כתב סופר יורה דעה רי

הרב החריף המופלג מהר"א שטארק ני' יחזקהו ד' ויאמצהו עוד רבות בשנים טובים ומתוקנים, והנני רבך אוה"נ חפץ ושש בהצלחתך עה"ת והעבודה מברכך מרחוק מקרב הלב, פ"ב כאור בקר ליום ד' י"ג מנחם קץ גלותא לפ"ק

אחר כותבי הצצתי עוד בפתקא ששלח לפנינו כנגיעה בגוף האות באיזה שמות נראה לי וא"א לכווין יפה מתוך הפתקא לכן יעיי' בטוב בצירוף אחר עמו שיבדקו היטב אם נגע ונדבק אות באות או ע"י קו המקרב, ואם אפשר למחוק הנגיעה בלבד ולא יהי' חק תוכות ודי למבין ורואה

הק' אברהם שמואל בנימין בה"ג מהרמ"ס זצ"ל: תשובה קמב

שלום וישע רב יבא ויקרב, לאשר ידיו לו רב בחקי חורב, ה"ה י"נ הרב המאוה"ג חרוץ בעל פיפיות המפורסם צדיק ונשגב שמו כקש"ת מהו' יוסף גרינוואלד ני' אבדק"ק יאנאשהאז יע"א

גי"ה קבלתי שבוע זו והענין דוחק השעה מפני כבוד הכשר של ס"ת כי ש"צ אחד שא"מ מלומד בקריאת הטעמים בס"ת, ושם עצות בנפשו בלי שאלת פי מורה וניקד הס"ת מראש ועד סוף נגינות וטעמים באבר וקשה מאוד למחוק הנגיעה כי לגרר א"א מפני שמות הקדושים שיצטרך לפעמים לגרר מן השם ח"ו, וא"א רק למחוק ע"י דבר שאינו גורר דיו רק האבר גם זה קשה מאוד מפני כי עולה לסך רב מאוד, ונפשו היפה בשאלתו לברר לו ספיקותו כי נכנס לבית הספק אם נפסל הס"ת ע"י שניקד באבר ומקום ספיקותו אם ס"ת שנכתב באבר כשר דשחור הוא או פסול, ואם פסול לא מפסל משום שניקד באבר דאינו כשר לכתיבה אלו דברי פר"מ ני' ואחר עיון מעט אודיעהו דעתי הצעירה ואשר ישים ה' בפי אותו אשמור לדבר

הנה מאי דמספקא לי' לפר"מ ני' אם ס"ת שנכתב באבר כשר משום דשחור הוא, לדעתי פשוט מאוד דפסול, לא מבעי' באברא גופא דלאו כתב הוא אלא רושם, ואפילו בגט פסול כבש"ס גיטין דף י"ט ע"א הא באברא הא במיא דאברא, וכן נקיט הרא"ש וטור להלכתא חוץ הרמב"ם דאינו מחלק וס"ל לכ"מ וב"י דרמב"ם ס"ל ניהי דלשמואל הכי ס"ל, אבל אינך אמוראי ס"ל גם באבר כשר לגט, ועיין רש"י שבת דף ק"ד ע"ב ד"ה באבר שכתב באבר בעופרא ומשחיר כשהוא משפשף עופרא ע"ג קלף נראה דס"ל הא דמתרץ ש"ס הא באברא וכו' לאו הלכתא הוא, אלא בגיטין בברייתא דתני ר"ח פי' רש"י באבר ששף העופרא במים ומשחירה והוא כדמתרץ ש"ס לשמואל, ומדפי' כן בברייתא ש"מ דס"ל דהלכתא כן וכ"ע מודים וסתר שיטתו ופירושו במסכ' שבת צל"ע

ויש ליישב דבגיטין כ' רש"י בברייתא מיא דאברא מלתא דס"ל לכ"ע אפילו לשמואל, אבל באברא תליא בפלוגתא כמ"ש ב"י לרמב"ם ובסוגיא שם איתא לדשמואל דמחלק בין אברא למיא דאברא, אבל בסוגיא דשבת לא נזכר מדשמואל וחילוק שבין אברא למיא ומפרש רש"י להלכתא באברא גופא כנ"ל, ויש ראי' מסוגיא דשבת דלית הלכתא כהא דשמואל, מדלא מפרש ש"ס שם לענין שבת ה"מ במיא דאברא אבל באברא דאינו כתב פטור לענין שבת וע"כ דהא חילוק לאו הלכתא וזו נ"ל ראי' מהימנא ולדפוסקי' דס"ל דהלכתא כשמואל צ"ל דש"ס בשבת סמך על סוגיא דגיטין והוא דוחק

ובשיטת הרמב"ם נראה יותר נכון נכון מ"ש הדרישה די"ל דרמב"ם סמך על מה שכתב אם כתב היינו במי אברא, דבאברא גופא לאו כתיבה מקרי רק רושם כמ"ש הב"י בעצמו בכוונת הר"ן דס"ל כן בשיטת הרי"ף, וכן נ"ל בדעת הטור מדלא הביא הטור פלוגתא בין הרמב"ם ור"אש לענין אברא, ולא כתב רק דאין נראה כן מלשון אביו ז"ל במה דמכשיר הרמב"ם רק דיעבד, ואין לומר דמ"ש ואין נראה כן וכו' קאי על כל מ"ש הרמב"ם דווקא דיעבד כשר וגם על דלא מחלק הרמב"ם בין אברא למיא דאברא דהו"ל לטור לפרש מדלא חילק הרמב"ם בין אברא וכו' ש"מ דל"ל לחלק ואין כן דעת אביו, ועוד מדכתב ואין נראה כן מלשון אביו ז"ל ודייק לי' לשון הרא"ש דאינו כרמב"ם כמ"ש הב"י, ואין מפורש ברא"ש אלא דמשמע לטור כן מדיוק לשנא, אבל דבר זה מפורש כתב הרא"ש תי' ש"ס לחלק בין אברא למיא דאברא, ואיך כ' הטור דאין נראה כן מלשון הרא"ש הרי מפורש כ' נגד הרמב"ם וע"כ דלא ס"ל לטור דרמב"ם לא מחלק בין אברא וכדס"ל הר"ן בשיטת רבו הרי"ף ז"ל כנ"ל

ואם כן הוא שיטת הרמב"ם דבאברא פסול יש להסביר למה במיא דאברא לכתחילה אסור, וב"י כ' דמשמע לרמב"ם כן מדלא מרבה ש"ס דתני ר"ח במתני' כמו הא דתני רבי חנינא ש"מ הא דתני ר' חיי' דיעבד והא גופא קשיא מנ"ל לש"ס דהא דתני ר' חנינא אפי' לכתחילה והא דתני ר' חיי' רק דיעבד מ"ש זה מזה, ולשיט' הדרישה בשיטת הרמב"ם א"ש כיון דאברא פסול דיעבד לכן אסרו לכתחלה מיא דאברא דלא אתי למטעי דה"ה אברא כשר, וה"ה שחור ובשיחור דכ' ח"מ וב"ש דווקא שרו במים כשר כמו אברא ומיא דאברא, מה"ט גם מיא דשחור ושיחור דווקא דיעבד כנ"ל נכון, אלא מ"ש הב"י דנראה לו לרמב"ם כן מדלא אמר מרבה במתני' הא דתני ר' חייא כדקאמר דמרבה הא דתני ר' חנינא, צ"ל דבש"ס שבת ג"כ קשה דקדוק הנ"ל ובשבת כיון דדיעבד כתב הוא חייב בשבת וצל"ע

היוצא לנו מדברינו דאברא גופא פסול לכ"ע לענין גט וה"ה וכ"ש לס"ת, ואפי' לשיטת ב"י בשיט' הרמב"ם וכן קבע בש"ע שיט' הרמב"ם דליכא חילוק בין אברא למיא דאברא, ושיטת הרמב"ם גופא עכ"פ לכתחילה פסול לס"ת כמו בגט, והרמ"א מביא שיטת הרא"ש ס וטור דאברא בדיעבד פסול ולא הכריע, ואיכא ספיקא לדינא וס"ת שנכתב באברא פסול וספק לכאורה

אלא דנראה לפענ"ד אפילו בנכתב במיא דאברא פסול לכ"ע אפילו לפוסקים דמיא דאברא אפילו לכתחילה כשר בגט פסול לס"ת דבס"ת בענין דיו ותליא בשחור כדיו לכל השיטות וכל דלא מקרי דיו פסול, רק דפליגו השיטות מהו דיו, ורא"ש ודעימי' ס"ל דמי עפצין כשר דהוא בכלל דיו כמתני' הוא, והא דתני ר"ח מי טריא ועפציי' היינו כ"א בפ"ע, עיי' הג"א גיטין ועיי' ב"י סי' רע"א דס"ל דשיטת הרא"ש כשיטת הרמב"ם וא"כ אברא דתני בברייתא ע"כ אינו בכלל דיו דמתנ' ופסול

ובתחלת הרעיון הי' נ"ל לומר לפי שיטת הרמב"ם לפי דס"ל ב"י בשיטתו דס"ל להלכתא גם אברא כשר ובוודאי מיא דאברא עדיפא מאברא כתב ויותר שחור דהא שמואל ס"ל זה כשר וזה פסול, א"כ י"ל להלכתא דמיא דאברא בכלל דיו דמתני' והא דתני' בברייתא דר"ח אברא, היינו אברא גופא אינו בכלל דיו, ולפ"ז לרמב"ם מיא דאברא כשר גם לס"ת כן הי' נ"ל לפום רהטא, ואחר עיון קצת ראיתי דא"א לומר כן כיון דלשמואל דמפרש תני דבי ר"ח במיא דאברא ע"כ צ"ל דמיא דאברא לאו דיו הוא, הגם דלא קיי"ל כוותי' היינו גם אברא כשר, אבל מנ"ל דלא ס"ל כוותי' גם בהא, דמיא דאברא יהי' בכלל דיו עדיפא מדשמואל דלדידי' ע"כ איננו בכלל הוא, ועוד מדס"ל לרמב"ם בשניהם בין באברא בין במיא דאברא דווקא דיעבד כשר ע"כ מיא דאברא אינו בכלל דיו דמתני', דמתני' בלכתחילה איירי ומוכח דמיא דאברא לאו דיו הוא, וע"כ משום דמיא דאברא אינו שחור כדבעי למהוי ואינו דומה לשחרורי' של דיו דמתני' ועיי'

הן אמת כי הב"ש ס' ק"ל ס"ק כ"ח בישובו שיטת הרמ"ה וטור בעידי גט שרשמו להם במיא דאברא דהגט פסול ופסולה לכהונה, כתב דדיו על גבי מיא דאברא א הוא כדיו ע"ג דיו ממש דבשבת דיו ע"ג דיו פטור אבל אסור ע"י"ש, לפי דעת הב"ש דהוי כדיו ע"ג דיו ממש הי' מקום לומר גם לענין ס"ת כשר, וקצת ראיי' נ"ל לדברו מדהקשה ש"ס לשמואל באבר ס"ד והאמר ר"ח כתבו באבר וכו' כשר, וצ"ל הא ר"ל מקשה לר"י והלא למדתנו רבינו כתב ע"ג כתב הוי כתב לענין שבת, והשיב ר"י לא מפני שאנו מדמים נעשה מעשה ואולי שמואל פשיטא לי' דהוי כתב בשבת ובגט ומנ"ל להקשות בפשיטות באבר ס"ד אולי מאי דמספקא לר"י פשיטא לשמואל כדס"ד דר"ל, מזה נראה כשיטת רמ"ה וכמו שמתרצו ב"ש דדיו ע"ג אבר כדיו ע"ג דיו דלכ"ע אינו כתב לענין שבת וה"ה בזה, והא דמשני הא באברא הא במיא דאברא, היינו הא דשמואל בדאברא ודר"ח במיא דאברא דווקא כשר, הי' יוכל לתרץ שניהם בדאברא ובאברא ג"כ כשר אלא באברא כיון שאינו שחור כמו דיו ע"ג סקרא לבן מכשיר שמואל הגם דגם באברא כשר מ"מ מכשיר לרשום בו דס"ל דדיו ע"ג סקרא חייב ולומר דס"ל לש"ס דאברא ג"כ דומה לדיו ע"ג הא לאמת באברא פסול לגמרי כדמשני דר"ח דווקא במיא דאברא ביותר הי' יוכל לומר דבאברא ג"כ כשר אלא דלא דמיא לדיו ע"ג דיו, וי"ל דמתחלה הי' סבור דשמואל סתמא קאמר רושמים באבר אפילו במיא דאברא וע"ז מקשה ס"ד הא דמי' לדיו ע"ג דיו וכיון שהוצרך לומר דשמואל דווקא באברא ולא במיא דיש חילוק ביניהם מתרץ דר"ח במיא דאברא דווקא מכשיר דדמי' לדיו כדי שלא נצטרך לומר דשמואל פליג על ר' ומה דמספקא לר"י בדיו ע"ג סקרא פשיטא לי' לשמואל ולכן מתרץ לאמת דאברא פסול לגט, ומ"מ איכא ראי' לרמ"ה וב"ש מדמקשה בפשיטות בחוזק אברא ס"ד כנ"ל

אלא מפי' רש"י מוכח דלא כב"ש מדכתב בד"ה והאמר ר"ח ו' וז"ל מדכתב כשר הוא הו"ל כדיו ע"ג סקרא דקאסרינן לעיל והיינו מה דאמר ר"י מפני שאנו מדמים ולא כתב דהו' כדיו ע"ג דיו דפשוט לעיל דליכא כתב, ש"מ דס"ל לרש"י דאינו רק כדיו ע"ג סקרא, ואפילו במיא דאברא דהא בס"ד עדיין לא מוקי דשמואל באברא דווקא, והב"ש כתב דלא כב"י דס"ל דהוי כדיו ע"ג סקרא ולכן הקשה על הטור, והנה נראה דב"י פשיטא לי' דלא כב"ש ורש"י הו"ל סעייתא לב"י, ועוד נ"ל דהב"י ג"כ ידע שאפשר לומר כמ"ש ב"ש דשחררותו של מיא דאברא דמיא לדיו ע"ג דיו, ולאמת למדייק בלשון ב"י שלא הקשה