כתב סופר יורה דעה מח

היה נמצא ביד א' לא היה מקום ספק כלל דישראל וכשר הוא ומה שמביאו לספק בכשרותו הוא משום שנמצא מושלך ואין דרך להשליך רק הפסול וכיון דתחילת הספק משום גריעות' דנמצא מושלך אזלינן בתר רוב משליכ' דא"א תולה מבעלה וע"כ מפנויה הוא הגם דרוב נשי העיר דמתעברו' ויולדות א"א אין משגיחי' ברוב זה כיון שנכנסו לבית הספק רק משום ריעות' דנמצא מושלך מי המשליך אזלינן בתר רוב משליכין כמו דאזיל ת"ק בתר רוב העיר היכ' שהתחלנו לדון בספק מאיזהו מתושבי העיר הוא וס"ל לרבא הלכה כת"ק זה הנלפע"ד נכון מסבר' ביסוד ד"ז בעזה"י

ואם כנים אנחנו בדברינו אלו מינה היכ' דאין כאן לא כלב ולא זאב ורובם כלבים אזלינן טפי בתר רוב הדורסי' בטבע דהא מיד כשנמצא פצוע אנו מתחילי' לדון ממי נפצע וכיון דאנו דנין על מעשה זה שלפנינו מי עשהו ורוב פוצעי' ודורסי' זאב או ארי וכלבים מיעוט נינהו במעשה זה אזלינן בתר רוב דורסי' בטבע, ולא בתר רוב כלב' ואין משגיחי' כלל ברוב גופי' ולכה"פ מידי ספיקא לא נפקא כנ"ל ולפמ"ש הפלא"ה דבמתני' דמכשירי' ס"ל לת"ק דליכ' רוב משליכים והיכ' דאיכ' גם ת"ק מודה לדבריו פשיטא דאזלינן הכא בתר רוב דורסי'

ואפשר היכ' דכלב' שכיחי וגם הם קרובים למקום ההוא וזאבים מועטים ורחוקים הו"ל כלבים רוב וקרוב אפשר בצירוף רוב וקרוב יחד לא אזלינן בתר רוב טבע הדורסי' וצ"ע לדינא, ובנדון שלפנינו אם הרועה בפעם הראשון ראה זאב ורדפו הרי הזאב קרוב ג"כ וליכ' רק רוב כלבא לתלות בו בפעם שני הדרי' אזלינן בתר רוב טבע הדורסי' אלא דכ"ז אם הנכרי נאמן לו בלבו צריך להחמיר ע"פ דבריו עיי' תשובת הרשב"א סי' קכ"ח ובמל"מ פכ"ד מאישות הלכה י"ו ואם אין מאמין לו אין דברי הרועה כלום אפי' להחמי' כמבואר אלא מלבד כי לא בריר לי הא מלת' דהיכ' דרוב וקרוב דלא אזלינן בתר רוב דורסי' נ"ל דבנדון שלנו יש לתלות יותר בזאב מבכולם דהא בידוע שיש לרועה כלב המלומד ורגיל לרדוף אחר המשחיתי' להציל הצאן מידם וכשנמצא שנפצע ביותר לתלות כי גבר כח הזאב על כלב השומר מלתלות בכלב אחר שלא יוכל כלב הרועה לעמוד בפניו וכלבים בגדלם ובתוקפם כמו כלב השומר לא שכיחי כ"כ ומצוי' יותר לתלות בזאב

ונשית פנינו אם יש להקל מפני שהדיר של צאן הוא רחב הנה הטור בשם רשב"א והוא בתה"ב וכ"כ בחידושיו דווקא בכלוב מלא עופות או בדיר של בהמה שהוא להם מקום צר ואין יכולים לברוח חיישינן אבל ארי שנכנס במקום שרועות אפי' שמענו צווחי והוא שותק אין חוששין שאנו אומרים שברחו מפניו ובב"י מביא שכן שיטת סמ"ג וסה"מ וקשי' לי למה לא קחשיב רבא כשנכנס ארי לעדר בהדי הנך דקחשיב דהולכי' להקל ודוחק לומר דהוא בכלל ספק על דהא לא דמי' בדיני' להדדי דבספק על אפי' נמצא רעותא שנפצע א' חוששין לכולהו כיון דמוכח דעל אבל כשיש מקום רחב אפי' כשנמצא א' פצוע אמרינן דאחרינא ברחו להם ומבואר כ"ז בפוסקים א"כ א"א לומר דנכלול מקום רחב בספק לא על וצ"ע, שוב ראיתי במ"ב סימן פ"ז שכתב דלישנא דרבא ארי שנכנס וספק על דייק כרשב"א דנכנס ועל לא שייך רק בדיר ולא במקום מרעה ולפי דיוקו ל"ק מה שהקשיתי כמובן

והנה הב"י כ' דמן הסמ"ג והסה"מ משמע אפי' במקום מוקף מחיצות כשהוא רחב ואפשר לברוח תולין להקל ולדידהו קשה מה שהקשיתי דבר זה לא ממועט בלשון נכנס ועל כיון דדיר מיוחד הוא וצ"ל דס"ל דליכ' חילוק כלל מסבר' בין עדר לחצר ועדר רחב הרבה וכיון דדייק רבא נכנס ועל לאפוקי עדר ממילא נשמ' מקום רחב גם שמוקף מחיצות כן צ"ל

והב"י דייק מרשב"א מדכ' אבל בהמו' רועו' משמ' דווקא רועות בשדה אבל במוקף מחיצות ליכא חילוק בין הוא רחב או לא ובתשובת מהרמ"ל כ' אדדייק הב"י מסיפא דייק מרישא דכ' דווקא בדיר שלהם משמ' דווקא דיר שהוא מקום צר ודיוק זה של מהרמ"ל מרישא בקל יש לדחות מה לי דיר מה לי חצר גם דיר יש אופן שהוא רחב שאין עומדי' שם הרב' והמקום רחב להם כדי שיוכלו להמלט ולברוח ומ"ש שהוא להם מקום צר כוונתו דלא רוויח' להו עלמ' כי המה בין המצרים ויוכל לרדוף אחריהם עד שישיגם ביותר היה לו לדייק מדכ' הרשב"א דווקא כלוב מלא עופו' משמ' דווקא מלא ולא חסר שנשאר מקום לברוח ולמ"ש הב"ח לחלק בין עוף המעופף אין לדייק מדכ' כלוב מלא כמובן

אבל נלפע"ד להוכיח כדס"ל לב"י בשיט' הרשב"א בשאומר לכאורה דין זה של הרשב"א היכא דאיכא מקום רחב לא חיישינן במחלוקת שנוי' דתוס' ע"כ חולק ע"ז ומנא אמינא לה מדהקשה על פי' רש"י דרוב אריות דורסי' מדלא חושש לשארי בהמות שלא נמצא בהם צפורן ואי ס"ל לתוס' דבמקום רחב אין חוששין י"ל דרב קאי כה"ג ולולי שנמצא צפורן בוודאי אין חוששין הגם דרוב אריות דורסין ולכן דן על זה שנמצא בו צפורן דאיכ' רוב דורסין היה לנו לתלות בארי אלא דאיכ' נמי רוב אין צפורן נשמט וכן לק"מ מאביי וע"כ דתוס' ל"ל כרשב"א הנ"ל ויש לדחות בשתי דחיות חדא לפמ"ש המ"ב דלשון נכנס דייק דווקא בדיר שלהם הקשה תוס' שפיר דהא רב לא איירי במקום מרעה ועוד יש לדחות כיון דתולה בכותל נראה דלא נכנס ארי בשדה שרועות מהיכן שם כותל ובוודאי אין תולין בכותל רק כשיש כותל דהא הארי לפנינו אבל עכ"פ מוכח דתוס' לא ס"ל אפילו בדיר וחצר שמוקף מחיצות והוא רחב דלא חיישינן דא"כ תהדר הקושי' דלמא רב כה"ג איירי וא"ש לשון נכנס וא"ש ג"כ דתולין בכותל מוכח עכ"פ דתוס' לא ס"ל כסמ"ג וסה"מ אבל לדינא של הרשב"א במרעה אפשר דמודה והנה הרשב"א הקשה ג"כ כקושי' תוס' על רש"י ע"כ צ"ל דס"ל בחצר ודיר רחב חוששין וב"י הגם דלא הוכיח ממ"ש רק מכח דיוק מ"מ כיון האמת בשיטת רשב"א דמוכח הוא מתוכו של רשב"א כמ"ש

אבל נגד זה הרווחנו שמצאנו חבר לסמ"ג וסה"מ דרש"י ס"ל כוותי' דקושי' תוספות חמור' על רש"י ולא נמצא לה יישוב לא' מן המחברים ואם ס"ל כשיטת סמ"ג וסה"ם לק"מ די"ל דרב איירי במקום רחב מוקף מחיצות וא"ש לשון נכנס ומה שס"ל שתולים בכותל ולשאר שוורים לא חיישינן דתולין שברחו למו יעמדו על נפשם

והנה הב"י כ' דאפשר דרשב"א אורח' דמלתא נקיט ובש"ע מעתיק לשון רשב"א ובפשטות שטיחות לשון רשב"א משמע דווקא מרעה אבל חצר לא, ומדהעתיק לשון רשב"א דמשמע לחומרא ולא כ' מבואר אפי' בחצר וכדומה כמ"ש סמ"ג וסה"מ נראה לי להלכה כדיוקו של רשב"א דחולק על הסמ"ג וסה"מ או אפשר דעלה במחשבה לפניו כאשר חבר הש"ע דא"ל דסמ"ג וסה"מ בעופ' אמר' למלתא כאשר העתיק הב"ח ולכן העתיק לשון רשב"א ולהיות שאין בסמ"ג וסה"מ הכרח כ"כ דס"ל אפילו בבהמה כן ולפי מה שהוכחנו ע"כ רשב"א ותוס' ס"ל דבמקום מחיצו' אפילו במקום רחב חיישינן וכייל לנו מהרי"ק ומובא בסמ"ע סימן כ"ה ומג"א סימן תמ"ז דבכ"מ הלכה כתוספות אפילו נגד הרי"ף וכאן דתוס' ס"ל להחמיר בבהמה רק בעוף דאפשר גם תוספות ורשב"א מודה בטעמו של הב"ח דמעופף וכן יש להוכיח ממ"ש בעוף בכלוב מלא עופות ומשמע דווקא מלא ולא חסר ובבהמה הרי הוכחנו דע"כ דס"ל כל דאיכא מחיצות חוששין וע"כ צריכין לבוא לחלוקו של הב"ח כנלפע"ד בהך דינא וכן הסכימו הט"ז והש"ך והפר"ח ורובן של גדולי אחרונים ז"ל

וכתבו בהסכמה דווקא לאכול אין לסמוך היכ' דאיכ' היקף מחיצות אבל למוכרו לנכרי כיון דאיכ' דמתירין יש לסמוך להקל למכור לנכרי והנה לא גבלו לנו ראשונים שיעור מקום רחב ובתשובת מהרמ"ל כ' שהוא לפי ראות עיני המורים ובתשוב' מ"ב למד שיעור הצלה מצידה בשבת כל שאינו יוכל לתפוס בשחי' אחת ויוכל לברוח קצת מפניו וצריך טורח להושיבו תולין שברח והציל עצמו והרגיש בעצמו כי אין הדמיון עולה יפה דיש לחלק בקל לכן הוסיף דברים דהאי ספק דרוסה אינו רק מדרבנן ורב ל"ח לס"ד אנן דחוששין אין להחמיר כ"כ והנה מה דפשיט' לי' דס"ד מדרבנן הוא, כבר השיגו פרמ"ג במשבצות סימן נ"ז דרשב"א וטור ס"ל דאוריית' הוא שכ"כ בנתערב ס"ד דליכ' ס"ס דספק ראשון דאוריי' הוא ואני הבאתי עוד ראיה ממה שהקשה רשב"א בקושי' ש"ס לחנקינהו ולזבנינהו לנכרי' מ"ש מירך דאסור לתתם לנכרי שמא ימכרנה בפני ישראל ואי ס"ל ס"ד דרבנן לא מקשה מידי וע"כ דס"ל דאוריי' הוא

והנה המ"ב לא סמך עצמו אלא משום שסובר שספק דרוסה רק מדרבנן אזלינן להחמיר ולפי שבארנו שהוא מדאוריית' אין לסמוך על דבריו שגם הוא לא היה סומך בדאורייתא ואנן נקטי' בלא"ה דלא להתיר באכילה במקום רחב כשיש היקף מחיצות ואין לנו לדון בשיעור רוחב כזה רק למכור לנכרי והנה איסור מכירה לנכרי עיין תוספות חולין צ"ה ע"א ד"ה ובנמצא כ' בסופו דתקנת' בעלמ' הוא כמו בגד שאבד בו כלאים דמן הדין לא היה לנו למיחש דאזלינן בתר רובא עיי"ש ובר"ן שם משמע דמן הדין הוא ובמנחת יעקב כלל מ"ו כ' דהוא משום מבטל איסור לכתחלה וכ"כ בספר מקור חיים סי' תמ"ז ולדעתי מתוספות חולין הנ"ל משמע דליכא משום מבטל איסור כיון דאין מכוון לבטל כדי שיאכלנה ישראל או יהנה מן הבגד מי יודע שיגיע ליד ישראל ולכן כ' כי רק תקנת' הוא ובדברי הר"ן אפשר לכוון דבריה' וצל"ע מש"ס חולין קט"ו לא אמרה תורה שלח לתקלה משמע דמדאוריית' אסו' ושעה"מ הקשה משם לשיטות הסוברים דאין מבטלין איסו' לכתחלה מדרבנן ובנב"י תנינא חיו"ד סימן מ"ה העלה ביבש לכ"ע מדאוריי' אסור לבטל וצ"ע על תוס' והר"ן הנ"ל ובמק"א הארכתי ואנו אין לנו אלא כשיטת תוספות ור"ן ופשיטות של גדולי אחרונים