כתב סופר יורה דעה רנו

ואלו כוונתם לש"ש, עדותם נאמנה מאוד אצלינו, כי בני חבורא זריזים הם לעשות רצון אבינו שבשמים

ואומר כמוהם כמוני חפשתי חופש מחופש באמתחת ספרים שלי יגעתי ולא מצאתי בספרן של צדיקים מענין זה כלום, ונחזי מה דקמן, והנה מטעם חוקת הגוי שמוליכים בעגלות כבר קבע הרמ"א בהגהותיו בש"ע יו"ד סי' קע"ח כל שעושי' משום כבוד או טעם, אין בו משום הנ"ל, והוא מתשובת מהרי"ק שורש פ"ח, והנה כבר דחה הש"ך ראי' א' מראייות מהרי"ק שם, ולהמעיי' בפנים יראה כי בקל יש לדחות גם שאר הראיות שמביא, מ"ש מלובש כלאים להעביר המכס עפ"י שיטת סמ"ג דלבש כדי שלא יכירו אותו שהוא יהודי לבש בגדי נכרים שיהודי דוקא הי' צריך לשלם נראה דאם עושה רק להרוויח ממון מותר מכ"ש בנידון שלו, יש לפקפק דשם לא בקביעת לבש בגדים כמו נכרי, רק לשעה ושוב כשעבר המכס פושטו ולא לבש למלבוש רק להטעות הנכרי, פשיטא שאין בזה משום חוקת הגוי מה שלבש במקרה, והלא איסור כלאי' דאוריית' מותר, כיון שאין מתכוון שיהי' דרך מלבוש להתחמם בו, ולא אסר משום מ"ע רק כשלובש ועושה כדרך שהם עושים, להם לובשים מלבושים כאלה להיות לבוש בו, ובאופן זה יש לדחות עוד שאר ראיותיו, אבל מ"מ מסברא הדין נכון ומי יבוא אחרי הרמ"א אשר כבר עשהו וקבע להלכתא, ועיי' סי' קנ"ז ובש"ך מצוי' בטעות

והנה בכאן שיש טעם לדבר ולא עושים כן כדי להתדמות רק שצריכים לכך לפי דברי הרוצים בו כיון שהדרך רחוק ולא לעשות כמתדמות לנכרים ח"ו, וכאשר העידו כבודם אם כן אין בזה לדעתי משו' מ"ע, וגם מלבד כ"ז בקל לשנות העגלה משלהם לעשותו באופן אחר שיהי' ניכר ששל ישראל הוא, וכן מבואר במהרי"ק דאם משונ' משלהם מותר, ובאמת המהרי"ק איירי שם שיש היכר ע"י שעשו הבגד כדי שיהי' פטור מציצית באופן שניכר לכל רואיו שזה בגד של ישראל הוא משונה משל גוי דלא יעשה גוי כזה, אבל בדבר שאין קפידה בנכרי וישראל אפשר ל"מ היכר ושנוי כי אינו מבדיל פעם עושי' כך ופעם באופן ובסגנון אחר, אלא דיש לציירו ולכתוב עליו אותיות ותיבות ופסוקים וכדומה שניכר מעצמו שזה מיוחד של ישראל והוא פשוט

ונבוא אל השני' שיש רפיון ועצלות בגמ"ח, הנה במתניתי' פ"ג דברכות נושאי המיטה וחלופי' וחל"ח פטורים מק"ש, וברש"י שם על חילופי' שהיו מחליפי' כדי שיהי' כל א' זוכה במצוה, מזה נראה כי היו מהדרי' מעולם מאד במצוה זו הגם כי היו בטילים עי"כ מק' ותפלה כמה גדול כחו של מצוה זו, ויש להביא קצת ראי' דיש קפידא שלא להוליך על עגלה ע"י בהמות או לשאת על בהמה, דאל"כ למה לא השיאו בעגלה וא' יכול להוליכו בחמור בסוסי' ובגמלי' ולמה נשאו ובטלו מצות ק"ש דאוריית' וגם לפי חד דעה ברבינו יונה שם בתפלת ערבית ג"כ אין מוציאי' סמוך לק"ש ואם הגיע זמן מוטל המת עד הבוקר, ומובא בש"ע יו"ד סי' שנ"ח שני דעות אלו, והרי אסור להלין המת וכבר נתקשה המג"א בזה במג"א בסי' ע"ב וע"כ להך דעה (שנראה מדסתם באו"ח דפסק כן כמו שכ' המג"א שם) יוציאוהו בעגלה מלהלין המת ולא לבטל מק"ש, ואיך ילינו המת ויעברו על ל"ת לא תלין כדי שיזכה במצוה לשאת משא על שכמם לחרת וע"כ בזיונא איכא להוליך בעגלה ובאיכא כבוד המת מותר להלינו לכבודו כמבואר בש"ע סי' שנ"ז ואם כי אין ראי' ברורה לדבר זכר לדבר איכא לפענ"ד

והנה ראיתי ברמב"ם פ"ד מאבל הלכה ב' שכ' וסובלים המת על הכתף עד בה"ק, ובכ"מ שם ה"ה בידים ואורח' דמילתא נקיט עיי"ש, ונ"ל סמך לרמב"ם דבכתף נושאים מדכתיב עבודת הקודש עליהם בכתף ישאו לכן נהגו כן, והנה מדיוק לשון הרמב"ם שכ' וסובלים עד בה"ק פשיטא שסובלי' אותו עד בה"ק ולא הול"ל רק סובלים המת בכתף, ונ"ל שרוצה להשמיענו שלא מכתפי' דוקא משום שרוצים לזכות במצוה לטרוח ולסבול המשא וכ"א יזכה בו ויטריח עצמו וכי כן מאחר שכבר כ"א זכה בו וסבלוהו על כתיפם שוב יכולים להוליך על עגלה וגמלים לכן אמר שמכתפי' אותו עד בה"ק שמביתו עד בה"ק מוליכי' אותו בכתף כי זה כבוד המת כן נ"ל דיוק נכון

וכל זה היכא דאפשר יש בוודאי כבודו של מת אם בכתף ישאוהו, ובזיונא איכא אם בעגלות יביאוהו, ואולי יש קפידא בדבר עפ"י טעמי' שלא נגלו לנו עתה, אבל אין דנין אפשר משאי אפשר מצאנו באגדת חכז"ל בש"ס מ"ק כ"ה ע"ב כי מטו אגשרא קמו גמלי פירש"י גמלי נושאי המטות אלמא שהיו נושאי' צדיקים אלו בגמלי' עצמן כי הי' מרחק רב מהכא להתם ורצו לזכות להיות קבור בא"י וכן נראה מבריית' דמייתי ש"ס ברכות רפ"ג המוליך עצמות ממקום למקום ה"ז לא יתנם בדסקיא עיי"ש, ובתוס' אבל להפשילם לאחוריו מותר בלא לסטי' וחזינן היכא דמוליך ממקום למקום מוליך ע"י חמור וגמל ויעיי' בתשוב' רדב"ז ח"ב סי' תרי"א שכ' שכל שהוא לתוע' המת מותר ואין בו משום בזיון ומוליך עצמות אפי' לחותכם ולשברם מותר אם יש צורך בו וא"א להוליכם בלאו"ה ודכוותי'

בהא נחתינן ובהא סלקינן דוודאי מצוה רבה איכא לשאת המת ולכתפו ולפום צערא אגרא כל שיש בו טרחה יותר שכרו גדול משמים, וגם איכא בזיונה אם מוליכי' אותו ע"י עגלה או בהמה, אבל אם איכא חשש שעי"ז יונח בבזיון ואין מי שיטפל עמו ואיכא תועלת למת לתת אותו על העגלה טוב לבחר הרע במעוטו ולכן אם אפשר שיתחברו חבור' יראים ושלימים זריזי' למצוה ויקבעו עצמם לכך או אפשר לשכור אנשים קבועי' לשאת מה טוב ומה נעים ושכר הרבה יטלו מן שמים, ופשיטא שלא לחלק לשאת לא' כשיהי' מכתפים ולשנות בא' באיש המוני, ולא עדיף מהא דבש"ע סי' שנ"ב, דאז בוודאי בזיונא רבה איכא, ופה קהלתינו המפוארה מוליכי' בעגלה משנים קדמוניות עפ"י פקידה משום שעוברים דרך רחובות אינו ישראל, והעגלה משונה בתבניתו וצורתו משלהם הרבה וניכר לכל, ומ"מ מקיימי' מצוה דגמ"ח בזה שמוליכי' בעגלה עד בית החולאים כי שם סוף העיר ומשם נושאים במטה בכתף ישאו ומחליפים, והכלל בזה הכל לפי המקום ולפי ראות עיני המורים, צדיקים ילכו בם

ואיידי דאיירי בהאי ענינא דיקרא דשכבא אומר הנלפע"ד פשוט בישוב הרמב"ם בפי"ב מהלכות אבל הלכה א' ואם ציוה אל יקברו' אין שומעין לו שהקבורה מצוה של תורה היא וכו' והלח"מ נתקשה בו הלא בש"ס מסופק אי משום בזיוני או משום כפרה והול"ל דספק דאוריית' לחומרא, אבל לא סגי במ"ש דדאוריית' הוא מקרא כי קבור תקברנו עיי"ש, ונ"ל פשוט דוודאי כיון דמקרא ילפינן אין לנו לדרוש טעמא דקרא משום בזיוני או כפרה להקל אי אמר אל יקברוהו דמנ"י מאיזה טעם ציוה הכתוב, וש"ס סנהדרין לא נסתפק רק מדאמר ר"י משום רשב"י שהוא סתם ר"ש בכ"מ דדריש טעמא דקרא ואיכא נפקותא אי משום בזיוני או משום כפרה אבל לדידן דלא דרשינן טעמא דקרא כיון דדאוריי' הוא מקרא ממילא אין שומעין לו כנ"ל וא"ש

ומדי דברי אזכיר מ"ש אאמ"ו מאוה"ג זצ"ל בח"ס סי' שכ"ז דאינו יודע טעם הגון למה שנוהגין בגעפלי"ך, וכ' ומה שאומרים כדי לעמוד בו בעת התחי' העצי' חלושים וטעם חלוש וכ"כ בספר חכמת אדם שאין בזה טעם וריח, ובמח"כ נעלם מהם אגדת ירושלמי ריש כלאים דר' ירמי' ציוה שיהבי חוטרא לידי' דאי אתי משיחא אנא מעתד עיי"ש, ועוד שם מה שנוהגים וסוברים המונים שמנהגא הוא בלי שורש, ומנהגן של ישראל תורה ואם אינם נביאים וכו'

ולעטר המכתב ולסיים בטוב אציג פה מה שאמרתי בדרוש בכוונת ירושלמי דמייתי תוספ' סוף כתובות דצוה רבי לבניו מעטו בתכריכים שעתידים צדיקים שיעמדו במלבושי' וכ' תוס' בלבושים שבביתם ואין לו מובן, ונ"ל הנה אמר רבא לעוה"ב אין בו לא אכילה ושתי' וכו' והראב"ד בהלכ' תשובה מסביר שיהי' גופי' חזקי' ובריאים ולא יהי' צריכים לאכילה כמו קודם החטא ועיי' רמב"ן בראשית שקודם החטא הי' אכילה רק למצוה, והנה קודם החטא לא צריך אדם לשום מלבוש דכתי' ויהי' שניהם ערומים ולא יתבוששו ומפרשי' כי לא היו איברי המשגל בושה להם, וגם לא היו צריכי' ללבוש מפני צינים ופחים שהיו בריאים ולא הי' מזיק להם דבר, ואמר שכן יהי' לעתיד שיהיו בריאים וחזקי' וגם לא יהי' בושה כמו קודם החטא וגם ביותר שלא יהי' תשמיש כלל כדאמר רבא, והנה מלבושי אדם אינם מעצמיות מלבושים רק קנין פשתי' וצמר, אבל עיקר מלבושים הוא הגוף לנפש שזה כל אדם והוא צורתו כמו שמסביר הרמב"ם ביסודי התורה, ולעתיד לא לאדם מלבוש קנין רק מלבוש עצמיות החומר לנשמה הזכה והברורה כמו קודם החטא רק שאז לא עמדו בו וקלקלו מעשיהם, והוצרכו למלבוש קניני, אבל לעת התחי' אז יהי' כמו קודם החטא ויעמדו במדריגה זו לעולם, והיינו דציוה רבי לבניו מעטו בתכריכים שלא ירבו כדי שיהי' לו כשיעמוד כבש"ס נדה ס"א עיי"ש דעתידים צדיקים שיעמדו בלבושיהם דהיינו בזמן התחי' יעמדו ויתקיימו בלבושי' של עצמם ולא יצטרכו למלבוש קניני רק מלבוש העצמיו' וכהנ"ל כן נ"ל

יחיינו ה' ויקיימנו ויוליכנו קוממיות לארצינו, ותחזנה בציון עינינו, ונעמוד לפניו ביראה, וראו כל עמי הארץ כי שם ה' נקרא עלינו אמן כיה"ר, הכ"ד האוהב לעבדי ה' ושומרי תורתו ידידם נאמנם חותם באהבה, פה פ"ב נגהי ליום וי"ו עש"ק פ' שמות תר"ז לפ"ק: הק' אברהם שמואל בנימין בה"ג מהרמ"ס זצ"ל: תשובה קעו שיל"ת פה פ"ב כאור הבוקר ליום י"א מנחם שנת קץ גלות לפ"ק

מנחם ציון יזכהו לראות בשתים, בנחמות ציון וירושלים, ה"ה מע"כ אהובי י"נ הרב המאוה"ג מלא וגדוש חריף ובקי המפורסם בתורתו כש"ת מו"ה אברהם צבי אבליס ני' אב"ד בק"ק באגארדע יע"א: