כתב סופר יורה דעה רעב

על מי שלא נתברר מיתתו בבירור גמור כדי להתיר אשתו לא מפורש בשו"ע רק בב"י יו"ד סי' שע"ה בשם תשובת הרי"ף ובש"ך דייק מדנקיט בשו"ע מי שנפל למים שיש להם סוף, משמע אבל באין להם סוף אין מתאבלים כלל כתשובת הרי"ף, ולולי הש"ך הי' נ"ל שאין לדייק מזה כלום, דמחבר רבותא נקיט בדין דעסיק בי' דאפי' נפל למים שיש להם סוף, מ"מ לא יתאבלו עד שנתיאשו לבקשו, לאפוקי שיטת רב האי ור"ש שבטור וב"י, ומ"ש הש"ך שגם לרב האי ור"ש צ"ל יצא קול שאין ברור ואין מתירים אשתו, מ"מ כיון דלית הלכתא כוותי' גם בהאי דינא נדחה שיטתם, לפענ"ד אינו מוכרח כלל דהך דינא דלא יתאבלו עד שיתיאשו מלבקשו, רבו החולקים על ר"ה ור"ש כמ"ש ב"י דנקטינן כתוס' ורמב"ן דבתראי נינהו, אבל בהך דינא דמסתעף מזה שהרי"ף חידש דין זה מדילי' ור"ה ור"ש חולקים עליו ע"כ כמ"ש הש"ך מנ"ל דהלכתא כוותי' דרי"ף להקל באבילות משום גזירה מחודשה שיבוא להתיר אשתו, אם לא משום האי כללא דכייל לנו הסמ"ע ח"מ סי' כ"ה ומביאו במג"א סי' תמ"ז סק"ד דבכ"מ הלכה כרי"ף חוץ היכא דתוס' חולקים, והוא מתשובת מהרי"ק ריש שורש נ"ב, וכאן לפי שיטת תוס' בהך דינא דאין חייבים להתאבל רק אחר שנתיאשו כרי"ף, ואין הכרח דתוס' חולק על הרי"ף בהך גזירה דעיגונא, לכן נקטינן כרי"ף כן י"ל, אלא דתשובת מהרי"ק כ' רק לחומרא חוששים כרי"ף בכ"מ אבל לא להקל, ואפשר דכאן ג"כ חומרא הוא שגזרו שמא יתירוה, ועוד באבילות אזלינן בתר המקיל, עוד י"ל דגם ר"ש ור"ה מודו לתשובת הרי"ף, ומ"ש הש"ך דחולקים על הרי"ף משו' מה דתניא באבל רבתא יצא קול וכו' י"ל ברווק שאין לו אשה ובנים, ועיין תשובו ח"ס יו"ד סי' שד"מ, ובאמת שכן נראה מב"י דכ' דהא באבל רבתא איירי במים שיל"ס ולא רצה לומר ברווק נראה כש"ך דגזרי' גזירה לגזירה, ואינו יודע אם כ"כ בתשובת הרי"ף או הב"י כ' מעצמו כן, עכ"פ אין מוכח מר"ש ור"ה דחולקים על הרי"ף במקום שיש אשה דיש לחוש ועיין

ומ"מ לא נמצא הך דינא דפסקי' המחבר מפורש, וכבר כתבנו דאין דיוקו של הש"ך מלשון המחבר ראיי' כ"כ, וממ"ש הרמ"א באה"ע סי' י"ז דלא תספוד ולא תלבש שחורים, אין ראי' לדחות חיוב מצות אבילות, אלא שלא תלבש שחורים כאלמנה שאין בו חיוב רק מנהג וגם לכן לא יספידוהו, ומדלא כ' יותר שלא תתאבל משמע דווקא שלא תלבוש שחורים להחזיק עצמה כאלמנה וכן לא תספיד להוציא מפיה כי מת משא"כ באבילות כן הי' נלפע"ד

אלא דכבר נהגו עלמא שלא להתאבל האשה ובניה כ"ז שלא נתברר מיתת הבעל כש"ך וטו"ז ביו"ד, ונלפענ"ד אחר שכבר נהגו כן בוודאי גזירה קרובה לומר אם תתאבל היא ובני' יאמרו שנתברר מיתתו ויבואו להתירה מאחר שיודעים כל שאינן מתירים אשתו אינן מתאבלים, וקרוב לומר אפי' ר"ש ור"ה לדעת הש"ך דפליגו בגזירה זו, מודים עכשיו כי גזירה קרובה הוא כנ"ל

אלא דנגד זה עכשיו שכבר ידוע ומפורסם שאין מתירים אשה רק במושב ב"ד ואחר שיהוי ומיתון הרבה ומריצים הרבנים תשובותיהם עד שתצא הדבר בהיתר אין לחוש שיתירוה להנשא ע"י שתתנהג באבילות, וסברא זו למדתי מתשובת כנסת יחזקאל סי' נ"ד בסופו, וכתב דעושה פשר דבר שיאמרו הבנים קדיש שיעשו מנין בביתם ויאמרו קדיש וגם לאשתו ובניו אינו מוחה ללבוש בגדי חול אף בשבת אבל לא בגדי אבל אלו דבריו ז"ל, ובענין אמירת קדיש רבו הדיעות בתשוב' חינוך בית יהודא סי' צ"א ורבו המחמירים, ומ"מ כתבו שבן גדול יתפלל באקראי לפני העמוד במקום שאין אבלים שיודחו על ידו, וכן יהדר לקרוא ההפטרות וכדומה, וכן הוריתי כמה פעמים כאשר שאלוני שואלי דבר מה אתי ועכשיו עיינתי קצת שלא להשיב פניו ריקם

ולפום רהיטא נלפענ"ד כי אחר שיעיינו רבנים וימצאו היתר לעגונא ע"פ הטביעת עין וסימנים וכדומ' דמן אז יתאבלו כמו נתיאשו לבקשו, ולשיטת ר"ה ור"ש אחר שנתברר מיתתו, וכשיתירו' הרבנים ע"פ הסימנים וט"ע הוי כנתברר מיתתו אז כנ"ל ויש לחלק, ואין הפנאי מסכים עמדי לעיי' יותר, ה' יהפוך יגון לבנו לששון ולשמחה ויושיע לנו מיד צרינו אויבי ה' מהרסי תורתו יבושו בושת, ועלינו יציץ נזרו כדכתיב וכל קרני רשעים אגדע תרוממנה קרנות צדיק צדיקו של עולם וצדיקיו וחכמיו הכ"ד בחפזון רב מאד ידידו, פה פ"ב ה' ט"ז א"ש תרכ"ד לפ"ק

הק' אברהם שמואל בנימין בה"ג מהרמ"ס זצ"ל: תשובה קפח

שלמה שמך ושלימה יהי' משנתך, ה"ה בני מחמד נפשי תלמידי הבחור המופלג מורג חרוץ ברק השנון בר חכים ובן זקונים שלמה סופר שיחי' לאי"ט

נעימת ימינך קבלתי ושמחתי בו מאוד וכדי שלא להביאך בסבך הדאגות על מעמדי אשיבך מיד ובקוצר אומר כי מונחים לפני איזה תשובות לדינא ולמעשה, ע"כ א"א לי להשיב על כל מה שכתבת רק מה שכתבת על מ"ש המג"א סי' תרצ"ו דלטעם שאסור לישא במועד משום אין מערבים שמחה בשמחה גם בפורים אסור לישא אשה, ואני תמהתי בתשובה (עיי' או"ח כתב סופר סי' קל"ח) למה נקט המחבר להלכתא נגד רוב ראשונים עמודי הוראה דס"ל להלכתא גם הא דשמואל דאין מערבין שמחה בשמחה וגם המחבר בעצמו פוסק כן באה"ע סי' ס"ב, ויצאת לחדש דבפורים סגי בסעודה אחת ביום וא"צ לשמוח כל היום ולא שייך אין מערבים שמחה בשמחה שיהי' ממעט בשמחת פורים משא"כ ביו"ט, והוספת להוכיח זה מדס"ל לרמב"ם דאבילות נוהג בפורים, דבריך נאמרו בחכמה בדעת ובהשכל ונהנתי אם חכם בני מחמדי, ומ"מ בעיקר הסברא איני מודה לך כי משתה ושמחה כתיב, ועיקרו השמחה שיהא שמח כל היום והסעודה בא מחמת השמחה וכמו ביו"ט שמצות שמחה כל היום ואעפ"כ אינו חייב אלא בסעודה אחת ולשמוח בחצי יום האחרון באכילה ושתיי' וגם לדבריך כיון שיש לפנינו שמחת אשתו באותו יום לא יהי' לבו פנוי לשמחת פורים כלל, כמ"ש תוס' במ"ק, שזהו טעמו של דבר וטבע האדם כך היא, ועוד קשה איפכא איך מותר לו לערב שמחת פורים בשמחת אשתו שימעט בשמחתה, והא כתב הרמב"ם בה' אישות שאסור לישא ב' נשים ולעשות סעודה ביום אחת ואפי' עושה סעודה לכל אחת בפני עצמה אלא צריך לשמוח שבעת ימי המשתה עם כל אחת בפני עצמה וכיון שצריך לשמוח עם כל אחת בפני עצמו למה מותר לישא בפורים ועוד גם לדבריך אינו נכון מה שכתבת מענין אבילות דלהכי נוהג בפורים דסגי בשאוכל סעודה אחת בפורים ובשאר יום יהי' אבל וחפוי ראש, וכי בשעת הסעודה לרמב"ם מותר בנעילת הסנדל וכיוצא בו בדברים שהאבל אסור בו למען יהי' לב נשבר ואבל בלבו, וכי אבל אסור לאכול בשר ולשתו' יין כרצונו רק שלא יהי' לו לב שמח, ומה שדקדקתי אחר שהעלתי בתשובה דכוונת המחבר דווקא נישואין בלא סעודה, וכתבת דהו"ל לפרש כן לק"מ דנשואין אמר ולא סעודה דהא קאמר לישא בפורים וסתמא כפרושו שכבר כ' חילוקי דינים אלו בין נשואים בלא סעודה באה"ע ובאו"ח, וסעודה ענין בפ"ע הוא, ואני באתי ליישב תדין וכיצד לעשות שלא כמג"א דאוסר אפילו נשואין

ולסיים במלתא דשמחה אומר לך מה שהסברתי דרש ירושלמי דיליף דהא דאין מערבין שמחה בשמחה ממלא שבוע זאת וגמגם הרמב"ן דאין למדין מקודם מתן תורה ועוד שגם הא לבן אמר דבר זה, ונ"ל דלא למדו דין מלבן אלא טבע שאין אדם יוכל לסבול ב' שמחות משני ענינים בבת אחת בלבו, ולכן אמרו דאין מערבים שמחה בשמחה דהכי מצינו שהטבע כן הוא כמבואר ממה שאמר לבן ליעקב וא"ש בזה תוס' מ"ק שבתחלה כתבו דהא דאין מערבין גזה"כ הוא ואחר דמייתי ילפותא דירושלמי כתבו ויש להסביר דהוי כמו אין עושין מצות חבילות חבילות משום דקשה לתוס' איך נילף מלבן, לכן כתבו דיש להסביר דבר זה והוא טבעיי' כנ"ל, הכ"ד אביך אוה"נ מנשקך ומברכך בברכה מרובה צלח ורכב ע"ד אמת וענות צדק תעלה מעלה מעלה במסילה אשר בית אל עולה, תצליח ותשכיל ואחריתך ישגא מאוד ובעה"ח פה מרחץ מארי' באד יום ו' עש"ק לסדר את הברכה אשר תשמעון, לא תאונה אליך רעה לפ"ק

הק' אברהם שמואל בנימין בה"ג מהרמ"ס זצ"ל: