כתב סופר יורה דעה רעח

דיני נדרים ושבועות תשובה קג במה דתמה השואל על דברת חת"ס סופר שו"ת יו"ד סימן שכ"א דיכול להקדיש על ידי שליח, ומענין לענין בסוגיא דאומר אמרו, ובהא דמילי אי ממסרן לשליח, ובסופו דברי דרוש ואגדה: תשובה קד בדין אם אמר דברים בלחש, כל שלא השמיעם לאזנו הוי כדברים שבלב, וביאור השיטות והפוסקים בזה

תשובה קה במי שנשבע שלא לאכול פירות שבעה ימים קודם שימות, שמספק אסור לו לאכול מיד דחיישינן שמא ימות, אי מקרי חלות הנדר ויוכל להתירו מיד או לא כי אולי לא ימות עד לאחר הזמן

תשובה קו בענין כתיבה כדיבור, ועדות ושבועה בכתב, באר רחובות כל חמירא מראשון לראשונים הרמב"ם עד רבותינו אחרוני אחרונים זצ"ל יעוין שם: דיני כבוד אביו ורבו תשובה קז על אדות תלמיד שיש לו דין ודברים עם רבו המובהק אם רשאי לתובעו לבית דין לדון עמו, ואם הב"ד רשאין להזדקק לדבר הזה ולא הוו כמסייעין ידי עוברי עבירה: תשובה קח בענין הנ"ל: תשובה קט בענין הנ"ל: דיני צדקה תשובה קי על אודות שנהגו גבאי צדקה שמלוים אחרים ממעות המקובץ לתושבי עניי ארץ ישראל או משאר מעות צדקה, אי שפיר וכדין עבדי או לא: תשובה קיא על קושית גאון אחד ז"ל בנדרים דף ז' ע"א בענין יש יד לצדקה

תשובה קיב באחד שצוה בחליו לעשות פדיון נפש עבורו ולחלק ארבעים זהובים, וכן נעשה, וקבצו לומדי תורה ולמדו בעבורו שיהא להחולה זכות התורה שתעמוד לימין צדקו שבזכותה ירפא מחולי זה, ונחלק להם סך הנ"ל, ופקפק צדיק אחד כי לא יצא ידי נדרו במה שפרעו ללומדים שכר בטלת הלומדים ממעות צדקה שהפריש כבר לפדיון נפש, כי שכר לימוד תורה אין להם ליקח, יעוין שם

תשובה קיג בענין תקנה הקדומה ממרן הב"י ומהר"ם אלשיך ז"ל שגזרו אומר ותקנו שכל מעות שיתנדב לרבי מאיר בעל הנס יהי' דווקא לעניי תושבי ארץ הקדושה ולא ישונה לשום צדקה אחרת

תשובה קיד בענין קבלת צדקה משר נכרי לפי מה דמבואר בשו"ע יוד"ע סימן רנ"ד דאסור לקבל צדקה מן הנכרי: דיני מילה תשובה קטו יישוב על הרי"ף שבת פרק ר"א דמילה דפסק להך ברייתא דבספק אין מחללין את השבת, והוא דלא כאוקימתת הגמרא שם, ופלפול ארוך בסוגיא ובשיטות פוסקים ראשונים ואחרונים, ובסופו דברי אגדה

תשובה קטז בדבר הלכה למעשה בתינוק שנולד מהול אם יכול להטיף ממנו דם ברית ביום שמיני שלו וודאי שחל ביו"ט שני של גליות של שני ימים אחרונים של חג

תשובה קיז על דבר אשה אחת שילדה מאז תאומים ומתו שניהם מחמת מילה וגם לאחותה מתו בניה מחמת מילה ולאמה מתו כל בניה מחמת מילה, ועתה ילדה אשה זו תאומים בן ובת אם רשאים למולו כדינו

תשובה קיח על דבר הרמב"ם שבתינוק שמתו שני אחיו מחמת מילה שאין מוהלים אותו עתה רק ממתינים לו עד שיגדל ויתחזק כחו, והקשה הנו"ב מנ"ל להרמב"ם זה דהא בגמרא סתמא קתני אין מוהלים דמשמע לעולם, יישוב וביאור רחובות בסוגיא והפוסקים

תשובה קיט על קושית השואל בדברי ר"ן ר"ה פרק יו"ט שנתן טעם שלא גזרו משום שמא יעבירנו במילה בשבת יען דאין הכל טרודים יזכיר אחד את חבירו, מ"מ נגזור משום שמא יוציאנו מרה"י לר"ה, דברה"י לא שייך טעם זה, וכדאיתא בפי' בר"ן סוכה פרק לולב וערבה דגם משום טעם זה גזרו אלא רבה חדא מתרתי נקט, ובראשו דבר אגדה ובסופו דרוש ואגדה הרבה

תשובה קכ באחד שלא מל מעולם שאסור למול פעם ראשון בשבת דחיישינן שמא יקלקל, אם אין שם מוהל אלא הוא אי גם מצות וביום השמיני נדחה מפני חשש זה

[עיין להלן סי' קכ"ב]

תשובה קכא באב שהוא מוהל אם רשאי לעשות שליח במקומו או לכבד לאחר למול בנו, וכן במי ששחט אם יכול לעשות שליח במקומו או לכבד לאחר מצות כיסוי

תשובה קכב במה שנסתפק גאון אחד בהאי דינא דשו"ע דמי שלא מל מעולם לא ימול פעם ראשון בשבת דחיישינן שמא יקלקל, ומסתברא לו דהאי דינא דווקא בדאיכא אחר אבל בדליכא אחר לא דחינן מצות וביום השמיני בשביל חשש זה, ולפי סברתו זאת מסופק אם גם איכא מוהלים אחרים והאב בעצמו מוהל רק שלא מל מעולם, דימול האב דווקא ולא ידחה מצוותו דרמיא עליה דידי' משום האי חששא דשמא יקלקל: [ראה לעיל סי' ק"כ]

תשובה קכג על דברת ב"י בשם הרמ"ה דסבר דהא דקאמר הרמב"ם דאב המל בנו מברך שהחיינו, זה דווקא במל האב עצמו דומיא דפדיון, וביאר שם רחובות בענין הזה, ובסופו דברי אגדה הרבה ערבים לשומעיהם

דיני עבדים

תשובה קכה העמיק והרחיב בהאי סוגיא דברכות דף מ"ז ע"ב בהא דר"א שחרר עבדו והשלימו לעשרה, וליישב סתירת הסוגיות מגיטין דף ל"ח ע"ב, וביאר ארוכות בכל הענינים המסתעפים לסוגיות אלו

תשובה קכו בענין הנ"ל ובסוגיא המפקיר עבדו יוצא לחירות שם בגיטין ובדין מפקיר בשבת: דיני ספר תורה

תשובה קכז ספר תורה שנמצא בו ביריעה אחת בשני מקומות שהשם הו"י ב"ה כתוב חציו על הגויל וחציו על המטלית, וכן נמצאים שמה גם שאר תיבות חצים על גויל וחצים על המטלית

תשובה קכח ע"ד אחד שכתב ס"ת וכאשר השלים ספר בראשית מצא בפ' לך לך בפסוק ברוך אל עליון שצואר הלמ"ד של השם ב"ה יוצא חוץ לשיטה, ועוד נמצא באותה יריעה מעט מזעיר מה' אחרונה של שם הו"י ב"ה ורוב עובי רגלה השמאלית יוצא חוץ לשיטה

תשובה קכט במצות עשה של ועתה כתבו לכם השירה שכתב הרמב"ם דלכן צריך לכתוב כל התורה משום דאין כותבין התורה פרשיות פרשיות, והרחיב לבאר בספיקת שאגת אריה בדברי הרמב"ם, וגם אי נשים מחויבות במצוה זו, ובסופו דרוש ואגדה דברים מתוקים וערבים כנתינתן מסיני: