כתב סופר יורה דעה מב

ע"ג אש למים תחתונים שכבר הוסרו מעל האש והחילוק והוראתו נכון לדינא בנדון שהורה בו

אלא לפ"ז יסובבו הראיות של אאמ"ו זצ"ל והראיות שהוספתי ותתהפכנה לקושיו' על הרוקח כיון דס"ל דבנפל למים שע"ג אש יש משום נחמרו ב"מ קו"ח בשתיית מ"ר וקשה א"כ בבהמה נמי יש נחמרו וכן בריאה דעוף ואם נאמר דבאמת הרוקח לא ס"ל כרא"ש בבהמה וכן בריאה שנראה שנחמרה ונשתנה ונעשה פלוגתא בין הרוקח ורא"ש והרשב"א ע"כ כהרא"ש ס"ל מדלא ניחא לי' לומר שיש בבהמה נחמרו בלא"ה במים רותחים וליכא ראיה דלוי לא אמר יתר בעוף בנחמרו וכן נראה דר"ן ס"ל הכי ורוקח יחידאי הוא וגם המחבר פסק דליכא נחמרו בבהמה כלל וכן בריאה דעוף ש"מ דכוותי' ס"ל ודלא כרוקח והכי נקטי', לפ"ז אפילו בעומד ע"ג האש וגם שתה ממנו נקטי' להלכה דמותר ועיין, אלא דעל הרוקח קשה הראיה שהבאתי מהא דשלקו והוריקו וגם מש"ס דזבחים לוקמי' בשתתה וצריכה בדיקה וגם בה"ע מודה דצריכה בדיקה כיון שנכנסו בפנים ואין מגין וקרוב יותר שנחמרו מבעוף שנפל וצ"ע

ואמרתי אל לבי אין דומה שמוע' מפי ספרים המביאים בשם אומרו לראיה בספר המדבר בעדו ואותיות מחכימות ופקחתי עיני ברוקח וראיתי דבריו מתאימות ועולות בקנה א' עם הורא' אאמ"ו זצ"ל בח"ס ומשם ראיה, ובעל תב"ש ופמ"ג שכ' אחריו לא עיינו שפיר במח"כ ושגו בזה

וז"ל הרוקח סימן ת"ב נפלה לאור ונחמרו ב"מ ירוקים טרפה אדומים כשרה וכ' שיעור נקובתן וירוקים שהאדימו ואדומים שהוריקו ושם אין זכר כלל ממים רותחים רק בסימן ת"ו כתב וז"ל נפלה לאור או במים רותחים והלב והכבד והריאה אדומים וכו' כשירה ויש לדייק מדכתב נפלה לאור או במים רותחים והלב כו' אדומים כשירה משמע אם ירוקים טריפה ואפילו במים רותחים אבל לא כ' מפורש דטריפה, אלא דכד דייקת שפיר תמצא דס"ל ע"כ דאין במים רותחים משום נחמרו כלל, דצ"ע למה לא כ' בסי' ת"ב כשכ' טריפות דנחמרו היכא דנפל למים רותחים וירוקים שהאדימו ואדומים שהוריקו טריפה, ולמה הזכיר נפל למים רותחים בסימן ת"ו בואלו כשרות והלא דבר הוא, לכן אומר אני בטח דפשיטא ליה לרוקח דאין בכח מים רותחים ואפילו בחמי חמין ואפילו עומדי' ע"ג אש לכוות ולשרוף ולעשות פעולה זו ולשנות ממראה למראה מירוק לאדום או מאדום לירוק וכשנפלה למים רותחים אין צריך לבדוק אחר כל השינוים האלו ואם נמצאו שינוים האלו ע"כ לתלות בדבר אחר, אבל בוודאי יש בכח מים רותחים להאדים האדומים ביותר מאשר הי' בטבען שע"י מ"ר הדם שבאברים רותח ומאדים האדום ביותר והאברים עצמם מרותחי' עד שניכר וכן נראה לעינים בבני אדם כשיוצאים ממרחצאו' מים רותחים שפניהם של הגוף מאדים מרתיחות הדם ובשר וכן פועל בל"ס רתיחות בפנימיות ג"כ ועכ"פ באפשרו' הוא שפועל בפנימית שיאדימו יותר אבל לא להפוך אדום לירוק וירוק לאדום מן הקצה אל הקצה אין זה אלא בכח אש ממש ולא ע"י תולדתו והא"ש דבסיפ' בואלו כשירות דכת' כשנפל לאור ולב וכבד וריאה אדומים דכשירה וכ' הר"ן דרבותא דמתניתין אפילו האדימו ביותר מטבען מ"מ כשר ויש רבותא בזה הגם שאנו רואים ששלט האש והרתיח האיברים עד שהאדימו ביותר משהי' בטבען מ"מ אין כח מכוות האש שיה' נידון כשרוף וסופו לנקוב אלא כשיתהפך המראה היפוך ממה שהי' אז נראה ששלט כ"כ האש עד ששורפו וסופו לנקוב והא"ש דהזכיר הרוקח גם נפל למים רותחים שג"כ מאדים ביותר משהי' ואם היה האדים ביותר טריפה גם ע"י שנפל למים רותחים היא טריפה דג"כ יש לו כח לשלוט ולהרתיח עד שיאדים ביותר ממה שהיה אלא דכיון דזה כשר אפילו באור ממש וה"ה וכ"ש במים רותחים ולכן בואלו כשרות נקט תרתי נפל לאור או למים רותחים שפעולתן שוה להאדים ואיכא רבותא בשניהם דאדומים היינו שהאדים ביותר כשר בשניהם, אבל כשכתב בסי' ת"ב טריפות דנחמרו ע"י ירוקים שהאדימו או אדומים שהוריקו לא כ' כלל ממ"ר שזה אינו במציאות שיתהפך ע"י מ"ר כנלע"ד ואמת נכון הדבר ויש סייעת' מרוקח דבנפל למ"ר אין בו משום נחמרו ואפילו שתה מים רותחים מדלא כת' טריפות מוכח דאפי' בשתה ס"ל דליכא משום נחמרו וגם ראית אאמ"ו מאוה"ג זצ"ל יעידון ע"ז והוספת הראיות שהבאתי יגידון כי כן הוא והוראה זו יצאה בקדושה ונובעת מקדשי קדשים מבעל הרוקח זצ"ל ונתחזקה הלכה זו במסמורי' ומיוסדת על אדני פז בעזה"י ובעה"ח, פה פרעשבורג נגהי ליום עשרה בטבת תרי"א לפ"ק: הק' אברהם שמואל בנימין בה"ג מהרמ"ס זצ"ל: תשובה כה

כהן שדעתו יפה, מאלקיו ישא ברכה, ה"ה תלמידי הרב המאוה"ג ג מעוז ומגדול חרוץ ובקי כש"ת מוה' אברהם כ"ץ אייבניטץ ני' אב"ד בק"ק גורבא יע"א

אחד"ש הטוב הנני למבוקשך לחוות דעתי לך בדין גידים שסופן להקשות דקיי"ל דאינן כבשר, אם דווקא אינם כבשר אבל לא גריעי מעור דמשלים לבשר בבהמה ובעוף מצטרף, או נימ' דגריעי מעור, הנה בטור סימן נ"ה כתב דגידים אינן כבשר משמ' דכבשר לא הוי' אבל לא גריעי מעור, ומלשון המחבר דגידים שסופן להקשו' אינם משלימים משמ' דאין מצילים כלל, ואפי' במקום דעור מציל להשלים או לצרופי לא, ובפסקי הרא"ש חולין כ' דגידי' וכו' אין משלימים, נראה דאין משלימים כמו עור דגריעי מעור ופסקי הרא"ש הוא מהטור ע"כ דכוונתו בטור ג"כ דאינן כמו בשר, היינו דגריעי מנייהו, אלא דצ"ל מנ"ל בפשיטות דגריעי מעור כי הס"ד דרבא דהם כמו בשר וכדס"ל לר"י, ואנן דקיי"ל כר"ל דאינן כבשר מנ"ל דגריעי מעור

והנה רש"י כתב בהני גידי' רכים דאתי לקמי' דרבא, גידים מצטרף לבשר הוו, מוכח דלמסקנ' דאמר ר"פ דאוריית', ואת אמרת למאי ניחוש, דס"ל לר"פ דגריעי מעור ולא חזי לצרופי אלא דעל רש"י גופ' קשה מנ"ל דגידים הרכים מצטרפו לבשר הוו דלמ' בא לפני רבא גידים בלא בשר, מה ראה רש"י על ככה בפשיטות לפרש דגידים מצטרפו הוו, ונ"ל דהיה קשי' לרש"י מה דאמר רבא חדא הא אמר ר"י וכו' ועוד התורה חסה, ונתקשה בת"ח מאי ועוד, אי כר"ל לדידי' וודאי אין כבשר, ומה שתי' שם ועוד אם ספק הוא התורה חסה, וספק להקל, ור"פ השיב ספק להחמיר זה רחוק דפליגי, אי ס"ד להחמיר, ועוד הרי לכ"ע עכ"פ מדרבנן להחמיר, ולכן כ' רש"י דגידים מצטרף לבשר הוו והכי אמר רבא ועוד אפילו נימ' כר"ל מ"מ י"ל דמודה ר"ל דלא גריעי מעור וקרוב לומר כן שלא נעשה פלוגת' רחוקה בין ר"י לר"ל דלר"י הם כבשר ולר"ל גריעי מעור, מה לנו להחמיר כ"כ והתורה חסה על ממונן של ישראל, ועל זה השיב ר"פ תרתי ר"ל קיי"ל כר"ל דאינם כבשר, ונגד שאמר ועוד התורה חסה, ויש לצדד דר"ל מודה דלא גריעי מעור, ועכ"פ מצטרפו לבשר וע"ז השיב דאורייתא וא"א למאי ניחוש דבדאורייתא אין לנו להקל כל שלא נדע בוודאי שכן הוא, לא נסמוך על שיקול דעתינו כן נ"ל נכון מאוד בעזהי"ת

ועיין רמב"ם פ"ח מה' שחיטה שכתב דגידים הרכים אינן כבשר וא"א לומר כוונתו אבל הם כעור דהא ס"ל עור או בשר מגין, וע"כ דס"ל לאמת דגריעי מעור ומ"ש דאינן כבשר סמך עצמו שנדע דאינן כעור ג"כ דאל"ה ליכא נפקותא לשיטתו אם אינן כבשר ועיין מל"מ שם שהתעורר בזה ולא ביאר כ"כ, ולרמב"ם לשיטתו אפילו נפרש הנהו גידים הרכים דאתו לקמי' דרבא גידים בלא בשר מ"מ מוכח דגריעי מעור, כיון דהוא ס"ל דעיקר כל"ק וכיון דאמר ר"פ דלא מהני כבשר, ממילא מוכח דס"ל דגם כעור אינם מגינים ונ"ל ע"פ שיטתו של הרמב"ם ממאי דקאמר רבא ועוד ע"ד שפירשנו לרש"י חדא דר"י אמר ה"ה כבשר עוד דר"ל אפשר דכעור מיהא הוי והתורה חסה ואין לנו להחמיר כ"כ, וע"ז השיב ר"פ לר"ל דגם דאוריי' הוי' ואין לנו להקל מעצמינו ולומר דלא גריעי מעור כנ"ל

ולדינא נקטינן להכי כל"ב דעולא אמר ר"י דעור רק משלים ומצטרף ומפרשי' הא ועוד דאמר דגידים מצטרף או משלים לבשר הוו, וקאמר ועוד דאפשר כעור חשיבי, ור"פ השי' דאוריי' ואין לנו להקל בדאוריי' כ"כ א"כ גידים לא חזי לצרופי כלל לא בבהמה להשלים ולא בעוף לצרף כנ"ל

ועדיין יש לעיין הרי קמן דרבא ס"ל דאפילו למ"ד דגידים אינן כבשר מ"מ י"ל דלא גריעי מעור, ור"פ השיב דאורייתא דאין לנו להקל מעצמינו בדאורייתא וכ"ז בנשבר עצם דטריפה אבל באבר המדולדל דקיי"ל דהוא רק מדרבנן דלא כרמב"ם פ"ה מה' מ"א ובמגיד משנה ה' י"א די"ל דאוריי' הוא, ולרמב"ם גם במדולדל גידים אינם מגינים בכלל דברי ר"פ הם דאוריי', אבל לפי דנקטינן דמצות פירוש הוא רק מדרבנן יש להקל בגידים דמשלימים בבהמה ומצטרפים בעוף כנ"ל ועדיין צ"ע לדינא

ודע דצל"ע לדינא למה באבר המדולדל נקטינן דווקא או מצטרף או משלים הלא איכא תרי לשני וללישנא קמא עור ה"ה כבשר ואנן נקטינן בדאוריי' להחמיר כלישכא בתרא והוא מספק אבל באבר המדולדל היה לנו להקל מספק, וכ"ש בבהמה דנקטינ' דעור רק משלים לבשר והוא מדאמ' ר"נ לימא מר עור משלים וראי' מבר גוזלא דחוי' מ"מ מידי ספיקא לא נפקא, והיה קרוב לומר גם בדאורייתא להקל שמא מצד ס"ס כלישנא קמא דעור