כתב סופר יורה דעה רנח

ועובדא דשם הוי שמיד אחר שברכו תחת החופה באותו יום מת בכה"ג אפשר גם הרמב"ם מודה כן

אמנם כן, הגם שיש לומר כן וכן משמע כמ"ש, מ"מ כיון דמילי דרבנן דקיי"ל גם אבילות יום ראשון דרבנן אין לנו למידק דיוק כולי האי, בפרט חזי מאן גברא רבא גבר בגוברין קמסהיד בעל שבות יעקוב ח"ב סי' ק"ב דקיי"ל דנוהג שבעת ימי משתה ואח"כ אבילות, הגם דעובדא דידי' הוי שכבר בעל מ"מ מסתימת עדותו משמע אפילו לא בעל, וכן נראה דעתו דעת תורה של אבא מאוה"ג זצ"ל בח"ס הנ"ל

בכל זאת בנדון כמו שלנו דהי' סמוך למיתתו ומהרו ונכנסו לחופה קודם שמת וכבר כתב הש"ך דבזה"ז ליכא משום פסידא גם במת אב ואם, ואין לך לדון אלא ע"פ שיטה הנ"ל גם בדליכא פסידא כשכבר כנסה בחייו וחלו עליו ימי המשתה נוהג ימי משתה תחילה ודוחי' לאבילות י"ל דווקא כשבמקרה בא להם מקרה זו האלימו כח מצות שבעת ימי המשתה דקדמו לז' ימי אבילות דנדחה ימי אבלות מפני ז' ימי משתה, אבל אם במכוון כוונו לעשות החופה מהר קודם שמת כדי שיחולו ז' ימים אפשר כולי האי לא אמרו וקו"ח ממ"ש בח"ס כל שמביא עצמו לידי כך, הגם שברשות חכמים בעל בעילת מצוה לא נדחו ז' ימי אבילות ולפ"ז עשינו שלום בין השיטות דאין כאן מחלוקה וסתירה כ"ש כשעשו כן מדנפשי' במכוון וידעו שימות מהר רוב גוססים למיתה, כעין זהו בתו' עירובין דף ק' ע"א היכא דבפשיעה בא לו לא דחי עשה לל"ת כמו מתן ארבע שנתערב במתן אחד דלא דחי משום דבפשיעה באה לו, ושם לאו דווקא במזיד כיון שעל ידי שלא שמר כראוי שלא יתערבו במתן אחד אעפי"כ לא אמרינן דעשה דוחה לא תעשה, כ"ש היכא דבמזיד עשה כן, ועיין טו"א ר"ה דף כ"ח שהרבה להקשות על תוס' הנ"ל, דגם אם נימא דעשה דוחה ל"ת הגם דבפשיעה באה לו אפשר במזיד לא, ואפילו תימא ג"כ במזיד היינו לענין דאורייתא אבל כאן הבו דלא לוסיף אלא במה שמצינו לרמב"ם וראשונים דמת תוך ז' ימים, אבל לכוין לכך לא התירו, ואם עבר לא התירו לו דהוא הביא עצמו לידי כך במכוין והי' אפשר לו לקיים שתיהם לכנוס אחר שמת ונהג שבעת ימי אבילות, וכ"ש כשלא בעל דמצוה זו דכניסה הי' אפשר לו אח"כ, ויש לו דמיון קצת לפלוגתא דרמב"ן ורז"ה בפ' ראד"מ באשתפך חמימא של אחר המילה דס"ל לרז"ה דאסור למוהלו שעי"ז צריכים לחלל שבת אחה"מ דהו"ל כמתנה, ורמב"ן ס"ל אין לך מצוה אלא מקומה ושעתה, התם טעמא מאי משום דמצוה בזמנה לא מדחינן אותה משום שיהא צריך לחלל שבת בשעת הסכנה דאז הוא בהיתר מפני הסכנה אבל כאן אין עליו חיוב כ"כ לכנוס עכשיו לבטל עי"ז מצות אבילות בזמנו וגם אם עבר וכנס לא שרי לי' לנהוג ז' ימי משתה תחלה, הגם גבי מילה בוודאי עם עבר ומל מחממין לי' גם לר'"זה, התם משום דאיכא סכנה לפנינו דדוחה כל המלאכות הגם שבפשיעה באה לו, משא"כ כאן, והן אמת בעובדא של השבות יעקוב הי' כך שהי' האב סמוך למיתתו, וצוה האב לעשות נשואין לבתו כי רצה שתנשא עוד בחייו, ושלא ידחו הנישואין אחר האבילות, התם מוכרחים היו משום צווי האב ומצוה איכא משום כיבוד אב, מצורף לזה מ"ש שם, דאב מחל על כבודו, וחולק שם על הרי"ו ופסקו הרמ"א סי' שי"ד דא"י למחול כדי שלא לבטל תורת אבילות, ובנדון שלו היה יוכל לומר דוודאי ל"ש כה"ג שהי' נוטה למות ויצוה שיהו הנשואין קודם מותו בוודאי יוכל למחול, אבל בנדון שלנו דליכא כל זה צ"ע לדינא להקל כ"ש כאן שלא בעל, מ"מ מי שהורה גבר ולא נכנס לחלק בכך, אין להרעיש עליו חילים נגדו לגבר, הנלפע"ד כתבתי בעיון מעט מזעיר, בעזרת החונן דעת ועוזר אוה"נ דש"ת חותם בברכת אהבה, ישיג מדגול מרבבה ובעה"ח

הק' אברהם שמואל בנימין בה"ג מהרמ"ס זצ"ל: תשובה קעז

מה שחנני השי"ת בדין קבר שאסור בהנאה אם מותר לקבור בו מת אחר ומצבה שנאסרה בהנאה אם מותר להניחה על קבר אחר וכן תכריכים של מת אם מותרים למת אחר

א) בטור סי' שס"ד מביא בשם הר"ר ישעי' ז"ל וז"ל ועכשיו שקוברים קטנים בקברי הגדולים באיסור הם עושים שקבר המת אסור בהנאה, ואפילו לקבור בו מת אחר עכ"ל מדשתיק לי' הטור נראה דמודה לו, והמחבר בשו"ע לא כתב מזה כלום, נראה דלטעמי' אזיל שכתב בב"י דלא היה צריך ר"י לטעם זה דבלאו"ה אסור משום כבוד מתים, כמבואר בסי' שס"ג עכ"ל, משו"ה נראה דהשמיט דין של ר"י וטעמו דבלאו"ה אסור, וכבר מבואר בשו"ע סי' שס"ג, אלא שאני תמה על תמיהת ב"י הרי צריך לטעם זה דיש בו איסור מדאורייתא מעיקר הדין דילפינן מקרא דקבר אסור בהנאה, וגם יש בו נפקותא לדינא, היכא דליכא מקום לקבור מה אחר, משום בזיונו של זה, לא יניח זה בלא קבורה כמו שכתב הטור בסי' שס"ג בשם רמב"ן היכא דנהוג נהוג דליכא משום בזיון כיון דנהגו כן, והא ר"י כ' ועכשיו נוהגים לקבור קטנים אצל גדולים הרי כתב דנוהגים כן, וליכא משום כבוד כיון דנהוג, והוצרך שפיר לטעמו דיש בו נפקותות לדינא וחומר איסור דאורייתא ואין כאן מקום קושיא שהקשה הב"י וקושיתו נפלאה ממני, וביותר אני תמה על השמטת דין זה בחבורו וגם הרמ"א לא כתב מזה כלום וצע"ג

והנה הטור לא מביא מי שחולק על הר"י, אמנם כן הב"י בבדק הבית מביא תשובת הרשב"א סי' תקל"ז לענין אם מותר ליטול מצבה מקבר אחד להניחה על קבר אחר, ובתוך תשובה זו אגב שמענו כי חולק הוא על ר"י שכתב אפילו קבר שחפר וקבר בתוכו נראה לו דמותר לקבור אחר שלא אסרו אלא בהנאה, אבל לקבור אחר מה הנאה בו לחי ולמכור להניח בו אחר אסור, וכן להשתמש בו החי, והיינו ששנינו פינהו אסור בהנאה אבל לקבור אחר לא שמענו עכ"ל, הרי מפורש ושום שכל דפשיטא לרשב"א דלא כר"י, בכל זה הגם הרשב"א בתשובה חולק על ר"י הלא הטור שתיק לי', נראה דמודה לו, הו"ל למחבר ורמ"א להביא עכ"פ דעת ר"י וטור ולא ידעתי פתר לקושיא זו, וה' יאיר עיני ובטובו יורינו

ואנחנו לא נדע מה נעשה ביום שידובר בדין זה להלכה ולמעשה, כמאן נקטינן, לכאורה הלכה כר"י וטור דרשב"א חד נגד תרי, ואפילו חד לגבי חד הא חולקים באיסור דאורייתא בוודאי אית לנו למיזל להחמיר כן נראה לכאורה לפום ריהטא, דנקטינן בתר חומרת ר"י וטור אבל בתר עיון היטב נראה לפע"ד דהלכה כרשב"א בשנדייק ונתבונן היטב הדק ביסודו של הרשב"א ומה טעם יש בה, הנה הרשב"א בנה לו יסודו דנראה לו כן, מדקתני קבר שפנהו, אסור בהנאה ולא קמ"ל יותר דאסור לקבור עולמית וכ"ש שאסור בהנאה וכדאמרינן בחוצב קבר לאביו והלך וקברו במקום אחר דלא יקבר בו עולמית, ובאביו טעמא משום כבוד אביו כדאיתא התם, והקשה לנפשי' ואם תאמר א"כ מאן דקמותיב מינה למאן דאמר הזמנה לאו מילתא הוא, ופרקינן התם משום אביו, דקארי לה מה קארי והא לא יקבר בה עולמית קתני ואלו בעלמא אפילו למאן דאמר הזמנה מילתא ואפילו קבר בו ופנהו יקבור בו אחר, וכי קאמר הכי נמי מסתברא מדקתני סיפא רשב"ג אומר אף החוצב אבנים לאביו והלך וקוברו במק"א, לא יקבור בהן עולמית וכו' למה לי' לאתוי' סיפא הוא גופו מוכחת מדקתני לא יקבור בה עולמית לא הוא דאפשר לומר דאין הכי נמי אפשר לי' למידק מינה גופה כדאמרן, אלא משום דאפשר למידק בה דיא הכי מסיפא ניחא לי' בהכי טפי, ועוד דדילמא ההוא דקמותיב מינה ס"ל תרתי חדא דהזמנה מלתא הוא כאלו קבר בו, ועוד דאסור אפי' לקבור בו עולמית, והא דקא דחינן התם משום כבוד אביו, כולה משום כבוד אביו קאמר דאלו בעלמא אם פנהו מותר לקבור בו אחר, והיינו דל"א לא יקבר בו עולמית אלא לגבי אביו אלו דברי הרשב"א ז"ל ככתבם וכלשונם

והנה ראיי' רשב"א מדקדוק דלא קמ"ל אם פנהו אסור לקבור בו אחר, הוא דקדוק עצום וכדי הוא להמציא מזה דין דרשב"א אלא נגד זה יותר משמע משקלא וטרי' דמביא הרשב"א דנראה דס"ל למקשן דאם הזמנה מילתא אסור לקוברו אחר ומ"ש הרשב"א לקיים דבריו משני פנים, שניהם דחוקים במח"כ, ואין הדקדוק מדלא קתני רבותא יותר כדאי לסמוך בס"ד דמקשן

אבל נלפע"ד לתרץ שיטתו בדרך מרווח כשנאמר מילתא בטעמא למה מותר לקבור בו מת אחר, ומ"ש הרשב"א מה הנאה יש לחי תמוה לכאור' הא מחויב לקברו מן הדין, ואם אינה רוצה כופים אותו לקבור, ואם אין להם ליורשים שלא ירשו ממנו צריכים הצבור לקוברו, נראה משום דקיי"ל מצות לאו להנות ניתנו, וכפי' זו כפיי' משום מצוה הוא, הגם אם לא היה קובר בזה היה צריך לקנות קבר אחר בדמים ומרוויח עכשיו הדמים, מ"מ הכל משום מצוה הוא, ועיין כעין זה בחי' רמב"ן יבמות, גבי סנדל של חליצה, של עבודה זרה, הגם שעל ידי זה נתרת לשוק ויש לה הנאה הכל משום מצות התורה דלולי כן היתה מותרת לכו"ע באין מוחה סובב הולך הכל על מרכז אחת משום מצוה ולאו הנאה מקרי ועיין פלתי סי' יו"ד, דבריו תמוהים ועיין אבני מלואי' כ"ח כנ"ל

והא"ש דיש לומר דמקשן בס"ד ס"ל הא דאסור לעולם אי הזמנה מילתא הוא דס"ל מצות להנות נתנו הגם דאזיל לרבא דס"ל מצות לאו להנות ניתנו, באמת היה קשה בתרתי על רבא ועוד י"ל תנאי הוא, עיין ש"ס עירובין דף ל"א ע"א הגם בעירובין שם לרבא ליכא תנאי היינו לאמת דמשום כבוד אביו הוא, אבל לס"ד י"ל דרבא כתנאי וברייתא דדייק ממנה הרשב"א מדלא קתני אסור לקבור אחר שמע מינה דמותר אתי כהלכתא דמצות לא להנות ניתנו ואתי שפיר כן נלפע"ד בעהי"ת

כ"ז כתבנו ליישב לפי דנראה לו לרשב"א דמס"ד דמקשן מוכח דס"ל דאסור לקבור בו אחר דאל"כ גם אם הזמנה מלתי' קשיא עד