כתב סופר יורה דעה לד

דבודק בפני' לחוד, וכ' הב"ח דלשיט' הרא"ש דפסקו הטור דנקב יש לו בדיקה מבחוץ, ולעיל כ"ח במסמס קועי בס"ד קתני ומהפכה ובודקה מפורש דא"צ בדיקה מבחוץ, ותי' שני של הרא"ש כשיט' רש"י דאין לו בדיקה מנקב בחוץ אלו דבריו ז"ל וקלסם התב"ש. ולפע"דנ עוד הא דס"ל לטור דעיקר כתי' א', דלתי' ב' צריך הרא"ש לדחוקי אנפשי' במה דאמר אביי והא אמר מר דהיה נראה לו שאינו רוצה לבדוק רק החיצון, וזהו דוחק קצת דהו"ל לש"ס להזכי' ולפרש זה, ולתי' קמא א"ש טפי, ועוד יש לדייק מלשון רבה כתי' קמא דאמר וושט אין לו בדיקה מבחוץ אלא מבפנים, ואין דבריו נכונים בזה דאי ס"ד דאין לו בדיקה כלל, הול"ל וושט אין לו בדיקה, ומדאמר אין לו בדיקה מבחוץ נדע דבפני' יש לו, לכן צ"ל יותר דאשמעינן רבה במה דסיים אלא בפנים דלא נטעה דאין לו בדיקה מבחוץ לחוד, אלא צריך שניהם בחוץ ובפנים כתי' ב' של הרא"ש, קמ"ל אלא בפנים דא"צ בדיקה רק בפנים לחוד כנ"ל

ובזה מובן מה דצ"ל דאמר אביי לרבה והא אמר מר וושט אין לו בדיקה אלא בפנים, הול"ל האמר מר אין לו בדיקה מבחוץ והא בדק מבחוץ וגם צ"ל ורבה לחדודי לאביי אין בזה חידוד אלא שזכר מה ששמע מרבו ונ"ל דממה שאמר וושט אין לו בדיקה ל"ק לרבה דאולי תרתי בעי בחוץ ובפנים ולכן הקשה לו העיקר ממה דאמר אלא בפנים וזה אריכות שלא לצורך ש"מ דכוונתו דא"צ בדיקה רק בפנים ולכן הקשה לו והאמר מר אין לו בדיקה אלא בפנים ובחוץ ל"צ בדיקה כלל, וזהו חדודו דאביי דדייק בלשון רבו טובא שהיה מאריך בדברים במקום שהיה יכול לקצר, ולעולם ילמוד אדם לתלמידיו בדרך קצרה ורצה רבה לנסותו אם מדייק בדבריו וזהו חדודו כנ"ל

מכ"ז נראה כתי' קמא של הרא"ש דמשום ס"ד הקילו טובא וסמכו על בדיקת פנים לבד ויפה עשה הטור דנקיט כתי' קמא לקולא אלא דצ"ע לכאורה דרא"ש כ' לתי' קמא משום ס"ד סמכינן על בדיקת פנים וטור כ' סתם דרוסה בודקים מבפנים משמ' אפי' וודאי דרוסה וצ"ל דס"ל לטור כל שיש ספק אם שלטה דרוסה מקרי ס"ד כמ"ש הרשב"א בלשון ש"ס מנ"מ לס"ד היינו אפי' וודאי דרס כל שצריך בדיקה אי שלטה דרוסה מקרי ס"ד ומפרש הטור כן לשון הרא"ש דבס"ד סמכינן היינו כיון שצריך בדיקה הוי ספק וצ"ל כיון דסימני' קשי' אצל דרוסה הקילו בבדיקת פנים לחוד כנ"ל, ונ"ל דטור הוכיח ד"ז מלעיל כ"ח דאיירי בספק דרוסה וכ' הרא"ש שם דאיירי שחתול רץ אחריו ואין לתלות רק בחתול וא"כ וודאי דרוסה כמו שראינו שדרסו ומ"מ אפכה ובדק ש"מ גם בוודאי דרוסה רק ספק שלט בו דרוסה סמכינן אבדיקת פנים כנ"ל נכון ומהתימא שלא התעורר אדם בזה ואדרבה משמ' באחרונים בפרט בראש יוסף דבס"ד כמו איהו שתק וכו' קאי הרא"ש ולא הרגישו דטור נקט הך דינא בוודאי דרוס' והנלפע"ד כתבתי

אלא אי קשי' הא קשי' לי למה לא נצריך בדיקה בחוץ אולי יהיה נראה הדריסה בחוץ ונהי דלהקל ע"כ אין לנו לסמוך על בדיקת חוץ כשאין נראה בחוץ, מ"מ כל דאפשר לברורי אולי יהי' נראה דם או יהי' ניכר אדמומת הדריס' בחוץ ולהחמי' היה לנו לבדוק בחוץ, וטור כ' דאינו בודק רק בפנים, וכן מוכח מלעיל כ"ח דלא בדק רק בפנים, וצ"ע למה, ונ"ל ע"פ מה דכייל לנו הנב"י דהא דאמרינן כל דאיכ' לברורי צריכי' לברר דווקא אם לאחר הבדיקה ובירור נדע שיש כאן וודאי איסו', אבל אם גם לאחר הבדיקה ישאר לנו בספק אלא שצריכי' להחמי' מספק, א"א אחראין לבדוק שיהי' ספק לנו, ולהחמי' מספק אלו דבריו ז"ל, ועשינו לו סמוכים ממק"א, וי"ל דגם אי ס"ל לרא"ש דאי שלטה הדרוסה בעור החיצון אנו חוששי' שיתחלחל לבסוף בפנים מ"מ אינו וודאי רק ספק וקרוב שיתחלחל בפנים א"צ לבדוק בחוץ משום איכ' לברורי דגם אם נראה בחוץ אינו וודאי אסור רק מספק וכל כי האי א"צ לברר, כן נ"ל ועדיין צ"ע

יג) שיטת רש"י ובעה"ט שבטור דגם בבהמה איכא תקנת' לבדוק אח"ש דל"א בדרוסה דלמ' במקום נקב קשחיט, ונ"ל לפי תי' ב' של הרא"ש דצריך לבדוק דאם לא נכנס לפני' ניכרי' גללי דמא מבחוץ, ולמ"ש הב"ח דתי' ב' לשיטת רש"י דנקב אין לו בדיקה בחוץ נ"ל לשיטה זו ולפי תי' ב' צריך לבדוק הוושט תחילה מבחוץ קודם שחיטה, דאח"ש ל"מ בדיקת חוץ דאולי הי' טיפת דם מבחוץ ונסתלק ע"י סכין השחיטה ורושם אדמומי' אין ניכר לכן צריך לבדוק קודם שחיטה מבחוץ ולאח"ש בפנים כנ"ל

בזה נתיישב לי הא דכ' רש"י במעשה דס"ד דאתי' לקמי' דרבה דאי עוף היה שחט הקנה ואח"כ בדק, וכ' עוד ובבהמה נמי איכא תקנת' מה רצה במה דכ' תחילה אם בעוף וכו' דשוחט הקנה תחילה, ונ"ל ע"פ הנ"ל דאם רצה לשחוט גם הוושט, ובבהמה דא"א בלא"ה צריך לבדוק הוושט מבחוץ קודם שחיטה, וא"א לומר דמעשה דרבה הכי הוא דשחט ב' סימנים ובדק קודם שחיטה בחוץ למה הוי בדק בחוץ כלל שנית הגם לחדודי דאביי בעי דל"מ בדיקת חוץ לבד כמ"ש הרא"ש בתי' ב' שלו הא כבר בדק בחוץ ומה לו לבדוק עוד בחוץ בין אי סגי בבדיקת חוץ לחוד, ובין אי תרתי צריך, והרי כבר בדק בחוץ, וע"כ דלא בדק קודם שחיטה כלל בחוץ וע"כ צ"ל דעוף היה ולא שחט רק הקנה במקרה וא"ש דמפרש רש"י אי עוף אפשר דשחט הקנה לחוד, ובודק הוושט בין בחוץ בין בפנים אח"כ כנ"ל ועיין

אלא דצל"ע לפמ"ש הש"ך סימן ל"ג הא דבעוף שוחט הקנה לבד הגם דלכתחילה בעי ב' סימנים בעוף כיון שא"א בלא"ה מקרי דיעבד עיי"ש, וכ"ז לשיטת המחבר דל"מ בדיקה אח"ש בדרוסה הוי כדיעבד, אבל לרש"י דאפשר אפי' בבהמה לבדוק אח"ש, א"כ איך נתיר לו לכתחילה לשחוט בעוף רק הקנה, ורש"י כ' אם עוף היה בודק רק הקנה תחילה וכו' דלכתחילה עושה כן ולמה נתיר לו לכתחילה וצל"ע

ונ"ל עפמ"ש הטור דקשה לבדוק אח"ש משום דם שחיטה, וב"י כ' דאפשר בהדחה ודם דרוסה לא נשאר, ועיין ד"מ ש' אם קבלה נקבל, ועיי' נב"י תנינא ונ"ל דרש"י ג"כ ס"ל דקשה לסמוך על בדיקה דלאח"ש מה"ט דיש דם שחיטה וצריך הדחה להבחין בין דם שחיטה לדרוסה, מ"מ בבהמה דליכא תקנת' סמכינן אבל בעוף דאפשר לשחוט רק הקנה הגם דלכתחילה צריך ב' סימני' מ"מ כה"ג מקרי דיעבד דטוב יותר לשחוט סי' אחד מלהכניס עצמנו בבדיקה כזו במקום שיש ספק וחשש איסו' דאוריית' והוה כדיעבד, כנ"ל נכון. והא"ש דכ' תרתי אי עוף אי בהמה להורות לנו דבעוף אין לנו לסמוך על בדיקה כל דאפשר לשחוט רק הקנה, כנלפע"ד ועיין, ועיין תשובת ח"ס חי"ד סימן כ"ז, שנכנס לחלק בין דרוסה בבהמה דרחב מקומ' ובין דרוסה בעוף, ותוס' לא ס"ל כן דהם דחו שיטת רש"י כאן מסוגי' כ"ח ושם בעוף הוי מ"מ לרש"י וטור אפשר לומר כן ועי'

יד) שיטת רש"י דוושט אין לו בדיקה מבחוץ גם לענין נקב ממילא בבהמה ליכא תקנתא בנראה שנכנס קוץ מחוץ לפני' או ממסמס קועי', ותוס' לעיל כ"ח חולק עליו מדקאמר נ"מ לספק דרוסה ולא לספק ניקב, ועוד מדאמר רבה ניקב זה בל"ז כשר, וכ' ודוחק שניכר ע"י חולי ולא שלט בחוץ, וצ"ל טובא חדא דמקשה תוס' תחילה מדקאמר סתמא דש"ס נ"מ לס"ד ול"א לספק ניקב ואח"כ מקשה עוד מרבה עצמו, תחילה היה לו להקשות מרבה עצמו, וגם הא מוקדם בסוגי' ש"ס, וגם צ"ל מ"ש ודוחק דניכר שע"י חולי ניקב משמ' שאם נימא כן א"ש הכל, עדיין קשה מדלא אמר נ"מ לספק ניקב ואינו ניכר שבא ע"י חולי. ולבאר סדורו של תוס' נ"ל דעל קושי' מרבה דאמר ניקב זה בל"ז כשר נ"ל בפשוט דרבה כעולא ס"ל דל"ח שמא הבריא, ורשב"א כד מקשה כאן הקושי' על רש"י כ' ודוחק דרבה ס"ל דלא כהלכת' דל"ח לס"ד, וה"ה להבריא, ואין זה קושי' כ"כ אולי כעולא ס"ל, ועל קושי' מדלא אמר נ"מ לספק ניקב נדחק הרשב"א, דש"ס אגב קמ"ל דחוששין לס"ד וזה דוחק, מ"מ אפשר לומר כן, ואומר מעתה דלא הקשה תוס' תחילה מרבה עצמו דאמר ניקב זה בל"ז כשר, די"ל פשוט דכעולא ס"ל דא"ח לס"ד ולהבריא, ולכן הקשה טפי מדלא אמר נ"מ לספק ניקב, וכ' ועוד גם אם נרצה לכנוס בדוחק ולומר דאגב רצה ש"ס לומר דחוששים לס"ד א"כ ע"כ דאפשר לומר דרבה ס"ל חוששים לס"ד, דאל"כ איך יאמר נ"מ לרבה דלא ס"ל ע"כ דאפשר ס"ל חוששין לס"ד ואם נסבול דוחק זה מ"מ קשה הרי רבה אמר ניקב זה בל"ז כשר, ואם ס"ל חוששי' לס"ד ולהבריא ואיך אפשר זה בל"ז, וע"כ דס"ל א"ח לס"ד ולהבריא, א"כ תקשי קושי' ראשונה דל"א נ"מ לספק ניקב דאין מקום אפי' לסבול דוחק בקושי' זו דרצה להשמיענו דחוששי' לס"ד דרבה ע"כ ס"ל דא"ח לס"ד ולהבריא ואיירי בניקב ע"י חולי, ויש לדחוק דל"א נ"מ לספק ניקב דקמ"ל אגב חוששי' לס"ד כנ"ל באור כוונת וסדור של תוס' ועיי'

והרווחנו בדברינו עוד ליישב קושי' ת"ח שהקשה מה קמ"ל ש"ס בהך מעשה דס"ד דאתאי לקמי' דרבה ולתי' ב' של הרא"ש דבעי בדיקה בב' צדדים בוודאי קשה דלא קמ"ל מידי, ולתי' קמא י"ל דקמ"ל דל"צ בדיקה רק בפנים עיין בו, ונ"ל דהא דקאמר ש"ס בפשיטות נ"מ לספק דרוסה ולא לספק ניקב דהוכיח מרבה עצמו דאמר ניקב זבל"ז כשר ול"ח לניקב לחוץ, ש"מ דיש לו בדיקה מניקב בחוץ אלא די"ל דלמא ל"ח להבריא לחוץ כעולא, וס"ל נמי דא"ח לס"ד, ונהי דמ"מ י"ל דנ"מ לספק דרוסה בידענו שדרס ולא ידענו אם שלטה הדרוסה כמ"ש הרשב"א, מ"מ אולי גם לענין נקב יש נ"מ דס"ל ניקב אין לו בדיקה בחוץ, וניקב זבל"ז משכחת דס"ל כעולא, ולכן מייתי ש"ס לברורי הא מלתא דספק דרוסה דאתאי לקמי' דרבא וידע דספק דרוסה ממש היה איהו שתק וכו' וכיון דס"ל חוששי' לס"ד ע"כ הא דאמר ניקב זבל"ז כשר משום דניקב יש לו בדיקה מבחוץ ואין נ"מ מה דאמר אין לו בדיקה מבחוץ