כתב סופר יורה דעה לח

בנשתנה ונמצא נקב יצא' מחזק' הגוף שלם משא"כ בכה"ג דלא ניקב כלל הוושט לפנינו ולא נשתנה וכ"כ ט"ז לענין נמצא קוץ וכ"כ בסי' ל"א ועוד דל"ח לניקב לחוץ רק בקוץ תחוב בעור הוושט שנכנס ע"כ בדוחק חיישינן דדחיק לחוץ אבל בליחות זה דרכיך וקל שידבוק בו בלי דחק ל"ח לניקב כלל הגם שנתקשה לפנינו תולין שבעודו לח נתלה בו ושוב נתקשה ועוד לפמ"ש לעיל אות כ"א שנתרפא פנימי שבפנימי ל"ח א"כ אין כאן מקום לחוש שניקב הפנימי ונתרפא וכנלפ"עד להלכה ולמעשה

וה' יצילנו משגיאות ויראנו מתורתו נפלאות כתבתי וחתמתי פה פ"ב ביום שנכפל בו כי טוב לסדר ויחי תרכ"ד לפ"ק

הק' אברהם שמואל בנימין בה"ג מהרמ"ס זצ"ל: תשובה כב

ששון ושמחה משתה ויו"ט, בימי הפורים הבע"ל וכל טוב, לבני מחמד נפשי תלמידי הרבני המופלג וותיק מלא ברכת ה' מורג חרוץ בעל פיפיות הקצין כש"ת מוה' משה סופר ני' בשבת תחכמוני בק"ק מאראש וואשארהעלי יע"א

ארכו לנו הימים אשר לא ראינו מאתך אות לטובה עד שקבלתי אתמול מכתבך בהודעה שהכל במעמד הטוב לטובה ולברכה, וע"ד דשדרת לן קושי' אחת, בש"ס ר"פ אלו טריפות מ"ב מרה מאן קתני לה וכו' אפיק מרה וכו' הא חברייהו דפליגי על ריב"י השיבו לו מאיוב דאמר ישפוך לארץ מרירתי ועדיין איוב קיים והא תנא דבי ר"י ס"ל דטריפה חיה ומנ"ל דניקב המרה כשירה וזהו הקושי' צריכה עיון לפנים ליישבה, ובתחילה היה נ"ל דיש לדחות דתנא דבי ר"י מסבר' בלי ראי' ס"ל דניקב מרה כשירה הגם דנראה מדאמר ר"י מה אהדרו לי' חבריי' לריב"י ומשמ' דלולי דילפינן מאיוב סברת חוץ דנקבה המרה טריפה י"ל באמת כן הוא והא לאמת אצ"ל דתנא דבי ר"י ס"ל דניקבה המרה כשירה אלא בכל שאר נקובים הוא דמסיק נקובי תמני' הוי חשבינהו בחד ותחילה דמתרץ מאן האי תנא ריב"י אפיק מרה צ"ל דמסברא ס"ל כן ובלא"ה תי' זה נדחה כן נ"ל

אלא הא לאמת קאמר תמני' הוי וכ' רש"י וכי מדלי' למרה אכתי פשו להו תמני' נקובי הרי גם לאמת מתרץ דנקובי תמני' ומדלי' למרה דס"ל לתנא דבי ר"י דניקבה המרה כשירה וצ"ל מסבר' וזה דלא כדמשמ' מר"י דמסברא לולי דילפות' וראיה מאיוב, הוי ס"ל לחברי' דטריפה

ובאמת המהרש"א נתקשה בזה לפי דמתרץ דחשיב נקובי כולהו בחד תו לצ"ל דמדלית למרה והקשה על רש"י דכ' וכי מדלית למרה וקשה על המתרץ דאמר נקובי תמני' היה יכול לומר תשעה הוו וחשבינה' בחדא ומ"ש המהרש"א לפי שבאמת כן הוא, לרב אינו מובן והא לאמת להלכת' קיי"ל כריב"י דנקבה המרה טריפה, והנלפע"ד ביישוב קושי' מהרש"א ע"פ מה שהעלה בפלתי סי' מ"א דניקב המרה לאו משום נקובת העור עצמו טריפה דעור לא מעלה אלא משום שסוף לחות שבתוכו לשפוך לחוץ וגם אם יצא הלחות דרך הסמפון טרפה והביא ראיה לזה מדהשיבו חבריי' לריב"י מישפוך לארץ דלמא לאו דרך נקב יצא שנקב העור אלא דרך הסמפון יצאה ונשפך לחוץ ומה ראיה מביאים לנקב המרה וע"כ דהיא היא טריפות דניקבה משום לחות שיוצא לחוץ ואם יצא דרך הסמפון טרפה אלו דברי הפלתי

וע"פ דבריו ישבתי קוש' המהרש"א על דאמר ר"י הלכה כריב"י לפי פירושו של מהרי"א בתוס' ד"ה והא אמר ר"י דקושי' ש"ס כיון דכבר אמר כללא הלכה כסתם משנה למאי צ"ל הלכה כדברי האומר כזית כן היה הש"ס יוכל להקשות על דאמר הלכה כריב"י ומ"ש משום דרבים חולקים על ריב"י זהו דוחק דהא ר"י כללא כייל הלכה כסתם משנה אפילו רבים חולקים, והנ"ל ע"פ חידושו של הפלתי הנ"ל די"ל ממתני' דניקבה טרפה ה"א משום ניקבה העור טריפה ולא משום שיוצא לחות מרירות שבה אבל מדהשיבו חבריי' מאיוב דאמר ישפוך לארץ מרירתי ש"מ דטריפות דניקבה במרה לאו משום נקב של העור אלא משום שמשם יצא מרירותו וריב"י השיב להם אין מזכירים מעשה נסים ומודה להו דטריפה משום דכשפך מרירותו ולכן אמר ר"י הלכה כריב"י דנשמע ממנו יותר דנשפך מרירותו אפילו דרך הסמפון טריפה וא"ש נכון, ומובן ג"כ המשך בתר דאמר ר"י הלכה כריב"י ואמר ר"י ב"י אמר ר' יוחנן מה אהדרו לי' חבריי' וגם לכאורה אין תועלת בזה לדינא מה אהדרו לי' ומה השיב להם ולפמ"ש הפלתי נפק' לן מזה דנשפך טרפה בלא ניקב העור ולפמ"ש אתי שפיר המשך דברי ר"י בשם ר' יוחנן דאמר תחילה משמו, הלכה כריב"י ושלא תיקשה הא כבר אמר הלכה כסתם מתני' ולזה מביא ואמר ריב"י עוד משמ' דר' יוחנן מה אהדרו לי' מישפוך לארץ וכו' מזה מוכח דנשפך המרה טריפה משו"ה הוצרך לומר הלכה כריב"י וא"ש ועיי'

והא"ש דקאמר הש"ס לתנא דבי ר"י נקובי תמני הוי חשבינהו בחד ולא יתחשב עמהם נקבה המרה דאין טריפו' המרה תלי' בנקובת העור רק בשפיכות המרירות גם כשכל העור שלם ונשפך דרך הסמפון טריפ' ולא דמי' לשאר נקובי' דטרפה מחמ' האבר שניקב וזה בעצמו הטרפות וע"כ דס"ל דניקב המרה היינו דנשפך המרה כשירה כנ"ל ומכל זה סיוע וחיזוק לדינא של הפלתי ועיי' תב"ש

ונתחזקה הקושי' כיון דע"כ למסקנא צ"ל דתנא דבי ר"י ס"ל דניקבה המרה כשירה מנ"ל הא כיון דס"ל טריפה חי', וביישוב קושי' זו נ"ל בשנדייק לשון ר"י דאמר דאהדרו חבריי' לריב"י מישפוך לארץ מרירתי ועדיין איוב קיים, ולא יאמר עדיין איוב חי כמו שהשיב ריב"י מיפלח כליותי מי קא חיי, והא דקדוק דבעי יישוב, ונ"ל דהוכחה זו מישפוך לארץ גם למ"ד טריפה חיה אית' לפמ"ש תוס' זבחים קי"ו ע"א דגם למ"ד טריפה חיה מ"מ נתנוונה והולכת וסופו מת מטריפות זו וכ"כ תוספות במק"א, ואיוב דכתיב בו וה' בירך אחרי' איוב מראשיתו אם היה מתנוונה והולך עד שמת מטריפו' דנשפוך לארץ מרירתו אין זו ברכה באחריתו מראשיתו קודם שנטרף, ובעל ייסורים חייו אינם חיים, וגם כתיב בי' וימת שבע ימים היינו שבלה שנותיו בטוב ועיין רמב"ן בתורה בוימת אברהם זקן ושבע ימים, ועיי"ש שהיה חי וקים בריא אולם, ולא היה מתנוונה פוחת והולך וזהו שאמרו ישפוך לארץ מרירתי ועדיין איוב קיים בקיומו ולא היה פוחת והולך מתקרב למיתה ע"י חולי שיש בה טריפות, אבל ריב"י דהשיב מיפלח כליותי וכו' ו' תוספות דמחמת ייסורים א"א לו לחיות אם לא יעשה תחבושת כמו במחו לי' בכוליית' ומת מיד שפיר קאמר מי קא חיי שאי אפשר לו לחיות כלל ומיושב הדקדוק בלשון דחברי' אמרו קיים, וריב"י אמר דקא חיי' וממילא מיושב קושי' לתנא דבי ר"י הגם דס"ל טריפה חי' מ"מ אית לי' הוכחה מאיוב דעדיין קיים וכמ"ש

ועיין ח"ס יו"ד סימן נ"ב והעלה מכח קושי' אדם שנטרף ולא עושים לו תחבושת אפילו פחות מי"ב חודש אינו יוכל לחיות דחלוש הוא יותר מבהמה ומשו"ה הביא ראיה מאיוב דלא, עשו לו תחבושת אלו היה טריפה בבהמ' לא אפשר לו לחיות אפי' זמן פחות מיב"ח עיי"ש, ולפי דבריו הקדושים מיושב קושי' הנ"ל אפילו למ"ד טריפה חי' היינו בהמה אבל אדם לא ומדנקבה המרה לאו טריפו' בבהמה היא וא"ש

אלא דיש לי מקום עיון על דברי קדשו של אבא מאוה"ג זצו"קל מירושלמי יבמות ק"כ ומובא ברמב"ן ורשב"א במעשה בעסי' בא' ששלשלוהו בים וכו' ואמרו חכמים מן הארכובה ולמעלה תנשא, ובירושלמי נותנין לו שעות כדי טריפה וכתבו הראשונים היינו יב"ח לפי שידוע שטריפה אינ' חי' יב"ח ועיין הה"מ פי"ג מה' גירושין הלכה ט"ז ד"ה וכן, הרי מבואר שם דאין מיתת אדם ברורה עד אחר יב"ח כמו בבהמ', ולפמ"ש בח"ס דקושי' ש"ס מאיוב דאינו חי אפילו יב"ח וע"כ רוב ככל כן הוא דאל"ה לא מקשה מאיוב מידי מירושלמי וראשונים נראה באדם ג"כ אינו ברור שמת תוך יב"ח אפשר שחי עד יב"ח וצל"ע

והנה בתוספות זבחים קי"ו ע"א ד"ה ודלמא ח גופי' טריפה היה כ' דר"ת רגיל לחלק בין אדם לבהמה משום דאדם אית לי' מזלא, נראה דאדם חי יותר מבהמה וכן ס"ל לכ"מ הלכו' גירושין שם, אלא שכבר תפסו עליו מירושלמי הנ"ל, וכ' בברכת הזבח דוודאי מה שהוא טריפה באדם לא מהני לי' מזלא שיחיה יותר מיב"ח, ולא אמר ר"ת אלא דיש מה שהוא טריפה בבהמה ואינו טריפה באדם, דמזלא גרים לי' שאינו טריפה, וכוונ' תוס' לר"ת י"ל שהיה נח טריפה היינו שהוא טריפה בבהמה, ואינו טריפה באדם, והסכים עמו הפר"ח סי' ל"א ס"ק ז', אלא בפסקי תוספות כ' מפורש וז"ל טריפות אדם חי יותר מבהמה ובה"ז נדחק בפסקי תוספות כדי להעמיד דבריו המוכרחים מן הירושלמי ועוד ראיות הרבה שם שמביא הפר"ח, ועיין פלתי שכ' דמיעוט באדם חי יותר מיב"ח, ולפעד"נ בכוונת תוספות ופסקי תוס', דלמעיין יראה כי כל דברי תוס' קאי לפי הסוגי' שם דאזיל למ"ד דטריפה חי' דתי' תוס' תחילה דהיה נח חי ומתנוונה והולך, וכתב לר"ת דמחלק בין בהמה לאדם דא"ל מזלא נ"ל כוונתו וודאי למ"ד טריפה אינה חי' ויש קביעת זמן יב"ח יותר א"א לחיות בוודאי גם אדם אם נטרף אין יוכל לחיות יותר ואין מזל גורם שיחי' חוץ מן הטבע, אם לא על פי נס כמו באיוב, אבל למ"ד טריפה חי' ואין קצבה לחיותו אלא מתנוונה והולך מחמת יסורי מכה כזו, לזה מהני מזל באדם שחי וקיים בר"א ואינו מסובל בייסורים וזה תלוי במזל וזה כוונת תוס', דהקשה הא נח חי אח"כ ג' מאות שנה