כתב סופר יורה דעה לא

מטמא אינו אלא לאח"מ דטומאה במיתה תלי' דכתיב וכי ימות מן הבהמה, ופלתי המתיק יותר בדברים והיינו דמתרץ ש"ס דמטמא מחיים לא קתני אבל נקובת הוושט לא מטמא מחיים אלו דבריו זצ"ל, וכבר נתקבל תי' זה כי אמת ונכון הוא

אלא דיש כאן מן הקושי' למה לא קחשיב מתני' דמטמא מחיים וקחשיב דלא מטמא מחיים, מה לי הפרש בין מטמא מחיים או לא למחשבינהו עם טריפו', ולשיטת תוס' ורשב"א א"ש כמ"ש אות ג' אבל לרמב"ם אין לו מובן והסבר כלל, ומצאתי מקום יישוב ע"ז עד"פ ע"פ קושי' פלתי דלמא מתני' נקובת הוושט היינו תורבץ הוושט ופה"ג למעלה ממקום שחיטה, ולפמ"ש הפר"ח די"ל דתורבץ וגרגרת למעלה ממקום שחיטה לאח"מ נבילה ואין חילוק בין מקום שחיטה למעלה רק לענין נבילה מחיים א"ש קושי' ש"ס, דגם אם נפרש וושט תורבץ ופה"ג למעלה ממק"ש מ"מ קשה ע"ד שמפרש תוס' הקושי' לפי שיטתו דמחיים טריפה ולאח"מ נבילה, והא"ש דמתרץ רבא אלו אסורות קתני ולא קחשיב דמטמא מחיים היינו דנתנבלה מחיים כמו לשיטת תוס' במק"ש כן יתפרש תי' רבא שלא במק"ש, אבל דמטמא מחיים היינו נבילה מחיים לא קתני וכן נקובת הוושט ופה"ג במקום שחיטה ל"ק דכבר נאמרה בפלוגת' דר"ע ור"י והדר בי' ר"ע וא"ש

אלא לפ"ז אין ראיה לרמב"ם לשיטתו דכתבו דמשום דמתרץ ש"ס דמטמא ולא מטמא ולא מתרץ כי קתני נבילה דאינה מחיים ש"מ דהיא נבילה מחיים רק דאינה מטמא, ולפמ"ש דגם לרמב"ם תי' הש"ס דאינו מטמא היינו דאינו נבילה כמו לתוס' א"כ מנ"ל לרמב"ם דינו דנבילה מחיים

ועד"פ י"ל לפמ"ש אות ג' בשיטת התוס' דתי' רבא אינו משבש מתני' וכוונתו דמתני' לא איירי רק מאיסור ולא מטומאה, כי כן קשי' למה נאיד ר"י מתי' רבא ודחיק נפשי' ביישוב מתני, ולשיטת הרמב"ם דתי' רבא דמתני' קאי שלא במקום שחיטה וושט היינו תורבץ, וכ"ז אי נקובת תורבץ במשהו, אבל לשמואל דברובא א"א לפרש מתני' רק בוושט במקום שחיטה, וי"ל ר"י כשמואל ס"ל ולכן הוכרח לתרץ תי' דחוק דמשנה קודם חזרה כנ"ל. והא"ש דהוכיח הרמב"ם דנקובת הוושט ופה"ג נבילה מחיים דאי דוקא אח"מ הדר תקשי למה לא מתרץ ר"י כרבא והכל במק"ש, וע"כ דתי' רבא לא א"ש רק כשנפרש וושט דמתני תורבץ, ותורבץ ג"כ במשהו, ור"י ס"ל תורבץ ברובא לכן נאיד מתי' רבא, וזו ראיה לשיטת הרמב"ם דבמקו' שחיטה נבילה מחיים הוא כנ"ל עד"פ התלמידי' בלמוד הישיבה

ויותר נ"ל דראי' הרמב"ם דקשי' לי' מה שהקשיתי באות ד' על שיטת תוס' הא אין נבילה חל על אמ"ה וע"כ דנבילה מחיים הוא, אלא לפ"ז שלא במקום שחיטה גם אם נאמר כפר"ח דלאח"מ נבילה, מ"מ לא מקשה ש"ס מידי דהא אח"מ א"א שיחול איסור נבילה למלקות ועיקר איסורו טרפה, אלא דקושי' פלתי כבר כתבנו דבלא"ה לק"מ דרחוק להעמיס בסתם וושט תורבץ הוושט, מ"מ נשארנו בדוחק גדול בתי' רבא דלמה מטמא' מחיים לא קחשיב וצריך יישוב לרמב"ם, אבל ראיה זו דנבילה מחיים הוא מכח מה שהקשינו לתוס' ראיה ברורה היא ועי'

ועוד אביא ראיה לשיטת הרמב"ם מן מה דאיתא במכילתא פ' משפטים, ומובא בכנה"ג דילי' דטרפה מותר בהנאה מקרא דלכלב תשליכון או אינה אלא לכלב הפקר מה נבילה דמטמאה מותרת בהנאה כ"ש טריפה, והקשה בספר באר יעקב סי' כ"ח הא בש"ס זבחים ע' ע"א עשה צריכות' דטריפה מנבילה לא ילפינן דשאני נבילה דמטמאה, ונבילה מטריפה לא ילפינן דטריפה מחיים, ואיך יליף במכילת' טריפה מנבילה להתי' בהנאה מקו"ח הא בטריפה איכא צד חומרא דמחיים, והנ"ל ביישוב הקושי' ע"פ שיטת הרמב"ם דצ"ע עליו מש"ס זבחים הנ"ל דקאמר ס"ד דטריפה דמחיים, הא לרמב"ם איכא ג"כ בנבילה דמחיים נקובת הוושט ופה"ג, בשלמא הא ל"ק הא איכ' דחזקי' ודזעיר' דהא לאו מחיים אלא כמחיים הם ומטמאו הגם דכתיב כי ימות וכו' דכמתה נחשבה אבל לרמב"ם, ולפי דהעלו דאינה כמתה רק איסור נבילה יש צ"ע כהנ"ל, וכמדומה לי התב"ש הרגיש בקושי' זו, אבל לק"מ דהא קרא דנבילה בכל נבילה איירי אפי' דאינה מחיים כגון מתה מאליה ונתנבלה בשחיטה וכה"ג לא ידענו מטריפה, קמ"ל קרא בנבילה אפי' אינה מחיים כנ"ל ומיושב ממילא קושי' באר יעקב הנ"ל דמכילת' עשה קו"ח מנבילה דמותרת בהנאה, וקרא בכל נבילות איירי, לגר תתננה או מכור לנכרי, אפילו זו דמתחלת איסור נבילה מחיים, ואית בה תרתי לחומרא דמתחלת מחיים וגם מטמא לאח"מ, קו"ח טריפה שאין בה רק חומרא א' שמתחלת מחיים דמותר בהנאה, ומיושב קושי' ב"י ע"כ, ומכל זה ראיה לרמב"ם דנקה"וו ופה"ג נבילה מחיים אבל לא מטמא מחיים וכ"ז ממכילת' הנ"ל ומש"ס זבחים מוכח דאינה מטמא מחיי' ועיי' בכ"ז

ו) קי"ל תורבץ הוושט שניקב כ"ש טריפה דהלכת' כרב באיסורי, והש"ך בסי' ל"ג תמה על המחבר דכת' דניקב תורבץ דנבילה, ולא מצינו כן בש"ס בשום מקום, וכ' דמהרמב"ם פ"ג מה' שחיטה דכ' במקום שחיטה נבילה נראה דתורבץ לאו נבילה, וכן מנה תורבץ בע' טריפות, ולא מנה וושט ש"מ דתורבץ טריפה דלא ככ"מ דס"ל בשיטת הרמב"ם דנבילה הוא ועיי' פר"ח ואחרונים, ואני תמה מאד שהעלימו עין במח"כ מן מה שכ' הרמב"ם מפורש פ"ז מה"ש הלכה ב' דניקב התורבץ במשהו טריפה, ואין לך מפורש יותר מזה וצל"ע

ונ"ל ראיה מהימנא דתורבץ רק טריפה מש"ס פא"ט דמסיק כולהו כרב עבד וכו' דס"ל דתורבץ לאו מקום שחיטה, וצ"ע הלא י"ל כולהו כשמואל עבד ועד כאן ל"א שמואל ברובא שאינו נבילה רק ברוב' כמו פה"ג דברובא וושט דחיות' תלי' בו בכ"ש דווקא במקום שחיטה, אבל בתורבץ דינו כגרגרת ברובא אבל מודה דטריפה מיהו בכ"ש, ורב ס"ל גם תורבץ נבילה בכ"ש, ורבא דטריפנא גם כשמואל אתי' דמודה דטריפה מיהו הוי בכ"ש, וע"כ דס"ל לש"ס בפשיטות דגם לרב אינו נבילה בכ"ש בתורבץ וע"כ שמואל דאמר ברובא דמטריף ברובא, ובכ"ש אפילו טריפה לא הוי וע"כ רבא כרב עבד, ועוד ראיה בקצרה מדרבא מטריף לי' משמע דטריפה הוא דהוי ולא נבילה וכרב ס"ל ש"מ דתורבץ רק טריפה ולא נבילה כנ"ל

ומינה דאפילו לאח"מ רק טריפה דלא כפר"ח דמצדד די"ל ברמב"ם תורבץ מחיים טריפה ולאח"מ נבילה דא"כ עדיין קשה כל הנ"ל, דאפשר דרבא כשמואל ומודה בכ"ש דטריפה, והא דמצריך רובא כדי שיהי' נבילה לאח"מ, ורב ס"ל בכ"ש נבילה לאח"מ, וע"כ דאפילו לאח"מ פשיט' לש"ס דרק טריפה הוא כן מוכח מרבא דאמר טריפ' להו וקאי לאח"ש ומ"מ אינו רק טריפה ועיין

והנה הכ"מ ופר"ח ס"ל דפה"ג רק טריפה למעלה ממקום שחיטה, ופלתי צידד דברובא כמאן דנטול דמי עיין פלתי סי' כ"ח וסימן ל"ג, ולדעתו ה"ה וכ"ש בנפסק תורבץ הוושט ברובא ולפע"ד להוכיח דאפילו ברובא לאו נבילה כל שהיא למעלה ממקום שחיטה ואפילו בתורבץ, ומנא לי הא מלתא מס"ד דש"ס חולין מ"ג ע"ב דרבא לא כרב ולא כשמואל עביד דלשמואל ברובא, והא לס"ד דרב ס"ל תורבץ מקום שחיטה, א"כ פשיטא דנקובתו במשהו נבילה לרב, וי"ל דשמואל דס"ל לאו מקום שחיטה ואמר ברובא היינו נגד רב דס"ל מקום שחיטה ובמשהו נבילה, אמר שמואל ברובא דווקא נבילה הוא דהוה, אבל מודה לו דבמשהו טריפה הגם דלאו מקו"ש היא, כדסבירא לי' לרב במסקנא, וא"כ רבא דטריפנא לי', ואמר כחומרת שניה' גם לשמואל לחוד טריפה הוא, וגם ש"ס דשקיל וטרי דהוה תרי חומרי דסתרי אהדדי, ומיישב דינו של רבא במסקנא כרב, היה יכול לומר דבה"א דינו כשמואל א"ש דברובו נבילה, ובמקצתו טריפה מיהו הוי, אלא ע"כ דס"ל לש"ס בפשיטות דכל שלא במקום שחיטה, אפילו ברובא א"א שיהי' נבילה רק טריפה ושמואל דאמר דברובא לס"ד ג"כ ע"כ דבמקצתו אפילו טריפה לא הוי וברובא טריפה, ורבא דלא כמאן, ותרי חומרי דסתרי הוא, וזו ראיה ברורה ומוכרחת לפע"ד

וכן כ"ל מן מה דכתב רש"י מע"ד ע"א דאמר רב במשהו דומי' דקנה דשווים, בין במקום שחיטה בין שלא במק"ש וכיון דהוכחנו דשלא במק"ש בניקב במשהו אינו רק טריפה, ואי ברובא הוי נבילה, א"כ ל"ד וושט לגרגר' דבגרגרת שוה דבין במק"ש ושלא במק"ש ברובו נבילה, ובוושט במק"ש במשהו נבילה, ושלא במק"ש דווקא ברובו נבילה וע"כ דכל שלא במק"ש אפי' ברובא רק טריפה בין בוושט בין בקנה, ודומה וושט לקנה, דלעולם שעורו שוה רק במק"ש נבילה, ושלא במק"ש טריפה, וכן בקנה שיעורו שוה, ובמק"ש נבילה ושלא במק"ש טריפה וא"ש עיין

ועוד לי ראיה דלמעלה ממק"ש אפי' ברובו רק טריפה, מדשקיל וטרי וטרח ש"ס ר"פ א"ט ליישב תנא דבי ר"י דלא מנה רק י"ח, והלא נקובת הוושט ופה"ג נבילה, ותנא דבי ר"י י"ח טריפות אמר, וראיתי שכן הקשה הראש יוסף במקומו, ונ"ל שלתוס' לק"מ דס"ל דמחיים טריפה וכן לאח"מ רק דנתוסף נבילה אח"מ שפיר איכא הנך תרתי בכלל י"ח טריפות, וראוי' להמנות, אבל לרמ"בם קשי', וי"ל כיון דלמעלה ממק"ש הוי טריפה שפיר מקשה ש"ס כמובן, ומוכח תרתי דלמעלה ממק"ש הוא טריפה, ואפי' פה"ג דברובא

והשתא א"ש מה דהקשה רשב"א מ"ג מדלא הקשה ש"ס לשמואל וליחשב נמי תורבץ ברובא ונדחק עיי"ש. ולשיטת הרמ"בם א"ש דבאמת וושט במק"ש אינו בכלל י"ח טריפות דנבילה הוא רק למעלה בתורבץ ולק"מ לשמואל, ומוכח דלמעלה אפי' ברובא רק טריפה, וגם ראי' מזה לשיטת הרמ"בם דבמ"קש נקובתו במשהו נבילה מחיים, דאל"כ אכתי קשה דלחשוב תרתי לשמואל במקב"ש