כתב סופר יורה דעה לג

כאהיני סומקא דכשירה בעור אחד והעלה הט"ז ג' תירוצי' ובתי' א' כתב לחלק בין לקוי לחסר דע"י שלקוי א' סופה שתלקה גם השני' ולהי' זה בחסר עור א' לגמרי כשר כמו בריאה ויש חומרא דבלקוי עור א' בריאה טריפה ועיין פמ"ג. ונ"ל דכן משמ' מדאמר רבה ב' עורות יש לו לוושט חיצון אדום וכו' ודקדק הגמ' למנ"מ היינו למה לו למימר חיצון אדום הרי נראה וניכר הוא ומה נ"מ לדינא אם לא דאם חלוף טריפה, וצ"ל למה לא דייק ג"כ ש"ס מדאמר ב' עורות יש לו דבעי דוקא ב' עורות לאפוקי א' דטריפה הוא ש"מ דאין קפיד' שיהי' ב' עורות והא דאמר ב' עורות משום דהוצרך לומר חיצון אדום וכו' כנ"ל וזה ראיה מוכרחת לפע"ד

ועוד נ"ל ראי' דכן מוכח מקושי' חזקה שהקש' ראש יוסף על הרא"ש לקמן כדמקשה מה מועיל בדיקת פנים לענין דרוסה דלמא שלטה דרוסה בחיצון, וכ' דאין לומר דסימני' קשי' אצל דרוסה ולא מהפשט לפני' והוכיח דהא לית' והקשה ר"י הא הרא"ש ס"ל א' נלקה כולה אין חבירו מגין וא"כ בפשוט היה לו להקשות כיון דנלקה א' ע"כ דרוסה כולה ואין הפנימי יוכל להגין ונדחק מאוד, ואין דחוקו מובן ונ"ל עפמ"ש הט"ז לחלק בין נלקה א' לחסר א' וצריך להוסיף דלכאורה מדברי הרא"ש ל"מ כן דהא כ' בשא' כולו נלקה אין יוכל להתקיים ע"י השני, משמע משום דעור א' א"א לו להתקיים, וצ"ל דכוונתו דאין א' יכולה להגין על א' שנלקה כולה ולא תחזור לבריאותה עד שתלקה השני ג"כ אבל אי היה תוכל להגין היתה מתרפאת ושניה' יתקיימו ולפ"ז י"ל דלא הקשה הרא"ש בפשיטות לשיטתו כיון שנדרסה הא' א"א להתקיים ע"י אחד גם שלא תשלוט הדרוסה בשניהם דהא טעמ' בנלקה א' דלא נתקיים בא' משום שסופה של א' שתלקה גם מזו שנלקה י"ל דווקא בשנלקה על ידי חולי שינוי מראה אבל נלקה ע"י דרוסה שסימני' קשים אצל דרוסה אפשר לא תלקה הפנימי ע"י חיצונה וליכא רק דחסר עור זו חיצוני ששלט בה דרוסה והוי כחסר עור א' וזה כשר, ולכן הוצרך להקשות דדרוסה מתפשט בפנימי' ומיושב קושי' הראש יוסף על נכון ומינה דמוכח דחסר עור א' כשר ודווקא נלקה א' טריפ' וכתי' זה של הט"ז כנלפע"ד ועיין

והעלו הב"ח והש"ך והט"ז, דווקא נלקה כולה, או רוב ככל אבל מקצתה לא, והתב"ש כ' דבשניה' לקויי' במקצתם שפנימי אדום קצת, וחיצון לבן קצת ואפי' זה שלא כנ"ז טריפה, דהוי כניקבו שניהם, וכן הסכי' עמו בנב"י תנינא סימן ט"ו. והפמ"ג כ' דאינו מוכרח די"ל דשינוי מראה במקצתו אינו ליקוי כלל דאפשר דמשתנה שלא ע"י חולי במקצתו, ולפע"ד נראה להוכיח כתב"ש, דלשיטת הרא"ש קשה לשון חילוף דמשמע דנחלפו שניהם, ועיין ת"ח בחילוף דריאה, דחילוף היינו מהיפוך להיפוך כמו המחליף פרה בחמור ובאמת מדאמר רבה חיצון אדום ופנימי לבן, ואי שניהם אדומים או לבנים טריפה, הול"ל רק א' לבן וא' אדום, לאפוקי שניהם אדומים או לבנים טריפה, מזה נ"ל דרא"ש לא מפרש חלוף שניהם שניהם לבנים או אדומים, אלא חלוף היינו מהיפוך להיפוך, והיינו שנתחלפו במראי' במקצתו, ונשתנה במקצתו לבן לאודם ואודם ללבן וכה"ג במקצתו בא' כשר דהוי כניקב במקצתו, ואי חליף טריפה דשניהם נקובים במקצתן, והרא"ש דן מעצמו לחלק על בעל העיטור דס"ל ה"ה בנשתנה כולו או רובו של א' כשר, ע"ז חולק הרא"ש דלקה כולו אין חבירו מגין, אבל חליף דקאמר גם הרא"ש מפרש כמו המחליף פרה בחמור ובמקצתו ודברי תב"ש מוכרחים לפע"ד

ד) שיטה של הא"ז שבהג"ה דשניהם לבנים כשירה ושניהם אדומים טריפה ולא נתבאר טעמ' מ"ש שניהם לבנים או שניהם אדומים, וכ' ביש"ש דס"ל דשינוי מראה בוושט אין לקותא, ובשניהם אדומים משום חשש דרוסה נוגע בה, ובקושי' הט"ז דלמה נחוש לדרוסה כשאין כאן דורס ולא תלי' בחולי וכדומה ויפה כ' התב"ש דקים להו דדרוסה שכיח יותר מחולי בוושט חולי שמהפכת לאודם עיין בו, וכ' התב"ש דלשיטה זו גם כשנתהפכו שניהם במקצתם פנימי אדום קצת וחיצון לבן קצת כשר דשינוי מראה אינו ליקוי בוושט

ולשיטה זו וודאי קשה לשון חליף דקאמר דהא שני' לבנים כשרה, ואפילו שנדחוק דחליף קאי על הוושט בכללו נגד וושט אחר הו"ל חלוף, מ"מ הרי שניהם לבנים כשירה הגם שנתחלף מוושט אחר, ואיך קאמר סתם חליף טריפה, וגם מה דאמר רבה חיצון אדום משמ' דווקא חיצון אדום אבל שניהם לבנים או אדומים כשר, ולכן לולי דעת היש"ש בשיטה זו היה נ"ל לפרש דס"ל לא"ז כבעל העיטור דעור א' נלקה כולה חבירו מגין ולכן שני' לבנים כשירה הגם שנלקה ע"י שינוי מראה, אבל שניהם אדומים טריפה דחיישינן לדרוסה, ול"מ הגנת האחרת דסוף שתשלוט הדרוסה בשני' ג"כ, ועוד כיון ששלט הדרוסה בפנים א"א שלא שלטה בחוץ דנכנס מחוץ לפנים, לפ"ז בנלקו שניהם במקצת, פנימי מקצת לאודם וחיצון ללבן ג"כ טריפה דלפמ"ש ס"ל לשיטה זו ג"כ דשינוי מראה פוסל בוושט רק דא' מגין, ולכן ב' לבנים כשר, ובנלקו שניהם במקצת טריפה, וא"ש חליף דקאמר ש"ס היינו בשניהם לקויי' במקצת', ושניהם אדומים ענין אחר הוא לא משום שינוי מראה אלא משום חשש דרוסה, וא"ש, ומה לנו לעשות פלוגת' בין ראשוני' בהא מלתא דשינוי מראה פוסל בוושט דס"ל לרא"ש ובהע"ט שני' דלקות' הוא ולא פליגי רק אי א' מגין על כולו, ולפמ"ש בהא מלה' דשינוי מרא' פוסל כולם שווים, וגם הסוגי' מתפרשה היטיב ועיי'

וכשאני לעצמי היה נ"ל לפרש שיטה זו הא דב' אדומים טריפה לאו משום חשש דרוסה דזה לא נזכר כלל בהג"ה והו"ל לפרש, אלא דס"ל דעיקר טריפות וחי' הוושט בעור הפנימי ולא בחיצון כמו בקרומי המוח דעיקר התחתון ועליון מגין עליו, ולכן בשני' אדומים שנלקה פנימי טריפה דחיצון לא יוכל להגין על כולו כשיטת הרא"ש, אבל ניקב הפנימי כשר דחיצון מגין עליו, אבל שניהם לבנים דהחיצון לקוי הגם שאין השני מגין עליו מ"מ כשר דחיצון א"צ הגנה דלא תלי' בו טריפות כנלפע"ד נכון, וא"ש לשון חליף דקאמר ש"ס היינו שניהם לקוים במקצתה והוי כניקבו שניהם דטריפה ועיין היטיב. אלא מלשנא הג"א שכ' ויש פי' שכ' בהם ועוד פי' אחר וכו' נשמע דמפרשים חלוף שניהם אדומים ולא כמ"ש דמפרשים חילוף במקצת כ"א, ושניה' אדומים דאסו' לדינא קאמר, אלא שמפרשים חילוף ב' אדומים, מ"מ בעיקר סברתו נ"ל די"ל כמ"ש נכון, אלא דאין מיושב לשון חילוף וזה קשה לכל הפירושי' בהג"א עיין

והנה ר"ן כתב בשם רש"י דשניהם אדומים טריפה מחשש דרוסה, וברש"י שלפנינו לעיל גבי הנך תרתי דאפק' כ' דשני' נטולים ממקומם נראה דווקא שניהם נתחלפו וכ"כ הרש"בא בתהב"הא בשם רש"י, ועיין ט"ז שנתקשה דרש"י סתר עצמו. ונלפע"ד ליישב דמה שכתב ר"ן בשם רש"י שניהם אדומים טריפה לאו דמפרש חליף כך, אלא דינ' קאמר דחיישינן לדרוסה דדרוסה שכיח טפי מלתלות שמחמת חולי נתאדם, וכמ"ש הרש"בא בהוריקו ב"מ דתולין יותר שנפלה לאור מלתלות בחולי ירקון, ולזה י"ל בנתחלפו שניהם וחיצון לבן ופנימי אדום, אין תולין בדרוסה חדא מדחיצון לבן, הגם שי"ל דנתחלחל דם הדרוסה לפנים מ"מ היה נראה רושם בחיצון כיון שהוא לבן היה ניכר אדמומי' ורושם עכ"פ, ועוד כיון שע"כ נתהווה דבר שעי"ז נשתנה החיצון ונתהפך ללבן, כן לנו לתלות אדמומי' הפנימי מחמ' חולי שאותו חולי גורם שינוי גם בפנימי, ובאמת שהפלתי כ' שרחוק בטבע שיהיה חולי מהפכ' האדום ללבן והלבן לאדום עיין בו, ואינו מוכרח ומי הגיד לו זה, ולפ"ז יש מקום יותר להכשיר בנתחלפו שניהם, משניהם אדומים, דבשניהם אדומים חוששין לדרוסה, משא"כ בחיצון לבן ופנימי אדום, אלא דנחלפו שניהם טריפה, משום דנלקו שניהם בשינוי מראה ואין כאן מגין ובשניהם לבנים א' מגין על חבירו כבעה"עט, או דנחלפו שניהם משום דכל א' כנטול ממקומו, וחסרים שניהם כ"א ממקומו כדמשמ' לשון רש"י, וכמ"ש הנב"י, והא"ש דלא סתרו דברי רש"י אהדדי דס"ל שניהם אדומים טריפה משום חשש דרוסה והא דקאמר ש"ס חליף טריפה, וכן דקאמר רבה חיצון ופנימי משמ' דאי חליף מהיפך טריפה דווקא, אבל שניהם אדומים כשר, י"ל דרבותא קמ"ל ל"מ שניהם אדומים טריפה לא משום ליקוי או נטול אלא משום דרוסה, אבל נתחלפו שניהם ה"א דכשר דליכא משום דרוסה, ומשום לקוי ה"א דאינו פוסל בוושט שינוי מראה דלא מזיק מה שכ"א נטול ממקומו כיון דאיכא ב' עורות קמ"ל דטריפה, או משום שינוי מראה או משום שכ"א נטול ממקומו, כנ"ל בשיטת רש"י נכון מאוד ועיין

יא) המורם מדברינו אלו בדין דחליף: א) לפי דפסק המחבר כשיט' הרא"ש דאפי' שני' לבני' טריפה אם נתחלפו בשינוי מראה מאודם ללובן, ומלובן לאודם כ"א במקצתו ואפי' זה שלא כנ"ז טריפה כמ"ש התב"ש והני"י והוכחנו דכן הוא לרא"ם: ב) שניהם לבני' דווקא טריפה אבל בניטל עור א' כשר, דהוכחנו דתי' זה של הט"ז עיקר: ג) היש"ש כ' בשיטת הג"א דשניהם לבנים כשר ומשמ' דהסכים עמו הט"ז ועיין פמ"ג, ולפמ"ש התב"ש לדעה זו בנתחלפו שניהם במקצת כשר דאין שינוי מראה פוסל, ולפמ"ש אין מוכרח ויש לנו יותר לומר דאין מחלוקת בין הראשוני' בהא מלתא דש"מ לקותא הוא בוושט, אלא דס"ל כבעה"עט עט דאם ניקב שני מגין, וא"כ בנתחלפו שניהם במקצת' לשיטה זו טריפה, וכן משמ' לשון הרמב"ם בספ"ז שכ' וכן בהמה שנמצא עור חיצון שלו לבן ופנימי אדום וכו' הרי הוא כאלו אינו וטריפ', לשון כאלו אינו משמ' דנלקה כל עור בשינוי מראה, ושניהם לקוי' כאלו אינו לוושט וחסר לגמרי וטריפה, אבל לרש"י דלאו משום לקותא טריפה רק משום שחסר כ"א במקומו כמו שדייק הנב"י, ולזה נתחלפו במקצת' כשר, ורש"י יחידא' הוא בדבר זה לפע"ד וזהו שרצונינו לבאר והרחיב ד' לנו

יב) אמר רבה וושט אין לו בדיקה מבחוץ אלא מבפנים, מנ"מ לס"ד, והקשה הרא"ש מה מהני בדיקת פנים כיון שאין ניכר מבחוץ, וסופו לחלחל לפנים, והעלה בתי' א' כיון שא"א מקילין בס"ד, ובתי' ב' ס"ל דמהני בדיקת פנים וחוץ דאי לא נכנס לפנים עדיין ניכרים גללי דמיא, וטור פסק כתי' קמא