כתב סופר יורה דעה מז

ונ"ל עוד לפי שיטת הר"ן אפילו אם ספק אם מקרקרן חיישינן דרוב דורסי' כשיטת רש"י ודווקא בידענו דשתקו תלינן להקל ובדאיכ' לפנינו כלב ושונר' או ארי ולא ידענו אם מקרקרן חיישינן לדרוס' שונר' וארי דהא חוששין לדריסתו בלי הוכחה דשמענו דמקרקרין משום דרוב' דורסין וע"י שיש כאן כלב לא יצא הארי מחזקתו שדורס ואין מקום בקולא זו לתלות בכלב רק כשידוע ששותקים אלא שנמצא פצוע דע"כ שנעשה מעשה וכיון ששתקו תלינן מעשה בכלב להקל כנ"ל

והנה המחבר בסעי' יג כ' וז"ל הא דחוששין דווקא כשידענו שיש שם ארי אבל ספק אם היה שם או ספק כלבא ס' קני' וארי וכו' ודווק' כשיש לפנינו כלב או ארי וקני' וכו' והנה מ"ש הא דחוששין דווקא כשידענו שיש שם ארי היינו דאז חוששין באיהו שתק ואינהו מקרקרן כ"כ שם בסעיף הקודם וצ"ל ספק היה שם או ספק כלב' ס' קני' וארי ג"כ כה"ג באינהו מקרקר' תולין להקל וקשה כיון דמקרקרן איך נתלה בקני' הא מקרקרי ע"י הארי ולא ע"י הקני' וצל"ע

עוד קשה לי על הרמ"א דחושש לשיטת הר"ן אפי' לא שמענו מקרקרן חיישי' שמא דרס דרוב אריו' דורסי' ולשיטה זו הלא כבר כתבנו היכ' דאיכ' ספק דלמ' מקרקרו היכ' דאיכ' כלב וארי אין תולין בכלב דהא רוב אריו' דורסי' והו"ל לרמ"א להגיה על המחבר דפסק בכלב וארי דתולין בכלב דלפי שיטת הר"ן אין תולין רק בידענו דשתקו וראינו ריעות' תולין בכלבא כדכתיבנא וצל"ע

והנה הרא"ה בבדה"ב חולק על הרשב"א דס"ל דאזלינן בתר המצוי יותר להחמיר והרא"ה כ' דאם ניזל בתר המצוי יותר בכלבא ושונרא או קניא ושונרא הוי לן למיזל בתר הדורס בטבעו יותר ושונרא שכיח יותר שידרוס מכלבא וכן ל"ש כ"כ ע"י קנים כמו בשונרא וע"כ דבענין דרוסה כל שיש לתלות בדבר אחר תלינן אע"פ שאינו מצוי והה"נ כשאין לפנינו לא כלב ולא שונרא דתולין להקל אפילו האוסר מצוי יותר, וכ' הפר"ח באות ב' דרשב"א בוודאי ס"ל דאזלינן ג"כ בתר טבע של הדורס, אבל ס"ל דחתולים שלנו וכן בזמן הש"ס לא שכיח דריסה גבייה' יותר מן כלב וקנים וכן נ"ל ממ"ש הרשב"א בחידושיו כשכ' קיצו' דיני דרוסה כ' ספק שונרא או קניא או כלבא אין חוששין מדנקט ספק כלבא ושונרא וקניא ולא נקט כלבא וארי וקניא וארי כמ"ש בספק על ספק כלב ספק ארי דג"כ לא נזכר בש"ס ש"מ דס"ל בספק ארי דשכיח דרוסתו יותר מכלב לא תלינן בכלב וה"ה בקנים ולטעמי' אזיל דס"ל דתולין במצוי' להחמיר ה"ה דתולין במצוי בטבע לדרוס

וקשה לי טובא על הטור דמביא שיטת הרשב"א דדווקא בשני' קניא ושונרא או כלבא לפנינו תולין להקל א"כ מ"ש תחילה בספק כלבא ספק ארי תולין להקל הוא דוקא כששני' לפנינו דאל"ה תולין במצוי יותר באותו מקום, ואם שניהם לפנינו בוודאי יש לתלות יותר בארי שמצוי' דריסתו יותר משל כלב וגם הרשב"א לא אמר רק בכלבא ושונרא כמ"ש, וכן קשה על המחבר דפסק דתולין להקל רק בשניהם לפנינו ובסעיף י"ג כ' ספק כלב' ס' ארי תולין בכלבא וקשה כהנ"ל וצלע"ג

ובתחלה היה נ"ל ליישב קושיתינו על הטור די"ל דמ"ש ספק כלב וארי היינו כשלא ראינו רעות' אלא דמקרקרן וספיקא שמא האי דעל הוא ארי או כלב תולין בכלב להקל הגם דדרוסת ארי שכיח יותר הא לא ראינו דעבד מעשה אלא דמקרקרן משום בעתות' יש לתלותו דמבעתות' מפני הכלב כמו מפני ארי אבל כשאנו רואים מעשה שנפצע תולין יותר בארי, והא"ש מ"ש בטור אח"כ עוד דין זה בחתול וכלב ונתקשה הב"י הא כבר כ' דין זה לעיל בספק ארי וכלב ונדחק ולמ"ש א"ש דבארי וכלב דווקא כשלא ראינו מעשה פצוע' וכיוצא בו אבל בחתול וכלב אפילו ראינו שנפצע תולין בכלב וא"ש, אלא מה שכ' בספק ארי וכלב או בקנה נגף הרי דס"ל דתולין בקנה ולא בארי הגם שנראה מעשה וה"ה בארי וכלב כה"ג דתולין בו והמחבר דכייל להדדי ספק כלבא וארי וספק קנים וודאי צ"ע

ולא ידעתי פתר אלא לומר דס"ל להמחבר לחלק בין רוב המצוי דאזלינן בין להקל בין להחמיר בתר רוב אבל בתר טבע הדורסי' לא אזלינן בתר רוב דלא כרא"ה דדימה להדדי ב' רובות אלו כצ"ל אלא דטעמ' לא ידענ' והרי בארנו דגם הרשב"א הכי ס"ל כרא"ה בסבר' אלא דס"ל דחתול ל"ש יותר מכלבא וקניא ואתמה' מאוד לנפשי שלא הרגיש בכ"ז אחד מגדולי אחרוני' זצ"ל וד' יאיר עיני

ובנדון שלפנינו שנמצא פצוע ואין ידוע אם מן כלב או מן זאב לפי שיטת הטור והמחבר תולין בכלב הגם דזאב מצוי' יותר דריסתו מכלב וכ"ש הוא מדס"ל לטוש"ע דאפילו ארי וכלב או קניא תולין להקל הגם דארי וודאי שכיח יותר והרי רש"י ס"ל רוב אריות דורסי' ואפילו לר"ת דמפרש רוב ראוי' לדרוס מ"מ לא יחלוק דשכיח דדורסי' יותר מן הכלב או לתלו' בקני', מ"מ ס"ל לטוש"ע דתולין בכלבא כ"ש בזאב וכלב דזאב נ"ל גם לרש"י ליכא רוב דדורסי' דלא מצינו שכ' רש"י רק ברוב אריו' דדורסי' ולא בשארי דורסי' דרש"י כ"כ על דאמר רב בארי שנכנס וכו' ובזה מיושב קושי' מהרמ"ל שהקש' על קושי' תוס' על רש"י אם רוב אריות דורסין גם שארי שוורים נכנסו בספק וכן קשה מאביי ולא הקשה מדאמר רב אין חוששין לס"ד הא רוב דורסי' ולפמ"ש א"ש ולק"מ דדווקא רוב אריות דורסי' ולא שארי בהמות וחיות וי"ל הא דאמר א"ח לס"ד חוץ מאריות ולכן הקשה תוס' יותר מדרב בארי שנכנס ומאביי דקאי על רב בארי שנכנס וא"ש ומ"מ נ"ל דשכיח יותר דריסת הזאב מדריסת כלב דכ"כ הרא"ה דשכיח יותר דריס' חתול מדריסת כלב וקניא ורשב"א ס"ל דחתולים בני תרבות קצת ול"ש כ"כ אבל בזאב מודה, וטוש"ע דס"ל דלא אזלינן בתר רוב טבע הדורסין אפילו בארי וכלב כ"ש וקו"ח בזאב וכלב אבל לא סמוך לבי להקל אחר שלא מצאתי לו חבר להמחבר ובטור יש לדחוק וגם במחבר עצמו אינו מפורש רק דדייקינ' כן מדבריו לכן לבי בל עמי להקל בנדון שלנו לתלות בכלבא יותר מזאב

ויש לעיין לפי שבארנו דשיט' רשב"א דאזלינן בתר רוב המצוי' הה"נ דאזלינן בתר רוב טבע הדורסי' והיכ' דאיכא כלב וארי או זאב לפנינו תולין להחמיר בתר טבע דשכיח יותר שדורס ויש לחקור היכ' דליתניהו לפנינו ואיכא רובא דעלמ' דשכיחי כלבא יותר מזאב וארי נגד זה מצוי' יותר הדריסה בארי וכלב אם אזלינן יותר בתר רוב כלבים או בתר רוב דורסי' או שני רובו' שקולים הם אוקי רוב נגד רוב וספק השקול הוא ובינותי בספרי' ומצאתי ראיתי כי כבר בא אל העיון זה כבוד קדושת אבא מאוה"ג זצוק"ל בח"ס חיו"ד סי' ס"ג ומביא שם מתני' דמסכת מכשירין בתינוק שנמצא בעיר שגוים וישראלים דרים שם רבנן אזלו בתר רוב גברא ור"י אזיל בתר רוב משליכים וקיי"ל כת"ק דאזלינן בתר רוב גברא וכ' עוד הא דר"ג אזיל בתר אשה מזנה בודקת ומזנה נגד רוב פסולים שאני התם דאיכא ברי דידה דאלי' לר"ג ברי מצטרף דאשה מזנה וכו' אבל בכ"מ הלכה כת"ק דאזלינן בתר רוב גברא והה"נ כאן אזלינן בתר רוב כלבא ולא בתר רוב הדורסי' אלו דבריו הקדושי' זצ"ל עיי"ש היטב

והנה מ"ש לחלק בין הא דר"ג ובין ת"ק במתני' דמכשירי' נ"ל בלא"ה יש לחלק, התם אין חזקה דמזנה מנגד' לרוב פסולי' דהא איכא מיעוט וכי לא אפשר לברר המיעוט מן הרוב ומשום חזקה דבודקת ומברר' הכשר אנו מאמינין לה שבדקה ומצא' כשר לה שוב אין הרוב פסולים מנגד לה, ועיי' פ"י בקידושין דמעשי' בכ"י דע"א נאמן בשר זה כשר לברר המיעוט מן הרוב דאין ע"א מנגד לרוב אלא שאומר שיודע ומכיר המיעוט ובמק"א הארכתי בכלל זה, ואין כאן מקומו, ור"י ג"כ מודה דאין כאן רוב המנגד, אלא דל"ל אשה מזנה בודקת ומזנה וכן מפורש בירושלמי ועיי' פ"י בסוגי' שם

והנה בדין דמתני' דמכשירין קיי"ל כת"ק וכן הוא בטוש"ע סימן ד' וצל"ע מדקיי"ל הא דרבא קידושין ע"ג ע"א דאמר ד"ת אסופי כשר דא"א תולה בבעלה ואזל בתר רוב משליכי' ולא בתר רוב נשי העיר היולדות וזה דלא כת"ק במתני' דמכשירין, וקשה על רבא דפסק כיחידא', ויותר קשה דקיי"ל כרבא וסתרו פסקי הש"ע אהדדי, ונצטערתי הרבה בקושי' זו עד שמצאתי שכבר ישב על מדוכה זו הפלא"ה בקידושין שם, אבל לא מצאתי בו יישוב המישב דעתי שנדחק דמתני' דמכשירין דלא השליך למיתה ליכ' רוב משליכי' ורבא בהושלך למיתה דאיכא רוב ומ"ש עוד שם ג"כ לא קרוב הוא

ואשר אני בעניי אחזה ביישוב קושי' עצומה זו בשנבין מאי טעמא דת"ק דאזיל בתר רוב גברא ולא חש לרוב משליכי' כלל ולכה"פ יהי' מחצה על מחצה וביותר קשה במחצה ישראל ובמחצה נכרי' למה לא אזיל בתר רוב משליכי' דהא איכ' מחצה נכרים והמשליכי' רובם נכרים וצריך להטעים טעם הת"ק

ונלפע"ד להבין ולהסביר יסוד דבר זה דת"ק ס"ל דתלי' הכל בדבר שהבאנו לידי ספק לדון על דבר זה מה ואיזה היא ואפרש שיחתי במתני' דמכשירי' שנמצא תינוק מושלך גם כשלא היה נמצא מושלך אלא שהיה א' נושא אותו על כתפו ואינו יודע מה הוא זה התינוק אם ישראל או נכרי ואין לו ידיעה מעיקר' או אלם שא"י לדבר יש מקום ספק אם ישראל או נכרי ובספק זה שאנו דנין עליו כיון דאיכא רוב ישראל אזלינן בתר רוב גברא ישראל ואין משגיחי' על רוב משליכי' כיון דרוב זה דמשליכי' מקרה הוא שנמצא מושלך ואין דבר זה שנמצא מושלך מביאו לבית הספק מי הוא, ותחלת הספק לא היה מי שהשליך אותו אלא מבטן מי יצא ואזלינן בתר רוב היולד' אי נכרי אי ישראל וה"ה במחצה על מחצה אין משגיחין ברוב משליכין מה"ט ור"י חולק דאזלינן בתר רוב משליכין וקיי"ל כת"ק דרבים נינהו וגם מסתברא טעמ' דת"ק והא"ש הא דרבא בקידושין באסופי בעיר שכולם ישראלים ואם