כתב סופר יורה דעה רסז

וכ' בנדון שלו שהי' רוצים לפנות אחר המגפה מבה"ק ישנה לקבורת אבותיו אפשר כה"ג לא שרי משום בזיון שאר מתים, ומובא דרמ"א כ' דמותר להוליכו אפשר דווקא עד שלא נקבר דליכא בזיון כ"כ למתים, אבל אם כבר נקבר אצלם דאיכא בזיון גדול למתים דמפנים אותו מאצלם, מנה לן דשרי, אלו דבריו, ויתר דבריו יבואו לפנינו אי"ה

ובראותי דבריו ז"ל עלה במחשבה לפני לישב בזה מש"כ היש"ש פ"ק דביצה ומובא במג"א, סי' תקכ"ו ס"ק ח', דנראה דס"ל דלא מותר לפנותו כדי לקוברו בקבורת אבותיו רק כשצווה והוא נגד ירושלמי, ומג"א ציין עיי' יו"ד סי' שס"ג, ועיין בח"ס ח"ו סי' ל"ז שמגי' במקום דכ' אלו לא צווה להביא ממקום למקום, צ"ל מעיר לעיר ע"ש מה שהעמיס בכוונת ירושלמי ולולי דבריו הקדושים זצ"ל היה נ"ל בכוונת יש"ש דס"ל מסברא דאין להוליכו ממקום שיש בה"ק למק"א משום כבודו, כדי לקוברו אבל אבותיו דמאי חזי לחוס על כבודו ולבזות המתים אשר כבר מתים אם לא כשמצווה משום מצוה לקיים דברי המת, מצוה זו מוטלת על החיים כמ"ש והסברנו לעיל טעמא דא"ז וזהו שכ' היש"ש דלולי צוואתו לא היה מותר להוליכו ממקום למקום, ואין זו כבודו לחלל יו"ט משום אמרי פיו, ולבסוף כ' אם אי אפשר להניחו כך יקברוהו שם, ואל יחושו לצוואתו, צ"ל הא אפשר לחוש לצוואתו לפנותו אח"כ משם ולקברו במקום שצווה, ונ"ל דס"ל דווקא עד שלא קברוהו ליכא ביזיון כ"כ למתים כמש"כ כנסת יחזקאל לכן מותר כשצווה על זה משום מצוה לקיים דברי המת, דהא, כשמצווה לדבר עבירה אין שומעים לו, וכל זה כשהוא לא צוה רק להוליכו דאיכא בזיון מועט, אבל לא עלה ע"ד לקוברו שם תחילה ולבזות שאר מתים, כל כך כדי להוליכו למקום אבותיו, אבל בשאפשר לשהותו בלי קבורה מוליכים אותו אח"כ בצוואתו משם דמצוה לקיים דברי המת, כנלפע"ד נכון וברור בכוונת היש"ש, והמ"א ציין עיין ביו"ד שם מבואר דמותר להוליכו לקברות אבותיו, אפי' בלי צוואה והיינו להוליכו עכ"פ, כל זה כשלא נקבר ויש"ש סבירא לי' גם להוליכו אסור רק כשמצווה על כך, ועיין

והנה בתשוב' כנסת יחזקאל שם כ' לאמור דמשמע לי' מתשו' רשב"א סי' שס"ט משואל ומשיב דאיירו, דנקבר שם בין שאר מיתים, ומ"מ הותר לפנו' כדי לקברו במקום אבותיו או בשביל שהתנה, ולא ידעתי שום משמעות הלשון שם, דבהכי איירו ול"כ שם אלא שקברוהו במקום שמת מחמת אונס שלא יכלו להוליכו מיד, אבל שהי' נקבר תחילה במקום שקברו שארי מתים אין שום משמעות אדרבא יש להוכיח מדמביא רשב"א בסוף התשובה ראי' ממעשה שפי' שאחד מת ולא ה' באפשר לקברו מחמת אונס הנכרים בבה"ק וקברו' בשכונה אח"כ פנוהו משם וקברוהו בבה"ק, ואי נדון הרשב"א איירו שקברוהו תחילה בין שארי מתים איך מייתי מהאי מעשה ראי' לנדון שלו דילמא שאני בנדון שלו כיון שכבר נקבר בין המיתים ויש בזיון גדול למתים כבר, ולא שרי לבזות המת אפי' כשמצווה כ"ש כשאינו מצווה, משום כדי לקוברו בקבורת אבותיו, ובהאי מעשה נקבר בשכונת ביתו ולא בין המתים מזה נראה דנידון של רשב"א שקברוהו תחלה בפני עצמו אלא הקשה אם נקבר תחלה בפ"ע, לא היה צריך רשב"א לדין משום כבודו שקוברו בקברת אבותיו או משום שצווה ומצוה לקיים דברי המת, ובלא"ה שרי כיון שאין קבור עכשיו בתוך מתי ישראל מותר לפנותו לקוברו בין מיתי שכיני ישראל כמבואר וכן הוי מעשה שהביא רשב"א, ועכצ"ל דנדון שלו היה דהי' נקבר בין שאר מתי ישראל ומ"מ התיר וצ"ל האי מעשה דמביא לסייעתו היינו דליכא איסור פינוי המת, וכה"ג שהוא לכבוד ומביא מעשה רב, אבל משום בזיון דשאר מתים או דלא ס"ל כלל כא"ז שיש בזה בזיון או דהא מילתא פשיטא לי' דס"ל שהוא לכבודו כדי לקוברו בקבורת אבותיו וכ"ש כשצווה על ככה דאין לחוש לבזיון שארי מתים, היוצא לנו דמוכח מרשב"א אפי' אם קבור בין המיתים מותר לפנותו כדי לקוברו בקבורת אבותיו אפי' לא צווה ע"כ לשונו

והנה לדינא שכ' הרמ"א דמותר להוליכו לקבר אבותיו גם כשלא ציוה, נ"ל ראי' מהימנא מש"ס מכות י"א ע"ב דמוליכים אותו כדי לקוברו בקבורת אבותיו ובוודאי הי' שם בה"ק במקומו, ש"מ דמותר וזו ראי' מוכרחה אלא דמשם אין מוכח רק עד שלא קברוהו אצל המתים, אבל משקברוהו אין לנו ראי', ולפמש"כ דמתשו' רשב"א מוכח אפי' כבר נקבר אבל מצאנו לו חבר לרשב"א הרמב"ם בהלכו' רוצח שכ' מפורש וקוברים אותו ואחר שמת הכה"ג מוליכים עצמותיו וכו' הרי כתב אפי' אחר שקברוהו מוליכים אותו ממקום למקום, וזה בוודאי אין להעמיס על כוונת הרמב"ם שקברוהו תחילה בפ"ע, וע"כ דכרשב"א ס"ל

ונ"ל דנפקא לי' לרמב"ם זה, וכבר כתבנו לעיל דמבריית' אין ראי' דקאי בשבכר נקבר, ונ"ל דקרא הכ' משמע ע"פ דרשת חז"ל דאמר אביי דמוליכים אותו דכתיב לשוב לשבת בארץ עד מות הכהן ואיזה ישיבה שהוא בארץ זה קבורה, ובריית' דריש קרא ואחרי מות כה"ג ישוב אל ארץ אחוזתו זה קבורה, והיינו אחר שנקבר, כבר לשבת בארץ זו קבורה ושב אל ארץ אחוזתו נ"ל מזה הוציא הרמב"ם מ"ש וקוברים אותו ואח"כ מוליכים עצמותיו כנלפע"ד

ונשובה נא לתשוב' כנסת יחזקאל שטרח למצוא טעם למה נחוש לכבוד של זה או לציוויו במקום שיש בזיון לשארי מתים מה חזית, ולא מצא טעם לשבח רק כיון שמ"ש א"ז לא נמצא בש"ס וירושלמי, והיתר לפנות לקבור בקבורת אבותיו שכבוד היותר גדול לו הוא נמצא בירושלמי לכן שקל הרשב"א זה מול זה להתיר ודוחק

ולפע"ד יש בו טעם לשבח והענין נכון ע"פ פשוטו דזיל בתר טעמא דיש בזיון לשאר מתים, שנראה שאין כבוד לנוח ונייח במקום שהם שוכבים, וכדי בזיון, וכ"ז כשאין טעם רק משום כבוד ואין כבודו בכך כמו הם, אבל כל שמפנים אותו משום קבורת אבותיו שיש בו הקפדה שיש בו ממש לכל אדם אין זה משום שאין לנוח אצלם אלא שרצה לנוח אצל אבותיו ומשפחתו ואין בזה הורדת כבוד שאר מתים וגם אם המוחים שם יש להם ג"כ קבורת משפחה מ"מ אין בזה הורדת כבוד, לאלו שמניחים שם, והוא נקבר אצל אבותיו, סוף כ"ס לאו משום שאין כבודו לנוח אצלם אלא שמקפיד לנוח עם אבותיו והם אין מקפידין או שאין להם מי שיטריח עמהם וכן כשמצווה ג"כ להוליכו למק"א, אין החיים מבזין המתים לומר שאין כבוד של זה לנוח אתם, כיון דמילתא בטעמ' הוא, שמצווה עליהם לקיים דברי המת, ממילא אין בזה הורדת כבוד המתים והמצווה באמת שלא כהוגן עשה וביזה בצוואתו והעובר עבר, ועכשיו עליה' מוטל לקים צוואתו, לולי בזיון המתים, אלא דממילא כיון דמשום מצוה לקיים הם עושים אין בזה ביזוי והורדת כבוד המתים אשר כבר מתו מן החיים אשר הם חיים עודנה, כנ"ל מילתא בטעמא לשבח וברור בעהי"ת

וזאת תורת העולה לדינא בנדון שלפנינו דמה"ט לחוד כדי להוליכו לקבורת משפחתו סגי לפנותו ממקום קבורתו בבה"ק הגם שכבר קברוהו אצל שאר מתי ישראל, מצורף לזה מ"ש פר"מ ני' בה"ק של הכפר פרוצה בלי חומה סביב ובהמות מרעי' שם, ואיכא בזיון, והיטב לראות בח"ס יו"ד סי' של"ד והוא מא"ז ומובא בב"י היכא שאינו משתמר ויש לחוש שיגנבוהו נכרים או שיבואו מים, ואפשר דווקא כשיש חשש גניבה או מים, אבל בלא"ה הגם שהוא בלא שמירת חומה משום שמרעי' שם בהמות משום בזוי כזה אפשר הוי כבזוי למכובד וצ"ע, מ"מ יש מזה צירוף וחזי לצרופי לנידון שלנו דמותר להוליכו למק"א ואין לחוש לבזיון דאחרים הקבורים שם אתו, מאחר שמרעים שם בהמות ואינו משומר אין נראה שאין כבודו לנוח אצלם, אלא שלא יהא בבזיון מן המרעים הבהמות ויש לו מי שיטריח בעדו להצילו מידי בזיון זה, ובוודאי גם להם הי' נוח בזה ויש לעיין במק"א אם מותר להוליך ממקום למקום בכה"ג אפילו שלא במקום אבותיו לומר דאין בזה בזיון כיון שיש טעם בדבר, ובנדון שלנו חזי לאצרופי מיהת, הנלפע"ד כתבתי, ולהיות כי דבר זה מלתא דתמוה טובא ולא שכיח, ויש לחוש לעקשות פה ולדבר שפתים, ועיין בח"ס ח"ו סי' ל"ז בסופו, לכן יציע דברינו אלו לפני דייני הקהילה הרבנים מורים כהלכה בהלכה ני', ואחר הדין יתבוננו במועצות ודעת אם לעשות מעשה וה' עמהם ויתקיים בעצה טובה מלפניו, יורינו דרך החיים ויתן לנו וכל ישראל חיים ארוכים ושל שלום השקט ובטח, כל הכתוב לחיים בירושלים, הכ"ד אוה"נ דש"ת חותם בברכת התורה: הק' אברהם שמואל בנימין בה"ג מהרמ"ס זצ"ל: תשובה קפד

שלום והשקט להרבני המופלג בתורה וביראה חרוץ ושנון בעל פיפיות ירא ושלם כש"ת מוה' יחיאל ראזענצווייג ני' בק"ק קלויזענבורג יע"א

יקרתו קבלתי לא ידעתיו ולא שמעתיו והרב מו"ה הילל ני' הגאב"ד דמקומו העיד לפני על תורתו ויראתו, ונפשו בשאלתו להודיע על דבר שנתחדש במקומו והשעה דחוקה להורות ואין מרא דאתרא במקומו וביקש מאתנו להודיע דעת תורה או אני או הרב שישב פה לע"ע, הנה הרב מרא דאתרא טרוד מאד עוסק ובא בענינו אי אפשר לו להפנות אפילו מעט רגע לשום עין עיונו, לכן מוכרח אני להשיב הגם כי טרוד אני מאוד, בזמנים הללו ביותר כמובן, מ"מ להיות הענין דוחק השעה ויש בו משום כבוד חיים ומתי' שמתי פני אל שאלתו, והוא כי רוצים שרי העיר להעמיד על הקברות בית אוצר (מאגאציען) ולעשות כמה קברים סלולה לילך שם ולהיותו מעבור לרבים, ומ' יאמר להם מה יעשו, וא"א למחות או לפעול שלא יבצעו מעשיהם אשר חשבו לעשות ונפשו לשאול הגיע אם מותר לפנות המתים ממקומות אלו על צד השכונה מקום קברי שארי מתים, משום בזיון של מתים אלו, והטיב לראות בטוש"ע סי' שס"ג וגם ראה מ"ש בנדון כעין זה בתשובת ח"ס יו"ד סי' של"ד ואין הנדון שלפנינו דומה ממש לשם, וכבר נמצא בתשוב' גאוני קמאי בענין זה, עיין תשובת