כתב סופר יורה דעה רנד

נימא דדווקא במת האב איכא ספק זה דלית אב לחנכו ולא נהג אבילות בקטנותו כה"ג אנו דנין אם חייב להתאבל כשיגדיל, אבל במת האם ויש לו אב דמחויב לחנכו ליכא מקום ספק אם מחויב כשיגדל דהא כבר נהג אבילות בקטנותו, קמ"ל דמ"מ יש לדין בו אם מחויב, להתאבל כשיגדל דאי מחויב כשיגדל ממילא ליכא מצות חינוך כמה דכתיבנא

וזאת תורת העולה לדינא, דחייב האב לחנכו באבילות, ה"מ שלא יגיע לגדלות עד אחר למ"ד, אבל כשיגיע תוך ל' תלי' אי נקטינן כמחבר וט"ז או כב"ח וש"ך והקצרתי הכ"ד אוהב נפשו דש"ת מברכו בברכת חיים וברכה למשמרת שלום, פה פ"ב ו' עש"ק מ"ח למב"י תר"ל לפ"ק

הק' אברהם שמואל בנימין בה"ג מהרמ"ס זצ"ל: תשובה קעג

שובע שמחות לראש ידיד נפשי הרב המאוה"ג מלא וגדוש חריף בעל פיפיות ובקי בהלכה גן הדסים כש"ת מו"ה מאיר אבליס ני' אבדק"ק קיצע

גי"ה קבלתי אחר תפילת ערבית ונפשו היפה בשאלתו והקשה לשאול ממני להשיב חיש מהר ואני עמוס הטרדות מכל צד ועוסק ובא לפרקים בסוגיא עמוקה, לכן א"א לי למלאות רצונו הטהור בכולי לעיין בשריותא דעגונא דאתתא אשר לפניו דצריכא עיונא רבא, כי לא מצאתי היתרים פשוטים כי רוב סימנים כולם גרועים כחיורא וסומקא וסימני הגוף קרחת שכיחי טובא, ונראה מתשוב' נב"י תנינא דאפי' סי' אמצעי לא הוי וכן הוכרחתי במק"א מתשוב' מזרחי וגם חסרון שן שכיח טובא ומבואר דלא הוי אפילו סימן אמצעי ומכ"ש סימן של זקן שאינו כלום, וטביעת עין של ב"ש יפה כ' פר"מ ני' דיש לחוש בט"ע בדדמי וכבר העיר בנוב"י קמא לחשש בדדמי בט"ע דכלים והארכתי בתשובה בכ"ז בט"ע דעם הארץ יש לחוש לשיטת הרמב"ם לפי דפרשוהו הר"ן והה"מ דס"ל דעם הארץ ל"ל טביעת עין ולפמ"ש ב"ש בחד תי' בסי' י"ז והוא העיקר דשאני ט"ע דפ"פ דעדיף משל כלים בכ"ז צריך לעיין מ"מ אינני מחליט כי אפס תקוה לשריותא דעגונא אבל צריך מיתון וצרופים כצרוף כסף בישוב הדעת וממילא לא תנהג האשה ובניו אבילות, וגם לענין אמירת קדיש העלו גדולי האחרונים שלא יאמרו ורבו המחמירים בתשובת חינוך ב"י אבל מצאתי ראיתי מאז בתשובת כ"י שאם אפשר לעשות מנין בביתם ולומר קדיש בזה ליכא פרסומי מילתא טובא ולא יתירו אשה עי"ז וגם כתבו האחרונים שיהדרו להתפלל בציבור במקום שאין אבילים שירדו לפני העמוד, ולא יאמרו קדיש עמהם, ויהדרו לקרות ההפטרה, והנה בעיקר הדין שלא להתאבל במקום שלא יצאה האשה עדיין בהיתר הוא מתשו' הרי"ף שבב"י סי' שע"ה ובש"ך נדחק לישב הא דר"ש ורה"ג, ולפום רהיטא היה נראה לומר דתלי' במחלוקות אי אבילות יום ראשון דמיתה וקבורה דאורייתא אין ראיי' לדחות אבילות דאורייתא, וכיון שע"כ מתאבלת ביום א' מחזי כחוכא וטלולא שלא להתאבל בשאר הימים, וזה טעמא דר"ש דאפי' קול יצא מתאבלים, ונ"ל דדווקא אלו שמחויבים להתאבל מדאורייתא אבל אלו שאין מחויבים רק מדרבנן לא, ואפשר גם באשה ל"ג משום לא פלוג, אבל הרי"ף ס"ל כאלו דסוברים אפי' יום א' דרבנן שפיר דחינן האבילות משום גזירה דחומר איסורא דאשת איש ולפי דקיי"ל אפי' יום ראשון הוי רק מדרבנן אתי שפיר פסקא דרמ"א באה"ע סי' י"ז כן נראה לי לפום רהיטא ועיין תשוב' ח"ס חיו"ד סי' שד"ם

ואבוא מן המאוחר אל המוקדם שנסתפק פר"מ ני' בנדון שלנו ששלח אגרת ע"י בנו ושם כ' שמודיע לאשתו שלא תראהו אותו עוד וציוה על מעט רכושו שבביתו מה יעשה בו ולא נמצא כתב מאיזה טעם לא תראנה אותו עוד אם ירחיק נדוד או שיאבד עצמו לדעת, ובמכתב יש מקומות הרבה מחוקות שנראה לפר"מ ני' כי שם ה' כתוב מה שברצונו לעשות והאשה מחקתה, ונראה לפר"מ ני' דמסתבר שמחקה מפני שגלה שם שיאבד עצמו לדעת והיא אומרת משום שהי' כתב שמות שונאיו שרדפוהו וזה רחוק ודעת נוטה שבכותבו המכתב היה דעתו לאבד עצמו מדשלח כיס של תפילין לביתו ע"י בנו כמש"כ במכתבו, ובכ"ז נ"ל דאין לדונו כמאבד עצמו אפי' הי' נתברר לנו כי הנמצא מת הוא הכותב ושולח מכתב לאשתו כאשר אבאר, הנה בש"ע יו"ד סי' שמ"ה מאבד עצמו לדעת כגון שאמר שעולה באילן ועשה כן מיד מתוך צערו או כעסו והוא מרמב"ם ומובא בב"י נראה דווקא כשעלה מיד אחר שאמר, אבל אם לא עלה מיד מתוך כעסו גם שראינו שעלה אח"כ ונפל לא אמרינן שלדעת עשה, אבל מרמב"ן תה"א מובא בב"י לא נראה קפידא זו שיעלה מיד אלא כל שאמר ראו שאני עולה וראו שעלה, אפילו לא ראינו שנפל, וכתב הב"ח בשם מהרש"ל דווקא ראינו שעלה אבל משום דיבורא לא מחזיקינין לי' שלדעת עשה, אבל שיהי' צריך מיד אחר שאמר לא משמע מרמב"ן, ובשו"ע נקיט כרמב"ם כדרכו בכ"מ ולפ"ז לא מבעיא לרמב"ם דבעי עלה מיד בנדון שלנו שלא ראינו מיד לא אמרינן לדעתו הפיל עצמו למים והטביע עצמו, אפילו לרמב"ן בעי דווקא ראינו שעלה באילן מדעת ונפל, אבל כל שלא ראינו שעלה מעצמו על האילן הגם שראינו נופל מאילן וע"כ עלה, תלינן שנאנס ועלה ונפל ולא חיישינן רק היכא שעשה כמו שאמר שעלה וראינו תחלת מעשה שעשה כמו שאמר הריני עולה, ובנדון שלנו לא ראינו תחלת מעשה לא תלינן שמדעתו הלך למים והפיל עצמו, ואאמ"ו מאוה"ג זצ"ל בח"ס יו"ד הוסיף עוד דבעי דווקא שעלה לאילן ונפל, אבל לא ראינו שנפל אלא עלה ונמצא מת אח"כ תחת האילן תלינן שמת במקום ההוא פתאום נפל שדוד והוא קולא גדולה ונסתייע לזה מש"ס שבועות דמקשה מהאומר אלך ואקצוץ כ' ונמצא קצוץ ממתנית' אלך ואמשכן הלך לבית חבירו, ולכאור' אינה מן המדומה כיון שכבר התחיל לכנוס לבית חבירו כמ"ש ל"א דגזם משא"כ באלך ואקצוץ וע"כ דאין חילוק ועיי"ש, ולפום רהיטא נלפע"ד דאין משם ראי' לנדון זה דשם מכחיש דלא משכין ולא קציץ ולכן אפילו התחיל לעשות כמו שאמר ל"א בוודאי עשה להכחיש בר' דידי' דיש דגזים ואומר ומתחיל כמו שאמר ואינו מסיים, אבל באומר שעולה לאילן ומפיל עצמו ונמצא נפול מת אפי' בלא ראינו עלה היה ראוי לומר דמדעת עשה מלתלות במקרה שנאנס ונפל, מכש"כ כשראינו שעשה כמו שאמר ועשה דתלינן שמדעת עשה וגמר כאשר זמם לעשות, ואין הענינים דומים ובאמת צריך להבחין איך מקשה ש"ס על מתני' מהא דאלך ואקצוץ שלא ראינו שום דבר, נ"ל דמכח ר"ש מקשה דהא באומר איזיל ואקצוץ שנמצא קצוץ והיה לנו לתלות הקציצה בו יותר מלתלות באחר שקצץ דהא הוא אמר שיקצוץ מ"מ כל שמכחיש שלא עשה כאשר אמר מאמינים לי' כ"ש במתני' שלא ראינו שום דבר מבסוף רק שמענו אמירה בעלמא והלך לבית חבירו דנימא דעביד דגזים ולא עשה כנ"ל

העולה מזה דבנדון שלנו לכ"ע אין לדון שעל דעת עשה ומ"ש פר"מ ני' אולי מעשה כתיבה לא עביד ומדמהו לאמתלא דל"מ אמתלא על מעשה, לפי דנקטו רובם ככולם דהיכא דא"א בלי מעשה מהני אמתלא, ובנדון דידן לא היה אפשר לו בלא שיכתוב אמרינן דגזים להקניטה או מאיזה טעם שיהי', ועוד יש לחלק, אלא שא"א צריכים לכ"ז דכל זמן דשריותא דאתתא מתלי תלי, בלאו"ה אין מתאבלים עליו, ובניו לא יאמרו קדיש, ואם יעשו מנין בביתם, וגם אם נדון אותו למאבד עצמו לדעת לפי מה שהעלה אאמ"ו זצ"ל בח"ס יו"ד דלא נדחו לאמר קדיש במקום שארי אבילות עיי"ש וכשיעשה מנין בביתם יאמרו קדיש, גם אם נדון כמאבד עצמו, ובמקום אבלים בלאו"ה לא יאמרו כ"ז שאין היתר ברור לאשתו, כנ"ל בחפזון רב מבלי עיון ופר"מ ני' יבחר ויודיעני דעתו הרמה הכ"ד באשון לילה אוה"נ חותם באהבה

הק' אברהם שמואל בנימין בה"ג מהרמ"ס זצ"ל: תשובה קעד

אמרתי להעלות על הספר דבר שכבר הוריתי בו להיתר, והיום במקרה בא לידי ספר שיבת ציון ומצאתי ראיתי בסי' ס"ד ס"ה ס"ו כי הגאון המחבר מהרש"ל זצ"ל והגאון מהרא"פ זצ"ל הסכימו לאיסור, שמתי עיוני עוד הפעם בענין זה לראות היעמדו דברינו או לא

הנה המעשה שבא לפני הי' שאחד מהתושבים פה נאבד ויצא הקול שאיבד עצמו לדעת וזמן זמנים טובא אחר שבא הקול לעירינו כי סמוך ונראה לק"ק ס"ה נמצא אחד נטבע והוליכוהו להקהילה הנ"ל וקברוהו שם, וקודם שקברוהו בדקו אחר סימן שבגוף, והלכה האשה שם אחר אבידתה, וכתבתי לב"ד צדק דשם שנ"ל שמותר לפתוח קבר הנמצא כדי לבדקו יפה אולי ימצאו בו סימנים שיש בו להתיר האשה מכבלי העיגון, אם אין די בסימן שבגופו ובכליו שראו הקברנים קודם הקבורה, והנה אז היה הזמן בהול קצרתי בטעמי ההיתר ואומר עם הספר עכשיו טעמי ונימוקי בביאור יותר ואח"כ מה שדברו הגאוני' הנ"ל זצ"ל בזה

הנה בש"ס ב"ב דף קנ"ד ע"א במעשה דבני ברק אמר ר"ע אי אתם רשאים לנוולו, ושם ע"ב מבואר דס"ל לש"ס בפשיטות משום הפסד לקוחות רשאים לנוולו רק קרובים אסורים, ועיי' יו"ד סי' שס"ג סעי' ו' ובחו"מ סי' ק"ז ס' ג' בהגה' רמ"א, ולכאור' הדברים קו"ח, ומה משום הפסד ממון מותר לנוול מכ"ש וקו"ח משום תקנות עיגונא דאתתא דהרבה חששו חכמים לתק"ע, והקילו טובא כן נראה לפום רהיטא

אלא כדי לעיין שפיר הא ליתא דלכאורה צל"ע טובא למה מותר לנוול משום הפסד ממון הא ויתרה תורה משום כבוד הבריות