כתב סופר יורה דעה רכו

מדאורייתא ולדידי' נכרי וישראל שווים הדרינן לקו"ח ולא אזלינן בתר משמעות קצת דקרא כי קאמינא לרבנן ס"ל משיכה קונה ממשמעות קצת דקרא, ואין הקו"ח מתנגד דס"ל גזל גוי מותר ואייתר עמיתיך ונכרי אינו שווה לישראל, וע"כ הקו"ח מופרך הדרינן למשמעותי' דקרא, וניחא לי' לר"ל לומר דבהא פליגי רבנן ור"ש אי גזל גוי מותר או אסור דהיא פלוגתא דתנאי במק"א, ור"ש לשיטתו, מלומר דפליגי בדר"ח צריך לעשות פלוגתא חדשה, בלי טעם במאי ובאיזהו סברא פליגי כנ"ל ועיין וצ"ל לפ"ז הא דקאמר ש"ס בכורות אי ס"ל לאמימר גזל גוי אסור אפשר ס"ל כר"ל ולמ"ש אי גזל גוי אסור גם ר"ל מודה דישראל בכסף כדס"ל לר"ש צ"ל דמ"מ אין הכרח כ"כ דאמימר דלא כר"ל אפשר כר"ל ס"ל וליכא למימר כמ"ש אבל אי גזל גוי מותר אין מנוס רק כדברי ר"י

אלא לפ"ז קשה איפכא מנ"ל לר"י לומר דרבנן ס"ל מעות קונות ופליגי בדר"ח ביותר היה לי' לומר דס"ל משיכה קונה ופליגי בפלוגתא דתנאי אי גזל גוי אסור, וצריך לדחוק דרבי יוחנן לא משמע לי' כלל מקרא דאיירי במשיכה ולא ידע טעם לרבנן דסוברים משיכה קונה ודוק, ויותר נ"ל דהוכיח ר"י דרבנן ס"ל מעות קונות מכח קושית ש"ס על ר"ל למה יהי' במי שפרע בדיבור בעלמא, ותי' ש"ס לר"ל כיון דעביד מעשה לא ס"ל לר"י והוכיח דרבנן ס"ל ע"כ מעות קונות והיינו דסבירא לי' גם כן גזל גוי אסור כמ"ש ומשום משמעות קצת דקרא לא שבקינן הקו"ח וכיון דס"ל גזל גוי אסור לא מופרך הקו"ח ופליגי ע"כ בדר"ח כנ"ל

והא"ש דכתב הרי"ף דישראל בכסף מקו"ח דזהו טעמא דרבנן ור"ש לאמת דכסף קונה ולא אזלינן בתר משמעות דקרא משום דאיכא קו"ח לכן ס"ל הלכתא דגזל גוי אסור כדס"ל לרמב"ם

ובדברינו אתיישב לן קושית תוס' ממתני' דבלן אבל ספר לא ונדחק דר"י מוקי לי' בנכרי, ולמ"ש דלמ"ד גזל גוי מותר גם רבי יוחנן מודה כיון דמופרך קו"ח בלא"ה אזלינן בתר משמעות הקרא וי"ל מתני' דבלן כמ"ד ג"ג מותר ובישראל משיכה קונה, והכא הוכיח ר"י דרבנן ע"כ ס"ל מעות קונה וע"כ דס"ל ג"ג אסור ומתני' דהכא עיקר שהיא במקומה, או י"ל מתני' דבלן אין ראיי' להלכתא משיכה קונה, אלא נקט בלן דאתי לכ"ע אבל ספר תליא בפלוגתא אי מעות או משיכה קונה והלי' בפלוגתא דגזל גוי אסור או מותר ובפלוגתא לא קמיירי, ורבא מביא ממתני' דבלן לכאורה איכא ראי' עכ"פ דאי ג"ג מותר דמשיכה קונה דמשמעות דורשים וכיון דל"ק לי' לר"ל ממתני' דהכא דעובר במי שפרע לכן ס"ל פלוגתא דרבנן ור"ש כפשוטו בפלוגתא דתנאי אי ג"ג מותר או אסור וכדכתיבנא, ומיושב קושית תוס' לר"י והבן

שבתי וראיתי, נהי דכנים דברינו לר"ל, אבל מ"ש לר"י דס"ל לרבנן דמעות קונה נגד משמעות הקרא משום דאיכא קו"ח, וס"ל ג"ג אסור ונכרי וישראל שווים, ולא מופרך הקו"ח, א"כ לר"י יהי' בנכרי מעות קונה ולא משיכה ובע"ז הוכיח ר"א מר"י עצמו דמשיכה בנכרי קונה, ועכצ"ל דלר"י לא משמע כלל מקרא דמשיכה ולא משום קו"ח והדרי' הקושי' על הרי"ף

ולכן נ"ל להוכיח דשיטת הרי"ף כשיטת הרמב"ם, דבנכרי איכא תרתי ועפ"ז יתכנו דברינו האמורים עד עתה בסיגנון וביאור פלוגתא דר"י ור"ל, אלא שצריך אני להוסיף תוס' מרובה על האמור, ואביא אומר תחלה בישוב הרמב"ם, דנכרי קונה בשניהם, ונ"ל דלהלכתא ע"כ כן הוא, הנה הלח"מ הלכות מכירה הקשה על הרמב"ם דס"ל דקנין נכרי משונה משל ישראל, הא הרמב"ם ס"ל להלכתא דג"ג אסור ולפי הסוגיא ש"ס בכורות מאן דס"ל הכי לא אייתר עמיתיך ונכרי וישראל שווים והניח בצ"ע, ומצאתי ראיתי בשעה"מ הלכות גזילה שכ' דשני פעמים עמיתיך כתיב כי תמכור ממכר לעמיתיך או קנה מיד עמיתיך, חדא למעט אונאה וחדא למעט קנינו שאינו כשל ישראל וכתב הא דקאמר ש"ס אי אמימר ס"ל ג"ג אסור אפשר כר"ל ס"ל צ"ל דלא דרש שני פעמים עמיתיך והוא דוחק כיון דאמימר לא דרש מנ"ל לרמב"ם למדרש מדנפשי', ואקדים עוד קושיא אחת שראיתי בחי' אבא מאוה"ג זצ"ל (בח"ס חלק ו') בפ' השוכר לפמ"ש תוס' בע"ז דמנכרי קונה בתרתי ואמימר הכי ס"ל האיך קאמר ש"ס אי ס"ל לאמימר גזל גוי מותר ע"כ כר"י ס"ל הלא י"ל ס"ל כר"ל וס"ל נכרי בתרתי או הא או הא, ולפע"ד ליישב כ"ז דצ"ל עוד למ"ד ג"ג מותר אייתר חד עמיתיך ונ"ל דקושיא מתורצת בחברתה, דמחד עמיתיך לא ממועט נכרי רק דאינו כישראל, וי"ל דנכרי במעות או משיכה ולכן כתיב עוד עמיתיך, למעט שקנינו של זה אינו כשל זה, והשתא א"ש דקאמר ש"ס לאמימר, אי ס"ל גזל גוי אסור י"ל כר"ל ס"ל דלא אייתר אלא חד עמיתיך ולא ידעינן רק דנכרי בתרתי וס"ל לאמימר משיכה בנכרי וה"ה מעות, ור"ל ס"ל ג"ג מותר אייתר תרי עמיתיך למעט לגמרי נכרי מקנין של ישראל אבל אי ס"ל לאמימר גזל גוי מותר אייתר שני פעמים עמיתיך למעט נכרי לגמרי מקנין של ישראל ע"כ כר"י ס"ל ומיושב הכל: ומיושב הרמב"ם לפי דפסק ג"ג אסור לא אייתר אלא חד עמיתיך, ולא נילוף רק שאין קנינים שוים, אבל למעט נכרי מקנין של ישראל לא ידענו, וכן ס"ל לאמימר לפי סוגית ש"ס דע"ז וסוגית ש"ס דבכורות אין סותר לזה אדרבה משם ראיי' לפי מסקנת הסוגי' וי"ל לאמת הא דס"ל לר"ש נכרי באחת לאו משום דומיא דישראל כדקאמר ש"ס תחלה עד דלא ידע מאי דמסיק לבסוף דתליא בג"ג מותר או אסור, ולאמת י"ל טעמא דר"ל משום דכתיב שני פעמים עמיתיך וס"ל ג"ג מותר, ולהלכתא נכרי בשניהם דלא אייתר רק חד עמיתיך זהו הנלפענ"ד בשיטת הרמב"ם נכון בעזה"י

וע"פ דברינו האחרונים יש מקום קיום לדברינו הראשונים דלמ"ד ג"ג מותר, וע"כ למעט נכרי לגמרי מקנין ישראל ומופרך קו"ח ממילא אזלינן בתר משמעות הקרא דישראל במשיכה, ולמ"ד ג"ג אסור לא ממעט נכרי משל קנין ישראל אלא להוסיף שאינו שווה לישראל, דיש בו עוד קנין מה שאינו לישראל, ולא מופרך קו"ח ממילא לא אזלינן בתר משמעות הקרא וישראל בכסף מקו"ח דגופו קונה בכסף, ונכרי בתרתי, בכסף שקונה בו גופו, ועוד נוסף שקונה במשיכה וגופו אינו קונה רק בכסף דבגופו בעי קנין אלים יותר מבמטלטלין, והא"ש דר"י דאמר ד"ת מעות קונה היינו דרבנן ס"ל ג"ג אסור ונכרי בתרתי והא"ש דברי הרי"ף שכתב דישראל בכסף מקו"ח ע"ד שכתבתי לעיל ושיטתו כשיטת הרמב"ם דנכרי בתרתי ואיכא ראיי' לרמב"ם מן פלוגתא דר"י ור"ל ע"ד שביארתי

והנה משיטות רוב ראשונים, לא נמצא לרמב"ם חבר חוץ הרי"ף לפמ"ש, ס"ל דנכרי בחדא וישראל בחדא, ולפמ"ש אפשר דס"ל הלכתא ג"ג מותר ואייתר שני פעמים עמיתיך למעט נכרי מקנין ישראל כלל, אלא הטור דפסק בחו"מ סי' שמ"ח דגזל גוי אסור ופסק נמי דלנכרי רק במשיכה עיין טור יו"ד סי' קל"ב וסי' ש"כ ולקמן בדברינו תמצא יישוב לזה

ויש מקום עיון למה חששו כ"כ לשיטת רש"י דהוא ממש יחידאי דקנין נכרי בכסף, ומצריכים דווקא משיכה עם כסף ומשיכה לחוד ל"מ ולא שקלו זה מול זה שיטת הרמב"ם דס"ל נכרי בתרתי, ואם כי רבו החולקים על הרמב"ם, הלא רבו כמו רבו החולקים על שיטת רש"י, ונגד שיטת רש"י, איכא שיטת רמב"ם

והלום ראיתי אחרי רואי במהרי"ט אלגאזי בכורות רפ"ב בשם בני יעקב שהקשה למה החמירו להצריך משיכה וכסף ולא סמכו על נתינת מעות בלבד מטעם ס"ס שמא הלכה כרש"י דבנכרי מעות קונה ושמא הלכה כרמב"ם דנכרי קונה בכסף ומשיכה, והעלה במהרי"ט שם יישוב לזה ע"פ דעת רוב הפוסקים דאין מוציאין ממון מספק ספקא כמו שאין מוציאין ממון על ידי רוב, ואם הגוי רוצה להוציא הבהמה מישראל אינו יוכל, וכיון שאין יכול להוציאה לא קניא ואיך תפטור מבכורה מאחר שאינה קנויה לו, וכתב אבל ישראל שקנה במעות מנכרי איכא עלי' קדושת בכור וודאי מכח ס"ס לפמ"ש השיטה מקובצת ספ"ק דכתובות דלנכרי ליכא חזקת ממון מוציאים ממנו ברוב ובס"ס, לפ"ז בישראל יוכל להוציא מנכרי בספק ספיקא וממילא חייבת בוודאי בבכורה דס"ס כוודאי עיין בו בפנים, ולפ"ז בנדון שלנו שקנה ומכר במשיכה אין להתיר מכח ממ"נ אי משיכה קונה הרי מכר במשיכה, אי לא מהני משיכה לא נתחייבה בבכורה דאינה של ישראל, דשאני קנין ישראל מנכרי, דישראל קונה מכח ס"ס שמא משיכה קונה ושמא נכרי מישראל בתרתי, אבל נכרי מישראל לא קנה מכח ספק ספיקא והרי קנה הישראל מנכרי ונכרי מישראל לא קנה וליכא ממ"נ ועיין

אלא די"ל דמ"ש הרי"ט אלגאזי דנכרי אין יוכל להוציא מכח ספ"ס כזו מישראל, היינו במכר לו בכסף דהא קאי אקושיא ב"י למה לא סמכינן על כסף לחוד מכח ספ"ס, ע"ז השיב שפיר דל"מ ספ"ס גבי נכרי להוציא, אבל אם מכר לנכרי במשיכה דאיכא רוב שיטות ראשונים דס"ל משיכה בנכרי קונה וכן פסק הטוש"ע, ומ"מ משום קדושת בכור חוששים לשיטת רש"י והרמ"א בתשובה ומביאו הט"ז סי' ש"כ וס"ל דבדיעבד אין לחוש כי העיקר כר"ת, וש"ך דעתו נוטה להחמיר בדיעבד והיינו לחומרא, וא"כ בוודאי, יוכל הנכרי להוציא ממון (ואינני מבין אי גם רוב הפוסקים סבירא דנכרי קונה במשיכה מ"מ יטעון הישראל קים לי כרש"י ולא יכול הנכרי להוציא מחזקת ישראל ע"י רוב שסוברים משיכה קונה כמבואר) ובאיסור מחמירים לחוש לשיטת רש"י ואי קונה ג"כ במשיכה יצאנו ידי רש"י מכח ממ"נ תו אין מקום להחמיר כנ"ל

וכל זה בנדון שלנו, דקנה ומכר במשיכה, אבל אם נהפוך הוא שקנה ומכר בכסף יש מקום להחמיר ע"פ דברי רי"ט אלגאזי כמ"ש דליכא ממ"נ לכאורה, אלא לפמ"ש לעיל דשיטת הרמב"ם היא לשיטתו דס"ל דגזל גוי אסור ולא אייתר אלא חד עמיתיך ולא דרשינן רק דנכרי דנוסף לו עוד קנין על קנין ישראל, ואינך שיטות דלא ס"ל כוותי' ס"ל ג"ג מותר, ולפמ"ש רי"ט אלגאזי שם הנך שיטות דמביא בש"מ, כתובות בספ"ק, והם הרמב"ן הרז"ה רשב"א ורא"ש דס"ל דאין לנכרי חזקת