כתב סופר יורה דעה לה

רק לס"ד ומיושב הסוגי' ע"ד נכון ופשוט, ויש מכ"ז סייעת' לשיט' תוס' ודעימי' דנקב יש לו בדיק' בחוץ ועיי'

ועוד עלינו לבאר קושי' תוס' מניקב זבל"ז דלמא כוונת רבה שניקב מחוץ לפני' דאפשר בבדיקת פנים ואין בזה דוחק כלל, מזה נרא' דס"ל לתוס' כאו"ה דמייתי הב"ח וט"ז דס"ל דניקב מחוץ לפנים ל"מ בדיקה דתלי' או דיצא מפני' לחוץ וניקבו שניה' וע"כ נתרפא או שבא מחוץ וניקבו א' מפנימי', וב"ח כ' דאולי נכנס מצואר לעור חיצון, ויפה כ' הפלתי כיון שאין ניכר שום רושם בעור הצואר רחוק שיכנס ד"ז, ומ"מ אפשר כגון שראינו בפנינו נתחב בצואר או שניכר רושם בצוא' מ"מ זה רחוק לתוס' למוקמי' בהכי כנ"ל ויש ראי' דתוס' ס"ל כאו"ה

והנה הרי"ף גרס ניקב זבל"ז וזבל"ז, וצ"ל תרתי למ"ל, ונ"ל דאלו אמר זבל"ז ה"א דקאי דניקב החיצון ויש לו בדיקה, אבל ניקב הפנימי ה"א דאין לו בדיקה משום נקב החיצון לכן כפל ואמר זבל"ז וזבל"ז להורות נתן דכל א' מעורות או חיצון או פנימי זבל"ז כשר דיש לנקב בדיקה מבחוץ כנ"ל, ולגרסת הרי"ף מוכח דיש לנקב בדיקה מבחוץ, דאין לדחוק כשניכר ע"י חולי דא"כ מה קמ"ל רבה דזבל"ז וזבל"ז דגם ניקב הפנימי כשר דיש לו בדיקה פשיטא כיון שניכר שע"י חולי הוא דמהני בדיקה ומוכח נמי דלא כאו"ה דאי כאו"ה דניקב החיצון ל"מ בלא"ה בדיקה דחיישינן לא' מאברים הפנימי' א"כ כשיאמר רק ניקב זה בל"ז כשר נדע דמפנים לחוץ קאמר, דמחוץ בלא"ה ל"מ בדיקה וע"כ דלא כאו"ה, ויש לדחות דה"א מחוץ קאמר וכשניכר רושם בצואר או שניקב לפניו קוץ מבחוץ, אבל דיש בדיקה לניקב בחוץ מוכח לגירסת הרי"ף ואין עליו תשובה

ובלימוד הישיבה הקשיתי לפמ"ש תוס' מדאמר ניקב זה בל"ז מוכח דיש לנקב בדיקה מבחוץ, י"ל הא דאמר רבה חיצון אדום ופנימי לבן לא לאשמועינן דבעי דווקא כה"ג ואי חליף טריפה אלא רצה להשמיענו דיש לנקב בדיקה מבחוץ, ואי הוה אמר סתם ב' עורות יש לוושט ניקב זבל"ז כשר ה"א דאפשר דינו באופן ששניהם לבנים או נתחלפה דיש בדיק' לנקב בחוץ בעור הלבן, אבל בוושט שהוא כדרכו בחיצון אדום לא, לכן הקדי' חיצון אדום פנימי לבן וכן הוא בטבעו, ובכה"ג ניקב זבל"ז כשר דנקב יש לו בדיקה בחוץ גם שהוא אדום ואיסור חליף מנ"ל לש"ס לדייק מרבה וצ"ע

טו) והנה הרמ"א סימן ל"ג כ' ניקב זבל"ז דווקא שניכר שבא ע"י חולי ואין ניכר בחוץ דוושט אין לו בדיקה בחוץ, ודיוקו מדכ' שניכר עי"ח דבספק חיישינן לקוץ, ונ"ל דדייק כן מתוס' שכ' ודוחק שניקב עי"ח, ולמה זה דוחק, וצ"ל דקשה להכיר איזה ע"י קוץ או ע"י חולי, ולכן דחוק לתוס' לאוקמי הכי, ואי ס"ל לתוס' דלא בעי היכר שע"י חולי ומספק תולין עי"ח אין כאן דוחק וע"כ דבספק תולין בקוץ

והנה הט"ז סימן מ"ט הקשה מ"ש מקיבה דבספק עי"ח או ע"י קוץ מקילין מכח ס"ס, ולמה לא נקיל בוושט מס"ס שמא ע"י חולי ואת"ל ע"י קוץ שמא לא ניקב לחוץ, ובנקודת הכסף שם כ' דשכיח שינקב הקוץ לחוץ כמו שכ' תוס' יבמו' ל' ע"ב וליכא ס"ס, ובפלתי כ' דשכיח יותר ע"י קוץ דאכלו קוצים והוא כ' משמי' דנקה"כ, ונקה"כ לא כ' כן רק דשכיח שינקב לחוץ ותי' זה דקוצים שכיחי' מדילי' הוא

ולפי שהעלתי במק"א באורך דמ"ש תוס' כתובות ט' דספק שאינו שקול היינו שהוא נגד הרוב לא מצטרף לס"ס, והקשה בפ"י למה, כיון שספק א' שקול שוב ע"י ספק קצת הוי רובא, והעלתי דטעמ' דמלת' כיון דצריך יוכל להתהפך, וכשנתחיל בספק שהוא נגד הרוב מיד נתבטל הספק דהולכי' בתר הרוב, וכי כן היכי דלא צריך להפך כמ"ש הש"ך סי' ק"י ובנקה"כ סי' מ"ט כמו בס"ס שמא ע"י קוץ או חולי צריכי' אנו להתחיל בספק זה א"צ שיהי' יוכל להתהפך, א"כ הוי שפיר ס"ס בוושט דגם בספק השני אינו שקול, מ"מ הלא ספק הראשון שאנו צריכי' להתחיל בו הוא ספק שקול שוב ספק שני מצטרף הגם דאינו שקול והיינו לפי תי' נקה"כ דספק את"ל שמא ע"י קוץ שמא לא לחוץ אינו שקול דשכיח טובא שיצא מב' צדדים, אבל תי' של הפלתי דשכיח יותר ע"י קוץ מעי"ח דאכלו קוצים א"ש דמיד ספק הראשון אינו שקול ועיין

אלא דבין תי' של נקה"כ ובין תי' של הפלתי רחוק מאוד לפמ"ש תוס' כתובו' ט' דספק אונס מצטרף לס"ס דאין רוב רצון רוב גמור, רק רוב מדרבנן, ולזה צ"ל לתי' נקה"כ דקוץ ניקב מב' צדדי' הוא רוב דאוריית' יותר מרוב רצון זה רחוק, ומתוס' יבמות דכת' דקוץ שכיח כמו דרוסה אין ראיה דשכיח רק יותר להטרף מלהכשר, אבל לא שיהי' רוב גמור לאסור ולהתיר, וגם משמ' דשכיח כמו דרוסה, ולא יותר והלא בספק נדרס מהני ס"ס, ול"א מפני דדרוסה שכיח אפילו לס"ס לא מצטרף, וגם תי' הפלתי דשכיח שע"י קוץ בא דאכלו קוצים ג"כ רחוק לומר שזה רוב גמור נגד שבא עי"ח עד שלא יצטרף עי"ח לס"ס, לכן נלפע"ד לצרף ב' התירוצי' של נקה"כ ופלתי יחד, דשניהם נכונים דל"ש שלא ינקוב לחוץ כמ"ש תוס' יבמות, וגם שכיח יותר שע"י קוץ בא מעי"ח, וכיון דב' ספיקות אינם שקולים גם שכ"א אינו נגד הרוב ולא עדיפ' מרוב רצון דכ' תוס' דמצטרף לס"ס היינו כיון שעכ"פ ספק א' שקול, אבל כל שב' הספיקות אינם שקולי' ממש א"א לעשות ס"ס משני ספיקות כאלו כנלפע"ד נכון וברור ועיין

טז) ויש נפקות' לדינא לדברינו דפלתי כ' לפי תירוצו דשכיח יותר ע"י קוץ משום דאכלה קוצים א"כ מחוץ לפנים דל"ש דבר זה שוב איכא ס"ס וזה כוונת הרמ"א ע"פ דמפרשו הש"ך, דווקא מחוץ אין לו בדיקה, והיינו אבל מחוץ לפנים ל"ח דאיכא ס"ס, וכ"ז לתי' הפלתי, אבל לפי תי' נקה"כ דלכן לא הוי ס"ס דשכיח שינקב מעבר אל עבר וזה שייך נמי מחוץ לפנים, הן באמת בפמ"ג כ' בפשיטו' לתי' נקה"כ מחוץ לפני' איכ' ס"ס דהא דשכיח דינקוב לחוץ משום דאוכלים ומשקים דוחקים לחוץ, אבל מחוץ לפנים לא, ואין נ"ל מסברא, דיש סברא ממש להיפך מחוץ לפנים ע"כ ע"י דוחק כותל נתחכך או סיבה אחרת שכיח יותר שניקב מעל"ע, וכן ראיתי שכ' ב"ח דמה שכ' רש"י בעולא תחב לו קוץ דאכלה קוצים משום כשישב קוץ בחוץ גם עולא מודה דניקב ב' עורות דע"כ ע"י דוחק נתחב בחוץ עיין בו, וזה דלא כסברת פמ"ג ולפ"ז לפי תי' נקה"כ והוא אמת כי שכיח יותר שינקוב לחוץ כמ"ש תוס, וכ"ש מחוץ לפנים דשכיח יותר שינקוב נקב מפולש דליכ' ס"ס הגם שגם תי' פלתי נכון דשכיח יותר ע"י קוץ דאכלה קוצי' דזה לא שייך מחוץ לפנים, מ"מ הא גם תי' נקה"כ נכון, וכן הוא דשכיח טובא שינקוב מפולש, וכ"ש מחוץ לפני' א"כ גם מחוץ לפני' ליכא ס"ס, אלא לפמ"ש והעלתי בענין דשכיח יותר שינקוב מפולש משני צדדי' מ"מ מצטרף לס"ס דאינו כרוב עכ"פ, אלא בצירוף ב' תרוצי' של נקהכ"ס ושל פלתי ליכא ס"ס דב' ספיקות אינם שקולים כי כן בניקב מחוץ לפנים דספק א' שמא עי"ח שקול דלא שכיח יותר בחוץ ע"י קוץ מעי"ח, אלא דספק שמא לא ניקב עור הפנימי הוא אינו שקול דשכיח שינקוב ב' עורות, מ"מ ראויה להצטרף לס"ס כיון שספק א' שקול וכ"ש לפמ"ש במק"א דכל שספק הראשון שקול ואנו צריכי' להתחיל בספק זה כשהוא שקול גם אם ספק השני אינו שקול מצטרף לס"ס א"כ גם אם נימא דניקב מחוץ לפני' דהוי כרוב דניקב לפנים וע"פ סברת הב"ח דבישב בחוץ גם עולא מודה דחיישינן שמא הבריא מ"מ איכא ס"ס שספק א' שאנו מתחילי' בו שמא ע"י חולי שקול, דבחוץ ל"ש יותר לתלות בקוצי' מע"י חולי וא"ש הרמ"א כ"ז נ"ל נכון לפע"ד לדינא בשיטת הרמ"א ובכיוצא בו

והנה הרב הגאון מו"ה וואלף טרצס זצ"ל אב"ד דק"ק ט"ש הקשה לי היכא דליכא קורט דם דליכא הוכחה דקודם שחיטה ניקב הגם בוושט גם בלא ק"ד אסור כמ"ש רשב"א ור"ן דאוכלים ומשקי' שטפוהו וכן פסק המחבר סעי' ט' עכ"פ מידי ספיקא לא נפקא וא"כ הו"ל ס"ס ספק דלמ' לא יצא לחוץ ואת"ל יצא דלמא לאחה"ש ניקב והאריך למעניתו בקושי' זו בונה וסותר והדר מקיים, ואני אומר לפמ"ש הש"ך בנקה"כ סימן מ"ט ביישוב קושי' הט"ז גם קושיתא לק"מ דשכיח יותר שמא יצא לחוץ לא מצטרף הך ספק לספק שמא לאחה"ש נעשה ופשוט, אבל לפי ששדיתי בי' נרג' בתי' הש"ך והעלתי דב' ספיקות בענין שאינם שקולים ובספק ע"י חולי או לא יצא לחוץ שניהם אין שקולים לפ"ז תהדר קושיתו הא איכא ס' א' שקול דלמ' לאחה"ש וצ"ע לכאורה

ויש מקום אתי ליישב בשנאמר דהיכא דליכא קורט דם וניקב הפנימי כולו שא"א לבדוק החיצון איכא ס"ס שמא לא יצא לחוץ, הגם דשכיח יותר שיצא חזי לצרופי לספק שמא לאחה"ש דספק שקול הוא, אבל היכא דלא ניקב רק חצי של פנימי דאיכא בדיקה אלא דחוששין לנתרפא דשכיח יותר מלא יצא לחוץ ואין הספק שקול ממילא גם ספק זה שמא יצא ולאחה"ש ניקב ג"כ אין שקול דלאחה"ש א"א לומר נתרפא ואם יצא לחוץ היה ניכר בחיצון שבפנימי ועכצ"ל אם לאחה"ש דלא יצא לחוץ וזה לא שכיח וליכא ס"ס דשני ספיקו' אינם שקולים, והא דכ' המחבר אפילו ליכא ק"ד חיישינן לניקב ונתרפא היינו דווקא בניקב רק פנימי שבפנימי כמ"ש הש"ך דהמחבר בהכי איירי משו"ה הוצרך לחשש נתרפא, וי"ל דווקא כה"ג אסור' אפילו ליכא ק"ד, אבל ניקב פנימי כולו דל"צ לנתרפא, רק משום שאינו ניכר מותר מכח ס"ס הנ"ל, וזה חידוש דין אשר לא שמענו ולא ראינו שיהי' ניקב פנימי שבפנימי לחוד גרע מניקב כל הפנימי, וגם מסתימת המחבר לא משמע דאיירי דווקא בלא ניקב כל עור הפנימי, אלא דבהכי נמי איירי, לכן נקט חשש נתרפא שכולל הכל, ומרגלא בפומי' דאבא מאוה"ג זצ"ל החדש אסור מה"ת בכל מקום: