כתב סופר יורה דעה מ

היוצא מדברינו אלו דמוכח מתוס' תרתי דלטעמ' משום חשש שמא הבריא דוקא בהמסס אבל בבה"כ ל"ח כשיט' תה"ד וכ"ז לטעמ' דחשש הבריא, אבל לפי טעמ' דרש"י דשבת דחצי עור אינו מגין, ה"ה בבה"כ בניקב עור וחצי, וכן ס"ל בב"ח בפשיטות דלהאי טעמ' בוודאי אפי' בבה"כ הדין כן בעור וחצי, ופמ"ג צידד דאפשר לומר דעור בה"כ חזק יותר ואפילו מקצתו מגין, מלבד שרחוק לחלק כהנ"ל, גם מוכח מתו' שבת, דהקש' גם לרש"י מב' צדדים פשיט' דס"ל גם בבה"כ בעור וחצי טריפה כמ"ש עיי' והבן

אלא דלפ"ז דלשיטת רש"י בשבת ע"כ צריך לדחוקי בבריי' דמב' צדדי' לאו דוקא כל ב' עורות, כי כן מנ"ל להוכיח משום קושי' דמשמ' בבריי'. דב' צדדין דוקא, דבבה"כ ל"ח להבריא כיון שלפי שיטתו בשבת ע"כ צריך לדחוק דאין מקום ליישב הבריית' במרווח, מנ"ל להוכיח מכח האי קושי' דס"ל דלטעמ' דחשש הבריא בהמסס ל"ח, הגם מסבר' י"ל כמ"ש התה"ד אבל ראי' אין לנו

וממה שעשיתי לו לתה"ד סמוכי' מתוס' חולין דלא הקש' לרש"י סיפ' פשיטא, גם כן אין ראיה חזקה דתוס' לא הקשה לרש"י די"ל דבבה"כ ל"ח להבריא וקמ"ל בריי' טובא אבל אין מוכרח דתוס' לרש"י באמת הכי ס"ל

והנה מה דפשיט' לב"ח ויתר אחרונים לשיט' רש"י בשבת ולטעמ' דחצי עור אינו מגין, ה"ה לבה"כ דעור וחצי טריפה, והראנו פנים וראי' דתוס' בשבת הכי ס"ל לרש"י, אבל צל"ע ממ"ש רש"י סוכה ל"ד ע"א, שכ' מפורש מצד א' כשיר' דאינ' מפולש מב' צדדי' שהנקב מפולש, הרי מפורש כ' דבעי מפולש וקשה לפי שיטתו בשבת בבה"כ ל"ב מפולש ואפי' עור וחצי אסו' וראיתי לפרי תואר סימן מ"ג ס"ק י' בתר דכתב דלרש"י בשבת אפילו עור וחצי אסור בבה"כ מביא רש"י שלהי המדיר שכ' וז"ל מתוך עוביו אפשר לה שלא ניקבתו כולו, נשמע דס"ל דבעי דווקא כל העורות, והעלה מתוך זה דלרש"י עצמו לא ברירא לי' איזהו טעם, אי משום דחצי עור אין מגין בו, משום הבריא וכ' פעם טעם זה ופעם טעם אחר עיי' בו, ודבריו במח"כ רחוקי' וקשי' לקבל אלא ברש"י המדיר יש להעמיס דכוונתו בניקב העור הא' ל"ח שמא ניקב' השניי' ג"כ והבריא מתוך עובי העור אפשר שלא ניקב כולו, אבל אי ניקב עור וחצי אסור משום שחצי עור אינו מגין, אלא מרש"י סוכה הנ"ל צל"ע טובא

ולכן נלפע"ד דס"ל לרש"י גם לטעם דחצי עור אין מגין מ"מ בבה"כ שניקב עור וחצי מותר ע"פ מ"ש תוס' דה"א דניקבו ב' עורות בבה"כ כשר משום דהמסס מעמידו שמונח עליו קמ"ל דטריפה אבל בהמסס ליכ' ה"א, ולזה י"ל דנהי דס"ל לרש"י דחצי עור חלוש מהגין, אבל בבה"כ דיש לו סמיכה קצת ג"כ מהמסס שתחתיו הגם שאין זה סתימה גמורה כמו חלחולת שניקב' וירכים מעמידי' אותה וכדומה, מ"מ סמיכ' קצת איכא וחזי לצרופי לחצי עור שנשארה שלימה, ולכן בעי דוקא מפולש ומיושב רש"י בסוכה ורש"י כתובות שלהי המדיר כנ"ל נכון מאוד בעזה"י

ועלת' בידינו דגם לרש"י שבת א"ש הבריי' במרווח בלי דוחק כלל דבעי דווק' מפולש ונתחזקה ראיה התה"ד דלשיט' דחוששים להבריא בבה"כ ל"ח מכח קושי' דלא קתני בבריי' רבות' אפילו אינו מפולש, ולשיטת רש"י בשבת ג"כ אין צריכים לדחוק כלל, ורש"י הלא פירש לנו בסוכה דבעי דוקא מפולש וליכ' משום דחצי עור אינו מגין וגם ל"ח להבריא

ועלה בידינו שתיי' שחזקנו ראי' התה"ד לטעמ' דהבריא דכן מוכח מתוס' חולין וסוכה ג"כ, והב"ח לפי שיטתו דחייש לשיט' רש"י בשבת דחצי עור אינו מגין ס"ל דה"ה בבה"כ, ולפמ"ש נהפוך הוא מרש"י לשיטתו מוכח מפירושו בסוכה ושלהי המדיר דס"ל דחצי עור בה"כ מגין ומטעמ' דכתיבנ', ואפי' נחוש לשיט' רש"י בשבת בהמסס ואפי' ע"י חולי אבל בבה"כ אין מקום לחוש כלל ואפיל' ע"י מחט כנ"ל נכון לדינא

ב) ונבוא לברר להלכה ולמעשה בהמסס שניקב מצ"א, הנה התב"ש בתר דתמה על הש"ך דרצה להעמיס ברש"י שיטת ר"י והראה על רש"י דשבת, דמפור' כ' דחצי עור אינו מגין ולפ"ז ליכא חילוק בין מחמת חולי למחמת מחט, סיים דמ"מ הסכמ' האחרוני' כש"ך דשיטת רש"י בשבת יחידא' היא וע"י חולי ל"ח כלל אפי' בלא ה"מ, וע"י מחט מקילין כרוב הפוסקי' בה"מ ועיי' בו וחזינן מאן גבר' קמסהיד, הסכמת האחרוני' ומנהיגי ישראל בהלכה זו

ואני בעניי, יגעתי להסיר תלונת הב"ח דחשש בדאוריי' לשיטת רש"י בשבת, ולפע"ד מנהגן של ישראל תורה היא ואפי' דעת יחידא' ליכ' דגם רש"י מודה להלכת', במלת' בטעמ' בהמסס משום חשש הבריא ולא משום חצי עור אינו מגין ואפרש שיחתי

הנה הש"ך מבי' ראיה דס"ל לרש"י דוקא ע"י מחט מדכ' רש"י במתני' דאלו טריפות, שהנקב נראה מבחוץ וע"כ ע"י חולי, והב"ש מורה באצבע על מ"ש רש"י בשבת מפורש ושום שכל דחצי עור אין מגין ומ"ש ע"י חולי, ונדחק במ"ש רש"י במתני' משום דסופר שיראה לחוץ והוא דוחק גדול ונלפע"ד ליישב הכל במרווח

הנה הפלתי הקשה לטעמ' משום שמא הברי', ולכן שבק הבריי' המסס תיקשי לעולא דס"ל בוושט דא"ח שמא הבריא ומזה הוכיח כרש"י בשבת, והנה היה נעלם ממנו במח"כ כי הרגיש תוס' בשבת בקושי' זו, וכ' גם למ"ד א"ח, י"ל בין מחט לקוץ עי"ש

ובחידושי לפא"ט אמרתי ליישב קושי' תוס' ופלתי הנ"ל, עפמ"שס הת"ח בשם ראב"ן גבי קרום שעלה מחמ' מכה בוושט וכו' משום דגמד' ופשטה ומתנענע תמיד לכן קרום שעלה בו אינו מתקיים והת"ח הקשה עליו הא גם בריאה אינו קרום ויישבנו דברי הראב"ן במקומו ואכ"מ, ונקטינן מיהא סברא נכונה שבוושט קשה יותר שיתקיים בו קרום שעלה מ"מ משום שמתנענע תמיד בקושי' שיתרקם בו קרום וי"ל משו"ה ל"ח עולא להברי' וקרום עלה בו דל"ש קרום במקום הזה וש"ס מדמ' זה במשקל א' לחשש דרוסה דל"ש כ"כ כמו קרום בוושט ובחכמתם ידעו שהם במשקל א' ומתרץ דס"ל א"ח לס"ד כן ל"ח להבריא בוושט דל"ש יותר מדרוסה אבל בהמסס דמינח נייח תמיד שכיח יותר שיעלה קרום מחמת מכה יותר מבוושט וחשש זה יותר מחשש דרוסה גם עולא מודה בו כנ"ל ועיי'

ואנן דמהדרינן ליישב שיטת רש"י בשבת עם מה דפי' במתני' דא"ט אני מוסיף והולך ביישוב הקושי' לעולא ואומר בוודאי טוב לנו ביותר לומר מלת' בטעמ' דהמסס מצ"א טריפה משום חשש הבריא שמצאנו לו מאן דחש ואינו חשש חדש ולהלכת' חוששין בוושט כמ"ש תוס' ורוב ראשונים מלחדש טריפו' חדש דחצי עור אינו מגין וכן מסתבר לתוס' טפי הך טעמ' שכ' ואפי' תימ' דחצי עור מגין מ"מ י"ל משום חשש הבריא ונ"ל בכוונת תוס' דגם אם נימא דחצי עור תוכל להגין דוקא חצי עור שהיא בטבע מתחילתו אבל קרום שעלה דחלוש הוא אינו מגין דסופו לפסוק והכל חד טעמ' דאינו מגין מחמ' חלישתו אלא די"ל חצי עור אינו חלוש כמו קרום מחמ' מכה שאין סופו להתקיים וחצי עור סופו להתקיי' כנ"ל, וכי כן מנ"ל לחדש מלת' דלא מסתבר כ"כ ביותר יש לנו לומר מלת' דמסתבר טפי משום חשש הבריא שמצאנו בוושט ועוד לטעמ' דהבריא א"ש מתני' דקתני לחוץ משום ע"י חולי וגם דמשו"ה אסור ע"י מחט שמא יצא לחוץ כמ"ש הר"ן אבל לטעמ' משום דחצי עור אינו מגין קשי' מתני' וצריך לדחוק לחוץ לאו דוק' כמ"ש תוס' בוודאי ביותר יש לנו לאחוז הנועם שיש בו לשבח וגם דרווח' מתיא

ונ"ל הא דיצא רש"י לחדש דבר חדש דחצי עור אינו מגין משום דלעולא ודכוותי' דל"ח לס"ד ול"ח להבריא קשי' בריית' לדידי' צ"ל משום דחצי עור אינו מגין ובשבת שם דמייתי אביי או ש"ס אליב' דאביי הך בריית' דמחט שנמצא בבה"כ, ואביי נראה לעין לקמן ס"ג ע"א בחולין דס"ל כרב דא"ח לס"ד דהא אמר לא אמרן אלא צפורן וכו' ונראה דהכי ס"ל וכ"נ מלשונו דאמר ולא אמרן נרא' דפשיט' לי' כרב, וה"ה דא"ח לשמא הבריא ולכן הוצרך רש"י לחדש ולפרש משום דאין חצי עור מגין כנ"ל

וממ"ש בכתובות שלהי המדיר בבה"כ מתוך עוביו אפשר דלא יצא לחוץ משמ' קצת דבהמסס הטעם משום דדק הוא חיישינן שיצא לחוץ, דלא כמ"ש בשבת, י"ל שם מייתי ש"ס הבריא על שמואל דמחליף פרה וכו' ומקש' עליו מבריי' זו וס"ל חוששים לחוץ וחיישינן להבריא, ומה לנו לחדש טעם בהמסס משום חצי עור אינו מגין לכן כתב שם בבה"כ ל"ח מתוך עוביו שיצא לחוץ ומינה בהמסס שהוא דק חיישינן ובסוכ' סתם פירושו וסמך עמ"ש בשבת לאביי ועיי'

והא"ש רש"י במתני' דפא"ט דכתב שנראה לחוץ דלהלכת דקיי"ל חוששי' לס"ד ולהבריא נקטינן טעמ' בהמסס משום הבריא ומתני' בשניקב ע"י חולי כמ"ש הש"ך, ומיושבים כל פירושי רש"י על דרך נכון בעזרת החונן דעת

ויש לצדד ולומר דוקא במחט ס"ל לר"י ולפמ"ש גם לרש"י לדינא דחיישינן להבריא אבל בקוץ לא עפמ"ש תוס' בשבת בסופו, דיש לחלק בין מחט לקוץ הגם דתוס' כתבו זה למאן דל"ח בוושט להבריא במחט מודה מ"מ י"ל גם לדידן דחיישינן בוושט גם בקוץ, מ"מ בהמסס דוק' במחט, דהא כ' הרא"ש בחולין דשאני וושט דע"י שמתנענע תמיד חיישינן י"ל במחט דווקא שדק מאד ורחוק ביותר לומר שלא יצא לחוץ לכן חיישינן הגם דמינח נייח, אבל בקוץ דלא רחוק כ"כ שלא יצא לחוץ ל"ח כיון שאין דבר המחזירו, ודוק' בוושט חיישינן אפילו בקוץ דקרוב שיצא לחוץ וחזר ע"י נענוע וקוץ בוושט ומחט בבה"כ שווים הם, הגם דכתבתי דרש"י הוצרך לשיטתו בשבת אליב' דאביי דס"ל כעול' דל"ח להבריא, ולכאורה ע"כ ל"ל לחלק בין קוץ למחט דאי ס"ל די"ל במחט גם עולא מודה, נ"ל דס"ל לחלק כהנ"ל, אלא דס"ל כנגד זה בוושט יש לחוש מצד א' יותר דקרוב לומר שחזר ע"י נענועיו, ושקולים מחט בהמסס כמו קוץ בוושט ולכן הוצרך לחדש כשיטתו בשבת לעולא ולאביי, ולהלכת'