כתב סופר יורה דעה רסה

במצות אין חייב ואסור, וע"ז השיב רשב"ג חיי שעה התרת כ"ש חיי עולם, ולכן לא הקשה בירושלמי מאי ביני' דטובא איכא בינייהו כל מצות חוץ מזימון ועניית אמן, והנה בירושלמי אמר ר"י בן פזי הלכה כרשב"ג ורוב הפוסקים ס"ל כת"ק וכתבו הגם בירושלמי פסק כרשב"ג כיון דבש"ס דילן לא קתני דהלכה כרשב"ג ואי הוי הלכה כרשב"ג הו' אמר דהלכה כוותי' ש"מ דס"ל הלכה כת"ק ועיין בב"י, ולפמ"ש א"ש טפי דלפי גירסת הירושלמי פליגו רשב"ג ות"ק אי חייב בכל מצוה בוודאי מסתבר כרשב"ג דטעמא קאמר אם ח"ש התרת לו מכ"ש חיי עולם ופסק ר"י בן פזי הלכה כרשב"ג, דמסתבר טעמא וגם אפשר לומר דת"ק גם כן הכי ס"ל, ונקיט חיי שעה כ"ש חיי עולם דמותר וחייב, אבל לפי ש"ס דילן דפליגו רק בהיתר תשמיש ובדינא קמיפלגו ועיי' פ"י וצל"ח ביאור הפלוגתא לכן לא פסק בש"ס דילן הלכה כרשב"ג וסתמא כפירושו דהלכה כת"ק וא"ש פסק ההלכה של הראשוני' דנקטו כש"ס דילן דבשבת חייב בכל המצות כגרסת ש"ס דילן ולענין תשמיש הלכה כת"ק כנ"ל ביאור ירושלמי וש"ס דילן וישוב נכון לשיטת ראשונים ופוסקי' ועיין

והנה הנוב"י למד מדברי רשב"ג דאמר בשבת אם חיי שעה התרת וכו' ה"ה במסרו לכתפים הגם דבירושלמי לא קתני רק אוכל בשר, כ"ש הוא דחייב במצות, לפמ"ש לפי גרס' ירושלמי ת"ק ל"ל כ"ש וקו"ח הנ"ל, מ"מ הא בדבר זה פסק הירושלמי הלכתא כרשב"ג משום דמסתבר טעמי' כי כן הוא דקאמר סתם ירושלמי מיד אחר זה נמסר לרבים אוכל בשר ושותה יין נמסר לכתפים כנמסר לרבים הא דנקט דמותר בבשר ויין ולא קאמר ג"כ דחייב במצות, דכ"ש וקו"ח הוא דחייב במצות, או אפשר משום ת"ק נקיט הכי ולפי דקיי"ל בזה כרשב"ג כ"ש שחייב במצות

ועלה במחשבה לפני דאפשר יש לומר דלא התיר הירושלמי רק בשר ויין אבל מצות לא, דלכאורה קשה במוסרו לכתפים מה מהני כי עדיין יש לחוש שימעט וימהר בצרכי המת ובכבודו כדי למוסרו לכתפי' כדי שיהי' מותר לו לאכול בשר ולשתות יין, וצ"ל דלא חששו לכך שבשרו ונפשו עליו תאבל כ"ז שצרכי המת עליו ולא ימעט בצרכי המת בשביל תענוגי אכילה ושתי' מאחר שאסור עליו, אבל חששו אם יהי' מותר לו לאכול בשר ולשתות יין מתוך אכילה ושתי' ישכח רישו וימשוך אחר שולחנו וישכר ביינו לכן עשו הרחקה שלא לאכול ולשתות כלל, ומאחר שאסורין עליו יש מקום לומר שימהר מעשיו וימעט בכבוד וצרכי המת כדי לשתות ולאכול כנ"ל, ולפ"ז נ"ל דבעשי' מצות ק"ש ותפילה שתליא בזמן ועבר זמנו מעוות שלא יוכל לתקן הוא, ולפעמים זמנם בהול ימעט בצרכי המת כדי למוסרו לכתפים לקיים מצות ה' ולכן לא התירו רק בשר ויין כן נ"ל

והנה במי שהי' בתפיסה ומת בתפיסה ולא ניתן לקבורה וכן אם קרובי המת בתפיסה כתבו תוס' וראשוני' ובטוש"ע דאין עליהם דין אנינות דלא קרינן בי' מי שמתו מוטל לפניו, מדסתמו וכתבו שאין עליה' דין אנינות משמע בוודאי שאין עליהם דין אנינות כלל וחייבים במצות ג"כ, ובזה וודאי כ"ש הוא חיי שעה התרת וכו' ואין לחלק כמו שחלק' דיש לחוש שיהי' בהול למצוה שאינה עוברת וממעט בכבוד וצרכי המת כראוי, כיון שלא ניתן לקבורה אין על הקרובים התעסקות בצרכי המת וכ"ש אם קרובי' בתפיסה, ולמדו דין זה מירושלמי דמסרו לכתפים, וכ"כ תוס' וטור ומתוך כך הורה ר"י וכו' משמע דדיניהם שוה, דאין עליו דין אנינות כלל גם במוסרו לכתפים דינא הכי והא דכתב טוש"ע שמותר בבשר ויין לשון ירושלמי העתיקו וסמכו על מ"ש דמזה נלמוד במי שהי' תפוס המת או קרוביו דאין על הקרובים דין אנינות ודי לבא להיות כנדון ונדע כי גם מוסרו לכתפים אין עליו דין אנינות כלל כנ"ל והדבר מוכרח

וטעמא דבאמת לא חששו שמא ימעט בכבוד וצרכי המת למסור לכתפים נ"ל לומר מלתא בטעמא דהנה בירושלמי איתא התם אמר ר' בון כתיב למען תזכור א"י צאתך מא"מ כ"י חייך ימי' שאתה עוסק בהם בחיים ולא ימים שאתה עוסק בהן במתים תניא אם רצה להחמיר על עצמו אין שומעים לו, למה מפני כבודו של מת או מפני שאין לו מי שישא משאו, ונ"ל מתוך דברי הירושלמי דמפני כבודו של מת או מפני שאין לו שישא משאו לא הי' פטורים מן המצות כל שהוא ממ"ע דאורייתא ק"ש ותפילי' וכדומה ועיקר הטעם דפטור דנפקא מקרא כמו שאמר ר"ב כל ימי חייך כ"ז שאתה עוסק בהן בחיים אלא מהאי קרא הי' פטור ומותר אם ירצה, ואסרו חכמים להחמיר על עצמו, וע"ז טעמא קאמר או משו' כבודו של מת כיון שפטור אם מחמיר על עצמו נראה כמזלזל בכבוד המת התורה פטרו משום שעוסק במת והוא מחמיר על עצמו ואין חש לכבוד המת, או משום שאין לו מ' שישא משאו, וע"י שיעסוק במצות יעוכב בצרכי המת, וטעמים אלו רק שאין רשאי להחמיר, אבל משו"ה לא הי' פוטרים מעיקרא מן המצות לולי דפטור בלאו"ה מקרא כנ"ל, והא דהקשה ירושלמי והתוס' למה פטור מלולב ותק"ש הגם שאין עוסק בצרכי המת וע"כ משום כבודו של מת, ולפמ"ש עדיין קשה הא משום טעם זה דכבוד המת לא פטרו אלא שאסור להחמיר על עצמו וא"כ עדיין קשה למה ביו"ט פטור, וצ"ל לפי הקושיא עכצ"ל כיון דאיכא משום כבודו של מת לא פלוג ואמרו גם ביו"ט לא יקיים המצוה ומקשה ה"ה בחול כשיש לו מתעסקים משום כבודו של מת אסור להחמיר ע"ע וקו"ח הוא כך הי' צ"ל לס"ד דמקשן, ולמסקנא דמתרץ בטוב משום שזקוק להביא ארון וכו' כדתנן מחשיכים על התחום א"ש במרווח ועיין

היוצא לנו מדברינו כי העיקר שפטור מן המצות מקרא נפקא, ומשום כבודו של מת או משום שאין לו מי שישא משאו לא הי' פטור מעיקרא רק מפני טעמים אלו אסור להחמיר ע"ע, לפ"ז במסרו לכתפים שאין לו אחר מסירה זו שום התעסקות עם המת כי הכל על הכתפים יצא מכלל כ"ז שהוא עוסק בחיים ולא כ"ז שהוא עוסק בהם במתים דהא אינו עוסק כלל במתי' ולפוטרו ולאסור שמא עי"ז יחיש וימהר מלעשות צרכי המת כראוי' כמו שהי' עושה אם הי' אסור לעסוק במצוה אחר שמוסרו לכתפים, מה"ט א"א לפוטרו ולאסרו כיון שלעיקר הדין מחויב במצות עכשיו אחר שמסרו לכתפים שאינו עוסק ובא במתים, לכן כמו שמותר בבשר ויין משום שאין עליו עוד צרכי המת כן ממילא מותר ומחויב במצות כנלפע"ד נכון

ולפ"ז אומר אני כל זה היכי שמנהג המקום כן הוא שמוסרים למכתפים אחר שהכין כל צרכי המת מאיזה טעם שנהגו כן, ממילא חייב במצוה וכיון שהוא חייב לא פטרוהו משום שמא ימהר ויקדים ולא יעשה כראוי אבל במקום שאין המנהג כן, לנהוג כן כדי שיוכלו האוננים יכולים לקיים המצות, לא נכון הוא שאין אנו אחראים לעשות תקנה שיבוא לידי חיוב כיון שיש לחוש שמא עי"ז ימעט בכבוד וצרכי המת, וכ"ז שאין תקנה וכל עסקי המת עליו פטור מדינא מה לנו לעשות תקנה כדי לחייב שאפשר יבוא עי"ז לידי קלקול, ודייק בלשון טוש"ע שכתב במקום שיש מנהג בלאו"ה מאז, וכ"ש שאין ליחיד לשנות המנהג מקומו להכין כ"צ המת ולמוסרו לבני חברייא קדישא כיון שכולם אין עושים כן נראה לעין כמזלזל בכבוד המת, ומה לו להכניס עצמו לחיובא במקו' פטור כנ"ל

ובחפשי חופש מחופש מצאתי בספר תשובה מאהבה חלק ג' סי' שמ"א העיד כי כמה פעמים ישבו ב"ד מו"ש ועל גבם ראש גאון ישראל בעל נוב"י זצ"ל לתקן למוסרו לכתפים ויצא מאתם פס"ד מיד ולדורות שאין למוסרו לכתפים ואין לשנות שום דבר משום פקידה הזאת מפני תערובות טעמי' והמשכילי' יבינו עכ"ל שם, והנה הגם כי לא נדע טעמם ונימוקם וסודם לא גילו ולא נגלה לנו, מ"מ מזקנים נתבונן ודי לנו ברמיזת דברים כי חששו לתקלה ומכשול בימים הבאים יזלזלו בכבוד וצרכי המתים, ויקילו באנינות ויבחרו הטוב לגופם ותענוג הגוף, ואת דתי מלך עליון ית"ש לא יעשו, ולכן שוא"ת שלא לעשות תקנה ותיקון בזה עדיף, ואנן מה נענה בתריי' בדור הזה שירד מאז עשר מעלות אחורנית בעו"ה בצירוף טעם שכתבתי עפ"י הדין, ידי אל תהי' בו לתקן תקנה וכ"ש להתיר ליחיד במקום שאין כ"ע נוהגים כן, וה' יורינו דרך נלך בה באור פני מלך חיי', יקיימינו ונחי' לפניו כל הכתוב לחיי' בירושלים, הכ"ד ח"י אלול שנתר"ז לפ"ק פה פ"ב יע"א ובעה"ח

הק' אברהם שמואל בנימין בה"ג מהרמ"ס זצ"ל: תשובה קפג שיל"ת כאור בוקר ליום ה' לסדר אשר הוא עושה ד' מצליח בידו תרכ"ז לפ"ק

רב שלומים מגבהי מרומים לכבוד י"נ הרב המופלג בתורה קנקן חדש מלא ישן פרח שושן חריף חרוץ בע"פ המאוה"ג בנש"ק כש"ת מוה' אהרון שמואל אסאד ני' אבדק"ק ס"ה יע"א

גי"ה קבלתי במש"ק ועד ס"ף השבוע בידוע כי שאול אני לתלמידים המבקשים תפקידם יום יום מלבד ענינים שונים, ולכן לא באתי אל העיון לשום עין על שאלתו עד תחילת לילה זו ע"ד איש יקר אחד מת בכפר בר"ה העבר בחולי רעה מגיפה ר"ל, רחוק ג' שעות מקהילתו אשר שם אביו ובני משפחתו מאז, ונקבר בבה"ק אשר שם מת ולא היה אפשר להוליכו אז לקוברו במקום קבורת בני משפחתו, ועיני כבודו שפיר חזו הנאמר בזה בטוש"ע וציין על תשובת אחרונים ויש מהם שאינם תחת ידי, ונחזה מה דקמן בעזהשי"ת ואשא עיני וראיתי כי יש לעיין בנדון שלנו בשני דברים, א') משום שאסור לפנות המת מקבר לקבר אפילו מבזוי למכובד, ב') שאין מוליכים המת ממקום שיש בו בה"ק למקום קבורת אבותיו כל זה בטוש"ע סי' שמ"ג

א) בירושלמי ספ"ג דמ"ק דאין מפנין המת והעצמות לא מקבר בזוי לקבר מכובד ובתוך שלו אפילו ממכובד לבזוי שרי שערב לאדם שיהא נוח במקום אבותיו ע"כ, והכל בו נתן טעם שאין מפנים לפי שהבלבול קשה להמתים מפני שמתיראים מפני