כתב סופר יורה דעה רכד

ועוד נ"ל ראי' דלעולם אין השליח מברך שהחיינו, הרב"י בבדה"ב יו"ד סי' רס"ה כתב משם א"ח בשם הרמ"ה שלא אמר הרמ"בם דמברך האב שהחיינו אלא בזמן שמל אותו האב ע"י עצמו דוגמא דפדיון הבן, אבל בזמן שמל אותו אחר, האב אינו מברך שהחינו, והב"י חולק עליו, דאין נראה כן מפשט דברי הרמב"ם עיי"ש, והנה מה דמשמע לי' לאו"ח ורמ"ה דבמילה הדומיא דפדיון מברך היינו ממ"ש הרמב"ם הלכות ברכות כגון פדיון ומילה, וצ"ל דס"ל דאין פודין ע"י שליח וא"א לפדיון אלא על ידי עצמו ויש מזה סיוע לפסק הרמ"א סי' ש"ה, ואפשר י"ל כוונתו דומיא דפדיון כשאב שם ויוכל לברך שהחינו מסתמא פודה בעצמו דמה לו לעשות שליח לפדות משא"כ במילה אפשר שאינו אומן למול, ודומיא דפדיון דפודה בעצמו כן במילה דווקא במל בעצמו, וב"י כ' דמפשט לשון הרמב"ם מדסתם אין נראה כן ומשמעות דורשים איכא בינייהו, ולפמ"ש בח"ס דכל דמשלח אינו מברך, מברך השליח על מצוה שעושה, וכ"ש במילה שי"ל כן כמ"ש א"כ איך ס"ל לאו"ח ורמ"ה דכשאב אינו מל בעצמו אין מברך שהחינו, א"כ איך כתב הרמב"ם דאינו מברך שהחינו אלא על מצוה שעושה בעצמו, ולדעת הח"ס היינו כשהמשלח שם ומברך הוא לדעת הא"ח והרמ"ה דאין המשלח מברך כשאחר עושה למה לא יברך השליח על מצוה שעושה הוא, ולא משכחת דין זה דרמב"ם כלל, וע"כ דשליח לעולם אינו מברך אפי' האב אינו מברך ועיין

ועדיין י"ל הא דס"ל לאו"ח ורמ"ה דכשאב אינו מל בעצמו אינו מברך שהחינו דווקא במצות מילה ס"ל כן ולא במצוה אחרת, דווקא במילה ס"ל דכל שאינו מל בעצמו אין המצוה שלו, והמצוה של אחר לכן אין ראוי' לעשות שהחינו משא"כ במצוה אחרת כמזוזה וסוכה וכדומה דשלוחו כמותו והוא העושה ע"י שלוחו ומברך שהחינו דומיא דפדיון, או דס"ל דפדיון אי אפשר בשליחות כלל, או דומיא דפדיון דמסתמא פודה בעצמו ובהכי איירי הרמב"ם במילה אבל בפדיון כשעושה ע"י השליח והוא שם האב מברך דמצוה שלו היא, ולפ"ז ליתא לראי' דידי' ממ"ש הרמב"ם דאין מברך שהחינו רק כשעושה לעצמו דאם המשלח אינו מברך למה לא יברך השליח לדעת הח"ס דרמב"ם קאי בשארי מצות חוץ ממילה דמצות מילה יצאה מן הכלל דהא מצוה שעושה לעצמו הוא, ובשאר מצות מודה הא"ח ורמ"ה דהמשלח מברך שהחינו בעודו שם בשעת עשיית השליח כן יש לקיים מילי דאבוה' אבוהן של ישראל זצ"ל, אלא כבר כתבנו מן מה שכ' הרמב"ם בהלכות מילה דאב מברך שהחינו נראה לעולם האב מברך ולא השליח אפילו אין האב שם

וחס לי' לזרעא דאבא לפקפק על הוראתו אלא שבעצמו כתב דטוב מזה שיברך שהחינו על פרי חדשה, ולא ברירא לו הוראה זו אלא דכתב דשוב מצא כן בפרישה יו"ד סי' ש"ה וע"ז סמך לבו, ועיינתי בפרישה ולא כתב שום ראי', וכ' כן מדנפשי' להלכה פסוקה, ולפע"ד יש לגמגם בה טובא אפילו במל ע"י אחר, וכ"ש בפדיון דליכא מצוה על ב"ד ועיין ש"ך סי' ש"ה ס"ק י"א

וה' יצילנו ממכשול ויאיר עינינו לתורתו ועבודתו יחיינו ויקיימנו, ויפד' את בניו בכורי ישראל ויביאם אל מקום הקודש במהרה בימינו, הכ"ד רבך אוה"נ דש"ת פה פ"ב כאור בוקר ליום ב' ד' אדר תרכ"ו לפ"ק

הק' אברהם שמואל בנימין בה"ג מהרמ"ס זצ"ל: תשובה קנא

ד' ישפות שלומו, יראהו בטובו ונועמו, לכבוד תלמידי חביב נפשי גיסי הרב הגדול חרוץ ובקי וותיק מלא עתיק, דורש טוב ומעמיק מלא ברכת ה' כש"ת מוה' שלמה זלמן סג"ל שפיטצער צער ני' מורה כהלכה בע"מ וויען יע"א

זה שבועות שתים הגיעני יקרתו מגלה ארוכה מזה ומזה היא כתובה בעטו, ובזמנא דפדיון בכור, והנחתי הדבר עד מצוא זמן מוכשר לכך סוף שבוע זו אשר נחתי מעט מעול התלמידים שי' בלימוד השיעורים, ומאת ה' היתה זאת לי כי עכבוני ביסורים חולי השניים שיש בהם ביטול תורה, והענין רחב וצריך שיהוי ומיתון לעיין בכ"מ בש"ס שהם הרבה, ומעלת גיסי ני' הרחיב הדיבור, ולאשר דבריו בנוי' על הוראת אאמ"ו מאוה"ג זצ"ל אשר נאמר לו משמי' וקשה לו להאמין שכן הוא, לכן נקיטנא בקצר' להעמידו על האמת, לא לעקור הלכה רק אשר יצא להלכה מפי רבן של ישראל כ"ק אאמ"ו זצ"ל, והנני מעתיק לו מה שמצאתי ראיתי בילדותי העתק בפנקס התשוב' ושם כתובים עוד ספיקות בענינים אחרים וכדומה לי שהוא העתק מכתב מאאזמ"ו מ"ה עקיבה איגר זצ"ל, אשר ז"ל שם, ומוגה בכ"י אאמ"ו ז"ל מה שחסר המעתיק, יש לי מקום ספק לדינא במג"א סי' של"ט סק"ח יע"ש, והנה בנולד עם צאת הככבים אז כלו לו כ"ט י"ב תשצ"ג בהאיר מזרח היום שלשים הוי דברי המג"א להחמיר שצריך להמתין עד מחר יום שלשים ואחד והוא מש"ס מגילה ימים אתה מונה לחדשים וכו' וה"נ כתיב מבן חודש תפדה אך הספק אם נולד קודם הלילה שאז מקצת היום מחשב יום שאז לא כלו לו כ"ט י"ב תשצ"ג עד שהאיר המזרח יום שלשים ואחד אי נימא מיד בצאת הככבים ביום שנכנס ליום שלשים ואחד (היינו עם יום שנולד בו שאמרינן בו מקצתו ככולו הוא יום שלשים ואחד) מותר לפדותו דאע"ג דחודש דתורה הוא שלשים יום, מ"מ אמרינן מקצת סוף היום שנולד בו ככולו, ומותר לפדותו, אע"פ שלא כלו כ"ט י"ב תשצ"ג דהוי חודש ומעלה או דלמא חודש בעינן עכ"פ ואין חדשה של לבנה פחות מכ"ט י"ב תש"ג עכ"פ, או נימא עוד כיון שאין מונים שעות לחדשים א"כ צריך להמתין עד מחרתו יום שלושים ושנים וזה רחוק בעיני וצ"ע לדינא עכ"ל שם, וכמה פעמים שמעתי ספק זה מפיו הקדוש ממש בכל שנה כאשר למדנו מס' מגילה כשהגיע להא דאיתא פ"ק דף ה' ימים אתה מונה לחדשים ולא שעות לחדשים ואמר שהציע ספק זה לפני אאזמ"ו מהרע"א זצ"ל, וכתב עליו גם בעיניו יפלא, ולא מצאו מקום לפשוט הספק עד אחרית ימיהם, ובלי ספק כמה פעמים הי' אאמ"ו זצ"ל חוקר דורש ומעיין בספק זה, ולא מצא ראיי' ברורה לפשוט הספק, הגם שסיים בעצמו כי רחוק הוא בעיניו, היינו ספק האחרון שיהי' לפעמים הפדיון נדחה עד יום ל"ב כי לא נמצא בשום מקום, מ"מ מידי ספיקא לא נפקא

והנה בעיקר פלוגתת מג"א עם הש"ך וב"ח, ציין אאמ"ו זצ"ל בגליון מ"א שלו על תשובת ח"צ ותשוב' פרח מטה אהרן ח"ב וסדרי טהרה סי' קפ"ט, ואני ציינתי מאז ביו"ד שלי תשובת פנים מאירות ח"א סי' ג' יעיי"ש, וגם מצאתי ראיתי מאז להגאון יעב"ץ בספר מגדול שלו בדיני פדיון שלו שכתב דלא כש"ך מטעם ימים אתה מונה, וכו' וכתב אח"כ שנזכר שכ"כ אביו זצ"ל בתשובה שלו, אלא שכתב שם בפשיטות שיש בזה להקל ולהחמיר, והכלל דאין משגיחין כלל בכ"ט י"ב תשצ"ג, אלא שלשים יום ומקצת בתחילה ככולו, והוא כתב הלכה פסוקה בלי נתינת טעם כי אין דרכו בספר הנ"ל בכך, ונראה דהי' פשוט לי' דכן דעת אביו ח"צ בתשובה דאין משגיחי' תו רק בימים במספר, וכבר תמהתי עליו שמשמעות ח"צ אינו כן מלבד מ"ש שאין חודש בלא כ"ט י"ב וכו' גם מדלא השמיענו קולא רבתא היוצא משיטתו נגד הש"ך והב"ח, מוכח דאין בו קולא רק חומרא, וכן נראה מסתימת פמ"א שלא הזכיר כלל מזה נראה דפשיטא להו דוודאי כ"ט י"ב תשצ"ג בעינן דפחות מזה לא מקרי חודש כלל בקרא וסתם חודש מלא הוא, היינו שלשים ימים בעינן ולא סגי בכ"ט י"ב וכו' והנה איזה פעמים כשבא הדבר לפני נתתי אל לבי לשום עין עיוני עד"ז, וחזרתי לאחורי לאשר אאמ"ו זצ"ל ואדמ"ז זצ"ל לא מצאו מקום לפשוט הספק אנן מה נענה בתריי', אם אמצא חבילות ראיות לא אסמוך עלי להקל, ואם יש ספק אחד מני אלף מה לנו להכניס עצמינו כיון שאפשר לפדות אח"כ, הגם דשיהוי אסורה וזריזים מקדימין למצות בזמנו, מ"מ כל שמאחרי' מפני המצוה עצמה שיש בו נדנוד ספק כ"ד אין זה מקיל במצוה נהפוך הוא שרוצה לצאת מידי כל ספק, ולצאת ידי כל עמודי הוראה אשר לדעתם לא יצא או שיש ספק בדבר וקו"ח הוא מדמאחרים מפני הפרסום כמ"ש התה"ד שאינו אלא הכשר וכבוד המצוה, מכל הנ"ל מנעתי עצמי לחקור אחר בירור דין זה, ואנו מורים ובאים להחמיר בספיקו של אאמ"ו זצ"ל ואאזמ"ו זצ"ל בזה, כ"ז מצאתי עצמי מחויב להודיע לכבוד גיסי יד"נ ני' למען ידע אשר אתנו בזה מאז בלי עיון כלל לע"ע, ולולי שעמוסים עלי טרדות רבות וכמה תשובות להלכה ולמעשה, ד' יעזור לי ויאיר עיני, הייתי משעשע בדבריו הנעימים וחביבים עלי, הכ"ד גיסו אוה"נ חפץ בהצלחתו, חותם בברכת אהבה, פה פ"ב יום ד' טו"ב שבט תרי"ז לפ"ק

הק' אברהם שמואל בנימין בה"ג מהרמ"ס זצ"ל: תשובה קנב

ישבע שובע שמחות ורב ברכות ידידי הרב המאוה"ג בתורה, קולע אל השערה, חריף ובקי, צדיק ונשגב שמו כש"ת מו"ה דוד כ"ץ ביסטריץ ני' אב"ד דק"ק מילכדארף יע"א

יקרתו הגיעני שבוע זו, ואני טרוד מאוד בכמה ענינים, מלבד שעול הישיבה והקהלה עלי מוטל, והיום והלילה, למלאכה מלאכת ה', מ"מ פניתי מעט רגע לשאלת מעלתו ני' כי כבר אמור בזה בתשובות ח"ס, ומעלתו ני' השיג עליו אמרתי אראה נא מה שגזר אומר אבא מאוה"ג זצ"ל

ונקיטנא נפשי בקצרה ע"ד שהסתפק מעלתו ני' אם כהן ול' יכולין להיות שליח של אב או בן לפדיונו יען דלית' בדנפשם, ועיניו ראו מ"ש אאמ"ו זצ"ל בח"ס סי' רצ"ו, ולא ישרו בעיניו, הנה מ"ש בח"ס דכהן בוודאי יכול להיות שליח כיון שנפדה על ידו ודומה לאיש ואשה ששניהם נעשים שלוחים, בין להולכה בין לקבלה הגם שאיש אינו מתגרש, ואשה אינה מתגרשת, ע"כ כיון ששייכים בענין מקרי איתי' בדנפשי' וזה נכון מאוד, אלא דלא מועיל זה, לולי שיהי' שליח ומסקנת דברי קדשו דבין כהן ובין לוי שניהם נעשים שלוחים דשניהם