כתב סופר יורה דעה כד

מידי אמה"ח, ונצטערתי הרבה על דבר זה, עד שמצאתי ראיתי כי כבר ישב על מדוכה זו בפרמ"ג סי' כ"ז במשבצות ובשפתי דעת ולא העלה מידי והניחו בצ"ע

ויגעתי ומצאתי ב"ה כי הדבר מוכרח דשחיטה מוציא מידי אמה"ח, דאל"כ אלא דמיתה מתיר א"כ יהי' ב"מ אסורה לישראל מאחר ששחט ב' סימני' כמאן דמנח' בדיקו' וכפירש דמי ולבסוף כשתמות הבהמה הוי כפירש מחיים ואסו' כמו לנכרי וא"ת דלמא באמת שאסורי' ב"מ לישראל א"א לומ' כן דהא קרא כתיב וזבחת ואכלת מה שאתה זובח אתה אוכ', והא איכ' ב"מ דאינו אוכל, וע"כ דב"מ שרי ומשו' דשחיט' מוצי' מידי אמה"ח וה"ה לבשר הפורש ממפרכס' וא"ל דקרא איי' במתה הבהמה בגמר שחיטה, דהא קרא בכל שחיטות קאי, וע"פ הרוב אינה מתה מיד ועכ"פ איכ' דמתה אח"כ ועוד הא איכ' ריאה דבשחיטת קנה כבר פירש' מחיותה, וע"כ דשחיט' מתרת מיד ומוצי' מידי אמה"ח כנ"ל נכון

ומינה דכ"ע מוד' דבשחיט' ב' סימני' כמנחת בדיקו' דאלת"ה עדיי' מאן דפליג על ר"ל מנ"ל דשחיטה מתיר אמה"ח וע"כ דכ"ע מודי' בשחיטת ב' סימני' דכמנח' דמי' ויש לדחות דלמא בנשחטו ב' סימני' כולם בהא מודו לר"ל דל"ל יניקה כלל ומוכח מדכתי' וזבחת ואכלת וקרא קאי בכל שחיטות אפי' בשחט כל ב' סימני' דשחיטה מוציא מידי אמה"ח, אבל בנשחט רק רוב סימנים אפשר מאן דפליג על ר"ל פליג גם בהא אלא כיון שע"כ לא פליגי לגמרי על ר"ל יש לנו לקרב הפלוגתא דלא פליגי רק בשחט סי' אחד. ועיי'

ומאחר שיש לנו יישוב נכון מלבד יישוב הפלאה ונר' דברינו ביישוב רש"י שוב אין מדבריו ראי' לדינו מתוך יישובו דברי רש"י ומלבד שאין לנו ראי', גם יש ראי' נגד זה לפמ"ש מדאמר לר"ל ש"מ דווקא לר"ל והיינו במתה עם גמר שחיטה, דבב' סימני' בלא מתה מיד כ"ע מודי' ונ"ל אם חתך הקנה לגמרי ג"כ כ"ע מודי' לר"ל דזיל בתר טעמ' דפליגי משום דינקה הריאה מב' סימנ' ותלי' זה בזה, הגם דקנה תלוי' בריאה מ"מ יונקה בב' סימני' וכל זה כשלא נחתך הקנה לגמרי אבל בנחתך הקנה עד גמירא וריאה נופלת לבהמה פשיט' שאין לו יניקה עוד מוושט כשמונח בתוך הבהמה, וכ"ע מודי' דכמנח' בדיקו' דמי', ולפ"ז קשה למה תלה ראב"י בדר"ל, וע"כ דקמ"ל אפילו לא חתך כל הקנה אסור מדר"ל וע"כ משום דבנכרי לאו בשחיטה רק במיתה תלי' ומיתה עושה ניפול גם בנכרי ודלא כהפלאה וחת"ס ואחרון שכ' אבא מאוה"ג זצ"ל בחידושיו בסוף ימיו חביבים ועיקר לדינא

ועוד יש לי ראי' קצת ע"ד פשוט, דגם בנכרי מיתה עושה ניפול כמו בישראל, ואקדים הנה הרש"בא בתה"ב כתב נכרי ששחט בהמת ישראל או ישראל טמאה בשר הפורש ממפרכס' אסור לב"נ דל"ש מי איכ' מידי, והוסיף בתור' חיים ה"ה אם נתנבלה בשחיט' ג"כ אסור לב"נ כיון דשחיט' לא הועילה מידי לישראל וכ"כ הש"ך סי' כ"ז סעי"ק ב' בפשיט' וכ' התו' חיים דווקא נתנבלה בשחיט' אבל טריפה לא והסכי' עמו התב"ש והרגיש דטריפ' אמאי יהיה מותר לנכרי הלא היא אסור' לישראל ונתן טעם כיון דלאו מצד חיות אסורה איכ' מי איכ' מידי משא"כ נבילה, ועדיי' צרי' תבלין ונ"ל דכל דשחיטה אינה ראוי' שנתנבלה בשחיטה גם לישראל לא הוציא השחיטה מידי אמה"ח עד שתמות ובשר הפורש אסו' ממילא בין לישראל בין לנכר' אסור משום אמה"ח משא"כ טרפה ששחט דשחיטה ראוי' היא להוציא מדי נבילה שחיטה זו מוציא מידי אמה"ח לישראל ממילא שרי לנכרי משו' מי איכ' מידי וכו' ועיי' לשו' ש"ך סעי"ק ב' שכ' וזה לשונו אבל בלא נשחטה כראוי' פשיט' כיון דאסור לישראל משום אמה"ח כיון שחתך ממנה קודם שתצא נפשה גם לנכרי אסור, הרי מפורש כ' בשחיטה שאינ' ראויה שאסור לישראל משום אמה"ח כן נר' לי

ולפי זה יצא לנו דין חדש אם בנכרי אין מיתה עושה ניפול, ובישראל עושה ניפול דילפי' מקרא א"כ משכחת דב"מ אסורי' לישראל משום אמה"ח ומותרין לנכרי כיון ששחט רוב סימנים ופרכסה ומתה דלישראל אסור משום אמה"ח, דשחיטה שאינ' ראוי' היא לא הוצי' שחיטה מידי אמה"ח עד שתמות ומיתה עושה ניפול, אבל לנכרי שרי דאין מיתה עושה ניפול, ועיי'

וקשה לפ"ז מש"ס פסחים כ"ב ע"ב דמקשה והרי אמה"ח למה מותר בהנאה, יש לומר דמוכח מקרא כל נבילה לגר וכו' או מכור לנכרי ע"ד שמתרץ לענין גיד כשהותרה היא וגידה וחלבה הותרה כי"ל לענין אמה"ח דהא קרא סתמא אייר' בכל נבילה אפילו נתנבלה בשחיטה וגם אם לא חתך כל הסימני' דמותר לנכרי דאין מיתה עושה ניפול ואסור לישראל כמ"ש וכתי' לא תאכל כל נבילה או מכור לנכרי דהכל בכלל, כל מה דשרי לנכרי כמו דחלב וגיד בכלל כל המותר לנכרי ואסור לישראל כן הדבר הזה דגם ב"מ בכלל דאסור לישראל ולנכרי שרי, וממילא כשהותרה נבילה היא וחלבה הותר ומוכח מקר' דאמה"ח מותר כמו דמוכח דגיד מותר בהנאה וצ"ע

מכח קושי' זו יש להוכיח דבנכרי ג"כ מיתה עושה ניפול וממילא לא אייר' קרא בכה"ג דהרי אסור לנכרי, ולא אייר' קרא רק במה דאסור לישראל ומותר לנכרי לא מוכח מקרא מידי ואתי שפיר ועיין היטב

והנה הך דינא שחידש הת"ח והש"ך והסכימו עמו כל גדולי אחרונים דנתנבלה בשחיט' אסור לנכרי דלא שייך מי איכא מידי וכו' יש לי מקום עיון וחידוש דין בט' חניות מוכרות בשר שחוטה וא' נבילה דאם נמצא ביד עכו"ם ופירשו שלא בפנינו מותר כמבואר בסימן ק"י אם יש שם נבילה שנתנבלה בשחיטה ונמצא ביד נכרי ב"מ אסורי' לישראל, דהוי כפירש לפנינו דהא טעמ' דפירש שלא בפנינו מותר ופירש לפנינו אסור משום דפי' לפנינו נפל הספק במקום קביעו', משא"כ בפיר' שלא בפנינו שמתחיל הספק מאחר שכבר הוא ביד נכרי ובב"מ אלו נולד הספק מיד בעודו ביד נכרי, אם שרי לי' והוי כנולד הספק במקום קביעות או אפשר כיון דגבי נכרי ל"א קבוע וכו' ואין לדון כל שהוא ביד נכרי, מה דנפק' לי' לדידי' דוודאי מן הרוב הוא ורק לישראל יש לדון משום קבוע וכיון שכבר פיר' ממקום קבוע בנולד הספק כשכבר פיר' מותר ומסתבר יותר לאסור, וכן מצאתי כעין זה בקצות חושן סי' רצ"ב אות ב' שכ' שם לענין נכרי שגנב מן הקבוע ל"ש כל דפירש בנמצא בידו כיון דגם גבי נכרי יש לדון בו מ"ד כשלקח מן הקבוע של מי הוא דאסור לגנוב כמו ישראל ועיין

והנה מש"כ הקצה"ח במעשה דשם שגנב הנכרי מן הקבוע דיש לדון מיד של מי הוא כיון דאסור לגנוב לא נ"ל במח"כ נהי דאסור לו לגנוב, מאחר שעושה איסור לגנוב אין כאן נפקותא לענין איסור משל מי גונב מזה או משל זה הכל חד איס' ואין הספק רק בין הבעלים משל מי גנב ולא נפל הספק משל מי הוא ביד גוי רק כשבאו הבעלים לגבי דידהו וכבר פירש ממקו' קביעות ביד נכרי, ואי משום השבה יש ספק לגבי נכרי הא בנכרי ליכא מצוה וחיוב להשיב, ועוד יוכל להטיל ביניהם ועשה שלו והם יקחו ביניהם ע"פ הדין, ולכן נ"ל גם אם הגנב ישראל הוי כפיר' שלא בפנינו כי אין לגנב נפקותא של מי הוא, הגם שמחויב בהשבה יניח בפני' והם יקחו ע"פ הדין ובאמ' מש"כ ש"ך סעי"ק כ"ט בסופו משמע דווקא בגנב נכר' אבל בגנב ישראל הוי כפיר' לפנינו ואפשר דנקט נכרי משו' שהמעשה כך היה וצריך עיון לדינא ואכ"מ

עכ"פ מצאנו לנו חבר בזה, בקצה"ח בעיקר הסבר' דכל שיש נפקות' לנכרי ולקח מן הקבוע הוי כפיר' לפנינו, ולפ"ז אסור לנכרי ליקח מן הקבוע ב"מ משחיט' נבילה, ואם לקח ונמצא בידו אסור לישראל כיון שנולד הספק במקום קביעות כן נר' לי ועיי'

והנה בברייתא דט' חניות כול' מוכרים בשר שחוט' וא' נבלה וכו' ובנמצא הלך אחר הרוב ובש"ס חולין צ"ה ע"א מוקי לה בנמצא ביד נכרי ומשום שלא נפל הספק במקום קביעות, צ"ל א' משתיים או דברייתא אייר' דווקא שמוכרת בשר נבילה שהרג בקופץ ולא בשחיטה נבילה, או דבנמצא הלך אחר הרוב דווקא בבשר אבל בנמצא בידו בני מעי' אסור כנ"ל ויש בזה קצת מן הדוחק

וי"ל אפשר מברייתא זו הוכיח הרמב"ם הלכו' מלכי' פ"ט כראב"י דסתמא קתני ובכל גווני דל"ל מי איכ' מידי עכ"פ מה שנוגע לענין שחוטה כסברת תוס' ורשב"א דנכרי ליתא בשחיטה וחולק על ברייתא דמיית' ש"ס חולין ל"ג תני' דלא כראב"י, ובאמת לא מקשה על ראב"י רק אמר תני' דלא כוותי' וכבר הרגשו האחרוני' בפרי תואר ופלתי בדקדוק זה, ומיישבים דאיכ' ברייתא החולקת על ברייתא זו והם הלכו לדרכם ומצאתי פני' מברייתא דתשע חניות דלא כהך ברייתא, וכיון דראב"י הכי ס"ל ומסתבר טעמו כיון דנכרי לאו בר שחיטה הוא ל"ש מי איכא מידי ור"פ דאמר בעי דלימ' לי' ולא אמר כ' רשב"א דבעי למימר לי' מי איכ' מידי ול"א משום מלתא דתלי' בשחיטה שאני דנכרי לאו בר שחיטה הוא, ומברייתא דט' חניות יש קצת ראי' כוותי' דראב"י דלדידי' ניחא כיון דגם ב"מ דשחוטות אסורי' לנכרי לא נולד ספק כשר או נבילה במקום קביעות דגם ב"מ דשחוטה אסור לנכרי סמך ראב"י על הך בריית' ונקיט הרמב"ם כוותי' כנלפענ"ד נכון

ולולי דמסתפינא הי' נ"ל בשיטת הרמב"ם דלשיטתו אזיל דס"ל בשר הפורש עד שלא מתה מדאורייתא אסור והפלתי התעורר כ"ז שהיא מפרכסת אם מותר לב"נ דל"ש מא"מ דגם לישראל אסור מדאורייתא לרמב"ם ולא ראה כי הלבוש כ' בפשיטו' דאסור כ"ז שמפרכסת מה"ט, אלא דהלבוש הפריז על המידה, דהא נקטינ' כרש"י דליכא איסור רק מדרבנן, ובוודאי שייך מא"מ דשרי מדאורייתא לישראל ולנכרי אסור מן התורה וכבר השיגו