כתב סופר יורה דעה רנה

מ"ע דהשבת אבידה דכתיב והתעלמת, ודרשינן פעמים שאתה מתעלם כגון זקן ואינו לפי כבודו עיין ברכות דף כ' ע"א ועיין שבועות ר"פ שבועות העדות דתלמיד חכם ואינו לפי כבודו א"צ להעיד לפני ב"ד הקטן ממנו ועיין תוס' שם ואפילו יש שם הפסד ברור שב"ד מוציאים ממון שלא כדין בלא עדותו ואחר מגביה אבידה והוא בקום ועשה מ"מ מותר להתעלם שלא להשיב האבידה ובעדות א"ע משום ואם לא יגיד, הגם שאין חכמה ואין עצה ואין תבונה לנגד ה', והוא קושי' ש"ס בברכות אלא דהקב"ה חס על כבוד הבריות בממון דאיתיהב למחילה, הגם דהי' מקום לומר דצריך למחול על כבודו משום המצוה מ"מ כבוד הבריות עדיף מהפסד ממון של חבירו קו"ח ב"ב של קו"ח שלא לנוול המת משום פסידא דכבוד המת לא אתיהב למחילה וכיון שמת נעשה חפשי, ואיך פשיטא לש"ס דלקוחות מותרים לנוולו, דוודאי דוחק לומר דניוול זה אין בו משום כבוד הבריות כמו זקן ואינו לפי כבודו, ובתוס' שבועות כ' דלכן צריך והתעלמת דמולאחתו לא ידעינן רק בבזיון גדול דמת מצוה דמוטל בשדה ואפשר כלבים יאכלוהו לכן צריך והתעלמת עיין שם, אבל בוודאי יש בפתיחת הקבר ובדיקה כבוד הבריות כמו זקן ואינו לפי כבודו וצ"ל עיון גדול

ולא ידעתי פתר רק דיאמרו הלקוחות כיון שהוא המת מכר לנו ולקח מאתנו דמי זבינו וע"י מעשיו גרם לא איכפת לנו לנוולו ינוול וינוול, וכן מדיוק בלשון ש"ס אנן זוזי יהבינן לי' לנוול ולנוויל והא"ש דיורשים אין רשאים לנוולו, הגם שיש להם פסידא כיון דלא שייך אנן זוזי יהבינן לי' ועיי' תוס' ד"ה אנן זוזי וכ', ואפילו אחר דלאו קרוב הוא אסור לנוולו בשביל הפסידו, ועיין שו"ת נוב"י תנינא חלק יו"ד סי' ר"י שעשה קו"ח משום הפסד ממון מותר לנוויל מכ"ש משום פ"נ, ולפמש"כ אין לעשות קו"ח משם כמובן

ועיין חולין דף י"א ע"ב משום איבד נשמה ינוולה מלבד שי"ל דפ"נ שאני, גם שם בשבילו יהרוג ואי טרפה הוא שלא כדין יהרוג ובדין לנוויל אותו ועיין, עיין ת"ח בב"ב שם

ומעתה אין ללמוד משם ג"כ לנוול המת משום תיקון האשה להתירה להנשא דמה לה ולו להתנוול כדי לתקן אותה חוץ משנאמר דרבנן התירו איסור ניוול משום תקנת עגונות כמו שהתירו לסמוך על עדות אשה וכדומה משום עיגונא הקילו בה, אבל מניין לנו לבדות מלבינו היתרים כאלו והבו דלא לוסיף כנ"ל נכון וברור

וכל זה אני אומר במקום שאין תכלית לפתיחת הקבר רק לתועלת האשה אין לנוול אותו בשביל תקנתה, אבל י"ל במקום שיש ג"כ תועלת לדידי' מותר לפתחו, והיינו באופן שהיא אסורה בזיקים שזקוקה ליבם וכ"ז שלא נתברר בירור גמור כדי להתירה לעלמא אינה חולצת ג"כ, וידוע דחליצה תיקון לנשמת המת בעה"ב בוודאי נייח לי' להתנוול ניוול הגוף כדי להתנאות לפניו יתב"ש בעה"ב ומוחל על ניוולו, ומהאי טעמא התרתי בנידון שבא לפני שהי' זקוקה ליבם, (ולפי מה שראיתי בספר בני יששכר בשם רב אחד שבזמן הזה הוא תיקון ונחת רוח לנשמת המת אם אשתו האלמנה תנשא אח"כ לאיש א"כ בכל פעם מותר לבדקו היינו אם היא באמת רוצית להינשא רק זה הוא העיכוב משא"כ בזקנה וכדומה אבל לא הראה שם שום מוצא מקום לזה)

ונ"ל עוד במקום שהניח בנים לומר קדיש אחריו והי' נ"ל פשוט מאז כל זמן שאין מתירים האשה אין להניח הבנים לומר קדיש כמו שאין מתאבלים עליו ואין האשה לובשת שחורים כדי שלא יבואו להתיר האשה ועיי' סי' י"ז סעיף ה' ועיין ש"ך יו"ד סי' שס"ה ס"ק ז' ושוב מצאתי איזו שנים אח"כ שכבר הלכו בזה נמושות בתשובת חינוך בית יהודה סי' צ"א ומביא הסכמת כמה גאונים שאין לומר קדיש עד שיתברר כדי להתיר האשה להתנסבא עיי"ש מילתא בטעמא, והנה מבואר במדרשים שיש באמירת קדישים תיקון לנשמה ומציל מדינה של גיהנום, ועיין הגה' רמ"א יו"ד סי' שע"ו, וכי כן יש תועלת למת עצמו כשפותחים קברו כדי לבודקו להתיר אשתו ועי"ז יאמרו בניו קדיש אחריו, ומוחל על נולותו ודין הניין לי' ונחת רוח לנשמתו כנ"ל

ומנה באופן שאין בנים לומר קדיש אחריו, וגם אין אח שזקוקה לו ואין תועלת בפתיחת הקבר רק משום היתר האשה או שיורשיו ירדו לנכסיו ע"י בירור מיתתו משום זה אסור לטול אותו, וקרוביו בוודאי אסורים לנוולו כבש"ס ב"ב שם ועיין

ואחר שהוצענו כ"ז נשית פנינו לדברי הגאונים נוחי נפש זצ"ל, הנה הגאון מהרא"פ בתחלה היה נראה לו מש"ס ב"ב הנ"ל לדון מקו"ח אם משום הפסד דלקוחות מותר לנוולו מכ"ש משום תק"ע וע"ז השיב הגאון מהרש"ל אטו היא פותחת הקבר הלא אחרים יפתחו ואם היא תוכל לומר מה לי בניוולו, אבל אחרים למה ינוולו אותו ואין אומרים לאדם חטא וכו' והגאון מהרא"פ חזר והסכים עמו בזה, נראה מדבריהם כי אם היא עומדת לפנינו ואומרת שבעצמה תפתח הקבר ותבדוק היינו מורים לה היתר ונ"ל דה"ה דתוכל לצוות לנכרי שיפתחו הקבר ויגלו המת כל הצורך, וכיון שכבר גילו קלונו ונוולו אותו יכולים ישראלים לבודקו כל הצורך וליתר שאת אם הטלטול ממקום למקום הוא הנוול, הנכרים יטלטלו כל אבר ואבר כפי הצורך לבדיקה והכל ע"פ האשה, וי"ל לפ"ז כיון שיש בידה לעשות כן ובוודאי יש יותר ניוול למת אם נעשה ע"פ נכרי או על ידי אשה נוח למת יותר שיעשה כל זה ע"י אנשים ישראלים וטוב לו ניוול קטן מנוול גדול מזה, כן היה נ"ל לדברי הגאונים ז"ל אבל כבר כתבתי לעיל שאין דמיון וראי' מש"ס ב"ב הנ"ל לדברינו ואפילו היא בעצמה אסורה לנוול אותו בשביל תקנתה, כנ"ל

והנה הגאון מהרא"פ זצ"ל כתב עוד סניף להתיר דעי"ז יתאבלו הקרובים ויאמרו קדיש עליו, והוא לו לכבוד והגאון מהרש"ל זצ"ל הראה לו לעיין בב"י סי' שמ"ג וש"ך ס"ק ב', דכתבו דאין למדין מדהא דמפנים מקבר שאין שלו לשלו דכבוד גדול הוא לו ואין מדמים כבוד אחר לזה, וה"ה דאין לדמות כבוד אבילות ואמירת קדישים, והגאון מהרא"פ שתק לו בזה ש"מ דמסכי' עמו, ועיין שו"ת ח"צ סי' נו"ן בסופו שמסופק אם נתינת תכריך כבוד גדול כמו פינוי מקבר שאינו שלו לשלו עיי"ש, כ"ז אם באנו להתיר משום כבוד גופו כמו במפנים מקבר אל קבר, אבל אין אנו צריכים להיות רודף אחר כבוד הגוף כי באמירת קדישים יש בו תיקון ותועלת לנשמה (חוץ אם נאמר כי בניוול הגוף יש ניוול ובזיון לנשמתו כמו שכתוב בתורה במלין מיתו כי קללת אלקים תלוי כי בצלם אלקים עשה האדם והגוף נרתק לנשמה וגריע לה לנשמה הבזיון זה יותר מדינה של גהינם כמו שיש כמה עונשים שהמה גרועים מהגיהנם) הא וודאי ניחא לי' ביותר מהכבוד להקבר בקבורת אבותיו, ואפילו מה שכתב בתשובת חו"י דיש בו משום חרדת הדין ועיין בח"צ סי' מ"ח ונו"ן, גם הא טעמא ליתא דטבא לי' עבדה, והיינו טיבותא להצילו מדינו של גיהנום ולזכותו בעולם שכלו טוב (ולפ"ז יש להתיר בכל פעם כיון דחז"ל הרבה חשו לתק"ע והיא מצוה רבה מאוד זכות לו לנשמתו אם לא תתעגן אשתו בו ומוחל על ניוולו כדי שלא תשאר עגונה כל ימי חייה וזכות לו מזה הגם שבמתים חפשי ממצות מ"מ זכות יש לו מזה

) והיתה לבאר דלכאור' עדיין לא הועילו כלום אם אנו יודעים שזהו הוא שאנו מבקשים אחריו י"ל שניחא לי' להתנוול כדי שיתקן, אבל מכיון שאנו בודקים על הספק שמא הוא בעל האשה זו או לא ואולי אחר הוא והניוול בחנם הוא, ובזה הרגישו ג"כ הגאונים הנ"ל וכתבו לפי דרכם שאינו דומה להא דב"ב שידעו שזה המת רק שבדקו אם הוא קטן, לפי זה גם דרכינו לא יכון, ולכן מוסיף אני ואומר דווקא היכא שיש אומדנא והוכחה בלאו"ה שזה שנמצא ונקבר הוא בעל האשה או שראו בו קודם קבורה סימן אמצעי אלא להתיר האשה מחזקת אשת איש דידה לא סגי בהוכחות וסימנים אלו וצריך סימן ביותר ומשום זה צריך לפותחו ולבדקו יפה כה"ג י"ל כיון דיש אומדנא והוכח' ע"י סימן או דברים אחרים שהוא בעלה סמכינן עכ"ז לפתחו ול"ח לניוול כיון שאם הוא בעל האשה ניחא לי' בניוול כדי שתחלוץ או משום אמירת קדישים הגם שאין להתיר האשה רק לאחר הבדיקה ולא ע"י הוכחות שיש לנו קודם פתיחת הקבר מ"מ מהני עכ"פ לענין איסור לסמוך לפתוח הקבר שבוודאי ימצא שהוא בעלה ע"י סימנים מובהקים שאומרת האשה שיש בו, ויבוקש וימצא, אכן אם היכא דליכא אומדנא וסי' קודם פתיחת הקבר שהוא בעל אשה זו, בכה"ג אסור לפתוח ולנוול על ספק שמא הוא בעלה דכן י"ל דאחר הוא והניוול בחנם כנ"ל נכון לדינא וד' יחנינו מאתו דיעה ובינה הכ"ד פה פ"ב יע"א יום ב' י"ג א"ר תרי"ג לפ"ק

הק' אברהם שמואל בנימין בה"ג מהרמ"ס זצ"ל: תשובה קעה

שלומים מרובים כטל ורביבים, לאלופים מסובלים, בתורה, מורים כהלכה הלכה ברורה, משיבי מלחמה שערה, חריפים ובקיאים המאוה"ג צדיקים ישרים ותמימים, כש"ת מו"ה ישראל זאב סג"ל ני' וכש"ת מו"ה ישעי' הלוי ני' וכש"ת מו"ה אברהם ני' דייני קרתא דבד"צ דק"ק אוהעלי יע"א

זה איזה שבועות בא לידי מכ"ק, ואז לא הייתי בקו הבריאה לכן אחרו פעמי תשובתי עד היום ועם מעלת כבודם הסליחה, והנה נפשם היפה בשאלתם ממני עפ"י מבוקש בני חבורה קדישא בקהלתכם להיות חדשות מקרוב בא בקהילתם ע"פ הפקידה לקבוע בית עלמין הרחק מן העיר ועי"ז רוצים הם לתקן עגלה המיוחדת להוליך המת מה שלא נהגו בו ע"ע, רק נשאו במטה כנהוג, וטעמם עמם כי הרחק מהם הדרך וקשה עול הסבל של הנושאים וחוששי' כי עי"ז לפעמים הרבה יונח המת בבזיון עד שימצאו מתעסקים להוליך המת בשכר, וזה דעת רוב בני החברא ה' יחיי', ויש שאומרים שאין כוונתם רצוי' אם מצד חוקת הגוי ואם מצד שזה רפיון ועצלות במצות ג"ח וכאשר שאלו מפי כבודם ני' אמרו שלא מצאו איסור בדבר, מ"מ בענותנותם לא החליטו הדבר ורוצים שאחווה דעתי גם אני הנ"ל בזה, והנה מע"כ ני' מעידין שאלו