כתב סופר יורה דעה ריב

מס"ת שנתנה לנו בסיני, וכן ה"נ בכותב הנגינה מהאי טעמא הוא פסול כנ"ל, אבל אפשר לתקנו ע"י דבר המוחק האבר ולא הדיו, ומועיל תיקונו כיון שנעשה אח"כ, ומעיקרא לא התכוון לכך בשעת הכתיבה, וכ"כ בנב"י תנינא סי' הנ"ל, ופשוט דאפילו אם הסופר עצמו עשה כן אחר שכבר כתב הס"ת וגמרו ולא התכוון לכתחילה לנקד דמועיל תיקונו אפילו בניקוד התיבות, אבל בנדון שלנו שלא כתב בה רק הנגינה אפילו עשה כן בשעת הכתיבה ואדעתא דהכי כ' אפשר לתקן כמ"ש הט"ז בהפסקת פסוקים וה"ה בנקוד הנגינה דמה"ט דשייך בהפסקת פסוקים הוא דפסול, זהו הנלפענ"ד, ופר"מ ני' ישים עין עיונו על דברינו, כי לא שקלתי' במאזני צדק לאפס הפנאי מטרדות רבות דעדו עלי' ד' יחזקני לתורתו ועבודתו, הכ"ד אוה"נ דוש"ת חותם בברכה פה פ"ב כאור בוקר ליום ו' עש"ק פ' חיי שרה תר"א לפ"ק: הק' אברהם שמואל בנימין בה"ג מהרמ"ס זצ"ל: תשובה קמג

ד' ישפות שלום להרב המופלג מלא ברכת ה', שואל כהלכה בע"פ מורה לעדתו בתורתו כש"ת מוה' אברהם סג"ל ני' רב בק"ק סאלאק יע"א

מכתבו קבלתי שבוע זו, לא ידעתיו אכנהו וכבודו מחול, וע"ד שאלתו הנני להשיב במעט עיון לפי מסת הפנאי, ע"ד ס"ת שגמרה הסופר בתיבת ישראל לבד בשיטה אחרונה ונגמר באמצע השיטה, אם יש קפידא שיה' דווקא לעיני כל ישראל בשיטה אחרונה עד חצי' או לא

הנה בש"ס מנחות דף ל' ע"א אמר ר"ג אמר רב לעיני כ"י באמצע הדף, ומסיק באמצע השיטה, נרא' שיש קפידא בתרתי באמצע השיטה שלשה תיבות אלו לעיני כל ישראל, וכן כ' הרמב"ם פ"ז מה' תפילין הלכה זי"ן וז"ל וכשגומר התורה צריך שיגמור באמצע השיטה וכו' ולא יגמור השיטה, וכ' עוד שיתכוון שיהי' לעיני כ"י באמצע נראה בעין דתרתי בעי שיגמור באמצע, ושיהי' לעיני כ"י בשיטה האחרונה מתחילת השיטה עד אמצעיתה ובש"ע יו"ד סי' רע"ד סעיף ד' מעתיק לשון הרמב"ם ממש נראה דס"ל כוותי', אלא הא לא הזכיר דיכתוב שלשה תיבו' אלו בשיטה האחרונה, נראה לעין דס"ל דאין קפידא בהנהו ג' תיבות דווקא אלא שיהי' באמצע השיטה לאפוקי שלא יגמור שיטה כולה, ואפילו לא כ' רק ישראל בשיטה אחרונה, ואפי' מסיים בתחילת שיטה סגי רק שלא יגמור ויסיים בסוף השיטה, ואם יש קפידא דווקא באמצע השיטה אפשר שיאריך וימשיך תיבת ישראל עד האמצע עכ"פ מוכח דס"ל, דבג' תיבו' אלו אין קפידא, וצ"ע הא מפורש אמר ר"ג אמר רב לעיני כ"י באמצע השיטה, ואם ליכא קפידא למה פרט ג' תיבו' אל וצ"ע

וליישב שיטתו של הטור נ"ל הנה הט"ז סי' רע"ד כ' דטעמא דפוסק באמצע שיטה, כי עי"ז ידעו הכל סיום התורה, משא"כ אם גמר השיטה, כוונתו רצוי' דוודאי מי שיודע לגמור, יודע שסיום התורה הוא לעיני כ"י, אבל עם הארץ שאינו יודע ירגיש ע"י שמפסיק באמצע השיטה גומרה של תורה כיון יש לו מקום לכתוב עוד, אבל כשיגמור השיטה, אולי לא כתב הכל, אלא שאין לו מקום לכתוב עוד, והנה למה יסיים שלשה תיבות אלו לעיני כ"י בשיטה אחרונה לא נתגלה לנו מה טעם יש בה, ונ"ל ע"ד הנ"ל דלמי שיודע גומרה של תורה שהוא לעיני כ"י, מיד כשרואה בשיטה אחרונה ידע כי כאן סיומה של תורה, ודווקא אי כתוב לעיני כ"י בשיטה אחרונה מוכח מתוכו משיטה אחרונה שנגמרה התורה והכתיבה בשיטה זו, אבל אי יכתוב רק ישראל בשיטה אחרונה, תיבת ישראל כתוב בתורה כמה פעמים אין מספר אין כאן היכר ולא מוכח מתוך שיטה אחרונה שכאן נסתיימה התורה, וה"ה כשכותב כל ישראל אין היכר שנמצא הרבה בתורה, אבל לעיני כל ישראל לא נמצא בתורה רק פ"א בסופה ומי שגמר ולמד התורה ויבין מיד כשרואה שיטה אחרונה שכאן סיומה של תורה, ובאמצע שיטה צריך ג"כ למי שאינו במקרא ירגיש ויבין ע"י שהפסיק באמצע השיטה וליודע מקרא איכא תרתי כנ"ל לתת טעם לשבח

ואחר הוצעה זו יש ליישב שיטתו של הטור דהנה רבנן ור"א פליגא אליבא דרב, דרבנן אמרו אף באמצע השיטה פירש"י היינו וה"ה באמצע הדף, ור"א באמצע שיטה דווקא, ונמק"י מפרש לרבנן אף באמצע השיטה וכ"ש בסופו, ור"א אמר דווקא באמצע, ובתשוב' פני' מאירות ח"ב סי' קע"ט טרחו השואל והמשיב למה נמנע רש"י לפרש כנמק"י, ולרש"י תיובתא לרב מברייתא דצריך שיגמור בסוף הדף, והעלה המשיב בעל פ"מ, דקשיא לרש"י אי כנמק"י מאי האי דאמרו רבנן אף באמצע השיטה פשיטא דבאמצע השיטה עדיפא מסופה, לכן הוצרך רש"י לפירושו ועייי"ש, ונ"ל דטור לא ניחא לי' כפי' רש"י דצ"ל דרב תיובתא מברייתא הוא וגם לפי' נמק"י קשיא דפשיטא דאמצע עדיפא מסופה, וגם צ"ל דרבנן ורב אשי מהיפוך להיפוך פליגו דלרבנן עדיפ' להו סופה של שיטה ולר"א דווקא באמצעיתה, וס"ל לטור פי' אחר, היינו דרב תרתי אמר לעיני כ"י באמצע שיטה, וס"ל לרבנן אף באמצע שיטה כוונתם דתרתי בעי לעיני כ"י שיש בו היכר למי שלמד התורה, וגם צריך לגמור באמצע השיטה שיהי' עכ"פ היכר קצת לכל רואה אפי' לשאינו יודע במקרא, וע"ז אמר ר"א דווקא באמצע שיטה היינו דליכא קפידא רק שיהי' באמצע השיטה דווקא, אבל לכתוב דווקא לעיני כ"י בשיטה אחרונה ליכא קפידא, ורב הכי אמר אפי' כותב לעיני כ"י ג' תיבות אלו בשיטה אחרונה דה"א דסגי בזה לחוד קמ"ל דמ"מ בעי באמצע השיטה שיהי' היכר לכל עין רואה בלי ידיעה, והעיקר תליא באמצעת השיטה, ותו לא צריך שיהי' ג' תיבו' דווקא בשיטה אחרונה, ורבנן מפרשי אף באמצע השיטה יש קפידא גם כשכותב לעיני כ"י מ"מ בעי באמצע ותרתי בעי, וקיי"ל כר"א דהוא בתרא, ולהקל, וזו שיטתו של הטור כנלפענ"ד

ולהלכה פשיטא דאין לנו אלא כשיטתו של הרמב"ם דקבעו המחבר בשו"ע דיש קפידא דיכתוב ג' תיבות אלו בשיטה אחרונה ולסיים באמצע שיטה ותרתי בעי מטעמא דכתיבנא

אלא כ"ז לכתחילה ולמצוה מן המובחר, אבל לעכב בדיעבד עדיין צריך עיון, והנה בס' תשובת באר שבע סי' ס"ז כתב דאם לא עשה כן וכ' לעיני כ"י בסוף השיטה שבסוף הדף פסולה, ונסתייע מן הנמק"י בה' ס"ת שכתב ר"א אמר דווקא באמצע ואם לאו פסול, ובתשוב' פני' מאירות הנ"ל כתב לפמ"ש הטו"ז סי' רע"ב ס"ק ד', דמ"ש המחבר סי' רע"ג סעי' ה', כל אלו הדברי' אינו אלא מצוה מן המובחר וכו' וקאי על כל מ"ש בהלכה ח' דבכללם הא דיסיים בסוף השיטה, וכ' הפ"מ דב"ש פסק כנמק"י וחולק על הרמב"ם ושו"ע וכן מצינו לו כמה פעמים וכ' דדייק לי' לנמק"י מדאמר רב אשי באמצע השיטה דווקא משמע מלשון דווקא שיש קפידא בדיעבד ומעכב, ובאמת אין זה דיוק כ"כ מדאמרו רבנן אף באמצע שיטה הוצרך ר"א לומר אמצע שיטה דווקא שיש קפידא, אבל בדיעבד מנין לנו, מ"מ הנמק"י הכי ס"ל, והי' נ"ל דאפשר דמרמב"ם אין ראי' כ"כ דהא כ' בהלכה ט' כל אלו וכו' ולא שינה אות ולא בפתוחו' וסתומ' והיינו בשינה בפתוחות פסול וכ"כ בפ"י, ואפשר דבכלל זה שיסיים התורה באמצע שיטה, שזה בכלל פתוחות ושינוי בפרשות שבתורה, ומסיים בסוף שיטה אפשר בדיעבד גם כן פסול

אלא מדכתב הש"ע דין זה בסימן רע"ב ובסימן רע"ג כ' כל אלו הדברים וע"כ דקאי גם על מ"ש בסי' רע"ב כמ"ש הט"ז, מזכח דס"ל דגם אם סיים בסוף שיטה רק מצוה מן המובחר איננו ואינה בכלל שינה בפרשיות בפתוחות וסתומות, כיון דאינו אלא להכירא בעלמא ולא מפי קבלה כמו פתוחות וסתומות וכדומה כנ"ל

ומלתא דתמיהא לי טובא על בעל מחבר ספר הגדול בני יונה שכ' בקיצור שלו בסי' רע"ב דצריך לסיים באמצע השיטה ואם סיים בסופו פסול, וציין על הבאר שבע, ובסי' רע"ג סעי' ה' כתב כל אלו הדברים שבשני הסימנים אינם אלא למצוה והידור הס"ת אבל אם שינה כשר, והא בכלל זה אם סיים בסוף השיטה וסתר דברי עצמו ממ"ש ססי' רע"ב וצ"ע

ונעלפענ"ד גם אם ננקוט כחומרת בית שבע דסיים בסוף השיטה פסול, אבל בלא כתב לעיני כ"י כל השלשה תיבות בשיטה אחרונה וסיים באמצע זה רק לכתחילה הוא, דהרי הב"ש סמך עצמו על מ"ש הנמק"י דפסול, ושם לא נאמר רק במה דאמר רב באמצע השיטה דווקא ודייק לי' לשון דווקא משמע דיעבד, אבל לכתוב בשיטה אחרונה לעיני כ"י כל השלשה תיבות בזה לא נאמר דווקא ואינו רק למצוה מן המובחר, והחילוק רב לפמ"ש דג' תיבות אלו בשיטה אחרונה משום הכירא, וכיון שמסיים באמצע יש היכר יותר לכל אפילו למי שאינו במקרא, לכן בדיעבד ליכא קפידא רק אם לא סיים באמצע, דאם יסיים בסוף שיטה גם כשכותב אלו ג' תיבות בשיטה אחרונה מ"מ ליכא היכר לכל מי שאין לו יד ושם במקרא, לכן אפילו בדיעבד פסול, אבל אם לא כתב רק תיבת ישראל ליכא קפידא כ"כ רק שיהי' יותר היכר וזה רק לכתחילה, והחילוק רב ומובן, ולפמ"ש דמרמב"ם אין ראי' דבדיעבד כשר דאפשר דהוא בכלל שינה בפתוחות וסתומות היינו במסיים בסוף השיטה, אבל לכתוב דווקא ג' תיבו' אלו בשיטה אחרונה זה וודאי משמע מרמב"ם דאינו רק למצוה המובחר דאין להכניסו כלל בשינוי הפרשות בפתוחות, וכן נראה לי מס' בני יונה בסי' רע"ב שכתב וז"ל וכן מרחיב' עד שיבוא לעיני כ"י בתחילת שיטה שבסוף הדף ויסיים באמצע אורך השיטה וכו' וכ' אח"כ ואי סיים בסוף השיטה ס"ת פסול, ולא כ' אם לא כתב לעיני כ"י בשיטה אחרונה דפסול, נראם או דס"ל דליכא קפידא כלל בלעיני כל ישראל בשיטה אחרונה, או עכ"פ דאינו מעכב בדיעבד, וכיון דשיטת הטור דאין קפידא כלל לסיים בשיטה אחרונה בג' תיבו' אלו, נלפע"ד דבדיעבד וודאי אין לפסול לכ"ע כל שסיים באמצע השיטה אפילו לא כתב רק ישראל בשיטה אחרונה כנ"ל להלכה ולמעשה בנדון שלפנינו בעיון מעט מזעיר, הכ"ד טרוד מאוד ידידו דש"ת חותם בכל חותמי ברכות: