כתב סופר יורה דעה ריג

קודם חותם מכתבי מצאתי בתשובת בית יעקב חיו"ד סי' נ"ג שכתב דאפשר מ"ש הנמק"י דפסול דיעבד משום דבקל לתקן שיקטין האותיות ויכתוב עד אמצע שיטה, ובנדון שלנו אם אפשר לתקן בקל מהיות טוב ויתוקן שיהי' כתוב ככל ס"ת לעיני כ"י בשיטה אחרונה, פ"ב כאור בקר ליום ה' ח' טבת תרכ"ד לפ"ק

הק' אברהם שמואל בנימין בה"ג מהרמ"ס זצ"ל: תשובה קמד

ברוך הוא וברוך טעמו, יראהו ד' בנועמו, ה"ה ידידי הרב המופלג בתורה וביראה קדומה וותיק מלא עתיק חרוץ בע"פ כש"ת מוה' ברוך עקפעלד ני' אבדק"ק משום יע"א

יקרתו קבלתי שבוע העבר והיום בקומי כאור בוקר עיינתי בשאלתו כשעות שתיים והנני להשיב בקוצר אומר כל האפשר, ונפשו בשאלתו ע"ד עמוד ס"ת שמצד בראשית נשבר ונתקצר אי שרי להחליף עמוד של תחילתו לסופו ושל סופו לתחלתו, ופר"מ ני' פתח בחכמה והראה פנים מסבירות, ואומר אשר העלתה מצודתי בהשקפה ראשונה

איתא בירושלמי שבת פ' הבונה ומובא בר"ן שם כתיב כמשפטו אשר הראת בהר וכי יש משפט לעיצים, אלא קרש שזכה להנתן בצפון יהי' בצפון ושזכה להנתן בדרום יהי' בדרום וכתב המפרש שם שולחן בצפון ומנורה בדרום, נראה כוונתו משו"ה יש משפט לקרשים וזכות באיזה צד יהי' מפני של כל אחד יש כוונה רצוי' במעלתו שבצד זה השולחן ובצד זה המנורה נמצא שיש קפידא ברוחות, וע"ד שאמרו הרוצה שיעשיר יצפין שיחכים ידרים וסימנך שולחן בצפון ומנורה בדרום כנ"ל, אלא שיש מן הקושי' קצת דנראה דוודאי יש מעלה יתירה לצד דרום שזוכים לחכמה מצפון אשר זהב יאתה ונהי דזו הורדה לשנות של דרום לצפון, אבל מצפון לדרום למה לא משנה וירושלמי אמר קרש שזכה להנתן בצפון יהי' בצפון דווקא, וצ"ל כיון שיש כוונה לכל אחד הקפיד הקב"ה שלא לשנותו הגם דמעלים כדיליף בש"ס מנחות דף צ"ט ע"א ממחתות החטאים האלה מ"מ כיון שיש בצד צפון כוונה אחרת מן צד דרום לא ישנה ממקום למקום כצ"ל, ויותר י"ל דצד צפון אית בי' מעלה אחרינא כיון ששחוטי קדשים הי' בצפון וכמ"ש רש"י בסוכה בסופו גבי הנכנסי' חולקים בצפון שהוא העיקר שהרי קבעו הכתוב לש"ק, ומ"מ גם דרום יש בו מעלה דמנורה בדרום וכמ"ש מפרש בירושלמי, אלא שפירושו אינו מספיק כמ"ש, אבל בצירוף מה שכתב רש"י בסוכה א"ש הכל כנלפעכ"ד

ואיתא עוד בירושלמי שם וז"ל וחש לומר שמא יתן שלמטן למעלה ושל מעלה למטה כוונתו כי ע"י רושם בלי אותיות לא יוכר איזהו למעלה ואיזהו למטה לארץ, ומתרץ כמין קולמסין פי' עשוי', וחש לומר שמא יתן חוץ בפנים ושל פנים בחוץ טבעות הי' מוכיחות, וחש לומר שמא יחליף ופי' המפרש שמא יחליף הצדדים, לוכסן הי' כתוב עלי' והדר מקשה ויחליף ומה בכך אר"א והקמת את המשכן וכו' עכ"ל הצריך לנו, ואיכא למשמע מיני' טובא דאיכא קפידא טובא שלא לשנות מה שהוא למעלה למטה לארץ ולא יחליף פנימי לחיצון, וכן שלא יחליף הצדדים מצפון לדרום וכו', ונ"ל הא דלא הקשה רק ויחליף היינו ומה בכך וקאי על דאמר תחילה שמא יחליף היינו הצדדים מצפון לדרום, ולא הקשה כן על דפשיטא לי' דיש קפידא שלא יתן של למעלה למטה ושל פנימי לחיצון, כמו דקשיא לי' ויחליף עד שיליף מקרא והקמת כמשפטו שלא יתן צפון לשל דרום, ולא אמר דמזה ילפינן שיש קפידא שלא ליתן של מעלה למטה, נראה דהא פשיטא לירושלמי דיש קפידא שלא להוריד של מעלה למטה לארץ דיש בזה הורדת קדושה וכן של פנימי לצד חיצון שפנימי במקום קדושה עצמה, והא דמעלים בקדש ואין מורידים ממק"א ילפינן כבש"ס מנחות דף צ"ט מוהקמת, אלא דיהי' קפידא בחילוף הצדדים צפון לדרום וכן להיפוך זה לא פשיטא לירושלמי דיש קפידא ולכן מקשה ויחליף כלומר מה הורדה יש בזה בין צד לצד לכן הוצרך לילפותא מוהקמת כמשפטו, ומזה ילפינן דיש קפידא בכל הקמתו שלא יחליפו בשום פעם ממה שהי' בהזדמנות בשעת הקמה אפילו משל צפון לדרום וכו' כי גם ברוחות יש קפידא שיש לכל א' מעלה ויש בו עליה וירידה כמ"ש לעיל, ולולי ילפותא מקרא לא ידענו זה כנלפע"ד ביאור סגנון הירושלמי

והנה בשל"ה במס' חולין שלו כ' וצריך ליזהר בענין הנחת טלית ראוי' אותן ציצית שבאו ראשונה לצד הראש יהי' לעולם לצד הראש כיון שזכו להיות למעלה ראוי' שלא ירדו ממעלתם, וע"כ נהגו לעשות עטרת תפארת להיכר שהוא חלק הראש וכו' ולמד כן מן ירושלמי שבר"ן פ' הבונה וכי יש משפט לקרשים וכו' ובמג"א סי' ח' ס"ק ו' מביאו, והנה מה שהביא השל"ה ראי' מן ירושלמי שיש קפידא בקרשים שרק הניתן בצפון וכו' אינה ראי' כ"כ דאם יש קפידא בצדדים, עדיין מנ"ל שיש קפידא בלמעלה ולמטה, ושל"ה מסברת עצמו נראה לו שיש קפידא בין למעלה ולמטה, והביא ראי' דצריכי' לחוש בזה מירושלמי, ולפי שהבאתי לעיל מירושלמי מפורש שם דיש קפידא בין למעלה ולמטה, ופשוט יותר שיש בזה הורדה בקדושה, ממה שיש בחילוף צדדים של צפון לדרום או איפכא כמו שבארנו לעיל, ודינו של של"ה מפורש בירושלמי, וכ"ש בציצית שלמטה נגררים ע"ג קרקע כמה פעמים ויש בזיון פשיטא שאין להוריד מלמעלה למטה, וגם הרבה פעמים נפסקים ציצית של למטה ע"י גרירתן ויצאו מידי קדושתן, ועיין מג"א ס"ק י"א, והמג"א ס"ק ו' שינה לשון של"ה וכ' שיהי' ציצית שלפני' לעולם לפניו משמע שיש קפידא אם תולי' מלפניו או מלאחריו, ולמעיין בשל"ה יראה כי הקפידא שלא יהי' למטה לארץ וכדכתיבנא, ומלתא דפשיטא דאין קפידא בטלית כשהופך מצד לצד היינו שתמיד עליון למעלה אלא פעם צד זה לחוץ ופעמי' להיפוך, נהי דמבואר בירושלמי דבמקדש הי' קפידא שלא להפך חוץ לפנים ופנימי לחוץ התם שאני דעיקר הקדושה לצד פנים, אבל בטלית לא שייך זה כמובן, וזה י"ל כוונת כתבי האר"י שהביא המג"א שלא הי' מקפיד לשום תמיד צ"א על הראש היינו כהנ"ל ועיין מחצית השקל שם

ונבוא לנדון שלנו נהי דבוודאי קדושת ס"ת כולו א' היא מראשו לסופו מ"מ אפשר יש משפט לעמודים היינו שעמוד שהוא בסופו יש בו מעלה שהוא לימין ס"ת, ומע"כ שי' שגה כי סבור כו ספר בראשית בימינו ואין אלא ימין הקורא בו אבל של ס"ת עצמי הימין הוא בסופו ובכ"מ הימין יש בו מעליותא, ועיי' ברמ"א סי' קלט סעי' ד' דיהפוך פניו בשעת הברכה לשמאל ויעיי' מ"א ס"ק ח' דהוא ימין של הקב"ה, ולפמ"ש הי' יוכל לומר שהוא ימין ס"ת אלא דעדיפא קאמר ומביא ראי' סי' קכ"ג, ואם כנים אנחנו בזה דיש מעליותא לימין הס"ת שהוא סופו של ס"ת אין רשאי להחליף סופו לתחלתו, אבל תחלתו לסופו שרי דמעלינ' בקודש, ובנדון שלנו שרוצים להרוויח לעשות עמוד אחר, א"א רק לקבוע תחלתו לסופו וסופו לתחילתו וזה אסור, ומזה ימצא תשובה לדבריו שרצה לומר ע"פ טו"ז או"ח סי' קנ"ד ס"ק ז' דחידש חדשות דכל שא"א להעלותו מותר להורידו מוטב ממה שיניח מן הצד והלך מעלתו לפי דרכו שנחלף לו ימין לשמאל הס"ת ולפמ"ש דיש קפידא להחליף מימין לשמאל, א"א לקבוע עמוד שבסופו לתחלתו וגם לפי דעתו דימין ס"ת הוא מה שבימין הקורא מ"מ לא נראה לסמוך על הט"ז אחר שדחאוהו בת"ש, ומ"ש מעלתו ני' דמ"מ בשינוי ממקום למקו' יש לסמוך ע"ד ט"ז לא נ"ל ועיין ח"ס חאו"ח סס"י מ"ג

ואחר כותבי זאת עלה בדעתי לפי דנראה מה"ג ה' רמ"א יו"ד סי' רע"ח דעמודי ס"ת הם מעיקרי הדין ופסול בלא"ה, א"כ בשעה שנוטלי העמודים מן הספר נפסל לשעתו ואסור לגרום פסול לס"ת כל שאפשר בלאו"ה, כ"ש להחליף זה בזה שא"א רק כשנוטלים שניהם ונשאר לשעה זו בלי עמוד כלל, אלא דכבר תפסו על הרמ"א עיי' דג"מ שם ובס' בני יונה ובח"ס חיו"ד סי' רע"ו, ואם יש חילוק בין ימין לשמאל ס"ת יש משום מעלי' בקודש וכו' הגם שהעמודי' אינם רק להידור ולא משום הכשר, מ"מ שייך עמוד שזכה וכו' ואיני ברור לי כ"כ, הנלפע"ד כתבתי בנחיצה ובמרוצה הכ"ד חותם בברכה אוה"נ פ"ב כאור בוקר ליום ו' עש"ק א' דר"ח א"ר ברכ"ת לפ"ק: הק' אברהם שמואל בנימין בה"ג מהרמ"ס זצ"ל: תשובה קמה

במפתח בבא, מזלא טבא, לכהן שדעתו יפה, ה"ה ידידי הרב המאוה"ג חריף ובקי משנתו זך ונקי בעל פיפיות, עומד לתלפיות כקש"ת מהו' דוד הכהן ני' ביסטריטץ אב דק"ק מילכדארף יע"א

יקרתו מן וי"ו מרחשון בא לידי שבוע זו במקרה שהי' א' מבחורי ביתי אצל גיסי הרבני מהר"י גינס ני' ומצא שם מכתבו והביאו אלי, ושכחה הי' מלפני גיסי ני' לשלחו אלי, ולולי זאת כבר השבתי לכבודו

והנה נפשו היפה איותה לדעת דעתי בנידון פנוי' א' שהרתה לזנונים וילדה זכר ודיימי מבועל מעיר פעזינג ולא דיימי מעלמא וצוה ידידינו הרב המאה"ג אב"ד דשם שיעשה הבועל שליח במקומו במקום הולד לפדותו וליתר שאת צוה על מעלתו וב"ד שיפדו ג"כ בתורת ב"ד לחוש שמא אפקרה נפשה נמי לגבי אחרינא וכשבא