כתב סופר יורה דעה מו

ונ"ל להשוות השיטות דגם סמ"ג וסה"ת מודים לי' לרשב"א אלא שיש חילוק בין הספיקות דרשב"א קאי בס"ד בתערוב' דאיכ' ס"ס וס"א את"ל שיש כאן איסו' שנדרס בוודאי שמא אינו זה ואנו אומרים את"ל שיש כאן איסור שנדרס במקום החלל, וכבר כתבנו לעיל שס"ל להרשב"א, אלו ידעינן שנדרס במקום החלל שוב ליכ' ספק השקול שמא לא שלט הארס דשכיח ומצוי יותר דשלט, ולרב ג"כ חיישינן וכי כן באת"ל שנדרס נגד החלל יש בתערוב' איסו' כוודאי ומשום שמא אין זה אנו רוצי' להתי' בכה"ג כל דאיכ' לברורי מבררינן אבל בס"ס של סמ"ג ברואה מ"ת דשני ספקו' שאין כאן איסור שמא מן הצדדי' ואת"ל מן המקור שמא אין האצבעות וכחות שווים בכה"ג מודה רשב"א דא"צ לברר דס"ס עדיפא טובא והרי כמה פוסקי' ס"ל דס"ס כמו ס"ד שנולד הספק בתערוב' ל"מ דהוי ס' א' בגופו וכיון שס"א הוא דיש כאן איסור הגם דרשב"א אזיל דמהני ס"ס כזה רק בנולד הספק קודם שנתערב ל"מ עיי"ש, מ"מ ס"ל דעכ"פ צריך לברר אבל בס"ס דרואה מ"ת מודה דל"צ לברר כדכתיבנא ובזה מיושב קושי' נב"י ח"א חי"ד סימן נ"ז מסת' כלים אב"י משום ס"ס וכ' הרא"ש דא"צ לברר והקשה על הרשב"א דג"כ ס"ל כך אב"י משום ס"ס כמ"ש מג"א סי' תמ"ז וקשי' דברי הרשב"א אהדדי למה לא צריך לברורי בס"ס ומ"ש שם בין יש לו חזקת היתר כבר הראנו כי אין מקום לדבריו במחכ"ת בשיטתו של רשב"א לפי שיטתו ביבמות ולפמ"ש לק"מ דבכלים ב' הספקות שאין כאן איסור שמא לא נשתמש היום ואת"ל נשתמש שמא בדבר הפוגם כה"ג ל"צ לברר ועיין במנ"י בקונטרס הספקות ס"ק מ"ה שכ' דלא יתברר שמא יש בו תערובת מב"מ ודבריו תמוהי' הא הבירור להחמי' שמא ירגיש בו טעם ואולי בא"מ ישתמש וירגיש ונ"ל די"ל מלבד דבירור ע"י קפילא אין בירור גמור דמשו' דלא מרע' אומנתו דנאמן אפי' להקל רק חזקה שלא ישקר ולא וודאי וא"צ לברר רק כשנדע בוודאי ולרש"י דבקפילא ג"כ דווקא מסל"ת וכ' ש"ך סימן צ"ח משום דמרתת וכשאומר יש בו טעם י"ל אינו מרתת דאמר דאחר אינו בקי בטעמי' כמותו

ובמ"ש יובן מ"ש הרשב"א חולין נ"ג בתר דכ' ס"ד בתערוב' מתחלתו משום דאיכ' לברורי צריך לבדוק מסתפק ועולה בנתערב מתערוב' זה לאחרי' דאיכ' ס"ס שמא לא נפל בתוכו הספק, ואת"ל שמא אין זה אז מהני ס"ס ושוב כ' ואפשר דגם בזה איכ' משום דאפשר לברר וצ"ע מ"ש תערוב' שני מראשון מהך טעמ' כל דאפשר לברר מ"ש ראשון מב' ולפמ"ש לעיל דכל שא"צ רק משום חומר' בלא ס"ס מהני ס"ס דל"צ לברר י"ל לספיקת רשב"א כיון דבספק א' כבר לא היה צריך בדיקה רק משום חומר' לכן מספקא לי' בתערוב' ב' ונראה לו יותר דא"צ לברר ומ"מ יש לפקפק כיון דסכ"ס משום ס"ס אתי' עלה מה לו שנתערב עוד הפעם ונתוספו ספיקות כל דאפשר לברר יברר ואין לומר דבתערוב' ב' איכ' טורח לבדוק דגם תערובת ראשון אפשר שנתערב במאות ואלפי' ואיכ' טורח אלא דכבר כתבנו לעיל דאיכא טורח בכל חדא וחדא ולא בתר טורח דכל התערוב' יחד וא"כ קשה כהנ"ל אלא ע"כ צ"ל דבמעורב בתערוב' ראשון דצ"ל את"ל שיש כאן איסור וודאי שמא אינו זה בכה"ג דווקא נוטה דעת הרשב"א דצריך לברר אבל בתערוב' ב' דשני ספיקות שאין כאן איסו' דהיינו שא"א אומרים את"ל וודאי דרוסה אלא ספק אם נתערב הספק לתערוב' זה ואת"ל נתערב שמא אינו זה בכה"ג היה רחוק בעיני הרשב"א ז"ל שיהי' צריכי' לברר והניח בצ"ע כנ"ל עיי'

והנה הרמ"א בסימן ק"י בנשבר הגף וא"י אי מחיי' אי אח"מ ואי ניקבה הריאה הגם שאפשר לבדוק א"צ בדיקה וכ' הש"ך דהא מפסקי מהר"י סימן מ"ז דמייתי ד"מ סימן נ"ז ושוב מייתי דהרשב"א לא ס"ל כן ולפמ"ש כ"ע מודים דצריך לברר רק בס"ד פליגי אלא דבס"ס דאיירי בה רמ"א דב' ספיקות שמא אין כאן איסו' דשמא לאח"מ ושמא לא ניקבה הריאה כ"ע מודים דל"ב לברורי ועיין סימן נ"א בב"י ובמחבר בספק ע"י נקב וחולי וספק ניקב א' מאברי' הפנימי' מותר משום ס"ס ול"צ בדיקה ולפמ"ש כ"ע מודי' בזה דב' ספיקו' שאין כאן איסו' ועיין

וקצת עומד נגדינו הא דאית' בש"ע סימן פ"ד סעיף כ"ט דעבר ובישל בלא בדיקה דאם אפ' למבדק צריך למבדק ובא"א מותר ובש"ך ס"ק כ"ט דאיכ' חזקת היתר וס"ס הגם דב' ספיקו' הן שאין כאן איסו' ספק לא התליעו ואת"ל התליעו שמא נתרסקו ונתבטל ואפשר כיון שס"א את"ל יש תולע רק שביטל הו' כוודאי איסור יש כאן והעיקר כי שם מיעוט המצוי הוא שדרכן להתליע ובנתחזק שמתליעי' ליכ' ס"ס כלל כמ"ש הש"ך אלא בדרכן להתליע ס"ל לרשב"א דהוי ס"ס ובאמת אינם שקולים כי שכיח ואפשר משו"ה צירף הרשב"א היתר ועכ"פ ליכ' ס"ס גמור לכן כ' לבדוק לכתחילה כשאפשר כנ"ל ועיי' פמ"ג שם

וזאת תורת העולה מדברינו לדינא: א) דבס"ס כמו ס"ד כ"ע שווים דצריך לברורי ודווקא בדליכא טורח אלא דבהא חולקי' דלרשב"א צריך לברר אפי' לא יתברר לנו וודאי איסו' אלא ע"י טורח מ"מ צריך לברר ולבדוק בדיקה דלית בה טורח עד שע"י בדיקא זו לא יהי' ס' השקול ושוב צריך לטרוח ולבדוק ור"ת ס"ל דל"צ בדיקה בלי טרח' רק כשע"י בדיקה יתברר לנו וודאי איסו'. ועיין רש"י ריש כתובו' במתני' דס"ל לרש"י דתקנו כדי שישכים ויתברר ע"י עדים ותוס' הקשה הא איכא ס"ס ור"ת מפרש דתקנו משום א"כ וקטנה ולא פלוג וראיתי בכתבי קודש של אבא מאוה"ג זצ"ל שכ' דרש"י ס"ל בס"ס דצריך לברר ור"ת לשיטתו דא"צ לברר בס"ס כמ"ש מהר"י דר"ת הכי ס"ל והנה כבר כתבנו דר"ת דווקא בס"ד דאיכא טורח ל"ל דצריך לברר אבל היכא דליכ' טורח מודה ולכאורה מתני' דכתוב' בשם ר"ת נראה דס"ל בכל ס"ס א"צ לברר ונ"ל דדחיק לי' לר"ת שיהי' מתקנים תקנה שלא יתקרר דעתו ולא יברר נהי דחייב לברר כל האפשר משום חומרא אבל לא חששו כ"כ לתקן תקנה מחשש שיתקרר דעתו ולא יברר דכולי האי ואולי והא"ש דכ' מכיון שתיקנו לא פלוג תיקנו בכל נשים דכיון שישבו לתקן תקנו גם בכל נשים משום כל דאיכא לברורי והבן, אלא לפמ"ש דבס"ס שלשני ספיקות אין כאן איסו' א"צ לברר, ומפי' רש"י בכתובות נראה דאפילו בכה"ג צריכי' לברר, נ"ל דגם רש"י מודה למה שכתבתי אלא דשם החמירו אי משום דהוא איסו' שתשב באיסורו לעולם כמ"ש תוס' שם בסופו דמשו"ה החמירו אע"ג דזנות ל"ש עוד י"ל דבאמת ס"ס זו גרוע הוא כמ"ש תוס' כתובו' ט' דרוב רצון מ"מ לס"ס מצרפי' דרוב גרוע הוא מ"מ ס"ס זו לא אלימ' כ"כ לכן חששו לברר וכמ"ש בטעמא דרשב"א בהך דין דסימן פ"ד ועיין, ב) בס"ס דב' ספיקות נוכל לומר דאין כאן איסור כלל לכ"ע א"צ לברר, ג) כל שבלא ס"ס מותר מעיקר הדין רק משום כל דאיכ' לברורי דנתוסף אח"כ ס"ס א"צ לברר, ד) כשאין ב' ספיקות שקולים כ"כ דשכיח ומצוי קצת צריך לברר אפי' ב' ספיק' שאין כאן איסור כלל כהא דסימן פ"ד כנלפע"ד, וזהו שרצונינו לבאר וביארנוה בעזרת החונן דעת

והנה ידידי מע"כ נ"י ימחול לשים עיניו על דברינו אלו הנאמרים בחפזי, ואחר העיון היטב כל דאפשר לברורי יברר מהם דברים הברורי' וה' עמו תמיד בכל אשר הוא עושה הכ"ד אוה"נ טרוד מאוד חותם בברכת אהבה

הק' אברהם שמואל בנימין בה"ג מהרמ"ס זצ"ל: תשובה כח

אברהם עודנו עומד לפני ד' חי על התורה והעבודה ה"ה תלמידי כבני הרב המופלג בתורה ויראה חריף ובקי גן הדסים כש"ת מו"ה אברהם שטארק ני' בק"ק באנפי הוניאד יע"א: מע"י אצבעותיך שפרו לי בשאלת חכם שואל ומשיב כהלכה בהלכה למעשה איש א' יש לו מאה וארבעי' צאן בעדר ועוד שם שמונה שהם של רועה נכרי והנכרי הרועה אומר ששמע בלילה שכלבו נבח מאוד ויצא לראות על מה ולמה מנבח כ"כ בלי פסיק וראה כי זאב א' רוצה לעלות על הגדר ולא הניחו ושיס' בו כלבו ורדף אחריו ואחר שחזר הרועה למקומו כשעה מועטת אח"כ שמא קול רעש גדול בין הצאן והלך בזריזות לראות ולא המתין עד שיגיע אל הדלת והפיל כל הגדר ומצא א' מהצאן נפצע בראשו ונתלש עורו ובהנשארים לא נמצא שום רושם וגם הפצוע עדיין חי הוא והרועה אומר שיוכל לחיות אלו דברי הנכרי וזולת דבריו אנחנו לא נדע כלום רק דבר הנרא' לעין א' מהצאן פצוע ועורו נתלש ומע"כ תלמידי יגע למצוא כחא דהיתי' כי הוא הפסד מרובה ועיניו שוטטו בכל המקומות השייכים לנדון שלנו ובספרן של צדיקים גדולי אחרונים זצ"ל ואחר העיון לפי מסת הפנאי אחווה דעתי גם אני כיד ד' הטובה עלי ובתוך דברינו ימצא לפעמים תשובה על דבריו

פתח דברינו יאירו לבאר דינו של צאן שנמצא פצועה בשנסתלק דברי הרועה הנה בש"ס חולין נ"ג בחמשה דברים דלא חיישינן לכ"ע לדרוסה א' מהם ספק כלבא ספ' שונרא תולין בכלבא ומינה יליף ר"א בההיא בר אווז' דעל לבי קני' דתולין להקל בס' שונר' ס' קני' ורשב"א בתה"ב העלה מכח ראיה דווק' בשני' לפנינו כלבא ושונרא או קני' ושונר' תלי' להקל אבל בששני' אינם לפנינו תולי' במצוי יותר בין להקל בין להחמיר ונ"ל פשוט הא דתולין בקני' ושונר' בקני' דווקא כשלא שמענו מקרקרן ונמצא ריעות' תלינן בקנים אבל שמענו מקרקרן והוא ספק דחוששין לדרוסה אפי' לא נמצא ריעות' כלל הה"נ אם יש כאן קני' חוששין דהא מקרקרן וע"כ מחמ' בעתות' דדורס וא"א לתלות בקני' וכ"ש כשנמצא רעות' אבל בשונר' וכלב' דיש לתלות הא דמקרקרן משום בעתות' דכלב תלינן בכלב ואפי' נמצא רעות' דנפצע כנ"ל פשוט: