כתב סופר יורה דעה מא

י"ל דוקא במחט בהמסס חיישינן ולא קוץ כנ"ל לצדד להקל בקוץ אפילו שלא ע"י ה"מ כשיש עוד צדדים להקל, ועיי'

וזאת תורת העולה מדברינו: א) דבה"כ שניקב עור וחצי ע"י מחט מותר דעיקר כתה"ד חוץ משניקב עור א' ע"י חולי ובאחת מחט תחובה בחצי' של עור חוששין להבריא כיון שהמחט לא עברה רק חצי עור חיישינן שיצא לחוץ: ב) כשניקב עור וחצי ע"י חולי אפי' מאן דחש לשיטת רש"י בשבת דחצי עור אין מגין מ"מ בבה"כ חצי עור מגין דחזי לצרופי לחצי עור העומדת ההמסס לתחתיו של בה"כ כמ"ש: ג) המסס שניקב מצד א' אם ע"י מחט נקטינן להלכת' כרמ"א וכהסכמ' הש"ך דבלא הפ"מ מחמירים להטריף אבל בהפ"מ לא: ד) ודוקא ע"י מחט אבל ע"י קוץ וכ"ש קנה אפשר יש לצדד להקל אפי' שלא בהפ"מ מטעמ' דכתיבנ' ובמקום שיש עוד צדדים להקל המקיל לא הפסיד ה] כשניקב ע"י חולי מצ"א העיקר כש"ך דאפי' שלא בהפ"מ לא מחמירים ולפי שהעלתי אין כאן בית מיחוש כלל דאפי' דעת יחידא' ליכ' ואפי' לעצמו אין לחוש כלל. זהו שחנני השי"ת בדינים אלו, הוא בטובו יצילנו משגיאות, ויראנו בתורתו נפלאות, הכ"ד עמוס הטרדות, חותם בכל חותמי ברכות, אוה"נ פ"ב ח' תמוז דהאי שתא תרכ"ג לפ"ק: הק' אברהם שמואל בנימין בה"ג מהרמ"ס זצ"ל: תשובה כד

אמרתי להעלות על הספר, לקיים מילי דאבוה האמורים על הספר בחתם סופר חיו"ד סי' נ"ג ע"ד השוורים שנתפטמו מפסולת בישול יי"ש שהם מים חמים ולפעמים הם רותחים ורבים שתו ומתו אם יש לחוש לסתם שוורים משום נחמרו בני מעים מרתיחת המים וכתב שלא מצא בשום מקום נחמרו בני מעים רק ע"י אש ובמתניתי' נפלה לאור ולא תנן סתם נחמרו בני מעים ועוד מדתנן באלו טריפות דעוף ולא תני בטריפות דבהמה ומזה הוכיחו הראשונים דבבהמה דעורה עב ל"ח כ"ז דלא ראינו שנפלה לאור ויש ס"ל דאפילו ראינו ל"ח לנחמרו ב"מ וגם מדאין ריאה לעוף לענין נחמרו מפני שצלעותיה מגינות עליהם ואי יש נחמרו ע"י מים רותחים לא ליתני נפלה לאור וליתני גבי טריפות דבהמה ובריאה דעוף נמי ניחוש אי חזי' שנשתנה שמא שתתה מים רותחים וע"כ ליתא משום נחמרו אלא באור דוקא אלו דבריו ז"ל

ואני אוסיף ראיה ממ"ש הרא"ש דאם לא ראינו שנפלה תולין בחולה דלא שכיח ע"י נפלה לאור או שתפרח מיד או שנשרפה במקומה ואי יש נחמרו משום מים רותחים ניחוש ששתתה מים רותחים וע"כ כהנ"ל, ויש לדחות דשתית מים רותחים כ"כ עד שיחמרו ב"מ לא שכיח ג"כ כשמרגשת שהמים רותחים אינה שותת מהם ואם כבר הם בפיה חוזרת ומקיאה לחוץ, אלא לפ"ז כל ראיות של אאמ"ו זצ"ל יש לדחות דלא נקט בבהמה נחמרו ע"י מים רותחים דלא שכיח כלל וכן בריאה דעוף אין חוששין שמא ע"י מים רותחים דאינו מצוי כלל, אלא לרא"ש דמביא ראי' מדלא תני בבהמה ש"מ דליכא משום נחמרו בבהמה ובהג"א דחה משום דבהמה אינה מצויה שתפול לאור והרא"ש דלא רצה בזה ש"מ דס"ל כיון שיש במציאות הוי ליה למתני גבי טריפות דבהמה ואי איכא נחמרו ע"י מים הדר תיקשה למה לא קתני בטריפות דבהמה וע"כ דליכא אופן שיהי' טריפות דנחמרו רק ע"י אור ואם ידחה הדוחה דע"י מים לא שכיח כלל ורחוק במציאות והיה ניחא לרא"ש דלא קתני בבהמה וכן בריאה ל"ח שמא ע"י שתית מים דרחוק מאוד שתשתה רותחים כאלו, מ"מ אנן נייתי ראי' ממה שנתקשה הרא"ש מדלא אמר לוי יתר עליהן עוף טריפות דנחמרו ותי' מה שתי' ורשב"א דחה חילוק זה והוכיח מכח זה דגם בבהמה שייך נחמרו ב"מ ואם ס"ל דיש עוד נחמרו ע"י מים רותחים וזה נ"כ בבהמה שייך א"כ לא היה לוי יכול לומר יתר כיון דשייך טריפות זה גם בבהמה הגם שהוא ע"צ הרחוק מ"מ במציאות הוא וע"כ דליתא וסבירא ליה בפשיטות דליכא נחמרו רק ע"י האור כנ"ל

ועוד נראה לי ראיה מדאיתא בגמרא אדומים שלא הוריקו ושלקן והוריקו טריפה דאגלאי בהתייהו ואי יש בכח מים רותחי' לשרוף ולשנות ממראה למראה כמו אש אין ראי' מדהוריקו דתחילה ע"י אור הוריקו אלא דלא אתגלי ולא היה ניכר אולי רתיחות המים שרפו ועשו שינוים במראה וע"כ דאין בטבע וכח המים הרותחים ביותר לעשות פעולה זו אלא שולקים ומבשלין אבל לא שורפי', ואף שהרמב"ם כתב אחר בישול מעט היינו שלא יבשלו זמן הרבה עד שיתרככו אבל אין קפידא בין להקל בין להחמיר שלא יהי' המים רותחים מאוד בתחילה ומוכח כהנ"ל ובוודאי אין לחלק בין מחיים לאח"מ איפכא מסתברא דבר שאין בו רוח חיים ביותר מקבל שינוים ושריפות מבחיים והוא פשוט לכל וראיה זו מוכרחת

ותלמידי המובהק החרוץ מו"ה אברהם אייבניץ כ"ץ ני' הביא ראיה מש"ס דזבחים ר"פ כל הזבחים דטרחו למצוא אופן טריפה שנתערבה ואינו ניכר ולא אמרו כגון ששתה מים רותחים וצריך בדיקה בפנים וכל שצריך בדיקה אסור משום הקריבהו, ובאמת קושי' זו יש להקשו' בלא"ה על הסוברי' דבבהמה שנפלה לאור יש משום נחמרו לוקמי בכה"ג, אלא דזה יש לדחות אם נפלה לאור ושהתה כ"כ עד שיש לחוש לנחמרו ב"מ ניכר מבחוץ שנשרפה אבל אי יש נחמרו בשתי' מים רותחים קשה שפיר וע"כ כהנ"ל גם ראיה זו ברורה וסיוע' רבה לדין זה

ומכל ראיות הללו יש ראיה ג"כ נגד מ"ש בח"ס סימן נ"ב ונ"ג בשריפת השרע"ט לחוש משום נחמרו ב"מ דא"כ יש אופן גם בבהמה טריפות דנחמרו והדרו כל קושיות הללו וע"כ דוקא על אש ממש, ויפה עשה בעל תשוב' שב יעקב דלא חש משום נחמרו ב"מ כנ"ל

ודע דצל"ע הא איכא בבהמה גלודה ונשתייר כסלע ובמקום שגלודה אין העור מגין ויש משום נחמרו ב"מ ולמה לא תנו במתני' בבהמה, והא דלא אמר לוי יתר עליהן עוף בנחמרו משום דיש בבהמה כה"ג וצלע"ג

ומצאתי ראיתי בספר כנפי יונה שמסופק בנפל לחמי העין אם יש משום נחמרו אם יש בכח המים לשרוף כמו אש וכ' בנמצא שנשתנו האיברים הלא יש בלא"ה הרבה פוסקים דס"ל אפילו בלא ידענו שנפלה לאור יש לחוש ולכן אין להקל, אבל בלא בדק הגם דמחמירי', מ"מ בנפל למים יש להקל ע"כ, ולדבריו כ"ש בשתית מים רותחי' שיש להחמיר דקרוב יותר לחוש לנחמרו מאם נפל ברותחים לומר ששורפי' עד לפני' ומדבריו נראה דבהא לא מספקא לי' אלא בנפל לתוך מים רותחי' שכ' שמא בכח המים רק לשרוף בחוץ, משמע אבל בשתיית מ"ר פשיטא ששורף, אבל ראיות של אאמ"ו מאוה"ג זצ"ל וראיות שהוספנו יעידון ויגידון כי אין בטבע מ"ר לשרוף כלל רק אש ואפי' שתית מ"ר קו"ח ב"ב של קו"ח בנפלה למים רותחים שאין לחוש כלל ומ"ש בח"ס שאם יש שינוי' בב"מ בלא"ה אנו אוסרי' דאין אנו בקיאי' בבשר שרופא גוררו ואם לא נראה שינוי' רק אחר השליקה או שלא בדק כלל אין לחוש כלל ובמחכ"ת דאבא זצ"ל נ"ל גם בנראה שינוי הגם שאין אנו בקיאי' בבשר שרופא גוררו היינו ביש שינוי ע"י חולי לחללו של לב וכל הקרקבן והזפק וכיוצא בו, אבל משום נחמרו במשהו טריפה ואיכא נפקותא גם בניכר שינוי בבני מעים וכ"כ תב"ש דגם עתה איכא נפקותא ועיי"ש

והנה אם כי דין זה מוכרח מכמה ראיות דאין נחמרו במים רק באש אבל מה נעשה ביום שידובר בנו כי נמצא נגד זה בתב"ש ופמ"ג דבנפלה למים ג"כ איכא משום נחמרו, ואין פוצה פה לפקפק ע"ז וקו"ח בששתה מים דיש לחוש ואם שקול משה ספרא רבא דישראל להכריע בראיותיו נגד גדולי אחרונים בעל כנפי יונה ותב"ש ופמ"ג אבל תב"ש ופמ"ג לא מלבם חדשו דין זה אלא הביאו מספר רוקח ראשון בראשונים ואלו ראוהו או ידעו אאמ"ו זצ"ל לא היה חולק עליו ולהורות הלכה למעשה נגד הרוקח בפשיטות ועכ"פ הי' מביאו והעמיד דבריו עליו, וכאשר יצא לאור הח"ס באו רבנים מורי הוראה בכתביה' אלי כתוב וירו חיצי השגה זו על הורא' אבא זצ"ל שהי' בהעלמת עין ממנו הרוקח הנ"ל והוראה זו שלא בקדושה ח"ו והתמיה רבתא

ובתחלה מרוב צערי מדבר הזה אמרתי לקיים פסקא דא שאינו סותר למ"ש ברוקח דיש לחלק דוקא מים שעומדים ע"ג אש הם יש להם כח כמו אש לדבר זה לשרוף ולשנו' ממרא' למרא' ירוקי' אדומי' וכן להיפוך אבל אחר שהוסר כלי מים מן האש אין לו כח כ"כ כמו האש וחילוק זה מבואר בש"ס שבת ר"פ כירה ברא"ש וראשונים דיש ס"ל בשרא דתורא לא מתבשל רק בשעומדים המים ע"ג האש אבל כשהעבירוהו גם שרותחי' מאוד אינו מבשל ועיי' ש"ע או"ח סי' שי"ח וגם החולקים משום דס"ל דגם אחר שהעבירו מע"ג האש מבשל בשרא דתורא אבל לא יחלקו שכח רתיחת המים יותר ויותר כשהם ע"ג האש ממש ועיי' ירושלמי ר"פ כירה, והא"ש דרוקח כ' שנפל למים או לאור היינו מים שע"ג האור או באור עצמו ונכלל באפשר במשנה נפלה לאור לאור ממש או כלי שע"ג אור במים רותחי' אבל כשהעבירו מע"ג אש לא, ואפי' סמוך ממש מיד כשהעבירו ואפי' בכ"ר וכ"ש וקו"ח בעובדא דח"ס שהורק מכלי אל כלי לאבוס הגם שרותחי' המת מאוד עד שרבים שתו ומתו מ"מ לא מוכח דכחם לשרוף כמו אש ע"ד דלא אפשר להציל בסמי דחיי' כמ"ש אאמ"ו זצ"ל שם ונתקיימה הוראה זו שאינה מתנגד להרוקח, ולא מטעמי' דח"ס דפשיטא לי' שאין במים לעולם לחוש משום נחמרו אבל נכנסתי בפושרי' לחלק בין מים עליונים שעומדים