כתב סופר יורה דעה ריד

הדבר לפניו פקפק על הוראה זו דאם אמנם אין זה יתר שאת כי מצד הדין צריך הבן לפדות א"ע כשיגדל מחשש שמא זינתה עם אחר ג"כ כשיטת הרמב"ם ופסקינן בש"ע א"ע סי' קנ"ו דלענין חליצה חיישינן לכך, אבל מסופק אולי י"ל דפטור אולי אחר הי' כהן הגם שרובא דעלמא לאו כהנים נינהו הלא אין הולכין בממון אחר הרוב, וכ"כ צ"צ בנידון כזה סי' קכ"ה באם האם מסופקת אם היא לוי' או כהנת פטור מפדיון דאין הולכין בממון אחר הרוב, והאריך מעלתו בזה למעניתו ויבואו דבריו לקמן בתוך דברינו אי"ה

והנה אי קמאי דידי הוי עובדא אחר העיון היטיב היה נ"ל שלא יפדה הבועל כלל ולא יעשה שליח רק הב"ד יפדו בתורת ב"ד מטעמים שאבאר, הנה וודאי אין לחייב הבועל לפדות דלשיטת הרמב"ם ספיקא איכא אי לא אפקרה לאחר ומספק א"צ לפדות, דהוי ספק ממון והמוציא מחבירו עליו הראיי' כמו כל הספקות שבש"ע יו"ד סי' ש"פ, חוץ אם רוצה לפדות מרצונו הטוב, ואז צריך לעיין לענין הברכה מה דינו, לפי שיטת הרא"ש פ' כיסוי הדם וכן פסקינן בש"ע יו"ד סי' כ"ח דעל ספק מצוה לא יברך, לכאורה גם בנידון זה לא יברך, אלא די"ל דלפי תי' הב"ח ומביאו ב"ש סי' קנ"ו וסי' ד' דהא דפסק הרמב"ם לענין תרומה דל"ח דאפקרא לאחרינא היינו דווקא לענין תרומה דרבנן, ולשיטת תוס' ר"ה דהא דעובר בברכה לבטלה לא תשא איננו רק אסמכתא א"כ י"ל דשפיר מברך אם רוצה לפדות דמשום ברכה לבטלה יש לסמוך דהולד מיניה הוא, ולשיטת רמב"ם דל"ת דאורייתא לא יברך ועיין מג"א סי' רי"ו, ולהלכתא נ"ל מדפסק רמ"א או"ח סי' י"ז דאשה תוכל לברך על מצות עשה שהזמן גרמא וכן טומטום ואנדרוגינוס מברכין במצות עשה שהזמן גרמא מספק דלא גריעי מאשה, ש"מ דס"ל דברכה לבטלה רק מדרבנן הוא, ורמב"ם באמת ס"ל מפורש דאשה אינה מברכת ועיין, ומ"מ פסקינן בספק חיוב מצוה לא יברך, ועיין מג"א סי' תרפ"ח ס"ק ו' אם כן גם כאן נגד איסור דרבנן יש לסמוך דיברך כמ"ש

וכ"ז לפי תירוצו של הב"ח דבאיסור דרבנן סמך הרמב"ם על דיימי מיני' ולא מעלמא אלא דבאמת תירוצו דחוק ברמב"ם דכ' סתם תאכל בתרומה וגם צריך לידחק בסוגי' ש"ס יבמות דמייתי רבא ראי' ממתני', ולהנ"ל י"ל מתני' בתרומה דרבנן ועכ"פ הי' לאביי לקיים דבריו דמתני' כמ"ד תרומה בזה"ז דרבנן, ועדיף לתרץ כך מלדחוק ולאוקמי בשנים חבושים, ומה שהקשה ב"ש ספק ממזר ג"כ דרבנן נכון אשר תי' בס' בית מאיר עיי"ש, והנה שערי תירוצים לא ננעלו עיין נוב"י תנינא סי' שכ' דבתרומה נאמנת על עצמה ולא על אחרים, וצ"ע דאיך יפרנס סוגיא דיבמות הנ"ל, ועכצ"ל דלאו דווקא שהיא אוכלת אלא שמאכילה בנה ומשמש ע"ג מזבח וכ"כ הרא"ש בתשובה, והנלפע"ד יותר נכון ממה שראיתי בספרן של צדיקים זצ"ל דהנה כללא בידינו דאשה מזנה מהפכת ומזנה וזו שנתעברה ע"כ יצאה מן הרוב ולא הפכה ובוודאי כל שנוכל לומר שהיא מן הרוב אמרינן שהיא מן הרוב, לכן בבא כהן עלי' ונתעברה הגם שיש לחוש שזינתה גם עם אחר, מ"מ אמרינן שקרוב לוודאי שמכהן נתעברה דבוודאי מהפכת, רק מכהן רצונה שתתעבר כי יצא הפסדה בשכרה שהבן יאכילנה בתרומה, ולכן לא הפכה כשנבעלה לו כדי שתתעבר ותאכל, אבל אם נבעלה ג"כ לאחר היתה מהפכת דאינה רוצי' שתתעברה ממנו ואולי לא נתעברה מכהן ותתעבר ממנו, וגם כדי שתדע אם נתעברה מכהן כדי שתאכל בהיתר בתרומה מה תאמר שמא מכהן אחר נתעברה ולא הפכה שגם זה מאכילה, ועכ"פ הוולד שתוקי שמשתקין אותו מדין כהונה זה דרבנן וסמכי' על דדיימי מיני' ולא מעלמא, וגם י"ל דל"ח שמא לאחר נבעלה כי כל עיקר שזינתה י"ל כדי שתרוויח ותאכל בתרומה ועם אחר לא זינתה כלל, ועכ"פ יש סברא גדולה לתלות הוולד בכהן ולא בישראל והא דמביא רבא ראי' ממתני' לארוס וארוסה י"ל דבארוס וארוסה יש כמה סברות דלא ניחוש חדא כמ"ש דלכ"ע אסורה, וגם כמ"ש הב"ח כיון שמיועדת ומיוחדת לו יש לתלות בו יותר, וגם י"ל האי סברא בעצמה שאם לאחר נבעלה היתה מהפכת שלא תתעבר משא"כ מארוסה, ומכח כל הנ"ל מדמה רבא ארוס וארוסה למתני' ועושה קו"ח, והא"ש דאמר רבא לכ"ע אסורה ולדידי' שרי והרגיש הריטב"א גם לדידי' איכא איסור וכתב שרק מדרבנן אסור וקשה למה לא אמר כמ"ש הב"ח שהיא מיועדת לו ויש לתלות יותר בארוס, ולהנ"ל ניחא דסברא זו צריך שיהיה בשוה עם מתני' דשם ג"כ איכא סברא למיתלי בכהן יותר כמ"ש לכן נקט הך סברא דלהאי איסור שיהי' קו"ח

ולפ"ז א"ש פסקי רמב"ם בארוס וארוסה ובתרומה מטעמים הנ"ל, משא"כ לענין חליצה דליתא לכ"ז פסק להחמיר, ועפ"ז מיושב קושית פ"י ריש סוגיא דראוה מדברת דקשי' לרמב"ם ממתני' מאי מועיל עדות לר"י שמא זינתה עם אחר עיי"ש, ולפמ"ש ניחא דמתני' אמרה איש פלוני וכהן הוא ואם יש עדים שוב ל"ח לאחר הפסול דהיתה מהפכת וגם אמרינן שמעיקרא לא זינתה רק עם כהן כדי שתתעבר ויאכלנה ולא משום שאין מעצור ברוחה להיות פרוץ בזנות וכמ"ש, ומיושב דקדוקו של שמ"י דנקיט פלוני וכהן, ובסוגי' הארכתי עוד בזה עד"פ ואכ"מ, ועכ"פ יישוב זה נ"ל נכון, וי"ל קצת ג"כ הא דש"ע סי' ג' דנתקשה בו בח"מ ולהנ"ל י"ל בכהן ל"ח והיינו במקום שיש ריוח אכילת תרומה

ולפי האמור י"ל אולי גם לענין דרבנן לא סמכינן על דדיימי מיני' ולא מעלמא כמובן ולפי"ז לענין ברכה לא יברך מספק אלא דמ"מ יש לסמוך אפוסקים הרא"ש והרשב"א בתשובה דפליגו על הרמב"ם וס"ל לעולם ל"ח לאפקרה נפשה, ואם הרמב"ם אולי גם בדרבנן מחמיר, מ"מ יש לסמוך להקל בדרבנן כפוסקים הנ"ל כנ"ל

והנה ספק זה גם בפדיית ב"ד הוא דמאחר שכבר פדהו הבועל ואולי אביו הוא וכבר נפדה שוב פדיית ב"ד רק ספק וג"כ יש לדין לענין הברכה מה דינו, והגם דהברכה אינה מעכבת, מ"מ היה טוב מזה שלא יפדה הבועל כלל, והבן מחויב בוודאי לפדות עצמו דממ"נ הוא חייב בפדיון כמו שאבאר ושפיר יברכו, ואם הבועל רוצה לקיים בדווקא המצוה מספק, טוב שיתן ממעותיו לב"ד ויעשה שליח לפדות במקומו אם הוא האב, ואם לאו יזכו לבן בתורת ב"ד ויברכו שפיר בשעת הפדיון ויפדו על תנאי זה ושום אחד לא הפסיד כנ"ל

ואפרש עוד שיחתי טעמי ונמוקי במ"ש דפשיטא לי דאם הבועל לא פדה שחייב הבן לפדות עצמו לכשיגדל או הב"ד יפדוהו בכח ב"ד, ולכאורה עומד נגדי תשוב' צ"צ סי' קכ"ה דמייתי מע"כ ני' דיש לחוש למיעוט כהנים ולוים דאיכא בעלמא וכן כאן, הנה מעלתו ני' הביא התנגדות הקצה"ח בקונטרס הספקות כלל וי"ו סעי' ה' דהשיג על תשובה הנ"ל דבממון עניים ומתנות כהונה מבואר בחולין קל"ד דהיכא דאיכא חזקה דמסייע לעניים חזקת חיוב דקמה מחייב בממון עניים מכ"ש היכא דרוב מסייע ומתנות כהונה וממון עניים דין אחד להם, ומעלתו ני' חזר והשיג עליו דמהרי"ט בח"א סי' ל"ט כ' דמתנו' כהונה ל"ל דין הנ"ל ודווקא במתנות עניים, אני לא מצאתי כן במהרי"ט ולא ידעתי איך אפשר לומר כן וסוגי' דפ' הזרוע ס"ל דדמיא להדדי דמקשי' על מתני' דמתנות כהונה מספק קמה, ומ"ש דנעלם ממנו מ"ש תוס' רפ"ג דבכורות ד"ה ר"י דבממון שאין להם תובעין גם רב מודה לשמואל וכ"כ רמב"ן בכורות ומל"מ פ"ד דבכורי' בסוף התשובה, לא ידעתי השגה בזה הא כל היכא דחזקה מסייע לעניים מתחייב בממון גם בממון שאין להם תובעין כ"ש רוב דעדיף בכ"מ מחזקה

ובמק"א עשיתי סמוכים לתוס' ורמב"ן הנ"ל, מדצל"ע מתני' חולין דף קל"ב בכור שנתערב במאה וכו' למה פטור כ"א ליתן הלא רוב אינם בכורים ולשמואל ניחא ולרב קשה, והגם דמייתי ש"ס ר"פ המוכר פירות פלוגתא דתנאי למה לא מייתי מתני' הנ"ל נגד רב ומקשה שם ממתני' ר"פ האשה שנתארמלה, וע"כ דבממון שאין לו תובעין גם רב מודה וכהנ"ל, ובלמדינו מס' חולין מצאתי קושיא זו ג"כ בחי' אאמ"ו מאוה"ג זצ"ל והניח בצ"ע, ולהנ"ל ניחא, ובח' שם כתבתי ליישב גם אינך פוסקי'

ומ"ש עוד מעלתו ני' ע"פ מ"ש שעה"מ הלכות מעשר פ"ט דהיכא דהספק אגברא אם הוא בר חיובא לא אמרינן צדק משלך ותן לו, א"כ לתני' לדברי קצה"ח דבנידון צ"צ ספק אגברא, הנה השעה"מ לא כתב רק דרך אפשר לחלק, ובאמת סברא זו אם כי כתובה ג"כ בספר חת"ם סופר סי' ט"ש מכח קושיא מיבמות צ"ט מ"מ מפוקפקת אצלי כיון שמספק צריך לקיים כל המצוה דלא תליא בממונא וכספק נכרי ספק ישראל וכיון דגילתה תורה שבמתנות עניים ובמתנות כהונה כאיסור יחשב ולא כספק ממון, מ"ש אם הספק אגברא, וגם אאמ"ו זצ"ל לא כ' כן רק לחומר הקושיא ואם היו מתיישבים בזה כל הקושי' בענין זה היינו צריכים לקבל חילוק זה, אבל באמת קשה מתייש הבא על הצבי' ומהא פלוגת' דר"ע ור"ט דפ"ק דבכורות דנתקשה בו ג"כ השעה"מ, ואנו אין לנו דבר המתקבל ומתיישב בענין זה, אלא הכרעת מוהרש"ח דמביאו הקצה"ח בקה"ס סי' א' סעי' ט' דווקא היכא דליכא חזקת מריה קמא אמרינן צדק משלך משא"כ היכא דאיכא חזקת מרא קמא ובקמה ליכא חזקת מ"ק, ועפ"ז מיישב ומפשר השיטות דעמד עליהם הש"ך יו"ד סי' רנ"ט וכן הסכים עמו הקצה"ח שם, והוא נכון ומאיר עינינו בענין זה, ולדבריו אולי י"ל גם הקושי' מהא דיבמות דף צ"ט, ומתייש הבא על הצבי' דאיכא חזקת מ"ק במתני' דכל זמן שהבהמה חי' הי' שלו ויוכל למוכרה הבהמה כולה, אלא דקשיא מבכור דלירא חזקה מרי' קמא, ובמתני' דיבמות קתני שירעו עד שיסתאבו, וי"ל דאיכא חזקת מ"ק בעוד העובר במעי אמו וכעין שכתב תוס' חולין סוג' דרוב, ובמעי אמו יש לוולד חזקה שאינו בכור עיי"ש, ומהא פלוגתא דר"ט ור"ע כבר כ' הקצה"ח שי"ל ע"פ הנ"ל, ולפמ"ש י"ל דממעי אמו הי' בחזקתו

אלא דלכלל זה בוודאי היה ראוי' לפטור מפדיון בנידון צ"צ מטעם דאין הולכין בממון אחר הרוב, ומשום ממון עניים הלא איכא חזקת מרי' קמא ומספק אין מוציאים וצ"ע על בעל קונטרס הספקות שלא כתב מזה כלל, ואחר שובי נחמתי כי הדין עמו דדחה תשובה