כתב סופר יורה דעה רט

ידעתי מהיכן פשיטא לי' דדמין להדדי בדינם, הלא להך תי' חסרון היקף אינו משום דיבוק אותיות אלא פסול אחר הוא דבעי היקף גוויל ומנ"ל דדמיא להדדי, וגם לפי הנראה לעין רואה בטור או"ח סי' ל"ב משיטת סמ"ק ורא"ש ורשב"א ובב"י שם דדבוק גם אחר שכבר נכתב ונגמר האות פסול, ורשב"א בתשובה דס"ל כל שנדבק אחר שנגמר כשר הוא משום שאפשר לגוררו וכל שעומד לגרר וכו' כמו לר"ז כל הראוי' לבילה וכו' אבל לולי דכגרור דמיא הי' פסול, ורשב"א יחידאי הוא בדבר זה, ונ"ל דרשב"א ג"כ מודה בדביקות אותות השם דפסול גם כשיעשה הדיבוק אחר שכבר נגמר האות דליכא משום דכל דאפשר לגרר וכו' דהא אסור לגרר השם לולי כדי לתקנו וע"ז אנו דנים, ואפשר כיון שאפשר אלא דאיסור רביע עלה אמרינן בו כל העומד לגרר וכו', ועיין זה בב"ח או"ח שם שנסתפק לרשב"א אם נמצא בשבת א"נ כל העומד וכו' משום דאפשר ובידו הוא אלא דאיסור שבת רביע עלה, ונ"ל בוודאי בשבת אמרינן כן וכ' נימא בחול הס"ת כשר ובנמצא בשבת פסול אין זה אלא דבר המתמיה, אלא כיון שבידו לתקנו בחול גם בשבת לא מפסל דעומד לכך ואפשר, אבל בדביקו' השם דא"א לתקנו בשום זמן מן הזמנים יש לעי' בכ"ז ואכ"מ, אבל היוצא לנו דבהא כ"ע מודי' דכשיעשה הדבוק אח"כ פוסל אלא דרשב"א ס"ל כיון שבידו לתקן כשר גם בלא תיקון, ולולי זה אסור, דלא כנב"י דפשיט ליה דשני דינים אלו שווים

עוד עלה במחשבה לפני מה דפשיטא לנב"י דצריכי' אנו לחוש לחד תי' של הב"י דאם נעשה אח"כ כשר הגם דמספק אסור לקרות בו שמא כשנעשה אח"כ פסול מ"מ צריכי' לחוש שמא כשר הוא וא"צ תיקון, מה דפשיטא לי' הי' נ"ל בהשקפה ראשונה דלא כוותי' כלל דסוף כ"ס הס"ת פסול לנו מספק ויצטרך גניזה ממילא הורד כבוד כל השמות שבס"ת ומותר לקלקל ולמחוק ע"מ לתקן הס"ת והשמות שבתורה, ומצאתי לי חבר דיותר מזה כתוב בתשוב' מהרמ"פ סי' פ' אפי' לשיטת תוס' דנגיעת רגל הה"א אינו פסול מ"מ מותר למחוק דמתוקן הוא שיהי' כתב יושר ומאושר, ועיי' נב"י קמא סי' ע"ח שכתב דכוונת המרמ"פ לפי' שהי' סבור מעיקרא דסגי כשמוחק רק הנגיעה דליכא משום מוחק כלל דנגיעה לא שייך לאותיות השם משו"ה כ' דגם לתוס' מותר למחוק, אבל כדמסיק לבסוף שנאסר לו דצריך למחוק כל הרגל משום חק תוכות משום כדי ליישר הכתב לא ס"ל למהרמ"פ דשרי עיי"ש, דבריו תמוהין דלמעיין ביושר במהרמ"פ יראה דלא כן הוא מלבד דדוחק להעמיס דדברי' שכ' שם בזה הוא כשהי' בטעות דסגיא במחיקת הנגיעה לבד ולמסקנא אינו כן מה לו לטורח הזה דבר שאין לו קיום ועוד כיון דבנגיעה בוודאי אין נדנוד איסור מחיקה ומה ה' לו לומר דמתקן הוא לאשר ליישר הכתב טעם זה ל"ל כיון דליכא משום מחיק' השם, וע"כ דלא כנב"י, היוצא לנו דס"ל למהרמ"פ אפי' היכא דליכא פסול וכשר לקרות בו מקרי מתקן ומותר למחוק כ"ש וקו"ח כשס"ת פסול מספק דמותר למחוק כד' לתקנו ולהכשירו לקרות בו כן הי' נ"ל, אלא שראיתי בב"י דמביא מר"י אכסנדרי' דמבעי לי' היכא דלא תלה כרעא דה"א כדיאות כגון דדבוק בגגה כחוט השער וכ"ע קרו לי' ה"א היכא ליעבד עיי"ש, ורמ"א מביא ספק זה דיש לספק בדבר ועיין ט"ז ס"ק יו"ד, ולמהרמ"פ דמתיר למחוק כדי לאשר הכתיבה הגם דלא נפסל השם כלל ועומד בקדושתו דכל דמכוון לתקן ביותר אינו בכלל לא תעשון כן לה"א וכו', כ"ש וקו"ח כשנפסל השם אלא שהאותיות ניכרים ונקראים בטוב דשרי, וגם מאן דל"ל כמהרמ"פ בדינו, מ"מ ס"ל דכה"ג כשר ומהר"י אכסנדרי' מבעי לי' ולא אפשטא, והמחבר השמיט ספק זה כדי להחמיר בספיקא נראה דלא חש לי' ולא הכניסו בשער הספק שלו, והרמ"א חש לו ומעתיקו ואפשר אלו ראה מהר"מ פאדווא הנ"ל לא הי' מניח פשיטותו של מהרמ"פ מפני ספיקותו של הר"י אכסנדרי' ואנו אין לנו אלא דברי רמ"א ז"ל דאיכא ספק, א"כ גם מה שכ' בספק שמא נעשה אח"כ כשר כיון דפסל לנו מספק אין לך תיקון גדול מזה מידי ספיקא לא נפקא דלהך צד כשנעשה עכשיו לא מפסל והשם כשר והאותיות נראים ועומדים בקדושתם גרע מאופן שנסתפק בו הרי"א דשם עכ"פ פסול השם בוודאי ואין לך תיקון גדול מזה מ"מ נשאר לו בספק כ"ש וקו"ח בנדון שלפנינו דאין להתיר למחוק והיינו כשוודאי נעשה אח"כ אבל בספק שמא נעשה עכשיו הו"ל ס"ס שמא נעשה מכבר ואת"ל עכשיו כיון דפסול למקרי בי' מותר למוחקו כד' לתקנו כמ"ש ועיי'

אלא דנ"ל להחמיר מצד אחר ואפי' נימא דאיכא ס"ס להקל כמ"ש מעלת תלמידי ני' או מס"ס שכתבתי בסמוך או מטעם שכתבתי דגם כשנדבק אח"כ לא עלה על דעת ב"י דיהי' כשר וכמו שהוכחנו וביררנו לעיל מ"מ יש לחוש לתשובת מנחם עזרי' סי' ל"ו דהעלה דלא קא שר' למחוק ע"מ לתקן רק כשמתחלה לא נגמר האות ובשעת כתיבת האות הגיע רגל הה"א בגגה, אבל כשגמר האות בתיקונה ונדבק לו אסור לתקנו אחר שנקרא שם ה"א עליה קודם שנדבק, ובס' בני יונה בפלפול ארוך שלו חיזק דבריו וכן משמע מתה"ד ור"י אכסנדרי' ונדחק לדחות משמעות התה"ד ור"י מכח קושיא והוכחה דאפי' אחר שנגמר כתיקונו מותר למחוק ע"מ לתקן מדאיתא במ"ס דיו שנשפך על האותיות מותר למוחקו הרי שכבר נגמר מ"מ מותר למוחקו ומשם יצאו כל דינים אלו, ולפע"ד נראה גברא מנחם עזרי' אמר מלתא מצוה לצאת לעזרתו דלא שגה ברואה ולא העלים עין ממ"ס אלא דבלא"ה גמגם בדמיון זה וי"ל דווקא דיו שנשפך שיצאו מקדושתם כמאן דלתנייהו דמ' דמכוסין בדיו בה קאשרי במס"ס אבל בדיבוק שהאות עומד במקומו ונראה וניכר לעין לא או י"ל איפכא כיון שנכתב מעיקרא בפסול יש היתר יותר מבדיו שנשפך אחר שכבר עשהו בהכשר עיין זה בב"י בשם הרי"א ותה"ד, ובא בעל תשוב' מ"ע ועשה פשר דבר כשנכתב מעיקרא בפסול ע"י דיבוק קודם שנגמר האות לטובה דומה לדיו שנשפך אחר גמר האותיות הגם שנתכסו מן העין ובטלה קדושתן נגד זה הי' מעיקרא כתיקונ' ומותר לגרור ה"ה אם נכתב מעיקרא עד שלא נגמר האות בפסול ע"י דביקות ונגיעה דעדיף מן הצד שניכר ונראה, וגרע מצד אחר שנכתב בפסול מעיקרא, אבל כשנכתב ונגמר בהכשר ונדבק דאיכא תרתי לריעותא מב' צדדים אין ללמוד ממ"ס בדיו שנשפך כנ"ל נכון וברור בכוונתו, והדרינן למשמעות לשון ר"י אכסנדרי' שכתב או עדיף משום שנכתב בפסול מעיקרא דווקא מה"ט דמיא ועדיף מדיו שנשפך, אבל היכא דמעיקרא כשר הי' גרע מדיו שנשפך וכן דייק לשון תה"ד כמ"ש הבני יונה

היוצא לנו דיש טעם וראי' לתשוב' מנחם עזרי' דלא כבני יונה שדחה דבריו בשתי ידים א"כ גם אם כשנעשה הדבוק אח"כ פסול כדמוכח נמי מתשובת מ"ע, אין לגרר דיש לנו לחוש לחומרא של מ"ע דלא קאשרי רק כשנכתב מתחלה בפסול שנדבק קודם שנגמר האות וזה בשיודעים בוודאי דנעשה אח"כ, אבל כשיש ספק שמא עשה מתחלה קודם שנגמר האות אפשר יש להקל מכח ס"ס שמא נעשה קודם שנגמר האות, ואת"ל שנדבק אח"כ שמא גם בכה"ג מותר למחוק ע"מ לתקן דאפשר דאין הלכה כמ"ע דלא נזכר בזה במחבר ורמ"א, ולא כתוב מפורש מי שאמר כן רק המ"ע ומשמעות התה"ד ורי"א וצ"ע לדינא

ובנדון שלנו יש לחוש עוד למ"ש התה"ד סי' ע"ב וז"ל ואם בהרבה ההי"ן בשמות שהם נדבקים אין נראה טוב לתקן אותם, ומהרמ"פ סי' פ' כתב שתה"ד חוכך להחמיר כשיש הרבה ההי"ן ואינו יודע טעם מה לי אחד מה לי הרבה כיון שהחשש הוא משום לא תעשון כן לה"א, ולי נראה מלתא בטעמא של התה"ד שחוכך להחמיר אולי לא התירו רק בחדא דמיד דמוחק והוא ע"מ לתקן גם בשצריך תיקון קצת עוד מ"מ בעידנא דעסיק בי' מתקן השם וס"ת, אבל כשיש הרבה כשמוחק אחר ומתקנו עדיין אינו מתוקן היטב עד שיתקן כולם ומחוסר כשמתקן הראשון מעשים הרבה ועיין כעין זה בפסחים דף פ"ב ע"א גברא לא חזי, ועוד דמיון לזה בתוס' שבת סוגיא דשמן שריפה דמחוסר כיון דמחוסר אח"כ זריקה לא מקרי צורך הדיוט וכיוצא בזה הרבה וא"צ לראי' ועוד דיש לחוש שמא יאנס ולא יתקן האחרים אלא שנ"ל הגם דס"ת אינו מתוקן וגם שארי שמות, מ"מ שם זה מתוקן בקדושתו הגם דלא מתוקן כל הצורך גם משו"ה שרי לכן חוכך התה"ד להחמיר ולא מחליט הדבר כנ"ל, ובנדון שלנו דיש כמה שמות דהאותיות דבוקות יש לנו לחוש לספיקת תה"ד בצירוף מ"ש לעיל לחוש ג"כ לתשובת מ"ע

עד כה דברינו לפי דעת מעלת תלמידי נ"י דבנדון שלו יש חשש משום מחיקת השם אבל לפי הפתקא ששלח לנו ליכא בכל השמות נגיעה ודבקות אות לאות ממש ולא נגיעה רגלה של הא"ה וכדומה, אלא שבין שם לתיבה אחרת מלמעלה בין תיבה שלמעלה לשם של למטה או ביניהם יש דיבוק קצת ע"י קו דק של דיו שאיננו מן האותיות ותיבות כלל, הגם דאין לקרות בו וצריך תיקון אבל פשוט יותר מביעתא בכותחא מ"ש משמי' דתלמידי המובהק חביב נפשי הרב החריף ובקי מוה' אברהם שטארק ני' דאין בזה משום מחיקת השם כלל דלא שייך כלל לאותיות השם וכן מבואר ממ"ש הרי"א שבב"י כשיש נגיעה דקה והכל קוראים לה ה"א היכי ליעבד דאיגרר לי' להאי דיבוק הו"ל חק תוכות וכו' ואח"כ כתב למחוק הרגל לגמרי הו"ל מחיקת השם, ש"מ למחוק האי נגיעה לבד ליכא משום מחיקת השם, ועיין נב"י קמא סי' ע"ח לפי פירושו בכוונת מהרמ"פ דפשיטא לי' דאין במחיקת הנגיעה משום מוחק השם וכ"ש וקו"ח דבנגיעת האותיות מחוץ ע"י קו דק דליכא חשש מחיקה והדברים פשוטים, ויישר כחו וחילו של תלמידי הרב מהר"א שטארק ני' יישר כחו וחילו לאורייתא, ודילדה כוותי' תלד

וע"ד שם א' שכתב על המטלית לבדו שבס"ת זה כתבתי בדין זה תשובה ארוכה, וצויתי למעתיק שלי שיעתיק לך ועיי' ח"ס, ודעתי בתשובה הנ"ל להחמיר כאשר עיניך יחזינה מישרים בהעתק השלוח לך, ושלא לאחר עוד תשובתי אליך, קודם נסיעתי בעזה"י יותן מכתב זה על הב"ד, וכשיגמור הכותב ההעתק ישלחתו לך, ותציע דברינו לפני הרב דשם ודרוש שלומו בגיני עם רפואה שלימה וחזוק הגוף מרופא חנם ית"ש, וכן הציע דברינו לפני תלמידי כבני