כתב סופר יורה דעה כח

מעלתו ני' הרגיש די"ל כן, אלא דקשה לי מהאי דחולין דעל לבי קני' ואתי כי ממסמס ק"ד למה לא אמר דנקרע צווארו, דהוא עיקר ודמא לא מעלה שם, כיון דעל לבי קני' תולין במצוי ואין כאן ס"ס, נ"ל די"ל דלרבותא מייתי שהיה ממסמס דמא דהא מקום לומר לכן תולין בקני' משום ס"ס שמא ע"י חולה ושמא ע"י קני' הגם דמצוי קני', עכ"פ עדיף מהיכא דליכא רק ספק א', הלא איכא כמה שיטות דס"ל דמצרפין ספק גרוע לס"ס, וא"כ עכ"פ לדידן הי' מקום לומר משו"ה תולין בקני', לכן מיית' המעשה כמו שהי' שממסמס דמא, ומ"מ אמרו דתולין בקני' כנ"ל

ולהיות כי נחוץ אני לעסוק בתשובות שבאו אלי בשבוע זו הצריכים לדינא, לכן אקצר כעת הכ"ד באישון לילה דש"ת ידידו, פ"ב נגהי ליום ד' וארא תרי"ב לפ"ק

הק' אברהם שמואל בנימין בה"ג מהרמ"ס זצ"ל: תשובה כ"א מה שהעלתה מצודתי בביאור וסדור דיני וושט ותורבץ הוושט נקובתו ודרוסתו ודאי וספק ובדיקתו, כיד ה' הטובה עלינו

א) הלכה רווחת דנקובת הוושט נבילה, מקור דין זה נובע ממתני' חולין ל"ב ומסוגי' ש"ס שם, דאפי' שחט שלא במקום פסוקה ושלא במקום נקב, ואפי' בעוף דסגי בשחט סימן אחד מ"מ ב' סימנים צריכי' שיהיו ראוים לשחיטה, ולא נמצא חולק על זה לחלק בין נקובת הוושט לפסוקת הגרגרת דברובא, דיש מקום לומר דווקא פסוקת הגרגר' כיון שנפסק רובא כנטול דמי ואינו דמי', וה"ה וושט שנפסק רובו, אבל נקובת הוושט מנ"ל דל"מ בי' שחיטה, ובמתני' לא קתני רק בגרגרת, וכן משקלי' וטרי' דש"ס לא מוכח רק בפסוקת הגרגרת, די"ל דקושי' ש"ס ממתני' דא"ט רק מפה"ג, מ"מ לא נראה לרמב"ם ויתר ראשונים לחלק בהכי ועיין חידושי רשב"א ר"פ א"ט במתני' דפשיט' לי' ג"כ דנקה"וו נבילה

ומצאתי ראיתי בפמ"ג סימן ל"ג דעומד בתמיה' קיימת מנ"ל בפשיטות לדמות נקובת הוושט במיעוטו לפסה"ג דברוב' ולא מצא מקום וגילוי דעת לדין זה משום מקום, ונלפע"ד דמוכח כן ממתני' לפי דמתרץ רבא מתני' אלו אסורות קתני, יש מהן טריפות ויש מהן נבילות, ואי נקובת הוושט טריפה לא א"ש סידור' דמתני' דתחילה נקט נקובת הוושט דהוא טריפה ואח"כ פסוק' גרגרת שהוא נבילה, ואח"כ חושב כמה מיני טריפו', והו"ל למנקט תחילה פסה"ג שהוא נבילה ואח"כ נקובת הוושט עם שארי טריפות ש"מ דנקובת הוושט ג"כ נבילה, ועוד מדקתני נקובת הוושט ופסוה"ג בוי"ו הקישור, וכתב בת"ח משום דשנים אלו סימני שחיטה דחיות' תלוי' בהם ואי חלוקים בדינם שזה נבילה וזה טריפה לא היה למתני' לקשרם יחד דחלוקי' בדינם, וע"כ דשוים דשניה' או נבילה או טריפה רק שזה במשהו וזה ברוב', ועוד נ"ל דמוכח מלשון רבא דאמר אלו אסורות וכו' יש מהן נבילות ויש מהן טריפות מדאמר יש מהן נבילות לשון רבים ואי נקובת הוושט טריפה לא נשאר במתני' רק חדא דנבילה והוא פה"ג, וכולן אינך טריפה, מאי יש מהן נבילות לשון רבים דנקט, וע"כ שניהם נקובת הוושט ופה"ג נבילה וכל אלו ראיות מוצקות לפשיטות של ראשונים דנקובת הוושט נבילה

ועוד נ"ל להביא ראיה לשיטתם דהנה הפלתי סימן ל"ג נתקשה בקושי' ש"ס ממתני' דא"ט י"ל פסוקת הגרגרת היינו למעלה ממקום שחיטה ובמקום שחיטה כבר אמור דינו במתני' דהשוחט דהודה ר"ע דנבילה היא ונקוב' הוושט קאי אלמעלה ממקום שחיטה שהוא התורבץ, והרגיש בעצמו דקשה להעמיד סתם וושט היינו תורבץ, דלא נקרא סתם וושט אלא תורבץ הוושט כסתמ' דש"ס לקמן תורבץ הוושט רב אמר במשהו וכו' כ' דבלשון מתני' משמ' דתורבץ סתם וושט איקרי מדקתני וושט נתנו בו חכמים שיעור, וראיה זו איני מכיר דהכי אמרו וושט שהוא מקום שחיטה ונקרא וושט נתנו בו שיעור עד כמה נקרא וושט למטה ולמעלה מהיכן פוסק הוושט וכן מ"ש מרשב"א, למעיין ברשב"א יראה שאין שום משמעות ברשב"א, ולק"מ די"ל דקושית ש"ס מנקוב' הוושט, ומזה עצמו הוכיחו הפוסקים דפשיטא דש"ס ס"ל דנקוב' הוושט במקום שחיטה נבילה והוא כמו גרגרת במקום שחיטה כנ"ל

והנה מתחילה היה נ"ל ראיה ברורה דתוס' ס"ל דנקוה"וו וו לאו נבילה מן מה דציין תוס' ל"ב קושי' ש"ס מא"ט על פסה"ג ולא על נקובת הוושט דמוקדם במתני' נראה בעין דס"ל לתוס' דמנקוב' הוושט ל"ק דטריפה הוא באמת ול"ד לפה"ג ולכן ציין קושי' ש"ס על פה"ג וזו ראיה מוכרחת לכאורה

ושלא להשוות תוספות יחידא' בדבר זה נגד שיטת כל ראשוני' וגם דלא תקשה על תוס' מכח ראיות שכתבנו דמוכח דנקוב' הוושט ג"כ נבילה י"ל דגם תוס' הכי ס"ל והא דציין קושי' ש"ס על פה"ג הוא דקשי' לי' לתוס' קושי' פלתי דלמא נקה"וו היינו תורבץ הוושט הגם שכתבנו דרחוק להעמיד במתני' סתם וושט דקתני היינו תורבץ, מ"מ קושי' חזקה ליכא ממתני' דאפשר לומר כן, ולכן ציין תוס' הקושי' מפה"ג דס"ל פה"ג שלא במקום שחיטה ג"כ נבילה כיון דנפסק רובו דלא כתב"ש ופר"ח אלא כפלתי שדעתו בסימן ל"ג ובסימן כ"ו דנבילה הוא ומקשה ש"ס בחוזק מפה"ג עד דהוצרכו לדחוק בתירוצים אלו אסורו' או משנה קודם חזרה, אבל נקה"וו במקום שחיטה מודה תוס' דנבילה הוא, הגם דראי' אחרונה שכתבנו לית' לתוספות דהא ס"ל דעיקר קושי' ש"ס מפה"ג מ"מ אלו הראיות מסידור מתני' ומלשון רבא דאמר יש מהן נבילות לשון רבים יתנו עידיה' דנקה"וו במקום שחיטה נבילה כנ"ל ועיי'

אלא נהי דסלקנו ראיתינו מן תוספות חולין ל"ב אבל יש ראי' מוכרח' דתוס' ס"ל דנקוב' הוושט טריפ' מתוס' בכורות כ' ע"ב מכח קושי' מהרש"א שם מדלא קשי' לתוס' מדלא מקשה בחולין היכי אכלינן בשרא נימא סמוך מיעוט, ע"ז כתב המהרש"א דל"ש בזה אוקמי' בחזקת שא"ז, דלאח"ש אינו נבילה רק טריפה, ובאמת דברי מהרש"א תמוהים דנראה דפשי' ליה למהרש"א דנקוב' הוושט רק טריפה ואין כן דעת הפוסקים, וכבר תמה עלי' בפמ"ג סימן ל"ג ומ"מ מכח קושיתו מוכח דתוס' חולק בזה על הפוסקים וס"ל דלאו נבילה הוא

והנה הפרמ"ג תמה עוד על המהרש"א דלא מצא תי' אחר על קושיתו על תוספות מה יענה לשיט' הרמב"ם דמבואר מפ"ב דיבום דס"ל סמוך מיעוט' לחזקה הלכה היא, גם לפי דקיי"ל כרבנן וקשה עליו מדמקשה ש"ס ר"מ היכי אכיל בשרא, ולא היכי אכלינן בשרא, וגם להלכתא למה לא ניחוש לנקה"ו במקום שחיטה, ועכ"פ מצריך בדיקה לאח"ש כל דאפשר, והרי הרמב"ם ס"ל נקה"וו נבילה אלו דברי פרמ"ג במח"כ היה נעלם ממנו לפי שעה מ"ש הרשב"א במשה"ב ריש ספרו ז' ע"א דפוס וויען, דהוקשה לו לדסוברים דסמ"ל הלכת' היא מדלא מקשה ש"ס היכי אכלינן בשרא, ומכח קושיא זו ועוד קושי' אחרות כ' דווקא בהאי דיבמות דמיעוט יוצא מן הרוב עצמו מגרע הרוב ומצטרף לחזקה אבל ברוב מצויין אצל שחיטה וברוב בהמות כשרות ל"א סמוך מיעוט עיין בו בפנים מלתא בטעמ', וכי כן לרמב"ם לק"מ נהי דפוסק בהלכות יבום דסמ"ל דווקא התם אבל בספק דנקה"וו ור"מ אצל שחיטה לא אמר סמ"ל כסברת הרשב"א, אבל לתוספות דהקשה מרוב מצויין אצל שחיטה ונדחק דכל מצויין, הקשה מהרש"א שפיר דתקשי מדלא מקשה היכי אכלינן בשרא כנ"ל פשוט וברור

היוצא לנו דעכ"פ מוכרח מתוס' בכורות דס"ל נקה"וו רק טריפה, ולשיטתו דל"ל סבר' רשב"א דמשמר' מוכח כן ורמב"ן ורשב"א ודכוותי' דס"ל דנבילה הוא ס"ל כשיט' רשב"א במשמר' או דס"ל דל"א לדידן ס"מ לחזקה

ב) שבתי וראיתי דגם מתוס' בכורות אין ראי' לשווי' יחידא' בדבר זה נגד פשיטותן של ראשונים ופוסקים דנקה"וו נבילה, וגם דלא תקשה על תוס' הראיות שהבאנו דנבילה הוא, די"ל דתוס' ס"ל דכל ספק נקובה בוושט או ספק פסה"ג לא דמי' לספק בשחיטה היינו במעשה השחיטה, דנהי דאתחזק בחזקה שא"ז שלא נעשה בה מעשה זביחה המכשרת, אבל לא נתחזק שלא תהא ראוי' לזבוח כשיעשה בה מעשה המכשיר, אדרבה הרי עומדת בחזק' ראוי לזבוח משום רוב בהמות כשירות ועיין בשב שמעתת' שמעת' ה' פ"ו שהעלה כן, והאריך בהמתקת הדבר דלא כפלתי סי' ל"ג, ועיין נב"י קמא חי"ד סימן ח' ועיין ח"ס חי"ד סימן כ"ד וכ"ה, שכוונו ג"כ למ"ש הש"ש, אלא שקצרו, ולפ"ז א"ש תוספות בכורות דלק"מ קושי' מהרש"א דס"ל לתוס' דספק ניקב הוושט ופה"ג לא דמי' לספק במעשה השחיטה, והדרינן דשיטת תוס' דנקה"וו נבילה כשיטת כל הפוסקים ועיין בכ"ז

ועלה בדעתי להביא ראי' דתוס' הכי ס"ל דנקה"וו נבילה עפמ"ש פלתי סימן ל"ג הא דהקשה תוס' בחולין פא"ט וביבמו' ל' ע"ב מס"ד דחיישינן, מ"ש מבא זאב דאמרינן נשחטה בחזקת היתר עומדת ולא הקשה מקוץ דחיישינן, משום דבספק ניקב נבילה והוה ספק בשחיטה משא"כ בספק דרוסה מקשה שפיר דדמי' לבא זאב וכו' עיין בו, וכ"ז אי נקובת הוושט נבילה ומוכח דס"ל לתוס' דנבילה הוא

אלא לפי דברת הפלתי מוכח דס"ל לתוס' דספק נקובה בוושט הוא כמו ספק במעשה השחיטה דאיכא חזקת א"ז הדר' קושי' מהרש"א בבכורות, וצריך לתי' מהרש"א דנקה"וו לאו נבילה וקשו ממ"נ דברי תוס' אהדדי וצ"ע

אלא דבאמת דברי פלתי תמוהי' דהיה בהעלמת עין ממנו במחכ"ת מ"ש תוס' ביבמות, בתר דתירצו דדרוסה שכיח כ' דקוץ ג"כ שכיח עיי"ש, הרי דקשי' לתוס' ג"כ מקוץ עד דהוצרך לחדש דקוץ