כתב סופר יורה דעה לב

שהוא טריפה מחיי' ולא"חמ ג"כ ולמעלה ברובא, וע"כ דבמיקש קש נבילה מחיים, ואינו נמנה בכלל טריפות כלל רק למעלה שלא במק"ש ועיין בכ"ז

ז) בתשובת פ"מ ח"א סי' א' העלה דתורבץ שניקב במקום הדבוק לבשר ל"מ סתימה זו דגמדה ופעה ונתרחקה מן הבשר, ובנ"בי קמא חי"ד סי' ט' כתב ג"כ והוסיף כמו דחיישינן בניקב ז בל"ז דאכלה בי' גמדה, וזימנין דמזדמני להדדי והעורות להדדי דבוקים עד שכ"פ קשה להפרידם מ"מ חיישינן לי' דעל דאכלה בי' זמנין דמזדמני' כ"ש בתורבץ הדבוק בבשר דאפשר דרווח לי' וגמד' ולא נשאר דבוק בבשר

ויש לעיין לפמ"ש הפלתי סי' ל"ג לחלק בין ספק הנולד בתורבץ לנולד בוושט עצמו, דבמ"קש יש לחוש יותר ולהחמיר משום דספק בשחיטה הוא ומוקמי בחזקת שא"ז משא"כ בתורבץ דאינו רק טריפה ולפ"ז י"ל וודאי ל"ש שיתפרדו העורות זה מזה, ומ"מ חיישינן בניקב זה בל"ז דלמא מתרמי להדדי משום דספק בשחיטה הוא, אבל בתורבץ הדבוק בבשר הלחי לחוש שמא נתרחק פעם מן הבשר שהוא דבוק בו ואנו רואים שדבוק לחוש שמא פעם נתפרד והדר נתקרב כולי האי ל"ח בתורבץ דאינו רק ספק טריפה ולפמ"ש באות ב' דגם בוושט עצמו ליכא חזקת שא"ז יפה כ' הנב"י ופ"מ אבל לשיטת הרשב"א שהבאנו שם דבמק"ש איכא חזקת שא"ז י"ל כמ"ש ועיין פ"מ סוף התשובה שיעור תורבץ הוושט מהיכן מתחיל

ח) ניקב זה שלא כנגד זה מבואר דטריפה בוושט משום דאפשר דמתרמי אהדדי ועיין פמ"ג סימן ל"ג במשבצות אות ד' כ' דאינו רק ספק נבילה וכן משמע לו מלשון המחבר דכ' דאפשר דמתרמי להדדי וכ' לפ"ז אם יש עוד ספק יש לצרפו לס"ס עיין בו, ולולי דעתו הרחבה היה נ"ל מסתימת הרמב"ם דכ' סתם ניקב זה שלא כנגד זה נבילה משמ' וודאי נבילה דהיה לו לפרש דספק הוא כמ"ש בכ"מ דאינו רק ספק נבילה דספק הוא, וגם היה לו להביא טעמ' דש"ס זמני' דמתרמי דנדע דרק מספק אוסרים שמא אתרמי אהדדי וע"כ דס"ל דנבילה וודאי כיון דשכיח ע"י דאכלה וגמדה רחב' לי' ומזדמני הוה כסופו לינקב וסופו לפסוק דאסור כנ"ל

ונ"ל ראיה דוודאי נבילה הוא, לבד ממה שכתבתי ממשמעות הרמב"ם עוד נ"ל ראי' ממה שהקשו תוס' ורשב"א חולין י"א מילפותא דפ"א דלמא משום דאיכא חזקת כשרות מדחי' יב"ח ואי ניקב זבל"ז רק ספק נבילה לא הקשו תוס' ורשב"א מידי, דיש לחוש דלמא ניקב זה שלא כנגד זה ולא איתרמי תחילה ובתוך יב"ח אתרמי אהדדי ואין לומר בזה נוקמי' בחזקת כשרות דנולדה כשירה דהא חזקה זו עשויה להשתנות תדיר דשכיחי דאתרמו אהדדי ע"י דאכלה בי' וע"כ דכל שניקב זבל"ז אסורה מיד גם בלא אתרמי' ויותר נ"ל להביא ראיה מתוס' זבחים דהקשה בקושי' ש"ס דלמא כח גופי' טריפה הוי הא חי זמן הרבה דלמא הוה ניקב זבל"ז ולא אתרמי וע"כ דמיד נעשה טריפה כנ"ל ועיין

ולפמ"ש דכל ניקב זשלכ"ז כיון דאפשר שיתרמו מיד נעשה נבילה דחויה ראיה ודמיון נב"י שהבאנו אות ז' כמו דאפשר שיתפרדו העורות ומזדמני אהדדי כן יש לחוש שנפרד התורבץ מן בשר שנדבק בו ולמ"ש י"ל וודאי כשאנו רואים שהעורות דבוקים בדבק טוב ל"ח שמא היו נפרדות פעם וחזרו ונדבקו זב"ז דבק טוב, אלא כיון דאפשר שיתפרדו ע"י גמדא ופעה ושכיח בכך נעשה מיד נבילה, משא"כ בתורבץ הדבוק לחוש שמא נתפרד ושוב נדבק מנ"ל דחיישינן ומשום דשכיח שיתפרד מנ"ל לדמות מלתא למלתא דשכיח כמו העורות שנדון בי' כמו קרום שעלה דסופו להתפרק או סופו לפסק ולנקוב ועיי'

ועיין בתשובת פ"מ ח"א ס"א חקר בניקב זה שלא כנגד זה ועלה קרום בא' מהם אי מהני דאפשר כיון דיש כאן סתימת השני וגם קרום שעלה מחמת מכה מהני אפי' אחר דאתרמי אהדדי, ובפמ"ג מביאו וכ' דפשיטא דל"מ דא"כ מצינו טריפות חוזר לכשרות ונראה לי ראי' דל"מ מן מה דאמר רבה קרום שעלה מחמת מכה בוושט ל"מ וצ"ל למה פרט בוושט דווקא הא גם בריאה מפורש בש"ס יבמות דל"מ, ולרוב פוסקים חוץ לרא"ה בבדק הבית בכל אברים דמטרפי ל"מ קרום ובת"ח הרגיש בזה ונדחק ונ"ל דבא להשמיענו דבוושט ל"מ קרום אפי' בזה שלא כנגד זה דבוושט אסור ה"א בכה"ג מהני קרום כספיקתו של הפ"מ קמ"ל דל"מ קרום לעולם בוושט אפי' זה שלא כנגד זה

ט) הנה בפמ"ג כתב כשעלה קרום בא' עד שלא ניקב השני מועיל הסתימה כיון שעדיין לא נטרף ואינו קרום שעלה מחמת מכה ולא משום שאינו חוזר לכשרות דהא לא נטרף עדיין כשעלה בו קרום וכ' דבזה שלא כנגד זה הוי ס"ס דלמ' עלה בו קרום קודם שניקב או קודם שהזדמנו אהדדי או ספק אם אתרמי אהדדי, ולפמ"ש דמיד שניקב זה שלא כנגד זה עד דלא אתרמי טריפה אין לעשות ס"ס בכה"ג אלא מ"מ יש מקום להכשיר בעלה בו קרום ביש עוד ספק ממק"א יש לצרפו לס"ס דלמא עלה הקרום קודם שניקב השני ואפי' בזה כ"ז

אלא י"ל דאפי' קודם שניקב השני ל"מ קרום בוושט וחילא דילי לפמ"ש לעיל בסמוך מדאמר רבה בוושט אינו קרום מוכח דלא מהני קרום בניקב זה שלא כ"ז והא קמ"ל רבה בוושט ועדיין קשה לדסוברים בריאה ג"כ זה שלא כ"ז אסור למה פרט בוושט דווקא ועיין ש"ך בסימן מ"ח בהמסס ג"כ אסור זה שלא כנ"ז וקשיא כהנ"ל ועוד קשה למר זוטרא דרצה לומר בקורקבן אסור ובוושט כשר ור"א דחהו מסברתו ולא מייתי ראיה מרבה עצמו דאמר קרום בוושט אינו קרום ולהורות בא אפי' זה שלא כנ"ז ל"מ קרום ומוכח דס"ל זה שלא כנ"ז בוושט אסור, מכ"ז נ"ל דרבה אמר בוושט אינו קרום דאפי' עלה קרום קודם שניקב השני מ"מ ל"מ וליכא ספק שמא עלה קודם שניקב השני ולעשות מזה ס"ס קמ"ל דלא מהני מידי ואפי' ספק ליכא ודווקא בוושט שאוכלים ומשקים עוברים שם תדיר אין הקרום מתקיים ואפי' עלה קודם שנטרף וקודם שניקב השני מ"מ אינו קרום משא"כ בריאה ובהמסס מהני קרום שעלה קודם שניקב עור השני ולכן פרט וושט דווקא לאורוי' בוושט ל"מ קרום בשום אופן וא"ש ג"כ למר זוטרא דזה שלא כנ"ז כשר קמ"ל רבה טובא בוושט דווקא ומוכח דלא כפמ"ג ועיין

ומצאנו בזה מקום יישוב לראב"ן שהביא הת"ח דכ' דקרום שעלה מחמת מכה בוושט אינו קרום משום דאוכלים ומשקי' עוברים שם, והקשה בת"ח הא גם בריאה ל"מ ושם ליכא האי טעמא וצע"ג ולדברינו א"ש דהי' קשה לראב"ן למה פרט בוושט אינו קרום וע"כ דוושט יש בו חומרא יותר מריאה וכל אברים דמטרפו בנקב והיינו דאפי' עלה קרום קודם שניקב השני ל"מ קרום וטעמא בעי ומ"ש וושט ולכן נתן הראב"ן טעם לשבח משום דאוכלי' ומשקים עוברים שם וא"ש על נכון בעזה"י

ועיין לשון רמב"ם פ"ג משחיטה הלכה כ"א ניקב הוושט ועלה בו קרום אין הקרום כלום והרי הוא נקוב כשהי' וצ"ל אריכת לשון הרמב"ם במה דסיים וה"ה נקוב כשהיה מה רצה בהוספה זו ונ"ל דהיה ס"ד לומר נהי דאינו קרום דאין טריפות חוזר לכשרות וקרום שעלה מחמ' מכה בריאה ל"מ כבש"ס יבמות וכן בוושט היינו אחר שנטרפה אינ' חוזר לכשרותו אבל לענין נבילה שיש בנקובת הוושט ה"א דמהני קרום דחוזר שלא יהי נבילה מחיים דנתחזק העור ע"י קרום שעלה בו וממילא דמהני בי' שחיטה אח"כ לשיטת הרמב"ם קמ"ל הרמב"ם דהרי הוא נקוב כשהיה דאין הקרום מועיל כלום וה"ה כשהי' קודם שעלה בו קרום ונבילה נמי הוי, ואפשר דנ"ל לרמב"ם מדאמר רבה בוושט אינו קרום ופרט וושט מפני דנקובת הוושט נבילה קמ"ל בוושט דאינו קרום ול"מ מידי ונשארה נבילה ונקוב כשהיה קודם שעלה בו והן דברי הרמב"ם כנ"ל ועיין

ועיין פמ"ג סימן ל"ג במשבצות שהתעורר ונסתפק בעלה קרום מ"מ אפשר דחי יותר מיב"ח ומ"מ טריפה בוודאי הוי' דלא תלויה בחיות כמ"ש הרשב"א בתשובה ולפע"ד נראה ראיה דאינה חי יותר מן מה דהקשה תוס' ורשב"א בסוגי' דרוב מהוכחת ש"ס דאזלינן בתר רובא מפ"א דלמא משום חזקה דחי יב"ח ואי בעלה קרום אפשר שתחי' יותר מיב"ח ליכא חזקת כשרות דלמא ניקב הוושט ועלה בו קרום וע"כ דפשיטא לתוס' ולרשב"א דגם בעלה קרום אינו חי יב"ח ועוד ראיה מדמקשה תוס' זבחים בקושי' ש"ס דלמא נח טריפה הוי הא האריך ימים אח"כ ואי בעלה קרום חי יותר מיב"ח דלמא בנח עלה בו קרום וחי הרבה ולא צריך תוס' שם לומר דסוגי' אזיל למ"ד טריפה חי' וע"כ דס"ל דקרום ל"מ אפי' לדבר זה שיחי' יותר מיב"ח ועיי'

ויש להעמיס זה בכוונת הרמב"ם הנ"ל שכ' והרי הוא נקוב כשהיה להורות דל"מ הקרום מידי אף שיחי' יותר מיב"ח ל"מ ונ"מ בספק ניקב אם משהה יב"ח ונמצא שעלה בו קרום מ"מ מהני שיהוי זה כנ"ל נכון בכוונת הרמב"ם יותר ממ"ש לעיל ועיין בכ"ז

י) אמר רבה ב' עורות יש לו לוושט חיצון אדום וכו' מה נ"מ דאי חליף טריפה, יש בפירוש חילוף ד' שיטות: א) שיטת רש"י כ' דחילוף דוושט משום דכ"א נטול ממקומו ואין לך נקוב גדול מזה, נראה דס"ל דווקא בשנחלפו לגמרי "ז וזב"ז והוי כנטול כל אחד ממקומו וכנקוב דמי' ועיין נב"י תנינא חי"ד סימן ט"ו שכ' בכוונת רש"י ע"כ דשינוי מראה לא לקותא היא דהרי כ' דהוי כ"א כנטול ממקומו הא נטול לגמרי, וע"כ דכוונת רש"י שנתחלפו דהלבן במקום אדום והאדום במקום לבן וניטל כ"א ממקומו הראויה ועומד במק"א: ב) שיטת בעל העיטור שברא"ש ג"כ כרש"י דווקא בנחלפו שניהם אבל אחד לא, דא' מהם לקה וחבירו מגין עליו, מדכתב דא' מהן לקה גילה דעתו דשינוי מראה פוסל בו, וכל דלקוי ע"י ש"מ הוי כנקוב ובנחלפו שניה' הוה כניקבו שניהם: ג) שיטת הרא"ש דאפי' שניהם לבנים או אדומים טריפה דכיון דנלקה א' כולו א"א לחבירו להגן עליו, ובדרישה הקשה מ"ש מריאה דאגלוד