כתב סופר יורה דעה רלט

קושי' תוס' דלא כריב"ן, אלא כתי' תוס' בעירובין פ"א ע"ב, אבל לתי' ריב"ן מוכח דלא כהרז"ה עיין, ויש לדחות לפי ס"ד דש"ס דכל דלא עשה קנין דמועיל במקצת עכ"פ ליכא משום מש"פ י"ל כהרז"ה וכמ"ש דלא יחשוד המוכר ללוקח שיעבור במש"פ, אבל הלוקח חושש שיחזור המוכר אחר משיכה דהא לר"י משיכה ליכא קנין כלל מדאוריית' ואפילו מדרבנן לא, ואינו רק תנאי בעלמא עד שימשיך ואז קונה למפרע בכסף ומשיכה לחוד אינו כלום, וכשיחזור בו המוכר לא יעבור במש"פ ויחוש הלוקח לחזרתו של מוכר ולא יציל לכן הוצרכו לתקן משיכה לחוד קני', וכ"ז לס"ד אבל למסקנא דמתרץ לר"ל דכל שיש מעשה עובר במש"פ גם אם משיכה לא קנה כיון דאיכא מעשה עובר החוזר במש"פ ועכצ"ל דיחוש הלוקח שיעבור המוכר במש"פ ה"ה שיחשוד מוכר ללוקח וע"כ דלא כהרז"ה

ואחר הוצע' דברים אלו מצאנו ישוב לרש"י הנ"ל קודם דמתרץ ומחדש דאיכא מש"פ גם בלא קנין כלל לא קשי' לרש"י מאי נ"מ בין ר"י לר"ל סוף כל סוף משיכה קונה די"ל נ"מ באתנס וכרז"ה וכן משמע פשטות לשנא דש"ס שם שתיקנו משיכה במוכר ורמב"ן נדחק לפי שיטתו בלשון זה, והפשוט כהרז"ה אבל כד מתרץ דגם בליכא קנין ואיכא מעשה ודברים איכא מש"פ שוב עכצ"ל דלא כהרז"ה הוצרך רש"י לומר נ"מ לענין קדושין דלענין אתנס ליכא חילוק בין ר"י לר"ל לכ"ע אתנס למוכר וכרי"ף ורמב"ם כנ"ל ע"ד חידוד ופלפל התלמידים היינו בישוב רש"י, אבל מ"ש בישוב קושי' תוס' והרז"ה הדברים קרובים וראוי' להעלות על הספר לפענ"ד

ואיידי דאיירי בשיטת ריב"ן שבתוס' הנ"ל לא אחדל מלהודיעך מה שיישבתי בזה קושי' תוס' בכורות רפ"ב דמקשה ש"ס על ר"ל מגרוטאות דמוכח דמשיכה בנכרי קונה, ובע"ז מקשה איפכא על אמימר מגרוטאות דמוכח דמעות קונה ותי' תוס' דס"ד דבישראל מנכרי צריך תרתי כסף ומשיכה והוא דוחק דהא נכרי דומי' דישראל בחדא וקו"ח מגופו קונה בחדא כבש"ס בכורות שם, דנ"ל דצ"ל למה לא תקט משיכה בישראל הקונה מנכרי כמו ישראל מישראל שלא יאמר הנכרי נשרפו חיטיך בעלי' בשלמא נכרי מישראל לא איכפת להו כשיאמר ישראל נשרפו חיטיך דנכרי, אבל איפכא קשה וצ"ל בין נכרי לישראל לא רצו לתקן, וי"ל בס"ד כדמקשה לאמימר בע"ז ס"ל דע"כ ישראל מנכרי בתרתי כסף ומשיכה, והיינו עיקר קנינו במעות ומשום שלא יאמר הנכרי נשרפו חיטי דישראל בעלי' תיקנו משיכה כמו בישראל מישראל, אלא בישראל מישראל אמרו משיכה לבד קונה כדי שלא יאמר הלוקח נשרפו חיטיך כמ"ש ריב"ן, אבל בישראל מנכרי לא שייך זה יאמר ויאמרו נא ישראל הלוקח נשרפו חיטי דנכרי לכן לא עקרו קנין תורה ואמרו דקונה בשנים, ומקשה על אמימר דאמר נכרי במשיכה משמע לעולם אפילו נכרי מישראל דעיקר קנינו במשיכה, ובבכורו' מקשה לר"ל דאמר ישראל שנתן מעות לנכרי קנה וחייב בבכורה משמע דאין צריך עוד קנין כמו ישראל שמכר לנכרי במעות דקנה נכרי אפילו לא משך, כן ישראל מנכרי אפילו לא משך קנה לגמרי אפילו מדרבנן מקשה עליו מגרוטאות דמוכח דבעי תרתי קנינו בכסף ומדרבנן צריך משיכה ג"כ וא"ש ב' סוגי' דלא סתרו אהדדי, ולפי תירוצו הש"ס לא מוכח מידי דבעי ב' קניני' בישראל מנכרי וסגי בא' או בכסף או במשיכה לכל מר כדאית לי'

ויש לתת טעם דלא תקנו בין ישראל לנכרי שלא יקנה במעות משום שלא יאמר הנכרי נשרפו וכו' ע"פ שהקשו תוס' עירובין וב"מ ויתר ראשונים א"כ יאמר המוכר נשרפו מעותיך, לפמ"ש דלא תיקנו משום אינם מהוגני' אלא מפני הגונים כדי שיטריחו יותר מהמחויב, והמוכר יציל מפני שיוכל לחזור בהיתר שלא יעבור במש"פ אחר שהציל, לפ"ז לק"מ יאמר נשרפו מעותיך הא יעבור במש"פ כמבואר בראשונים ולא נכנסו חכמינו לתקן מפני אינם מהוגנים ולא חששו רק שיאמר נשרפו חיטיך ע"פ דין אחר שעשה המחויב עליו, אבל כשיאמר נשרפו מעותיך ויחזור עובר במש"פ, והא"ש דבין ישראל לנכרי לא תיקנו משיכה דלא הרוויח דיאמר הנכרי נשרפו מעותיך כנ"ל והבן, תמו בזה דברי אביך אוהב נפשך מאוד מתענג בשעשועי אורייתא עם גבר חכם בעוז של תורה כמוך, יישר כחך וחילך לאורייתא, צלח ורכב ע"ד אמת וה' אתך כאשר הי' עם אבותינו, פה מרחץ באדען יום ה' לחדש אלול תרכ"ו לפ"ק: הק' אברהם שמואל בנימין בה"ג מהרמ"ס זצ"ל

העתק השאלה בעזה"י יאהני יום ג' י"א מנחם אב תרט"ז לפ"ק

שלום וישע רב, לכבוד מר הרב הגאון האמיתי המפרסים, נזר ישראל והדרו עה"י פה"ח כקש"ת מהו' אברהם שמואל בנימין סופר ני' אב"ד ור"מ רבתא דק"ק פרעשבורג יע"א

אחרי דרישת שלום תורתו ככל הראוי לגברא רבא דכוותי', אציע לפני כבוד הדר"ג ני' שאלה אחת אשר נשאלתי בדבר הלכה בשבוע העבר, מיישוב ניידארף, שהוא תחת דגלי, בענין בכור, מאת הרבני מוה' משה ני' שכתב אלי, שביום ה' שבוע העבר, הי' אצל אביו הקצין כה' שמעון ני' ביישוב הנ"ל ובתוך הדברים אשר היו לו עם אביו בענין משא ומתן בא גם אחיו הנער, והוא צעיר לימים כבן י"ח או י"ט, והגיד לו בתוך הדברים, שזה שנתיים, קנה שמנה כבשים מנכרי, ואמר לו המוכר שיש בהם ילדות שעדיין לא ביכרו וגם זקנות, והנער בעצמו לא הכיר איזה מהן ילדות ואיזה מהן זקנות, והלך הנער ומסר את שמנה הצאן לרועה, ויהי כי בא העת ללדת, בא הרועה, אל אחיו הנער, ואמר לו שאחת מן צאנו ילדה צאן זכר, ולא ידע אם הוא מן הילדות, או מן הזקנות, ומיד כאשר שמע הנער שילדה א' מהן הלך מיד, ומכר את כל הצאן לנכרי להפקיע מקדושת בכור, ומקוצר ידיעתו של הנער שהוא בן כפר, היה סבר שדי בזה המכירה גם אחר הלידה, ואח"כ בא הנכרי אשר קנה ממנו הצאן הנ"ל והכיר בה ואומר לו שזו אשר ילדה, הוא מן אותן שעדיין לא ביכרו, וא"כ הוא בכור וודאי (כך החליט השואל) אבל אחיו הנער לא חש לזה, כי לדעתו כבר נפקע מקדושתו ע"י מכירתו, ואח"כ הלך הרועה כאשר הגיע העת לסרס הטלאים, וסרס גם את הבכור ולא שאל להנער כלל, כי דרכם של הרועין שיסרסו מעצמם, והנער לפי מחשבתו שע"י מכירתו הוא אינו בכור כלל, גזז את צמרו, ומכרו בשנה אשתקד, וגם בשנה ההיא גזז ומכרו, כל זה סיפר לו אחיו הנער, וכאשר שמע מו"ה משה הנ"ל, כל זאת כעס עליו, על רבת המכשילה אשר תחת ידיו לבזות קדושת בכור, וכתב אלי מיד, את כל המעשה, ועתה שאל השואל בשתיים, א' מה דינו של הבכור, אם אחיו הנער נקרא פושע בהטלת מום, או שוגג, ושנית מה משפט עם המעות של הצמר מהבכור אשר מכור זה שתי שנים, זהו תורף השאלה

תשובה קסב (תשובה להנ"ל

) שלום וישע רב, יבא ויקרב לאור נערב, ה"ה חביב נפשי צדיק נשגב, הרב הוותיק מלא עתיק המאוה"ג מעוז ומגדול חרוץ ובקי, גן הדסים כש"ת מוה' מרדכי ליב גליקק ני' אב"ד דק"ק יאהני יע"א

גי"ה הגיע לידי בשבוע העבר ונפשו היפה איותה לדעת דעתי הקלושה בהלכה למעשה, שבא לפניו בענין בכור, ודוחק עלי השעה להשיב כי נחוץ הוא, ולא היה באפשר למלאות רצונו עד שבוע זו התחלתי לעיין בשאלתו, והיום קרבתי אל המלאכה מלאכת הכתיבה ולא אעתיק השאלה כנהוג ותשובתי תסובב על השאלה כפי שהיא כתובה במכתבו ומה' אשאל שיחנני דעה להורות בהלכה כדין וכהלכה

הנה הנוגע לענין איסור הטלת מום בבכור, פשוט כמ"ש פר"מ ני' דלא הטיל הנכרי המום לדעת ישראל להתיר, ואין למורה בכה"ג, אלא מה שעיניו רואות, והנער מנוער, וסבור שכבר פקע קדושת בכור, וא"צ עוד תיקון, וגם ממעשה נכרי עצמו, נראה שלא התכוין להתיר, מדהמתין לסרס הבכור בין שארי הצאן ולא נתן הבכיר' לבכור להתירו, וע"כ בתומו עשה כמוהו הבכור ככל הצאן, ואין בו חשש כלום ולית דין צריך בשש ואריכות בזה שלא לצורך

אבל הנוגע להתיר דמי הצמר שגזז הבן בטעותו, ומכר הצמר שתי שנים זאח"ז דא צריכא עיונא רבא בדין חליפי איה"נ דפליגי בה רברבתא רבותינו הראשונים, וצריכים אנו לחקור חמשה חקירות, א) אם הלכה דחליפי איה"נ אסורין למחליף או לא ב) אם חליפי חליפים ג"כ אסורים ג) אם אחר החליף, אם החליפים אסורין לבעלים ד) אם היה המחליף שוגג או מוטעה, אם החליפים אסורים או לא ה) אם גם באה"נ דרבנן חליפים אסורים או מותרים, ונבאר אחד לאחד בעזה"י

א) אי חליפי איה"נ אסורים, דבר זה מראש צורים אראנו, שיטת רש"י חולין דף ד' ע"ב ובע"ז דף נ"ד ע"ב כתב דחליפי איה"נ אסורים למחליף ולאחרים שרי, ובחולין לא גלה לנו, אם איסור זה מדאורייתא או מדרבנן אבל בע"ז כתב דמדרבנן הוא, וגם שם לא כתב ראייה מנ"ל דמדרבנן הוא דאסור, ולכאורה פשוט הוא ומוכח מתוכו בסוגיא שם דממעט ערלה וכלאי כרם או מדכתי' הוא או מדהוי שני כתובים הבאים כאחד ורא"ש בקידושין פ' האיש מקדש כתב דאסורים מדרבנן ומביא ראיי' מחולין דף ד' דאם הוא מדאוריי' אסור, לא היו עוברי עבירה מרוויחים בחילוף, נראה דס"ל לרא"ש דהיה אפשר לומר דחליפים מדאורייתא אסורים דלא ממעטינן מקרא אלא דשארי איסורים אין תופסים דמיהם, אבל לדידי' לבעלים אסור מדאורייתא שכן נהנה ומשתכר באיה"נ דמה לי הן ומה לי דמיהן, ולאחרים שרי דאין תופסים דמיהם, לכן מביא ראייה מחולין, משם מוכח דמדאורייתא גם לדידי' שרי, וצ"ל ע"כ מדאורייתא הנאה כזו