כתב סופר יורה דעה רכב

והנה מלבד שאין דברי טו"ז מוכרחים, וב' ומג"א ל"ל כוותי' יישבנו לשון המחבר גם לטו"ז, י"ל דווקא על חזקה אחת לא סמכינן לענין ל"ת אבל על שני חזקות סמכינן גם לענין לא תשא וגם הטו"ז מודה בזה דאיכא ב' חזקות דמצריכין אותו לפדות עמ"ל, בברכה, וכיון שאנו דנין ע"פ שני חזקות לענין הברכה, ומחזיקין אותו לוודאי בכור, שוב גם לענין ממון אזלינן בתר שני חזקות אלו בשלא נתרצה לו כהן לפדות ע"י מעמ"ל, דצריך לפדותו בשלא על מנת להחזיר ול"מ לשיטת רמב"ם דעובר בלא תשא מדאורייתא וכיון שהוחזקנו על ידי שני חזקות אלו להתיר ספק איסור דאורייתא דמוציאין ג"כ ממון ע"פ שני חזקות אלו ואפילו לתוס' דאינו עובר בברכה לבטלה רק ל"ת מדרבנן, מ"מ כיון שא"צ לברך מספק, ואנו מצריכים ומחייבים אותו לברך משום דמחזיקין אותו ע"פ שני חזקות לוודאי גם לענין ממון אזלינן בתרי' כנ"ל

וי"ל גם רמב"ן ורא"ש בכורות דל"ל כתוס' שם מודים כאן, דשם לענין היתר הקרבה למזבח ומלקות בגיזה ועבודה ענין חלוק הוא ממצות נתינה לכהן דאינם אדוקים זה בזה לכן מה שנוגע לענין איסור כדינו, ולענין ממון כדינו, אבל בנידון של מהרי"ק דבאותו מעשה מצוה עצמו אנו הולכין ומחזיקין ע"פ שני חזקות לודאי שיפדה ויברך אם כן גם לענין חיוב ממון שבו לא נשתנה דינו כנ"ל והבן

ויש לשדו' נרגא במ"ש דע"י שמברך החזקנו אותו לוודאי בכור, לפמ"ש הד"מ או"ח סי' ח' דעל טלית קטן מברכים על מצות ציצית ובד"מ שלפנינו חסר טעמו ומביאו בשלימות בטו"ז ביאור טעמו דעל לא קאי על מעשה שעושה עכשיו, אלא שמברכים להשי"ת שנתן לנו מצוה זו אע"פ שאינו מקיימה עכשיו כתיקונה עיי"ש וזה נ"ל ג"כ כוונת הרשב"א בתשובה דמייתי פר"ח יו"ד סי' י"ג דמברך על שחיטת בן פקועה ונ"ל טעמו כיון דמברכים על השחיטה, דקאי על כלל מצות שחיטה שצונו ה' ולא על מעשה זה שעושה עכשיו, וכיון שצריך לעשות בבן פקועה מעשה השחיטה משום מראית עין או חשדא ראוי' שיברך על מצות שחיטה שציונו ה' הגם שאינו כהוגן ואינו מקיים עתה המצוה בעצמותה ועיין טו"ז יו"ד ס' א' ס"ק י"ז, ולמ"ש אין מזה סתירה למ"ש הר"ן שבת פ' במה מדליקין בחצר שיש לו שני פתחים דאינו מברך כשמדליק ברוח השני כיון שאינו מדליק רק משום חשדא, דשם מברך להדליק דקאי על מעשה זה שעושה עתה וכיון שאינו רק משום חשדא אין ראוי' לברך, ודינו של רשב"א ושל ר"ן מתאימות, דלא כפר"ח, ועיין פלתי שם שכ' לחלק דבנ"ח דכבר ברך ל"צ לברך שנית משא"כ בשוחט בן פקוע, ועיין מג"א סי' תרע"ו סק"ד במ"ש ויש לחלק נ"ל כוונתו כהנ"ל דבסי' תרע"א כבר ברך, משא"כ אכסנאי, ועיין ש"ך יו"ד סי' שכ"ט סק"ז ובמג"א סי' ק"ע סק"ב ויש להאריך, היוצא לנו דברכת על יוכל לברך גם אם אין עושה מצוה כהוגן או שאינו עושה רק משום חשדא, כ"ז שהוא מחויב נקיים המצוה משום ספק שיוכל לברך בעל דמברך על כללית המצוה, ואין כאן חשש ברכה לבטלה, וברכת הפדיון שהיא בעל פדיון הבן כמבואר שלהי פסחים לא החלטנו ולא החזקנוה לוודאי בכור ע"י ברכה שמברך על פדיון דגם על הספק יוכל לברך ברכה כזו, שהיא בעל, ואפשר דס"ל למהרי"ק כשיטת הרמב"ם הלכות בכורים דבכור שפודה עצמו מברך לפדות, ועיין ב"י יו"ד סי' ש"ה ובמחבר שם, ולא מיבעיא כשפודה עצמו דמצריכים לפדות ולברך לפדות דע"כ החזקנוה לוודאי בכור ה"ה לענין ממון מיחזק ועומד לוודאי בכור כמ"ש, גם כשאב פודהו י"ל כיון דאנו דנין עכשיו על וולד זה ומחזיקין אותו לפדיון ולברכה כבכור וודאי, בין כשיפדהו האב בין שימות אב או מסיבה אחרת שיפדה עצמו כשיגדל שמברך לפדות ומחזיקין אותו לוודאי בכור גם כשפודהו האב הולכין בממון אחר שני חזקות אלו, ועיין הפלאה כתובות ספ"ק דחידש מדנפשי' דכל שיש ברוב זה לדון גם לענין איסור הולכין גם בממון אחר הרוב, והיה בהעלמה ממנו לפי שעה במח"כ תוס' בכורות הנ"ל, ומדבריו למדנו הגם דאין לפנינו מעשה כזה שהיינו דנין עליו והחזקנוה שהוא מן הרוב, מ"מ כיון שאפשר שיהי' ומוחזק אצלינו לכל דבר איסור כי הוא מן הרוב ומחזיקין אותו לענין איסור כוודאי ה"ה דהולכים גם בממון אחה"ר, וכן י"ל בנידון של מהרי"ק כמ"ש, אלא כ"ז לא יועיל לנו לפי מנהגינו דכ' רמ"א דגם כשפודה עצמו מברך על פדיון הבכור הדר נפל דינו של מהרי"ק בבירא, להלכה ולמעשה לפי מנהגינו, שאין לנו לדון כלל בשום פעם אם הוא בכור בוודאי במה שנוגע לענין פדיון ובברכת על הפדיון

אמנם כן י"ל ניהי דמשום ברכה על פדיון לא החזקנוהו לוודאי בכור, אבל משום ברכת שהחינו ע"כ צריכים אנו להחזיקו לוודאי בכור, דמספק אינו רשאי לברך שהחינו, ועיין ח"צ סי' ק"ו בסופו דמי שרוצה להחמיר כמהרי"ק לא יברך על הפדיון ולא שהחינו, והוא אזיל לשיטתו דמדין אינו חייב לברך דרוב מנגד לחזקות והוא בחזקות פטור, ועיין ח"ס סי' רצ"ט, שכתב מי שרוצה לחוש לדברי הח"צ לא יברך בשם ומלכות ולא יברך שהחינו, ויברך הכהן ויוציא האב, וזו עצה נכונה, מכ"ז נראה דמספק לא יברך שהחינו, וכ"ז במקום ספק אבל אם ברור לנו ע"פ שני חזקות של מהרי"ק כשאין הרוב מנגד באופן שבארנו לעיל דבהכי הי' נדון המהרי"ק על פי שני חזקות אלו מצריכים לברך שהחינו כשפודה בע"מ להחזיר שוב מחזיקין הרוב גם לענין ממון שחייב לפדות גם שלא עמ"ל כשאין הכהן רוצה בע"מ להחזיר, ויגענו והגענו למקום יישוב ליישב דינו של מהרי"ק על מכונו בעזה"י

וכ"ז נלפע"ד אחר העיון היטיב הדק להלכה, אבל למעשה לא ימלא לבי להורות למעשה שיברך בשם ומלכות על הפדיון ושיברך שהחינו, כי לא מצאתי לא' מן חוברי חבר קמאי ובתראי דבר זה שיברך השני ברכות וגם מהרי"ק לא נזכר מן הברכות, ובתשובת דרכי נועם דמסכים עם מהרי"ק כתב אבל לא יברך, וכ"כ בספר תפארת למשה, שצריך לפדות כתשובת מהרי"ק אבל לא יברך, וכתב שהסכימו עמו בעלי הוראה, וכ"כ בתשובה מאהבה ח"ר ומביא תשובת אמרי נועם ותפארת למשה, הגם כי נלפע"ד דאין להחמיר יותר בברכה משארי איסורים וכ"ש במקום דאלימו כ"כ רוב וחזקה עד דמוציאין ממון כאשר בארנו באורך, וקו"ח בברכה דאב על פדיון הבן, מ"מ לא מפני שאנו מדמים נעשה מעשה במה שכבר הורו זקני וחכמי ישראל, והם לחומרא ואנו להקל, אלא כיון שא"א מחזיקין ודנין ע"פ שני חזקות לענין הברכות גם לפדות שלא על מנת להחזיר אין לחייבו כיון שנפל היסוד שיסדנו נפל, הבנין, והנה לענין ברכת שהחינו מלבד מ"ש בח"ס דכהן יברך ויצא האב בברכת שהחינו של הכהן, יש לנו עצה אחרת שילבש האב בגד חדש בשעת פדיון ויכוין גם על הפדיון, ואפשר עד"ז יש לצרף ב' ברכות יחד שיברך בשם ומלכות שהחינו וקימנו ואשר קדשנו במצותיו וציונו על פדיון הבן, ושם ומלכות קאי אתרווייהו ולא הוציאו שם ומלכות לבטלה כן נ"ל לולי דהוא מלתא חדתא ולא מצאתי לי חבר לברך ע"ד זה מ"מ להיות דנלפע"ד עיקר דיוכל לברך שני ברכות כל אחד בפני עצמו הסומך ועושה ע"ד שכתבתי לא הפסיד, ויש לו שכר מעשה ושכר ברכה, וה' יצילנו משגיאות, ויראנו מתורתו נפלאות, ויפדה עמו בקרוב מצרות ותלאות, ויעשה עמנו לטובה אות, הכ"ד אוה"נ דש"ת הרמה פה פ"ב כאור בוקר ליום ה' ט"ז אדר תרל"א לפ"ק

הק' אברהם שמואל בנימין בה"ג מהרמ"ס זצ"ל: תשובה קנ

ה' ישפות שלומו, יראהו בנועמו, ה"ה תלמידי כבני, י"נ הרב הוותיק, מלא עתיק חרוץ בע"פ, עומד לתלפיות, המאה"ג בנש"ק כש"ת מו"ה שלמה ליפמאן וועלדלער ני' אב"ד דק"ק שעכלאנקא במדינת פרייסען יע"א

בש"ק קבלתי מכתבו והיה לי לעונג שבת בראותי מתוכו כי בתוך עמו עם ה' אלה, יושב שקט ושאנן עה"ת והעבודה, ושלומי אמוני ישראל שלמים אתו, ויושב בשבת תחכמוני, בין חכמי תורה תלמידי זקיני מאוה"ג מהרע"א זצ"ל וקובע אתם שעות בכל יום ללמוד תורה ברבים, נתתי שמחה בלבי כי הנחהו דרך האמת וצדק, לחזק כל בדק, כן יהי' ה' אלקיו בעזרו וזכות אבותיו זצ"ל יסייעהו ויעמוד לימינו תמיד

והנה נפשו בשאלתו ע"ד אחד מאנשי קהלתו שאסור במאסר בית האסורים רחוק ממקומו וילדה לו אשתו בן שבעה פטר רחם לאמו שמחויב לפדותו, וא"א בשום אופן לפדותו במקום שהוא שם, וצריך לפדותו ע"כ ע"י שליח, ומסופק מעכ"ת שיחי' אם השליח מברך שהחיינו, ופלפל בחכמה בדין זה, ונפשו איותה לדעת מה דעתי להלכה ולמעשה בדין זה, ודחק עלי השעה להשיבו ואנכי עמוס הטרדות בפרט בעיתים הללו סוף זמן כידוע למע"כ ני' ומ"מ מפני שהענין נחוץ ואהבה דוחקת פניתי בתחלת הלילה, לעיין בשאלתו ונקיטנא בקצרה כל האפשר

הנה הרמב"ם בפ' י"א מהלכות ברכות הלכה יו"ד כ' וז"ל אחד העושה מצוה לעצמו ואחד העושה אותה לאחרים מברך קודם עשייתה אשר קדשנו לעשות, אבל אינו מברך שהחיינו, אלא על מצוה שעושה לעצמו, וכ' הכ"מ דנפקא לרמב"ם דאינו מברך שהחיינו מש"ס סוכה פ' לולב וערבה וכו' ועל מה שכתב הרמב"ם דעושה לאחרים מברך קודם עשייתה לא הביא מנ"ל לרמב"ם דהשליח מברך, נראה לי דנפיק לי' מש"ס פ"ק פסחים לענין ברכת המילה, דמברך אחר שמל בן חבירו ועוד מן ירושלמי דמייתי הטור סי' תרמ"א עשאו לחברו דמברך על עשיית סוכה, ומביאו המג"א סי' שס"ו סק"כ ובמג"א סי' תל"ב ציון על הטור סי' תרמ"א ועיין מחצית השקל דט"ס הוא במג"א, ובסי' שס"ו מביא ג"כ הרמב"ם דהלכות ברכות ולא ידעתי למה לא מביא הרמב"ם בסי' תל"ב, ונ"ל מירושלמי הנ"ל הוציא הרמב"ם דינו בכל המצות דהעושה לאחרים מברך: