כתב סופר יורה דעה רמג

שנעשה בו מום כה"ג לא אמרינן ספיקא דרבנן להקל כמבואר ועיי' מל"מ הלכ' בכורות באורך, ואם מאמין בלבו לנכרי הוי לי' כוודאי בכור כמו בעד א' ישראל אם מהימן לי' כבי תרי, כבש"ס קדושי' וכ"כ בתשובות רשב"א סי' קי"ח ומל"מ פ' כ"ד מאישות, ופר"מ ני' יחקור על כל זה יורה וידין אחר הבירור, ועיונו בדברינו, כ"ז כתבתי לפי שורת הדין להלכה, אבל מהיות טוב שיחלק דמי צמר לעניים למען יהי' לו לכפרה ששגג וגזז הבכור ומכר הצמר וחטאך בצדקה פרוק וכעין זה בתשובת פ"י סי' ד' לענין שגגת חמץ ובח"ס חלק או"ח, ובלאו"ה טוב לעשות כל זה למגדר מלתא כי הדור פרוץ מרובה ומקילין טובא בקדושת בכור, וה' יגדור פרצות עמו, יתהלכו בתומו בניו בכורי ישראל ראשית תבואתו הכ"ד אוה"נ דש"ת

הק' אברהם שמואל בנימין בה"ג מהרמ"ס זצ"ל: תשובה קסג

שובע שמחות, ורב ברכות, ישועות ונחמות, ה"ה ידיד נפשי הרב המאוה"ג חרוץ ובקי בהלכה, אשריו שלו ככה, המפורסם בצדקתו ויראתו, כביד שמו מו"ה יוסף גר וו ני' אב"ד דק"ק טשעשוויץ יע"א

נעימות ימינו הגיעני, ואותיותיו שאלוני, בדבר הלכה ע"ד ישראל א' שקנה פרה מחבירו, ומשך ולא נתן מעות, וכדי לפוטרה מקדושת בכורה מכרה בכסף ומשיכה, ועדיין לא נתן ישראל מעות לישראל המוכר, ונראה למע"כ י"נ ני' דלא מהני מכירתו לנכרי כיון שהוא לא קנה מישראל רק במשיכה שהוא קנין דרבנן ממילא מכירתו לנכרי בכסף ומשיכה, גם כן רק מכירה דרבנן היא שאין בכחו למכור יותר ממה שיש לו בה בפרה, ועיניו ראו במ"ש במחנה אפרים הלכות משיכה סי' ב' בסוף דבריו הקונה אתרוג יתן דמי זבינו קודם החג דמשיכה אינה קונה רק מדרבנן ולא יצא ידי חובתו מדאורייתא וא"כ ה"נ ע"י קנין משיכה דרבנן לא נפקעה מקדושת בכור

ואחר שימת עין עיונו נלפענ"ד דקדושת וודאי בכור, ליכא בזה דהא רש"י ס"ל הלכתא כר"ל דישראל קונה במשיכה ומשו"ה כ' תוס' בע"ז ורא"ש רפ"ק דבכורות וטוש"ע יו"ד סי' ש"י להקנות לנכרי בכסף ומשיכה לחוש לשיטת רש"י דנכרי קונה בכסף, ויש כמה דיעות דס"ל דאפילו בדיעבד חוששים לשיטת רש"י עיין ש"ך וטו"ז, חדא ועוד קאמינא דלפענ"ד שיטת הרמב"ם דישראל מישראל קונה במשיכה מדאורייתא, הגם דפסק בהלכו' מכירה כר"י דבר תורה מעות קונות, ס"ל ג"כ משיכה קונה מדאורייתא, ותקנתא דרבנן דלא יקנה במעות רק במשיכה, אבל הא דמשיכה קונה דאורייתא הוא כמו מעות שקונה מדאורייתא ומנא אמינא לומר כן ברמב"ם ממה שכ' הרמב"ם בהלכו' זכי' דישראל מנכרי, ונכרי מישראל קונה, או בכסף או במשיכה, וכ"כ בהלכות בכורות והוא נגד סוגיא מפורשת בבכורות רפ"ב דישראל מדישראל בחדא נכרי נמי בחדא, והה"מ נדחק דס"ל לרמב"ם כחד תי' תוס' בע"ז ונקיט להלכתא כסוגי' דע"ז ושביק סוגי' דבכורות וכן הרואה יראה כמה גדול הדוחק למה שביק סוגיא דבכורות במקומה, וגם בע"ז לא מפורש דחולק על סוגיא דבכורות רק מכח קושית תוס' ושערי תירוצים לא ננעלו, והנ"ל בשנקדים קושית לח"מ בהלכות מכירה בסוגי' דבכורות דמבואר מאן דס"ל גזל גוי אסור לא אייתר עמיתיך לחדש דאין קנין של נכרי כקנין של ישראל ומאחר דשיטת הרמב"ם דגזל גוי אסור מנ"ל דקנין של נכרי משונה משל ישראל והניח בצ"ע, ועיין שעה"מ הלכות גזילה יישוב לזה, והארכתי ביישוב כל זה בתשובה א', וכעת י"ל דקושי' על הרמב"ם מסוג' דבכורות מדישראל בחדא נכרי נמי בחדא מיושב בחבירתה בקושית לח"מ

תחלה נימא מלתא בטעמא דפשיטא לי' דבר תורה מעות קונות מנ"ל דלמא משיכה ניהו דל"ל ממשמעות דקרא דקאי במשיכה כמו דס"ל לר"ל משיכה מפורשת מן התורה, מ"מ גם קנין מעות אינו מפורש, ומנ"ל לבחור בקנין מעות, דלמא קנין משיכה, ושני קניינים מצינו קנין כסף, שדות בכסף יקנו, ורש"י בבכורות כ' מונתן הכסף וקם לו, וגם משיכה קנין הוא בהפקר ומתנה, ועי' תוס' בכורות רפ"ב דמשמע לר"י קנין כסף משום דרוב קנינים שבתורה בכסף ועיין תוס' עירובי' דף פ"א ע"ב, ורי"ף בב"מ כ' מקו"ח מה גופו בכסף וכבר הקשו עליו הנמק"י וחי' ר"ן הא מופרך קו"ח כבש"ס בכורות וישבנו במק"א ואכ"מ, כי עתה שיטת הרמב"ם באנו ליישבו ואומר בוודאי לר"ל דמשיכה מפורשת מה"ת אנו אין לנו רק המפורש בקנין מטלטלים מהדיוט להדיוט משיכה ולא כסף כ' מפורש בקרא משיכה, ממילא בנכרי בכסף ממועט מדלעמיתיך ומה ישראל בחדא וכו' אבל לר"י דאין מפורש קנין בקרא משום דרוב קנינים שבתורה בכסף, לא הו' אמרינן דקרא דכ' תקנה או קנה דוקא בכסף, אלא או בכסף או במשיכה, אלא כיון דכתיב עמיתיך למעט נכרי מקנין ישראל ע"כ צ"ל דישראל בחדא ונכרי בחדא וכו' או מה ישראל בתרתי, כך נכרי בתרתי וא"א לומר שניהם בתרתי, א"כ מ"ש נכרי מ"ש ישראל, ולעמיתיך מאי ממעט ועכצ"ל ישראל בחדא ונכרי בחדא שאין ישראל קונה בו ועיין בתוס' בכור', ואנחנו לא נדע איזהו קנין בישראל ואיזהו בנכרי, לזה מכרע מלתא דלישראל בכסף כיון דרוב קנינים של ישראל בכסף, או כמ"ש רש"י דילפינן מהקדש, לא דילפינן מעיקרא הדיוט מהקדש דדוקא בכסף ולא במשיכה, אלא כיון שע"כ אין קנין רק בחדא מכרע מלתא לבחור בקנין כסף מהנהו טעמא דרש"י או של תוס' כנ"ל

וכל זה אי גזל גוי מותר ומייתר עמיתיך למעט נכרי שאינו כישראל מוכח דלישראל בחדא ונכרי בחדא ומסתמא של ישראל בכסף כהנ"ל אבל למ"ד גזל גו' אסור ולא אייתר עמיתיך ונכרי וישראל שווים, מנ"ל לומר דישראל ונכרי בחדא בכסף דוקא הא מקרא סתמא קתני כי תמכור או קנה, בכל קנין שנמצא או כסף או משיכה, כנ"ל, ומתני' דבלן וברייתא דספר אתי שפיר למ"ד גזל גוי מותר וע"כ ישראל בחדא ונכרי בחדא, ומתני' דבלן לר"י בנכרי כמ"ש תוס', והא דמביא ר"נ ראי' מנתנה לסיטון כר"י, למ"ש י"ל כר"ל רק דבריית' ס"ל גזל גוי אסור ובישראל תרתי איכא כסף ומשיכה, הא לית' דלר"ל משיכה מפורשת מה"ת בוודאי ישראל בחדא משיכה המפורשת בו בקרא, וממילא נכרי ג"כ בחדא ולכן מוכח ע"כ מסיטון כר"י דלא מפורש בקרא מידי וי"ל באמת בריי' דסיטון אפשר דס"ל ג"כ דג"ג אסור ומעות או משיכה קונה ולכן לא מצא יישוב לר"ל רק דמוקי הך בריי' כר"ש, והבן

ואחר הוצעה זו א"ש שיטת הרמב"ם מ"ש בהלכו' זכי' ומכיר' דקנין נכרי מישראל וישראל מנכרי בתרתי ול"ק מסוג' דבכורות מדישראל בחדא, דשם אזיל לר"ל דמשיכה מפורשת מה"ת וע"כ ישראל בחדא הה"נ נכרי בחדא ולר"י ג"כ למ"ד ג"ג מותר ע"כ ישראל בחדא בכסף והה"נ נכרי בחדא במשיכה, אבל להלכתא דפסק הרמב"ם ג"ג אסור בין ישראל, ובין נכרי בתרתי, רק בישראל עקרו קנין כסף והעמידו על אחת על קנין משיכה, אבל בין ישראל לגוי ובין נכרי לישראל לא תיקנו כלום, והעמידו על דברי תורה דקונה זה מזה בשניים ורווחא שיטת הרמב"ם וסרו כל הקושיו' ונסתלקו כל התלונות על הרמב"ם, כי מצאתי יישוב לי מקום המיישב דעת בעה"י

וי"ל ראי' להרמב"ם מש"ס קדושי' כ"ב ע"ב, דאמר שמואל עבד נקנה במשיכה, והקשה פ"י הא קיי"ל מעות קונות מה"ת ולא משיכה ולמה משיכה יקנה משו' שלא יאמר נשרף עבדך ולמה כסף קונה בעבד כבמתני' שם, כיון דשייך שלא יאמר נשרף עבדך היה להם לעקור קנין כסף דאוריי' ועיי' הפלא' שם, והי' נר' לי ביישוב קושי' זו ע"פ ש"ס יבמות ל"ב ע"ב, הא דלא תקנו זמן בקדושי' משו' דאיכא דקדש בכספא ודמקדש בביאה, והקשה עבד נמי פרש"י דקנינו בשטר ובכסף ומתרץ עבד רוב קנינו בשטר ועיי"ש ובתוס' וי"ל משו"ה לא עקרו קנין כסף בעבד משום דרוב קנינו בשטר משום מיעוט דקוני' בכסף לא רצו לעקור קנין דאוריי' כמו מכור לי באלו דלא שכיח הניחו על ד"ת, אבל תיקנו משיכה, שיהי' ג"כ קונה בעבד שלא יאמר הלוקח נשרף עבדיך, ואין בזה עקירת קנין מה"ת, רק שיהי' גם משיכה קונה הגם דלא שכיח שיקנה במשיכה לחוד בלא שטר מ"מ כיון שכבר תיקנו קנין משיכה, תיקנו גם בעבד דלמיחש מיה' בעי כשיקנה במשיכה לחוד ואין בזה עקירת קנין מה"ת, וכן מכור לי באלו ג"כ קונה במשיכה הגם דל"ש, והא דבקונה בשטר לא חששו שלא יאמר המוכר נשרף עבדך ולא תיקנו שלא יהי' שטר קונה, הגם דשטר מה"ת והוא שכיח מ"מ יתקנו כמו במטלטלין קנין כסף, נ"ל כמ"ש חי' הר"ן ב"מ דלא תיקנו בקנין חליפי' ואגב דלא קנה שלא יאמר המוכר נשרפו חיטי' וכ"ז שאין הכסף ביד המוכר ואינו בטוח טרח ומציל, כן י"ל בזה בקנין עבד בשטר וא"ש

ובכ"ז לא יצאנו מידי דוחק לומר דגם בעבד שייך שלא יאמר נשרף עבדך, וכ"ז אנו צריכי' אם קנין ישראל רק בכסף, אבל לפמ"ש בשיטת הרמב"ם דלאמת ישראל קונה בתרתי לק"מ דעבד ניקנה בכסף ובמשיכ' מדאוריי' ולא אמרו דכסף אינו קונה משו' תקנתא דבעבד ל"ש כ"כ שיאמר נשרף עבדך, ומשם ראי' לשיטת הרמב"ם לפי שבארנו שם

נחזור לדברינו דלשיטת רש"י ולשיטת הרמב"ם לפמ"ש קנה ישראל הפרה בקנין דאורייתא, ומ"מ עדיין אין לנו ספק השקול כי רבו כמו רבו שיטות הסוברי' דהלכתא כר"י דמעות קונה, וגם לא מצאנו לו חבר לרמב"ם דס"ל דנכרי בתרתי, וישראל בתרתי מ"מ חזי לצרופי דהרי יש דעות חולקים, וס"ל דקנין דרבנן ווהני כקנין דאוריי' לדאוריי', ובארתי כ"ז במק"א בתכלית האריכות בצירוף כ"ז, י"ל דאין כאן רק ספק בכור היינו ספק השקול אם מהני מכירתו לישראל לנכרי במשיכה מדאורייתא או דקנין דרבנן מהני כקנין דאורייתא או לא

ואחר שיצאנו מידי וודאי בכור, נ"ל לצדד צדדי' מסברא דנפשאי, ספק בכור ליכא מתרי ותלת טעמי א) י"ל דבקנין משיכה דרבנן אפשר כ"ע מודי' דמהני כדאוריי' דוקא בקנין מחודש מדרבנן