כתב סופר יורה דעה רעג

[תשובות שנתוספו במהדורה זו] תשובה א [מס' אגרות סופרים, כתבי כ"ס, מכתב כ"ב] שיל"ת פ"ב א' י"ז א"ש תרלמ"ד לפ"ק שלמא רבא מן שמיא לכבוד ידיד ה' חביב נפשי הרב הגאון הרב המאיר בתורתו וצדקתו חסידותו ופרישותו ברוך אומרים לעומתו וכו' כקש"ת מו"ה הלל ל"ש נ"י אבדק"ק קאלאמעא והגליל יע"א. מכתב קדשו הגיע לידי בתוך המון מכתבים כאשר באתי בחזרה למקומי (מקליינווארדיין מחתונת בני) ביום ב' העבר לעתותי ערב עיף ויגע מטורח הדרך ופזרון הנפש וכל הימים שלאחריו הי' הבחינה הגדולה מכל בני הישיבה ה' יחיים כי הפליאו לעשות ועמדו כולם בנסיון בעזה"י ואח"כ יומא דתעניתא וזמן קהלה לכל וימי פורים ולא יכולתי לשום עין אפי' כקורא באגרת בעלמא, ורבו טרדותי מכל צד בשו"ת הדוחקים השעה והעיקר בענינים העומדים ברומו של עולם ובלא ספק כבר ראה ושמע ע"י עלי צייטונג כי נותן התורה ית"ש ראה בענינו ובעמלינו בלב ונפש ברוך הוא וברוך שמו ויתעלה זכרו כן יוסף ה' ויגמור בעד עמו ותורתו ותרוממנה קרנות צדיקים

והנה שמתי עיני כשעה חדא על המאורע אשר בקהלתו ע"ד השוחט, עמדתי משתומם על רב המשלח והמחזיק בעדו ופוסק דין שלא במקומו נגד הרב מרא דאתרא להתיר אשר אסר איסור ואפי' היה יודע טעמו ונימוקו כ"ש וקו"ח בלי ידיעה אפילו היה הרב דאתרא שלא כהלל בדורו ובמקומו ועל התלמיד שמלאו לבו לעשות כן אין זה חסידות של שטות אלא חציפות וחסרון יראה של שטות שאין אדם חוטא אלא א"כ נכנס בו רוח של שטות, אפילו בחד מן מה שכתב באגרתו סגי להעבירו והראשון העיקר, שמאחר שאסרו הרב מרא דאתרי' שחיטתו אסורה ומי יתירו ויש לרב אחר לפלפל עמו בינו לבינו בעיקר הדין אולי יעמידו על האמת כנהוג אבל מי יבוא להתיר אחר שכבר אסרו הרב דאתרא מן הדין שראה חסרון יראה או למגדר מלתא ולתיקון הקהלה וכל זה מבואר מפי סופרים וספרים ויש אתנו תשובות משלנו בענינים אלו [עיין לעיל סימן א'] אלא שאין פנאי לע"ע ואין צורך לאריכות בזה. ידי רותתת כי איני בבריאות מחמת עיפות וטורח הגדול והנני דש"ת אה"נ קפץ בשלותו והרמת קרנו בכבוד להגדיל תורה ולהאדירה. הק' אברהם שמואל בנימין בה"ג מהרמ"ס זצ"ל תשובה ב לרבינו עקיבא איגר זצ"ל [מס' דרוש וחדוש לרעק"א ז"ל ח"א

] מה נכבד היום בהגלות נגלות כבוד אבא זקיני מארי נ"י אלי אני עבדו במכתבו הטהור ועל שוליו כבדני במטעמים איזה דברים הצריכים לו עיון לפי שעה כמה גדולים דחכמז"ל בש"ס דמגילה חולדה קרובה דירמיה היתה ולא הוי מקפיד עליה וראיתי כי רצון אא"ז מ"ו נ"י לשעשע בדברי הדלים אשר אשטח לפני הדום רגליו וכטבע האבות להבנים לכן ענותו תרבני להגיד מה שנ"ל על איזה תמיהותיו

ראשון תמה על הרשב"א בחולין (דף ל' ע"ב) שהקשה על דבי רב שאמרו תחת העור לא ידענו והא ר"ה מתרץ לעיל (דף כ' ע"ב) מפני שהוא חולד ומכש"כ בעור שמכוסה הסכין לגמרי, ותירץ דר"ה דחויה קמדחי ובאמת דאיתא לדזעירא מספקא ליה שפיר, ותמה האדון ע"ז מה גם למסקנא ע"כ מתני' משום חלדה דהא חותך שדרה ומפרקת בלא ר"ב וחפשתי בספרים ומצאתי קושיא זו בס' ראש יוסף

הנה על ר"ה גופיה דחק אא"ז נ"י דלא ידע הברייתא כמו ר"ח דע"כ דלא ידע הברייתא דהא רוצה לומר בתחלה טעמא דמתני' משום דזעירא, ולפע"ד י"ל דא"צ דהנה רש"י דחק בהא דמקשה רבא וכי מתה עומד ומולק דשאני שחיטה דלא הוי אלא טרפה והרשב"א בר"פ א"ט פירש דבריו מ"ש כאן ודברי רש"י אינם מובנים דהא נקיבת הושט ג"כ נבלה מחיים הוי ולכן פירש הוא דלטעם דרבא דשאני משחיטה דלא מטמא מחיים משא"כ הא דזעירא, ולפענ"ד י"ל דרבא לעצמו מקשה דמשני מפני שהוא דורס וסובר דמוליך ומביא פסול וממעט ליה ממתני' כל הכשר בשחיטה כו' ולא ממעט מחזיר סימנים כו' משום דסובר דמחזיר סימנים כשר וכי כן אין דומה לשחיטה דהכשרו בכך משא"כ הא יוכל למלוק בהחזרת סימנים לאחוריו ושפיר מקשה אמאי יהיה מותר בלא"ה והוצרך לחדש דחותך בלא ר"ב משא"כ ר"ה דסובר מו"מ כשר וע"כ דממעט מתני' החזרת סימנים לאחוריו ושפיר מליקה דומה לשחיטה ולא קשיא ליה וכי מתה והברייתא י"ל או שפליג על המתני' וסובר דאף מחזיר או דאתי' כרע"ק קודם חזרה דנקובת הושט לא הוי אלא טרפה ושפיר הוי קשיא לברייתא וכי מתה במליקה כדברי רש"י והוצרך לחדש דלא צריך לחתיכת ר"ב מתחלה משא"כ מתני' אתי' כהלכתא ושפיר סוברת דחותך הסדר רוב בשר ומפרקת כסדר והכשרו בכך וא"ש המתני' כזעירא גם ר"ח י"ל שסובר כר"ה וידעו מהברייתא שפיר ול"ק קושית הרשב"א וא"ש

וכדרך הזה י"ל עוד דהנה לדברי הרשב"א דקושית רבא משום דזעירא מטמא מחיים ג"כ ולכאורה מנא ליה לרבא והא זעירא לא אמר אלא נבלה, ונ"ל דרבא לשיטתיה דמתרץ לקמן (דף כ"ח ע"ב) אלו אסורות קתני והקשה תוספות ליחשב הא דזעירא ותירצו בדוחק וע"כ דזעירא סובר שמטמא מחיים ונבלה דמטמא מחיים לא קתני, והקשה שפיר אי קשיא הא קשיא ליה דוקא וכי מתה עומד ומולק משא"כ ר"ח ור"ה י"ל שסוברים כתירוץ ר"י שם וסוברים דזעירא לא אמר אלא נבלה מחיים והברייתא כמ"ש לעיל כר"ע קודם חזרה ואתי שפיר המתני' כזעירא ול"ק קושית הרשב"א למסקנא על ר"ה, אלא דלהלכתא ליכא למימר ככל הני דברים כמובן וקשה על הרשב"א כנ"ל. ולחומר הדבר אפשר י"ל דהא דנאיד הרשב"א מפי' התוס' מפני שחולד ששוחט מלמטה למעלה הא הש"ס משני כן (דף ל' ע"ב) על רב אי ממתני' ה"א משום ששוחט מלמטה למעלה שלא כדרך שחיטה כלל, י"ל דלא נראה להם להעמיד זה בלשון חלדה דר"ה משמע דסכין מכוסה קצת לכהפ"ח והוצרך לפרש תחת העצם וע"ז סובב הקושי' משא"כ אנן לדידן להלכתא מפרשים טעמא דמתני' כמ"ש תוס' משום ששוחט שלא כדרך שחיטה כלל ועדיין צ"ע. עוד הקשה אא"ז מאור הגולה על פי' רש"י ורשב"א דחלדה היינו תחת העצם וכתב תוס' דהיינו בלא סכין רחבה וא"כ מאי מקשה הש"ס מ"ד מפני שהוא דורס אמאי לא אמר מפני שהוא חולד הא יש לומר דרצה לאוקמי מתני' אפילו בסכין רחבה, ולי העני בלא"ה קשה מאי משני הש"ס דקסבר מו"מ כשר ורצה לאוקמי מתני' אף במו"מ הא גם עתה משום חלדה לא איירי מתני' בכל גווני ודוקא בסכין שאין רחבה, וצ"ל דוודאי בה"א של הש"ס דמתני' כזעירא אלא שהשיבו לר"ח דשפיר צריך זעירא לומר דינו דאין