כתב סופר יורה דעה רל

הוא דקנין כסף לא קנה לי' לישראל כלל מ"מ אסור להאכילה תרומה משום שאין לכהן הנאה מזה ואם נתן כהן מעות ולא משך אסור להאכילה תרומה הגם שבוודאי תהא לכהן ויש לכהן הנאה מ"מ עכשיו לאו ק"כ הוא אלו דבריו הקדושים זצ"ל

ולקיים מילי דאבוה אבוהון של ישראל זצ"ל צריך אני להוסיף דברים, דלכאורה דבריו אינם במשמעות לשון הרמב"ם, שכתב טעמא דלא תאכל בתרומה דבר תורה מעות קונות ולפי דברי קדשו של אבא זצ"ל האיסור איננו מטעם משום שקנה מד"ת במעות רק משום שאין הנאה לכהן דבוודאי לא יחזור הישראל מן המקח משום דעובר במי שפרע, אבל קנין אין כאן אפילו מדאורייתא, ונראה לי להוסיף עפמ"ש שם בב"מ פ' הזהב דמקשה הניחא לר"י עובר במש"פ משום דמעות קונות אבל לר"ל קשי' ומסיק דלר"ל נמי כיון דעושה מעשה עובר במי שפרע והרי"ף שם כתב דברים ומעות קאי באבל אבל דברים ומשכון לא קאי באבל ומביא ראיי' לזה ועיין נמק"י וחידושי ר"ן ונראה דס"ל לרי"ף הגם דמתרץ ש"ס לר"ל כל שיש מעשה קאי באבל הגם דלא קני כל זה צריך לומר לר"ל, אבל לר"י דפסקינן כוותי' לא צריך לזה ולא קאי באבל רק כשיש קנין ומביא ראי' לזה מקדושין, ולפ"ז יש לומר הא דכתב הרמב"ם משום דבר תורה מעות קונות כוונתו לא שקונה עכשיו במעות מד"ת דאחר שאמרו חכמים משיכה קונה לא קני כלל אפילו מד"ת דעקרו הקנין לגמרי, אלא כיון דמן התורה קנין הוא, לכן קאי במש"פ ובוודאי לא יחזרו במקח ממילא אין הנאה לכהן כנ"ל לקיים מילי דאבוה במלואו, מ"מ יישוב רחוק הוא להעמיס כ"ז בכוונת הרמב"ם, ועוד הו"ל לרמב"ם לפרש דווקא כשאין מזונותיו על הכהן, דבמזונותיו עליו וודאי מותר אם קנין כספו הוא מדאורייתא ומדרבנן, ועיין ברמב"ם שם הלכה ה' בכהן ששכר פרה מישראל, אע"פ שמזונותיו עליו אסור להאכילה משום דלאו קנין כספו הוא, אבל אי הי' ק"כ שרי הגם שחוזרת לבעלים אח"כ כיון שעכשיו מזונותיו עליו הי' מותר להאכילה, לולי דלאו ק"כ הוא דשכירות לא קניא ועיין ע"ז ט"ו ע"א וברש"י ותוס' שם

וכשאני לעצמי נ"ל ביישוב הרמב"ם עפמ"ש תוס' ב"מ הא דעקרו קנין של תורה משום שלא יאמר וכו' הו"ל לתקן תרתי בעי כסף ומשיכה, שלא יאמר נשרפו חיטיך בעליי' וכו', ונ"ל דאין כוונת קושי' תוס' שיאמרו דכסף ומשיכה יחד גומרים הקנין, כסף עושה מחצה ומשיכה עושה מחצה דא"כ כבר נעקר קנין של תורה דכסף קונה לבדו לגמרי מה"ת, אלא כוונת תוס' משו' שלא יאמר הא סגי שיאמרו כ"ז שלא משך כל אחד יכול לחזור עד דמשך וכשמשך קנה למפרע משעת נתינת המעות, והו"ל כתנאי שקונה מעכשיו ובתנאי שימשוך לבסוף ויקנה למפרע, ועד"ז לא מעקר קנין של תורה רק תנאי הטילו בו, ותי' תוס' שלא יאמר הלוקח נשרפו חיטיך בעלי' לכן אמרו גם משיכה לחוד מהני, ואומר אני בוודאי כל שלא הצריכו משום תק"ע לעקור קנין דאורייתא לא עקרו, ולכן מי שנתן מעות ולא משך אמרו משום תקנה דשניהם יכולים לחזור עד דמשך, אבל אם משך קנה למפרע משעת נתינת המעות וקנה בקנין של תורה, ואם משך לבד ולא נתן כסף קונה במשיכה לבד, שלא יאמר הלוקח נשרפו חיטיך, אבל כשיש מעות וגם משיכה לבסוף קנה למפרע במעות קנין גמור בין מדאורייתא בין מדרבנן כנ"ל נכון מסברא ישרה, והא דמקשה בע"ז דף ס"ג והא מחסרא משיכה לפמ"ש אחר שנתן לה קנתה למפרע במעות ונאסר שפיר למפרע בשעת ביאה, י"ל דקושי' ש"ס לר"ל הגם דרנב"י בשם ר"ח מתרץ מתני' ובריי' מ"מ מקשה לר"ל מה יענה וא"ש ביותר דמתרץ בזונה נכרית ועיין

ומעתה א"ש מ"ש הרמב"ם בהלכות תרומה שאם מכר הכהן פרתו לישראל ולקח הדמים אע"פ שעדיין לא משך אסור להאכילה תרומה, משום שדין תורה מעות קונות, אין כוונתו דקונה עכשיו בלא משיכה מדאורייתא מיהת כיון דאמרו רבנן דלא לקני לא קני אפילו מדאורייתא או משום דתקנת חכמים עוקר הקנין לגמרי, או משום דממילא קנין אין כאן לחצאין כיון שיוכל לחזור בו, כמו שכתבנו ממילא לא קני מדין תורה כמ"ש לעיל ומ"מ אסור להאכילה תרומה, דאם ימשוך לבסוף קנוי לישראל למפרע משעה שנתן מעות ואכלה למפרע באיסור ומשום ספק שמא ימשוך לבסוף דקרוב הוא שיגמור הקנין ולא יחזרו בהו משום מש"פ לכן אסור להאכילה וזהו שכ' הרמב"ם אע"פ שעדיין לא משך אבל ימשוך לבסוף ומ"ש אם מכר ישראל לכהן אע"פ שנתן דמים ל"ת בתרומה עד שימשוך הגם כשימשוך תהא למפרע של כהן משנתן מעות כיון דמחוסר עדיין מעשה משיכה חיישינן שמא לא ימשוך ע"י איזהו סיבה ומקרה והאכילה איסור למפרע, דבטלה קנין מעות לגמרי ומ"ש בהלכות מעילה וז"ל קנה בה חפץ ולא משך אם מן הגוי מעל אם מן ישראל לא מעל היינו בשנתן מעות ולא משך לבסוף לא קנה כלל במעות לחוד דנעקר קנין כסף בלא משיכה לגמרי ואפילו מדאוריי' לא קני, ודוק בלשונו שכתב ולא משך ולא כ' ולאמשך עדיין כמ"ש בהלכות תרומה אע"פ שעדיין לא משך ושם ג"כ הי' יוכל לומר בלישנא דהכא בהלכות מעילה ולא משך, ולמ"ש א"ש הכל בדיוק, בהלכות תרומה כתב שאסור אע"פ שעדיין לא משך אבל ימשוך לבסוף וקנה למפרע גם עכשיו אסור, אבל בהלכות מעילה קאי אם נתן כסף ולא משך כלל לא מעל על נתינת המעות, אבל כשעדיין לא משך, ולבסוף משך ונגמר הקנין מעל למפרע משעה שנתן מעות

והרווחנו בזה ליישב קושית אבני מילואים סי' כ"ח מש"ס יבמות פ' אלמנה לכה"ג ס"ז ע"ב דמבואר שם באיכא בן והדר בת ואם הוולד זכר לא עדיף מהאי דקאי והיינו הגם דמדאורייתא יש לוולד זכר חלק בו ופלפל כיון דמדרבנן הכל לבת אוכל בשביל תקנתא דרבנן דהכל לבת חזינן דמכח דאקנו רבנן מותר לאכול בתרומה עיי"ש ועיי' ח"ס יו"ד סי' שי"ד, ולדברינו ובאורינו א"ש, דמשו"ה כתב הרמב"ם דלא תאכל בתרומה לא משום דמדאורייתא קנוי לישראל הגם דמדרבנן עדיין של כהן היא ל"ת, אלא משום דאחר שימשוך הישראל תהא קנוי לו למפרע משעה שנתן המעות בין מדאורייתא בין מדרבנן ומה שחסר משיכה עדיין אינו חסרון בגוף הקנין רק כתנאי היא וכדכתיבנא וא"ש

שבתי וראיתי דא"א לומר כן ברמב"ם דהא בפרק ד' מאיסורי ביאה הלכה י"ג כתב בנתן אתננה אח"כ דווקא בנכרי או בחצירה ואי ס"ל דלמפרע קונה כסף גם באין עומד בחצירה אסור וע"כ דל"ל כהנ"ל, י"ל דרמב"ם ס"ל ג"כ כרש"י דכסף קונה מיהת מדאורייתא או משום דס"ל דאין כח ביד חכמים לעקור קנין תורה שלא יקנה מדאורייתא או שלא רצו לעקרו כיון שהניחו קנין כסף בבית של לוקח מושכר למוכר או במכור לי באלו, וכי זהו שיטת הרמב"ם לפי הפשוט ממ"ש בהלכות תרומה, ומ"ש בהלכות מעילה דישראל מישראל שקנה חפץ לא מעל נ"ל כיון דכ"ז שלא משך כ"א יכול לחזור בו ואין לו בקנין מעות מדאורייתא עכשיו שום תועלת, כיון דאיתא בחזרה, וכ"ש ללוקח הנותן אין לו בו רק דמעל ואם יחזור בו אח"כ המוכר כבר מעל דהא מדאורייתא היתה קנוי מה לו ולעבירה הזאת, אנן סהדי דלא ניחא דלקני לי' קנין דאורייתא עד דמשך כדי שלא ימעל ויצא לו הפסד עבירה בשכרו בחפץ שרוצה בו אבל למעול מעל בלי שיש לו בו תועלת אין אדם חוטא ולא לו, ומי שפרע יעבור המוכר גם אם לא קנה כיון דעבד מעשה כבש"ס ב"מ, וכשאין רוצה לקנות במעות בוודאי לא קנה דיוכל להתנות שלא יקנה ועיין מהרי"ט אלגאזי בכורות ספ"ב דזה פשוט מש"ס שם דקבל עליו לדון בדיני ישראל דלא יקנה במשיכה עיי"ש, וכיון דאיכא אנן סהדי ואומדנא דמוכח דאין רוצה לקנות במעות שמביאו לידי מעילה מקודם שהוא שלו בדיני ודייני ממילא לא קני ולא מעל, וכן בש"ס ע"ז בבא עליה ואח"כ נתן לה אתננה אנן סהדי שאין רוצה לקנות רק עד דמשכה לרשותה כדי שלא יאסור משום אתנן זונה, וכיון דלא קנתה מדרבנן ויוכל לחזור בו בטלה זה כ"ז שלא משכה וקני' בביאה שהי' במקום כסף אין פועל לה רק להפסידה שנעשה עי"ז אתנן אנן סהדי דלא ניחא לה בקנין זו, ושקלא וטריא דש"ס ע"ז גם לר"י קאי ופסק הרמב"ם כן פ"ד מאיסורי ביאה הלכה י"ג דווקא נכרי או דקאי בחצירה, אבל בכהן שמכר פרה לישראל אסור להאכילה תרומה דליכא אומדנא דמוכח דלא ניחא לי' דלקני בכסף כדי שתאכל תרומה, וכיון דמדאורייתא קונה בכסף אסורה לאכול, וכן יראה לי כ' כל זה מסברא דנפשי' דנשאר קנין כסף לקנות מדאורייתא מיהת, וא"ש נכון מאד בשיטת הרמב"ם, וא"ש שיטת רש"י דכסף קונה מדאורייתא וקשה מש"ס ע"ז וצריך לדחוק דסוגי' קאי לר"ל ובאמת לרש"י אין זה דוחק כ"כ דהא ס"ל דהלכה כר"ל, מ"מ קשה הא קאי לר"ח דס"ל מעות קונות, ולמ"ש א"ש משום דאנן סהדי דלא ניחא לה דלקני בכסף מדאורייתא, והדברים ברורים בעזרת החונן דעת

העולה מדברינו עד כה כי לרש"י ורמב"ם לא נעקר קנין כסף לגמרי וקונה עכ"פ מן התורה וכ"כ הטור ח"מ ס' קצ"ה אלא דחלוקים בטעמי', לרש"י דס"ל קנין דרבנן מהני וכדאורייתא יחשב ויש כח בידיהם לאלומי', הא דס"ל דכסף קונה מדאורייתא משום דבכמה מקומות הניחו קנין מעות לגמרי לכן גם במקום דהצריכו משיכה לא עקרוהו לקנין תורה לגמרי, ולרמב"ם מהני כסף מדאוריי' עכשיו דאין כח בידם לעקור לגמרי קנין דאורייתא כמו דלא מועיל קנין דרבנן לדאורייתא לשיטתו, וכן זהו הטעם של הטור דאזיל בעקבות אביו הרא"ש ז"ל דקנין דרבנן ל"מ לדאורייתא ולכן גם כאן מהני קנין כסף מדאורייתא ואין לנו חולק על זה רק תוס' בע"ז ס"ג דס"ל דקנין כסף ל"מ כלל לענין מעילה, והרי רש"י ורמב"ם וטור בחדא שיטה אזלו, ותוס' יחיד נגד רבים, ואחרי רבים להטות

ועוד עולה למנין, שיטת הרז"ה בב"מ פ' הזהב דז"ל דאם נשרפו קודם דהדר הלוקח פסידא דידי' הוא, ס"ל דלא בטלו חכמים קנין כסף אלא שגזרו אומר כשחוזר בו אחד מהם בטל הקנין משעה ההוא ואז הפקיעו הקנין וכ"ז שלא חזרו בהו קנין של תורה בתוקפו, וכשנשרף ברשותו דלוקח הי' ופסידא דילי' הוא, ולרז"ה אחר שחזר אחד מהם בדבורו ועדיין לא הוחזר, יש לדון אם עדיין שלו הוא מדאוריתא כיון דמדאורייתא אין יוכל לחזור מקנינו, או גם מדאורייתא אינו