כתב סופר יורה דעה רנט

דלא ידע משום אביו ולולי דבריו ז"ל היה נ"ל מן המקשן איכא ראי' דס"ל דמותר לקבור בו אחר, מדקשה לי' איך הי' סבור המקשן דלאו משום כבוד אביו למה קתני חוצב קבר לאביו, הא כל מ' שחצב קבר בשבילו אסור לקבור בו אחר, אם הזמנה מלתא, וע"כ צ"ל כבוד אב שאני, ונ"ל דמקשן ידע דכבוד אביו שאני ובכ"מ אפי' הניח בו ופנהו מותר לקבור אחר, אלא באביו החמירו משום כבודו, וכ"ז אם הזמנה מילתא והוי כהניחו בתוכו אבל אי הזמנה לאו מלתא לא נראה לו להחמיר, כ"כ בתרתי דאחר שהניחו בתוכו מותר לקבור אחר, ולגבי אביו אפילו בהזמנה בעלמא דלאו מלתא אפילו לאסור בהנאה, אחמורי באב, זה לא נ"ל וע"כ דהזמנה מלתא כמו הניחו בתוכו אם בכל מת גם בהניחו מותר באב החמירו בדבר אחד ולכן קתני חצב לאביו דלאחר מותר, והתרצן חידש לו דמשום כבוד אביו החמירו כולי האי ומביא ראיי' מרשב"ג דמחמיר אפילו חצב לו אבנים דוודאי הזמנה בטוי לארוג ל"מ וא"ש וממקום שהקשה רשב"א לנפשי' איכא ראי' לדינו

והנה חל עלינו חובת ביאור שיטת ר"י וטור דס"ל דאסור לקבור אחר כמו שאסור בהנאה הא קיי"ל מצות לאו ליהנות ניתנו, גם ליישב ראי' שלנו, דלא תקשי על הר"י וטור, אחר התבוננת מצאתי מקום יישוב, דבטעמו של רשב"א שהטעמנו משום דמל"ל ניתנו, יש לשדות בי' נרגא, והוא ע"פ ש"ס סנהרדין דף מ"ו ע"ב, אי קבורה משום בזיוני או משום כפרה, נ"מ אי אמר אל יקברוני, ואבעיא זו לא איפשטא, וכתב רמב"ן בתה"א דנקיט להחמיר דספק דאורייתא לחומרא, ועיין טור ב"י וש"ע סי' שמ"ח, ולהך צד דמשום בזיוני הוא י"ל דלכ"ע מצוה כזו להנות ניתנו, והוא ע"פ מה שהקשה הריטב"א בע"ז הא מכל מצוה נהנה הוא את שכר המצוה ותירץ כיון שאין הנאה זו מ"ד רק אחר זה הו"ל כגרמא דעיקר מצוה אקרקפתא דגברא מונח כמ"ש רש"י, וי"ל מצוה זו דקבורת מתים נתנה להנות דעיקרה וטעמה משום כבוד החיים, וכ' רמב"ן דלא משום כבוד משפחה לחוד אלא משום כבוד כל החיים ומצוה זו משום כבוד והנאת חיים הוטבעה לכ"ע מצוה זו וכזו להנות ניתנה, ולהלכתא הגם דאבעיא לא אפשטא ס"ל לר"י כיון דספק דאוריית' הוא אזלינן להחמיר דלמא משום בזיוני משו"ה אסור לקבור אחר מספק דאורייתא כנ"ל, והא"ש דלא תקשה ראי' שלנו דהוא חזקה מס"ד דמקשן איך הבין הא דנקיט החוצב לאב דווקא ש"מ דלאחר מותר, וי"ל בס"ד היה צריך לומר דקבורה משום כפרה ולאחר מותר דמצות לאו ליהנות ניתנו, אבל כדמסיק משום כבודו של אב לא מוכח מידי דהזמנה לאו מלתא ולא אסור רק משום כבודו וא"ש ועיין

וטעמא דרשב"א דס"ל דגם במצוה כזו אמרינן מצות לאו להנות ניתנו כיון דסוף כל סוף מוטל אקרקפתא דגברא, ויש לו הרבה מרבותינו הגאונים הראשונים זיע"א חברים דלא ס"ל הכי דהרי הר"ן ר"ה דף כ"ח מביא שיטת רז"ה דתקיעה של תענית ע"כ צרה שלא תבא לא אמרינן מצות לאו להנות ניתנה, ור"ן הקשה מתקיעה דר"ה דאיכא ג"כ תקיעה מדרבנן, ולא נחתי לומר דתקיעות אלו כיון שנתנו מעיקרא כדי להעביר הצרה שלפנינו ובדוק ומנוסה מצוה כזו להנות ניתנו הגם שתק"ש של ר"ה כדי להזכירנו לטובה לפני אלקים לא דמי לכך להך תקיעות וזו היא סברה נכונה לחלק, מדלא כ' כן ש"מ דלא שמיע להו ולא ס"ל, ורשב"א חד מנייהו דג"כ לא ס"ל הכי ומ"מ א"ש דברינו בטעמא וביישוב הר"י וטור

עוד י"ל בטעמא דרשב"א דאזיל בשיט' הרמב"ם פי"ב מהלכות אבל הלכה א' שכ' האומר אל יקברוהו אין שומעין לו, דקבורה מצוה הוא שנאמר קבור תקברנו והקשה הלח"מ וודאי מצוה הוא אבל הספק בטעמא דמצוה או משום כפרה או משום בזיוני, והעלה דס"ל לרמב"ם דספיקות ש"ס להך לישנא דאמר ר"י רמז לקבורה דאינו רק רמז ואסמכתא ומדרבנן הוא, ומבעיא לי' מ"ט דרבנן אבל ללשנא דאמר ר"י משמי' דרשב"י קבורה מן התורה מנ"ל ליכא ספק וכיון דפסק הרמב"ם כל"ק דדאורייתא הוא ממילא אין כאן ספק עיי"ש, וי"ל רשב"א נמי הכי ס"ל דתליא בלשכא וקיי"ל כלשנא קמא דמדאורייתא הוא, והו"ל ככל מצוה דלאו להנות ניתנה, וי"ל בזה ס"ד דמקשה מברייתא דחוצב קבר לאביו דנתקשה בו רשב"א לאחר מותר כדמוכח מדלא קתני כבאידך ברייתא פינהו אסור לקבור בו אחר וכבר יישבנו לעיל ולמש"כ י"ל עוד דבס"ד צ"ל דברייתא ס"ל דקבורה מדרבנן ומשום בזיוני לכן אסור לאחר לקבור בו, ואידך בריית' דלא קתני רבותא דאסור לקבור לאחר ס"ל קבורה דאורייתא מקבור תקברנו וא"ש ורבינו ישעי' ז"ל ס"ל כרמב"ן וטור דהוא אבעיא דלא אפשטא. גם אי קבורה דאורייתא ותליא הך דינא דאסור לקבור אחר בטעמא דקבורה אי משום בזיוני או משום כפרה לכן פסק להחמיר וכן ס"ל לטור לשיטתו בסי' שס"ט דמחמיר באבעיא זו דלמא משום בזיוני ועיין

ויש לי עדיין מקום עיון גם לטעם משום כפרה, לפמ"ש הלח"מ אי קבורה דאוריי' אין לנו לחקור בתר טעמא ומצוה זו ככל מצוה דעלמא, בוודאי לא יכחיש אדם דיש בזיון לחיים כולם אם יניחו המת בלא קבורה, ומבעיא לי' התם בעיקר טעמא אי הוא משום בזיוני ולכ"ע בזיוני איכא וא"א להכחיש ועיין תוס' שם, וא"כ גם דמצות לא ליהנות ניתנו מ"מ הא איכא גם הנאה הבאה ממילא לחיים, ועיי' ר"ן נדרים דף ט"ו ע"ב בקונם תשמישך עלי למה אסור לשמש עמה הא מצוה לאו להנית ניתנה, ותי' כל שיש לו הנאה בהדי' מצוה כדמוכח מר"ה דף כ"ח, וצ"ע לכאור', ונ"ל דרשב"א לטעמי' דמתרץ קושי' הר"ן בגווני אחרינא ועיין שהע"מ פ"ח דלולב מדלא תירץ רשב"א כר"ן שם מוכח דס"ל הנאה הבאה עם המצוה מותר וכן ס"ל למאירי ומתרץ הא דר"ה דהנאה הוא גם אחר שקיים מצוותה עיי"ש וא"ש רשב"א לשיטתו, וי"ל ר"י וטור ס"ל כר"ן הנ"ל ועיין

והנה הרשב"א בנדרים דף כ"א כ' כל דאפשר לו לקיים המצוה על ידי אחר לא אמרינן דלא ליהנות ניתנו, ועיין שעה"מ הלכת שופר שהקשה עליו מהא דנודר מחברו דתוקע לו תקיעה של מצוה הגם דאפשר באחר ועיין אבני מילואים סי' כ"ח שהרבה להקשות עוד מכמה דוכתא והעלה דמצוה שאין בה הנאה מותרת, הגם שאפשר באחר, אבל מצוה שיש עמה הנאת הגוף גם שהוא בשעת מצוה כיון שאפשר באחר אסרוהו לו עיי"ש היטב לפ"ז גם בנדון שלפנינו אם יש קבר אחר אסור לקבור בו דהרי אפשר באחר, ואין זה במשמעות תשו' הרשב"א וגם לא היה צריך לדחוק בס"ד דמקשן די"ל ברייתא ביש לו קבר אחר אסור לקבור בו אחר

והנה חלוקו של אבני מילואים בין יש לו הנאת הגוף אסור באפשר ובין אין לו חילוק זה לא ידענא להסביר מ"ש וכי תליא באפשר ולא אפשר הא לולי דמצות לאו להנות ניתנו לא הוי שרינן לי' לבטל מן המצוה, וכיון דרשב"א ס"ל דהנאה שיש לו עם המצוה לא מזיק למה יהי' אסור באפשר או למה נתיר לו בלא אפשר, וצ"ל דאוסרים לו לכתחילה ועיי' רשב"א יבמות גבי סנדל של חליצה, והנלפע"ד ביסוד דבר זה של הרשב"א שכ' כיון דאפשר לקיים פו"ר באחרת, י"ל כוונתו רצוי' דס"ל הנאה הבאה עם המצוה מותרת כיון שמחויב בדבר זה מה לו אם גם גופו נהנה כך הוא המצוה של פו"ר או קיום עונה, וא"א בלא הנאה וכן בשארי מצוות כגון ישיבת סוכה שא"א בלא הנאת ישיבה, וכיוצא בה, וכתב רשב"א כיון שאפשר לו לקיים מצות פו"ר באחרת, והוא מקיימה בזו שאסורה לו בקונם מוכחא מלתא דלהנאת גופו מכוון מלבד המצוה כי נפשו חשקה בגוף זה דווקא, וזה אסור שיש לו הנאה זולת ההנאה שבאה לו ע"י מצוה כיון שאפשר לו באחרת כנ"ל ולק"מ קושי' שעה"מ מתק"ש שמותר לו לשמוע מזה, הגם שאפשר באחר דלא שייך בזה שיש לו הנאה יותר מתקיעה של זה ממה שיש לו מאחר גם אם יש הנאה לשומע מה בין זה לזה וכן באחרות דמביא האבני מילואים שם, ולסכך באיסור הנאה שכ' במאירי דמותר הגם שנהנה מישיבת סוכה וכ' האבני מילואים כיון שאפשר בסכך של היתר אסור לסכך בשל אה"נ לדעת רשב"א, ולמ"ש ליתא דמה הנאה יש לו יותר בסכך זה של אה"נ משאר סכך, כן נראה לי נכון וברור ומקום הניחו לי בכוונת הרשב"א בעזרת החונן לאדם דעת

וכן ה"נ לקבור בקבר שאסור בהנאה גם שיש לפניו קבר אחר מותר הגם דאיכא הנאה משום בזיונא הנאה הבאה ממילא, כ"ז שעוסק ועושה המצוה מותר, וזמן משך המצוה הוא כל משך שנקבר המת בקבר להך צד משום כפרה אפשר כיון שנקבר פעם אחד כבר נעשה המצוה, ויש לעיין בזה במק"א, אבל אי משום בזיוני או דמצוה בלי ידוע לנו טעמה כל רגע זמן משך המצוה גם שיש בה הנאה מותר ומשום דאפשר בקבר אחר לית לן בה כיון דאי אפשר לומר שיש לו הנאה בזה יותר מזה, רק דמרוויח דמי זביני או הנאה דבאה לו בגרמא דמצוה, ועיין ריטב"א סוכה דף ל"א, וגם משום דמכח מצוה באה לו ריווח ממון דלולי המצוה לא הי' צריך לקבור ועיין

ואחר הדברים האלה נקטינא בקצרה פירות הנושרים מתוך דברינו בטעמא דר"י שבטור ורשב"א בתשובה הטעמנו טעם בשיטת ר"י, א) דס"ל להך צד דקבורה משום בזיוני מצוה כי האי שעיקרה להנאה ניתנה, לא אמרינן מצות לאו להנות ניתנו, ב) דס"ל גם אם הטעם משום כפרה או כמ"ש לח"מ דאין לנו לחקור אחר טעם מצוה זו מדאורייתא מ"מ הא וודאי איכא בו משום בזיוני ג"כ וס"ל כר"ן הנאה הבאה עם המצוה אסורה, הנה טעם ראשון שהטמענו לו אם כי י"ל כן מסברה ישרה, אבל כבר הראנו לדעת דאין כן דעת הרז"ה בר"ן ר"ה וכן המחבר באו"ח סי' תקפ"ט פסק דלא כרז"ה דכ' הנודר הנאה מחבירו מותר לקרות לו המגילה הגם דמגילה דרבנן, וגם בהלכות תענית וביו"ד הלכו' נדרים ל"א דמודר מחברו אסור לתקוע לו תקיעה על כל צרה שלא תבא ש"מ דלית לי' לחלק וכן ס"ל להרשב"א בתשובה, דכ' מה הנאה יש לחיים ונקטינן הכי דרבו נגד ר"י וטור דשתיק לי', טעם ב' שכתבנו, דס"ל הנאה הבאה עם המצוה אסורה כשיט' הר"ן נדרים, הרי רשב"א בנדרים ומאירי דמובא בשעה"מ לא ס"ל הכי, ועוד אביא לו הרבה מראשונים גדולי המורים דלא ס"ל הכי, הם המה הרמב"ם פ"א מהלכ' שופר ס"ל דיש לתוקע הנאה בתקיעתו וס"ל דמותר מ"מ לשמוע מחבירו שמודר הנאה ממנו, משום דהנאה הבאה עם המצוה מותרת, ועיין פר"ח סי' תקפ"ו ובשעה"מ