינה יולדת והביא ראיה דאינו מוליד מגיטין פ' השולח מ"ג ע"א דאמר ר"א ב"א מאי יורשיו נפשו ול"א יורשיו שנשתחרר אחר שעשאוהו טריפה והוליד ע"כ דזכר טריפה אינו מוליד והוא נגד משמעות סוגי' הפוסקי' בחולין כמ"ש ולמ"ש י"ל דר"א ב"א ס"ל כרבינא דאינה טוענת ולהלכת' לא קיי"ל כוותי' רק דאינה יולדת וזכר מוליד כמ"ש באורך

אלא דראיתי בשעה"מ פי"א מה' שחיטה הלכה א' דחה ראי' הפר"ח כיון דרב אדי אמר המית לאו דווקא אלא שעשאו טריפה הוצרך לומר יורשיו נפשי' דאל"ה אמאי תנא למתני' שמת ונותן ליורשיו אמאי ל"א נותן כופר לעבד עצמו לכן הוצרך לפרש יורשיו נפשי' ואחר דדחה ראי' זו הודה ולא בוש כי טעות הוא בידו דראי' הפר"ח נכוכה מדרבא דדחה ראב"א חדא דיורשיו קתני ועוד כופר אינה משלם אלא אח"מ אלא ראוי' ואין לו למה לי' לדחוק כ"כ ראוי' ואין לו הול"ל יורשיו ממש שנשתחרר והוליד אח"כ וקתני יורשיו דווקא כיון דאינה משלם עד לאח"מ וע"כ דטריפה א"מ אלו דבריו ז"ל עיי"ש

ולמ"ש י"ל דרבא ס"ל כרבינא דאינה טוענת וה"ה דזכ' אינו מוליד ולהלכת' קיי"ל אינה יולדת דווקא וזכר מוליד ולא הפסדנו רק מ"ש ביישוב קושי' תוס' לרבא מפ' הפרה וביישוב קושי' תוס' מחולין ע"ה וצריכי' אנו לתי' תוס' דווקא לענין טריפה ס"ל עובר לי"א ולדינא אין לנו ראיה נגד משמעו' סוגי' ופוסקי' דזכר מוליד ע"ד שכתבנו עיין

אלא מן מה דכ' הרמב"ם פי"א מה' נזקי ממון הלכה ב' מי שהמית חצי עבד וחצי ב"ח נותן חצי קנס לרבו וחצי האחר ראוי' ליתן ואין מי יקחנו נראה דלהלכת' ליכא אופן שיהי' לו יורשי' וקשה הא איכא אופן שעשאו טריפה ואח"כ שחררו והוליד ונרא' דס"ל זכר טריפה אינה מוליד וזה דלא כמשמעות הסוגי' ודלא כרבו הרי"ף ז"ל דמוכח מדבריו דבזכר ליכ' סי' דלידה כמ"ש וצ"ע

והיה נ"ל ליישב דבר זה ולדחות ראי' הפר"ח ושעה"מ לגמרי דבאמת לפרש בריי' מי שהמית חצי עבד וחצי ב"ח וכו' שעשאו טריפה יש בו מן הדוחק ואם נקבל זה להוסיף עוד ולומר ואח"כ מת ואז משלם דאין כופר משתלם רק אח"מ מזה לא נזכר בבריי' גם זה דוחק דאם נפרש המית שעשאו טריפה שוב לא נזכר בבריי' שמת ממש אח"כ בכל זאת יש לסבול יותר להעמיס כ"ז בבריי' מלומר ראוי' ליתן ואין לו שכמעט שאין לקבל דוחק זה כיון שאין אופן שיהי' ליורשיו לענין מה קתני ראויה ליטל כיון שלא תקום ולא תהי' בשום אופן ובש"ס ב"ק ס"פ המניח ג"כ מתרץ ראויה ליטול ואין לו כ' תוס' דנפקות' אי תפס לא מפקינן אבל כאן ל"ש זה ביותר הו"ל לרבא לפרש בריי' בשעשאו טריפה ונשתחרר והוליד ומת מלהעמיס דוחק גדול כזה ראויה ואין לו אלא דנ"ל דמ"ש ראויה ואין לו הוא כמו בב"ק ס"פ המניח דהכי אמר רבא דאין לפשוט מבריית' דח"ע וחב"ח אית' בקידושין דאל"ה יורשי' מנ"ל דאולי בריית' ג"כ מספק' לי' בהך דינא אי אית' בקידושין ומצינו כ"פ בדוכת' טובא דתנא מספק' לי' עיין קידושין ה' ע"ב ובעירובין בתחומין למעלה מיו"ד וכיוצא במקומות בש"ס ומפרש רבא חצי קנס ליורשיו ראויה ואין לו היינו דראויה שמא איתא בקידושין ובניו יורשים אותו ומ"מ אין להם להוציא מספק דלמא לאו יורשים נינהו ואי תפסו לא מפקינן והוא ממש כבב"ק ס"פ המניח וכיון שאין בזה דוחק ולפרש הבריית' המית עשאו טריפה ומת אח"כ זה דוחק ורחוק, יותר ניח' לי' לרבא לפרש המית ממש ויורשיו שהוליד מקודם וקמ"ל בריית' שראוי' ואין להם ואי תפסו לא מפקינן מנייהו ואזדא לה ראיה הפר"ח גם מרבא והדרא יישוב קושי' תוס' בחולין וב"ק על רבא ע"ד שכתבתי והא"ש הרמב"ם