כתב סופר יורה דעה כג

לא שליט יש רגלים לדבר לתלות בכבדא להתירו, ועוד נר' לי יותר עפמ"ש רשב"א בסוג' דבכבד קשה יותר שישלט בו האש דקשה אצל נחמרו יעיי"ש, ולכן כל דלא שלט בשארי אברים ובכבד שלט, אמרינן יותר דלאו מחמת נחמרו הוא דשכיח יותר בשארי אברים מבכבד כנ"ל, ולפ"ז אם נאבד' הכבד ובשאר אברים לא נמצא ריעותא יש להקל ולומר כיון דלא שלט בשאר אברים דקלים שיחמרו כ"ש דלא שלט בכבד כנ"ל וצ"ע לדינא

וכ"ש שיש לנו לסמוך בבדיקה זו שאינה רק לכתחלה דכל שנתברר לנו דלא נשמט הקנה שאין חוששין עוד לוושט דלא שכיח כ"כ כמו קנה אבל היכי שנשחט הוושט ולא הקנה יש לחוש דלמא הקנה נשמטה דשכיח יותר, וכיון דמסתבר דבבדיקה זו דתק"א ל"מ לסימן שלא נשחט ואין לנו ראיי' דמהני רק ממשמעות פמ"ג ושלחתי ודברתי עם שוחט דמתא צורבא מרבנן ומומחה לרבים כמה שנים ולא אמר לי דבר ברור בזה, לכן טוב עשה מעלת תלמידי שציוה על השוחט לבדוק במישמוש היד וכן ראוי' ונכון, ואפילו שחט הקנה לחוד מה לנו לסמוך על סברתינו כיון דאפשר לבדוק ולברר, וה' שנותיו יאריך ישב שקט ושאנן, על התורה יעלה מעלה, הכ"ד דורש שלום תורתו חפץ בהצלחתו. פה פ"ב יום עש"ק פר' בא תר"יז לפ"ק

הק' אברהם שמואל בנימין בה"ג מהרמ"ס זצ"ל: תשובה יז

שפעת שלומים, מגבהי מרומים, לידיד נפשי בן גיסי הרב המאוה"ג המופלג ומפורסם חכם ונבון חריף ובקי, עומד לתלפיות צדיק תמים כש"ת מה"ו צבי הירש ווייס ני' אבדק"ק סרעדנא יע"א

יקרתו קבלתי והנני לקיים מילי דאבוה אבוהן ורבן של ישראל, כבוד קדושת אבא מאוה"ג זצ"ל ובאתי להצילו מחץ השגה אשר ירה עליו פר"מ נ"י שיצא לדון בדבר חדש בח"ס חלק יו"ד סי' י"ח דהא דראב"י חולין ל"ג דאסור לזמן נכרי על ב"מ ונקטי' כוותי' בטמאה ובבהמה שנתנבלה בשחיטה, דליכא משום מי איכ' מידי דווקא בשחט כל הסימני' אבל בנשאר מקצתו לא גרע מאבר המדולדל, דאין בו רק מצות פרישה מדרבנן חוץ לרמ"בם דס"ל דדאורייתא הוא, וכיון דאין שחיטה עושה ניפול בני מעיים כאבר המדולדל דאין בו משום אמה"ח ומותר לנכרי, ותמה פר"מ ני' הא מיתה עושה ניפול ובנכרי דבמיתה תליא הוי לי' אבר מן החי אלו דבריו, ויפה ראה ותמיהתו רבה

וגברא רבה אמר מלתא וכ', ומי יחוש חוץ ממני להעמיד דבריו הקדושים, ועלה במחשבה לפני, דיש לקיים כד נדייק במה דקאמר רבא לקמן ע"ד ע"א מנ"ל דבמיתה עושה ניפול, ואין שחיטה עושה ניפול וכו' מדקאמר מנ"ל דבמיתה וכו' ואין שחיטה משמע דלולי ילפותא מקרא מסבר' לא אמרינן דמיתה עושה ניפול בבירו' וגם דשחיטה אין עושה ניפול לא ידענו שאין בכל א' סבר' לכאן ולכאן, ולכן צריך קרא דמיתה עושה ניפול ואין שחיטה וכו' וכיון דצריך קרא דמיתה עושה ניפול ממילא בנכרי דליכא קרא אין מיתה עושה ניפול דקרא בישראל כתיב כנ"ל והבן

ומצאתי ראיתי בכתבי קדש על מסכת' חולין, שכ' לעת זקנותו, ושם נאמר בקוצר אומר גם בשלא חתך כל הסימנים אסור לנכרי דבנכרי מיתה עושה ניפול אלו דברי קדשו זצ"ל, נר' שבזקנותו חזר בו וזקני ת"ח כל זמן שמזקינ' וכו'

וראה זה מצאתי ראיתי לרבו בעל הפלא' זצ"ל בספרו פנים יפות על התורה בפ' צו בפסוק וחלב נבלה וחלב טריפה כ' דאין אסור לנכרי רק בשחט כל הסימ', אבל בנשאר קצת, אפי' מעורה כחוט השערה אין בו משום אמה"ח כדיליה מקרא כי יפול וכו' ודברי הפלא' נפלאו לכאורה הא מיתה עושה ניפול, ובנכרי במיתה תלי' כמו שתמה פר"מ ני', וצריך לומר דפשיטא לי' בנכרי דליכא קרא דמיתה עושה ניפול גם מיתה א"ע ניפול כצ"ל, אלא דלשונו לא משמע כן וצ"ע, עכ"פ התכוון אבא מאוה"ג בח"ס לדעת רבו זצ"ל

והנה יש ראי' להפלא' לדין זה דעפ"ז מצא יישוב נכון לרש"י שכ' דהא דאמר ראב"י אין מזמני' נכרי על ב"מ משום ריאה ותמה מהרמ"ל הא גם בני מעי' תלי' בוושט איתא לדר"ל כמ"ש רש"י לעיל ונדחק ועיין תב"ש וכ' הפלא' זצ"ל דתמה על הגאונים הנ"ל דטרחו ליישבו דרש"י מלתא דפסיק' נקט ואפילו לא שחט כל הוושט דב"מ מותרין אבל הקנה נחתך כולה דשוחט הקנה תחלה כמ"ש רש"י ולכן כ' רש"י משום ריאה דוודאי אסורה אלו דבריו זצ"ל, ויש לרש"י ראי' לדין זה כ' תירוץ מהרמ"ל דחוק ורחוק ובעצמו הניח בצ"ע דמנ"ל לרש"י דר"ל מלתא דפסיק' נקט אפילו מתה הבהמה מיד מציאות רחוק שתמות מיד עם גמר שחיטת ב' סימני', ותירוצי תב"ש בבכור שור דף ל"ג תי' אחד הוא ע"ד פלפול רחוק ממרכז האמת בכוונת רש"י, ותי' ב' ע"פ שיטת ר"ש שבתוס' חולין פ"ד תמוה לי לפי דס"ל לתבואת שור דלרבינו שמרי' כל ששחט ב' סימני' שחיטה ראוי' גם גבי נכרי כמתה ממש הוא ולכן כ' רש"י ריאה אסורה למכור לנכרי דכמנח' בדיקולא היא קודם ששחט ס' ב', ולדבריו איך מדחה ש"ס דראב"י מכח ברייתא דחותך כזית בשר אחד נכרי וא' ישראל וכו' וע"כ משום מי איכא מיד', דלמא לא אמרינן מי איכא מידי כיון דנכרי ליתא בשחיטה כמ"ש תוס' ורשב"א, והא דשרי כזית בשר לנכרי משום ששחט ב' סימני' והיא כמתה ממש, וראב"י אמר דאסור למכור הריאה דכמנח' בדיקולא מיד קודם ששחט סי' ב', וקושי' זו קשי' לר"ש שבתוס' אלא לר"ש ס"ל מדאמר ר"ל סתם אין מזמני' נכרי על ב"מ משמע כל ב"מ ומקשה ש"ס שפי', אלא דקשה באמת למה אסור בכל ב"מ כיון דמתה היא וע"כ צ"ל דווקא לישראל היא כמתה כיון דגבי דידיה שחיטה ראוי' היא ושחיטת ב' סימ' מחשבינ' כמתה, אבל גבי נכרי דשחיטה לא מעלה לאו כמתה היא, ולפ"ז בטל מקום יישוב אשר מיישב התב"ש ומעמיס שיטת רבי' שמרי' על רש"י

היוצא לנו דאין לנו מקום יישוב נכון המיישב דעת כוונת רש"י אלא יישובו של הפלא' ז"ל ומזה ראי' להך דינא כל שלא נחתכו כל הסימנים ליכא משום אמה"ח לנכרי

אלא שגם ביישוב הפלא' יש מן הדוחק מנ"ל לרש"י דר"ל לעני' ריאה הא לכתחלה וסתם שחיטה לחתוך כל ב' סימנים ולכן נקט ר"ל שאין מזמנין כששחט כראוי' כל הסימנים, ולשון ראב"י שסתם שאין מזמני' על ב"מ משמע כל ב"מ אפי' אין ריאה בתוכה ומה לרש"י לדחוק דעל ריאה קאי אם לא בהכרח גדול שא"א לפרש דראב"י רק על ריאה והא י"ל דקאי על כל ב"מ כששחט כל הסי' כראוי' לכתחלה

ולכן נר' לפע"ד דתי' היותר נכון מש"כ מהרמ"ל והוא דחוק ורחוק, אבל אוסיף עליו דברי' וירווח לנו, הנה הרשב"א בתה"ב כד שקיל וטרי אי הלכה כר"ל או לא כ' דבנשחטו ב' סימני' י"ל כ"ע מודי' ולא פליגי רק בסי' א' על ר"ל דמאן דחולק ס"ל דריאה וב"מ יונקי' מב' סימנים וכ"כ הרמב"ן במלחמות, וכ' הרשב"א דראב"י וודאי כר"ל ס"ל דאי משו' ששחט ב' סימנים, א"כ אין לו שייכות לדר"ל והא אמר ש"מ מדר"ל וע"כ דכוותי' דר"ל ס"ל ואפי' בסי' א' אלו דבריו ז"ל עיי' בו. ועדיין אין מיושב כיון דראב"י קאי בששחט ב' סימני' למה לי' להזכיר דר"ל דכ"ע מודי' בשחט ב' סימני' ועי' תב"ש ופלתי כד הביאו שיטת הר"ן ורשב"א הרגישו בזה ונדחקו מפני שר"ל הוא מרי' דהאי שמעת' ונר' לי דר"ל מלתא דפסיק' קאמר דאין מזמני' על ב"מ ואפי' מתה הבהמה מיד בגמר שחיטת ב' סימני' מ"מ אין מזמכי' משום הריאה דנאסרה דכמנח' בדיקולא דמיא אחר שחיטת הקנה קודם שגמר השחיטה שמתה בה, וזה דווקא לר"ל, דלמאן דליכא לדר"ל ודווקא בב' סימני' ס"ל דכמנח' בדיקו' כשמתה עם גמר ב' סימני' גם הריאה שרי. ולכן אמר ש"מ מר"ל, אין מזמני' נכרי דלעולם אין מזמני' לר"ל אפילו מתה מיד, ואין אופן וצד היתר לזמן נכרי על ב"מ ואפשר י"ל דאין מזמני' אפי' על שאר ב"מ לבד הריאה משו' גזירה שמזמנו גם על הריאה כיון דלישראל הכל שרי, ואם יהי' שרי לנכרי שאר ב"מ יטעה גם הריאה שרי, ומדוקדק בזה מה שצרי' לדקדק דאמר מזמני' ישראל על ב"מ, ואין מזמני' נכרי על ב"מ הא דאמר מזמני' ישראל הוא ללא צורך פשיט' דלישראל שרי, ועפמ"ש י"ל דהקדים מזמני' לישראל דלדידי' הכל שרי, אפילו ריאה שרי, ואי שרי שאר ב"מ לנכרי יזמינו גם לריאה, לכן אסור להזמינו לכל ב"מ כנ"ל. ועוד כיון דאם לא מתה מיד בגמר שחיטה כל ב"מ אסורי' לנכרי ובמתה מיד רק הריאה אסור יש לחוש גם כשלא תמות מיד יטעו דשרי כל ב"מ חוץ מריאה לנכרי, וע"פ הרוב לא מתה מיד וכיון שבמתה יש איסור משום הריאה ומ"מ שאר ב"מ מותר, יאמרו כן בלא מתה וכעין זה בר"ן ע"ז לענין איסור בסתם יינם ועיין. וא"ש דכ' רש"י דאין מזמני' נכרי על ב"מ משו' ריאה היינו דעיקר האיסור משום ריאה דכן מוכח מדתלי' בדר"ל ש"מ משום ריאה הוא, ואפשר דס"ל לרש"י כמ"ש דממילא כל ב"מ אסור וא"צ לדחוק דב"מ היינו ריאה, אלא דהאיסור הוא משו' ריאה ממילא אין להזמינו על כל ב"מ כנלפענ"ד יישוב נכון בעה"י

ולהיות כי דברינו אלו מיוסדים על אדני הראשוני' הרמב"ן והרשב"א דבשחט ב' סימני' כ"ע מודי', ובאמת לא כתבו בהחלט שכן הוא אלא שיש לומר ומסתבר לומר כן ולפענ"ד לחזק דבר זה בראי' מהימנא, דתמוה לי מלתא טובא דמנ"ל בפשיט' דמיד אחר שחיטה יצאה מבהמה איסו' אמה"ח הגם שהיא עודנ' חייה וכחי' לכל דברי' גזירת הכתוב הוא בישראל, דלמא שחיטה אינה מוציאה רק מידי נבלה שאם תמות אחר כן אינה נבילה, אבל איסו' אמה"ח איכא עד שתמות, ומנ"ל הא מלתא דמעשה שחיטה מוצי'