כתב סופר יורה דעה כט
Ketav Sofer Yoreh Deah 29 · כתב סופר יורה דעה · free full Hebrew text
Open in the reader →ג"כ שכיח, אלא דבאמת קשה למה לא הקשו תוס' בחולין וביבמות רק מס"ד וביבמות בתר דתי' מס"ד כתבו דכן צ"ל בקוץ דשכיח כמו ס"ד ובמהרמ"ל חולין נדחק
וליישב נ"ל דלכאורא צ"ע מה דמדמה תוס' ס"ד להא דבא זאב דמוקמי', י"ל דבא זאב דא"א לברר סמכי' אחזקה משא"כ בדרוסה דאפשר לבדוק, כל מה דאיכ' לברורי מבררינן, וכן לק"מ מיבמות דמוקמי בחזקת היתר לשוק דא"א לברר וצ"ע
ועיין בפר"ח סימן כ"ט שהרגיש בקושי' זו, וכ' דמוכח דס"ל דבלא שכיח א"צ לברר, ולא פעל כלום עדיין מנ"ל לתוס' להקשות מהא דבא זאב דשאני ושאני בס"ד כיון דאפשר לברורי מבררינן ול"ד כלל לבא זאב ולחזקת היתר לשוק וצ"ע
ולכן צ"ל דתוס' אזיל לשיטתי' דדרוסה ל"ל בדיקה אח"ש, ובהמה ס"ד ל"ל תקנת' דא"א לבדוק ולברר והוקש' לתוס' שפיר דשמאל דחייש לס"ד ואפי' בבהמה דא"א לבדוק בסימני' ולברר, מ"מ חייש ומ"ש מבא זאב ודיבמות דמוקמינן אחזקה כל דליכ' תקנת' לברר כנ"ל. והא"ש דלא מקשה מקוץ, דתוס' לשיטתו דס"ל דנקב יש לו בדיקה מבחוץ, וי"ל דס"ל ג"כ לנתרפא ל"ח כשיטת הרא"ש, והא דעולא דל"ח שמא הברי' היינו דא"צ בדיקה, ואנן דחיישינן לס"ד וחוששין שמא הבריא דצריך בדיקה וכ"כ הרא"ש שם ולק"מ מ"ש מבא זאב כיון שאפשר לבדוק ולברר, ולכן הקשה רק מס"ד וא"ש עיין בו
והא דכתבו תוס' ביבמות כשחידש דדרוסה שכיח דה"ה קוץ שכיח כמו ס"ד, י"ל דתוס' אחר שחידש דדרוס' שכיח מוכרח לחדש דקוץ שכיח, דהיה רחוק לתוס' לעשות פלוגת' רחוקה כ"כ, דרב ס"ל ל"ח לס"ד הגם דשכיח ואפי' נגד החלל דאפשר למבדק ל"ח, ושמואל ס"ל דחיישינן בס"ד דשכיח, ואפי' בסימני' דליכ' תקנת' בבהמה ואנן נימא ואפי' בקוץ דל"ש דצריך בדיקה, ורב ס"ל אפי' ס"ד בשכיח א"צ בדיקה, לכן הוצרך לחדש דקוץ ג"כ שכיח דניקב לחוץ, ולפ"ז מוכח דס"ל לתוס' דכל דל"ש אפי' בדיקה ל"צ ודלא כמהר"י אלפנדרי שבפ"ח סימן כ"ט ועיין
ויש לדחות דתוס' ס"ל דבדיקה עכ"פ בעי כל דאפשר לברר אפי' ל"ש, והא דהוצרך תוס' לחדש דקוץ שכיח, הגם דקושי' תוס' מעיקר' לא הוי מקוץ, משום דקשי לתוס' איך מקשה ש"ס חולין על עולא מ"ש מס"ד שני ושני דרוסה שכיח וקוץ ל"ש שינקוב לחוץ, ולכן אחר שהוצרכו תוס' לחדש מכח קושי' דדרוסה שכיח הוצרכו להוכיח דקוץ ג"כ שכיח, מדמדמה ש"ס שמא הבריא לס"ד, וי"ל דבלא שכיח ג"כ בעי בדיקה לכתחילה אם כי ראיה ליכא מ"מ מסברא י"ל כל דאיכ' לברורי מבררינן ועי'
ובמאי דכתיבנא נתיישב לנו מה דקשי' לנו לפי דלא הקשו תוס' חולין רק מס"ד יהי' מאיזה טעם שיהי' למה העמידו תוס' קושי' זו בחולין בסוגי' זו דישב לו קוץ בוושט, היה להו להקשו' לתוס' קושי' זו לעיל ט' גבי בא זאב או בסוגי' דדרוסה, ואין כאן מקומה הראויה, וזהו דקדוק עצום, ולדברינו א"ש, דכל עיקר קושי' מס"ד משום דס"ל דבבהמה ליכא תקנת' בבדיקת סימני', ודמי' לבא זאב, אלא הא גופא דליכ' בדיקה בבהמה אח"ש בדרוסה, רש"י חולק, ותוס' הוכיחו נגדו מהא דלעיל כ"ח, ורש"י ס"ל שם דקאי בס' נקוב, ותוס' שם הוכיח דניקב יש לו בדיקה מבחוץ, דאל"כ איך אמר רבא ניקב זה בל"ז כשר והיינו הא דחיישינן להבריא כמו דחיישינן להלכת' לס"ד, וכן ביאר הרשב"א הקושי' בפרק א"ט דמסתמא רבא כהלכת' ס"ל, ומן כ"ז מוכח דלעיל כ"ח דספק דרוסה קאי ודרוסה ל"ל בדיקה לאח"ש, והא"ש דהקשה תוס' קושי' זו מס"ד בתר דהקדים לפי דחיישינן לס"ד חיישינן ג"כ לשמא הבריא, כי כן מוכח ממילא דנקב יש לו בדיקה מבחוץ, וע"כ הא דלעיל כ"ח בספק דרוסה ואין לו בדיקה דלא כרש"י וכמ"ש תוס' בדיבו' שקוד' לזה דלפמ"ש לעיל כ"ח מוכח דלא כרש"י, והקשה א"כ בספק דרוסה אין לו בדיקה בבהמה בוושט מ"ש ס"ד מבא זאב, ולכן לא הקשו תוס' לעיל ט' ולא לקמן בסוגי' דדרוסה רק בסוגי' דישב לו קוץ כנלע"ד פלפלא טבא
המורם מכל הנהו מילי דכתבנו לפי ביאורנו בתוס' דאין ראיה דס"ל לתוס' דספק בנקובת הסימני' הוה כמו ספק במעשה השחיטה והדרן למ"ש ביישוב קושי' מהרש"א בכורו', דלק"מ דס"ל לתו' דל"ש בזה בחזקת א"ז עומדת ולעולם ס"ל נקובת הוושט נבילה
ולא די שאין ראיה מתוס' חולין נגד זה אחר שסלקנו קושי' הפלתי אלא דאיכא ראי' איפכ' דתוס' ס"ל דאין ספק נקובה ודרוסה נכנס בסוג ספק במעשה השחיטה ולא נדון בחזקת שא"ז, דלפמ"ש דקוש' תוס' מס"ד בבהמה דליכ' תקנת' בבדיק' הוושט ומ"מ חיישינן ומ"ש מבא זאב ואי ס"ל דספק דרוסה ונקובה איכא חזקת שא"ז לא הקשה מידי דשני ושני בס"ד דאיכ' חזקת שא"ז, וע"כ דאין בזה חזקת אינו זבוח ועיי'
ואין לדחות מנ"ל לומר כן, דלמא לעולם ס"ל דכל ספק בסימני' דלא מועיל שחיטה, הוא כמו ספק במעשה שחיטה, אלא דס"ל לתוס' דנקובת וושט טריפה, ולכן הקשה מס"ד, אבל בנפסק רוב הוושט, וכן בפה"ג דברובא ס"ל לתוס' דהוי כספק בשחיטה כיון דנבילה הוא, הא ליתא, דהא בדרוסה יש לחוש דשלטה הדרוסה בכל או ברוב הוושט לרחבו והוי כנפסק רובו והוא נבילה, ולכן חיישינן לס"ד דא"א למבדק דלמא במקום נקב קשחיט, ושולטת הדרוסה ברוב רחבו, ועוד לפי דס"ל לרא"ש דדרוסה סופו להתפשט בכולו, כמו האדים הבשר נגד החלל ליכא חילוק בדרוסה בין מקצת לרובו, ולא הקשו תוס' מידי דהוה ספק בשחיטה וע"כ דס"ל דגם בנפסק רוב הוושט או הקנה ל"ש בחזקת שא"ז עומדת כנ"ל ועיין
שבתי וראיתי דיש לדחות ראיה דידי די"ל דווקא בס"ד ס"ל לתוס' דליכ' חזק' שא"ז משום דאיכ' נגד זה חזקה שלא נדרסה, והיא חזקה מבוררת דנולדה אינה דרוסה ועיין בתב"ש סימן כ"ט שכ"כ דבספק דרוסה איכא חזקת הגוף מבורר מה"ט ואיכא נמי רוב, לכן ס"ל לתוס' דליכ' חזקת שא"ז משום דרוסה אבל בספק ניקב ע"י דליכא חזקת הגוף דלמא נולדה ספק נקובת הוושט וליכא רק רוב אפשר דס"ל לתוס' דאיכא חזקת שא"ז כדעת הפלתי ומהרש"א בכורו', וכן בישב לו קוץ י"ל ליכא חזקת הגוף הגם דוודאי נולדה בלא קוץ, מ"מ הרי אנו אין דנין על הקוץ, דהרי הקוץ לפנינו אלא אנו דנין אם ניקב לחוץ, ולזה ליכא חזקת הגוף, האמת שבתב"ש סימן כ"ט כ' גם לגבי קוץ איכא חזקת הגוף דנולד' בלא קוץ, אבל כבר השיגו החו"ד בליקוטי' שבסוף ספרו על הלכו' טריפות סימן נ' והנכון אתו. ולזה א"ש ג"כ הא דלא הוקשה לתוס' מקוץ, גם אי נימ' דס"ל לתוס' דחיישינן שמא הבריא ונתרפא, וכן משמ' לתב"ש סימן ל"ג ופלתי דתוס' הכי ס"ל וכן נראה מתוס' שבת פ' במה מדליקין, מ"מ א"ש דלא הקשה מקוץ, דבקוץ דליכ' חזקת הגוף רק רוב לא קשי' לתוס' די"ל משום דאיכ' חזקת שא"ז, משא"כ בס"ד דאיכא חזקת הגוף, ובאמת דגם בפלתי סימן נZ' ס"ל דגם בדרוסה ליכא חזקת הגוף, דא"א דנים אלא על הנקובה, לדידי' איכא ראיה דס"ל לתוספות דאפילו ברוב לחוד ליכא חזקת שא"ז, ופלתי מדוויל ידי' משתלם לי' דאיכא ראיה מתוס' דמביא הוא ראיה דס"ל דבספק ניקב איכא משום חזקת שא"ז משם איכא ראיה איפכ' ועיין, אלא דהאמת הוא ומסתבר כמ"ש בתב"ש והסכים עמו בחו"ד דבס"ד איכא חזקת הגוף, וא"כ אין ראיה דס"ל לתוס' כל היכא דאיכא רוב לחוד, דליכא משום בחזקת שא"ז עומדת ועיין והבן בכ"ז
אלא דמן תוספות בכורות מכח קושי' מהרש"א איכא ראיה דס"ל אפילו בספק נקובת הוושט ליכא משום חזקת שא"ז, דלא נצטרך למימר דתוס' חולקי' על כל ראשונים ופוסקים דנקובת הוושט נבילה, וגם דלא תקשי על תוס' ראיות מוצקות שהוכחנו דנקובת הוושט נבילה כנלפע"ד
אמנם מרשב"א במשמרת הבית שהבאנו לעיל מוכח דס"ל כמהרש"א בכורות, וכפלתי סימן ל"ג, וכן נראה דעת הפמ"ג סי' א' דכל ספק נקובת הוושט איכא משום חזקת שא"ז עומדת, דהרי הרשב"א הקשה מדלא מקשה ש"ס היכי אכלינן בשרא דסמוך מיעוטא לחזקה, הרי ס"ל דבספק ניקב הוושט בחזקת שאינו זבוח עומדת כדפשיט למהרש"א בבכורות
אלא באמת טעמא בעי, הא איכא רוב כשרות, ובחזקת שתהיה ראויה לזבוח עומדת, נ"ל דרשב"א לטעמי' אזיל במ"ש בחידושיו ליבמות ל' ע"ב, הא דמחזיקין מאיסור לאיסור בספק בשחיטה ול"א מאיסור ביבמה בספק גירושין דצרה משום דבבהמה כמו שהיא אסורה עכשיו סופה שתהי' אסורה מחמת נבילה, ובחזקה זו באיסו' שתהי' נבילה עומדת, לולי שיחודש בה מעשה זביחה המכשרת, וכל שנולד ספק בחזקת איסור עומדת שתהי' אסור' משום נבילה, משא"כ ביבמה הרי היא מחוקת בחיי בעלה כשימות תהי' מותרת לשוק אם לא שיחודש בה מעשה גירושין דצרה עיי"ש, וצ"ל הא דאמרינן נשחטה בחזקת היתר עומדת ואפילו נולד הספק מחיים משום דלא היתה מוחזקת שתהי' אסור' כשתמות משום טריפה, רק משום שם איסור נבילה משא"כ בספק שחיטה שהיא משום נבילה ועומדת לאיסור זה כשתמות מאליה, וי"ל דסבירא לי' לרשב"א, כל ספק ניקב גם כשידענו שעשה בה מעשה הכשר זביחה כדינא, מ"מ כל שיש ספק ניקב שיש בו משום נבילה אח"ש באיסור זה דנבילה מוחזקת כשתמות, הגם שיש רוב כשירות מ"מ מוחזקת מחיי' באיסור זה דנבילה אח"מ לא דמי' לרוב בהמות כשרות ולאו טריפה דאמרינן נשחטה בחזקת היתר עומדת כנלפע"ד להטעים טעם דרשב"א
אכן תוס' בכורות לפמ"ש והוכחנו דס"ל דבספק נקובת הוושט ליכא משום חזקת שא"ז, ס"ל כל דאיכא רוב כשירות לא דמי' לספק במעשה השחיטה, דבספק שחיטה לא משום שעומדת שתהיה נבילה לכשתמות בעצמותה כמ"ש הרש"בא אלא משום דמוחזקת שלא נעשה בה מעשה זביחה, אבל כל שידענו שנעשה בה מעשה זביחה מוקמינן בחזקת כשרות דרוב כשירות, ולא מיטרפא, ולא נתנבלה ע"י נקובת הוושט או פה"ג כנ"ל ועיין: