כתב סופר יורה דעה כא

לא שכיח, ובשעת שחיטה א"א שיהי' נעשה, ועכ"פ אינו מצוי כיון דסימנים תפוסי' תחת ידיו, ומשום דלא שכיח בוודאי א"צ בדיקה כנלפע"ד, ונר' לי עוד לפי מה שבעיני ראיתי כי משרתי קצבים אוחזים שור הנשחט בין קרנים בחוזק יד וקשור בחבלים ע"ד שא"א לו שינענע בראשו ובגופו ולזוז אפילו זיז' כל שהוא הוא כמו אוחז בסימנים ויותר, כ"ש בצירוף שניהם יחד כמו שעושים שו"ב ל"ש שיעשה שמוטה בשעת שחיטה, וכל זה בגסה אבל בדקה אינו כן אם לא שאוחז בסימני' ובעור בחוזק יד וכ"ז כנלפענ"ד נכון לדינ', בכל זאת לאשר עוררני יד"נ פר"מ ני' על זה אצוה לשוחטים דמתא שיבדקו אחה"ש אחר שמוטה, מהיות טוב אל תקרי רע אלא ריע ויקבלו טוב מן הטוב המטיב ית"ש

וזאת לו זאת לפר"מ ני' משתומם על השוחטים כי למראה עיניהם ישפוטו אם נשחט הרוב, והט"ז מביא בשם מהרי"ל בשם רבו דאין לסמוך על ראי' עין דבה"ש מלא דם, הנה התב"ש כ' בשמ"ח או שיראה בשעת שחיטה שנשחטו רובן ואין צריך למשמש שיש רוב, וציין על מ"ש בסימן א', ושם כתב בסומא יבדוק במשמוש היד, אבל כל שאינו סומא סומך על ראית עין, ולא חש להא דמהרי"ל בשם רבו, ופמ"ג במשבצות כ' במהרי"ל משמע דלא יסמוך על ראית עין, ובינותי עוד בספרים ומצאתי בספר בית לחם יודא ובית לחם הפנים העתיקו הא דמהרי"ל, ואחר עיון קצת אימ' מלתא בטעמ' דלא חש הטור וש"ע דע"י ריבוי דם א"א לראות בראית עין היטיב אם יש רוב כמו דחושש רבו של מהרי"ל ז"ל דתלי' בשיטות של ראשונים, שיטת רוב ראשונים דרוב האמור בשחיטה סגי ברוב משוער ומצומצ' וכתבו שזה ע"י מדידה היטב ויש דס"ל דצרי' רוב הנר' לעין וטוש"ע פסקו דא"צ רק רוב מצומצם ע"י מדידה כחוט השערה עיין סימן כ"א, והנה מש"כ הטור וש"ע שיבדוק אחר השחיטה, או יראה בשעת שחיטה אם נשחט רובן, בוודאי אם לא שחט רק רוב מצומצם א"א לראות בראית עין שאינו נרא' זה לעין רק ע"י מדידה, וע"כ כוונתו לפמ"ש הט"ז בכוונת הטור, שרוא' אות' שחוטי' לפנינו א"צ יותר כוונתו שנשחט רוב סימנים ע"כ שנשחט רוב הנרא' וכן כוונת ש"ע שרואה שנשחט הרוב והוא רוב הנר' והא"ש דבש"ס קאמר ר"י אמר שמואל צריך לבדוק וטוש"ע הוסיפו ע"י ראיה דר"י א"ש קאי אם שחט רק רוב מצומצם א"צ רק בדיקה במישמוש היד וע"ז מורה לשון בדיקה כמו בדיקת חמץ בדיק' סכי' בדיק' אשה, וטור כ' ה"ה אם רואה מה שיוכל לראות שהוא רוב הנר' לעין אם רואה כן בשעת שחיטה תו לא צרי' כנ"ל, ולפ"ז אומר אני משו"ה לא חיישו שמא ע"י ריבוי דם, לא יוכל לראות היטיב היינו שיטעה שהוא רוב ועינו הטעתו דליכ' רוב, כיון שרואה שיש רוב ולפי ראות עיני' רוב גמור לא בצמצום לחוש שמא טועה כ"כ ע"י ריבוי דם שסובר שהוא רוב גמור ואינו רק מחצה כ"כ האי ל"ח וגם מהרי"ל לא חש לזה וכיון דלאמת סגי ברוב מצומצ' כחוט השערה אין מקום לחוש עוד דרוב מצומ' עכ"פ מיה' איכ', אבל מהרי"ל בשם רבו י"ל ס"ל כשיטות הסוברי' דבעינן נרא' לעינים שפי' חושש שמא ע"י ריבוי דם עיניו הטעתו שסבור דאיכ' רוב גמור ואינו אלא רוב מצומ' ולכן מחמי' שלא לסמוך רק ע"י משמוש היד, כנ"ל לבאר פלוגת' של הפוסקים בדין זה

ולדינא הגם שט"ז סימן כ"א כ' להחמיר בשיטת הראשוני' דבעי רוב הנרא' דווקא והסכימו עמו גדולי אחרונים הפר"ח והתב"ש לפמ"ש הפר"ח לדסוברים דבעי רוב הנר' דווקא אינו אלא חומרא דרבנן וזה בעצמו שאנו מחמירי' וחוששי' לשיטות אלו נגד טוש"ע רק חומר' הוא כל כי האי לחוש שלא לסמוך על ראיה שמא ע"י ריבוי דם סבור הוא שמא איכא רוב גמור, ובאמת הוא רוב מצומ' כ"כ האי לא חיישי' כיון דהא עצמו דבעי רוב הנר' מדרבנן הוא לכ"ע, ותב"ש דלא חש להא דמהרי"ל כיון להלכה ע"פ מ"ש, אלא דתב"ש לשיטתו בסי' כ"א חולק על הפר"ח וס"ל דטעמ' דמאן דס"ל דבעי רוב הנר' לעין הגם דלכ"ע מטרי' ברוב מצומ' משום דספיק' דדינא מדאורייתא הוא אי רוב מצומצם הוי כרוב או לא ואזיל בכ"מ להחמיר עיי"ש ולפי שיט' אם ליכ' רוב גמור הוי ספיק' דאורייתא ויש לחוש שמא טועה שיש רוב גמור ואינו כמו דחש מהרי"ל ז"ל, וי"ל מהרי"ל ס"ל לעיק' כאותה שיטה דבעי רוב גמור, אבל אנו דלאו בהחלט ס"ל כאות' שיטות רק דלחומר' חוששי' להוא כ"כ האי לא מחמרינ' לחוש שסבור שיש רוב גמור ואינו, כן י"ל, ועיין פמ"ג סימן כ"א דדעתו נוטה יותר לשיטת פר"ח שם בוודאי למ"ש להכריע ולהשוות המחלוקת, אנן לדידן אין לנו לחוש לחומרת מהרי"ל, וכל זה בדיעבד, אבל לכתחלה בוודאי אין לנו להכניס בכ"ז, כיון דבלא בדיק' אסור אפי' בדיעבד בוודאי איסור, ובל"נ אצווה ואזרז השוחטים על ככה, לבדוק אח"ש או במשמוש היד בשעת שחיטה, ועיי' תב"ש סימן א' ס"ק ס"ח שכ' דאפשר על משמוש היד לחוד לא סמך מהרי"ל, אלא דבעי תרתי משמוש וראי' עין עיי"ש, ובזה מדויק לשו' הטור שכ' אם רוא' אות' שחוט' לפנינו א"צ יותר וכ' הט"ז דכוונתו דכיון דרואה רוב נשחט, ועדיין אינו מיושב דשפת יתר הוא, כיון שכ' או שרואה רוב שחוט' תו ל"צ לכתוב דא"צ יותר ונ"ל לאפוקי דלא נימא שימשמש בידו כמו שכ' מהרי"ל ותרתי צריך קמ"ל, ולכן אם ירצו לבדוק בשעת שחיט' במשמוש היד בעי תרתי ראי' ומשמוש יד, הנלפע"ד כתבתי כיד ה' הטובה עלי, ומפני טרדות רבות היוצאים ובאים א"א לדבר עם ידידי ני', לכן הנני באתי במגיל' ספר כתוב אליו הכ"ד אוה"נ דש"ת, פ"ב עשרה בטבת תר"ט לפ"ק

הק' אברהם שמואל בנימין בה"ג מהרמ"ס זצ"ל: תשובה ט"ו

יוסיף ה' שנות חיים וברכה לי"נ הרב המאוה"ג המפורסם חרוץ בעל פיפיות מלא וגדוש צדיק נשגב כקש"ת מו"ה יוסף גרינוואלד נ"י אב"ד דק"ק יאנאשהאז יע"א

הנה מעכ"ת נ"י יצא ליישב הרמב"ם פ"א ממחוסרי כפרה הלכה זי"ן אשר נתקשה בו השואל בתשובת ח"ס סי' י"ב דכתב דחטאת הבא על הספק נשרף משום איסור חשב"ע ולא כתב משום איסור נבילה דחמיר איסורו דבלאו ומלקות ובחשב"ע ס"ל בפ"ב מהל' שחיטה דאין בו רק מכות מרדות, וע"ז כת' ידידי נ"י ליישב ע"פ מה דקשה ליה בש"ס מנחות מ"ה דהא דכיון דאשתרי מליקה גבי וכו' י"ל שם משום עשה דוחה ל"ת וי"ל הרמב"ם באמת ס"ל כן ולכן משום נבילה לא הי' אסור לאכול חטאת רק בצירוף חשב"ע דכ' המל"מ פ"ה מיסוד' תור' דאית ביה איסור עשה והוי עשה ולא תעשה ואין עשה דוחה ל"ת אלו דבריו

ואומר כמה תשובות בדבר, חדא הא הרמב"ם מהסוברים דאיכא מ"ע לשחוט, ונבילה אסורה משום עשה ול"ת עיי' בפמ"ג בפתיחה להלכות שחיטה וכי כן בלא איסור דחשב"ע איכא עשה ול"ת, אלא די"ל לפי דנסתפק הפמ"ג שם דבעוף הגם דשחיטת עוף מן התורה מ"מ עשה ליכא וכן דעתו כוטה עיי' א"כ א"ש דבריו ויש לי קצת סמך לדברי הפמ"ג דבעוף ליכא עשה מש"ס נזיר כ"ט ע"ב דבחטאת עוף הבא על הספק איכא תרתי דנבילה ודחשב"ע ולא אמר דאיכא ג' דאיכא גם איסור עשה אלא ע"כ בעוף ליכא רק ל"ת ולא עשה כנ"ל

אלא דבלא"ה דבריו אינם מובנים לי, דאיך ידחה ספק אכילת חטאת וודאי איסור דנבילה, דאולי אינו חטאת ואכל נבילה שלא במקום מצוה, והנה מה דפשיטא לי' דבצירוף איסור חשב"ע איכא כאן עשה ול"ת ולא נדחה מפני עשה, באמת כן ס"ל לנב"י חלק ק' בסופו לחתנו מהר"י זצ"ל שהקשה על רמב"ם שם יעיי' שם דנראה דס"ל דאיסור עשה כמו עשה דקיום מצוה, ולדידי נראה דאין עשה דקיום מצות דומה לאיסור עשה, דאיסור עשה קל, אפילו מאיסור לאו דאית' במלקות, ואיסו' עשה קל ממנו טובא, וש"ס דיבמות דקאמר לא אתי עשה ודחי עשה ול"ת היינו דאיכ' תרי איסורים איסור עשה ול"ת, כן אמרתי מאז והארכתי בזה, שוב מצאתי ראיתי שכוונתי לדעת ראשונים שבש"מ כתובות מ' ע"א, וכן כת' פנ"י שם ועיין מל"מ הל' נערה שמביא ש"מ הנ"ל ומה שהקשה בהפלאה על פנ"י מש"ס פסחים יישבתי במקומו שם ע"ד נכון והדברים ארוכים, עכ"פ האמת דאין לומר איסור עשה ידחה ל"ת דחמור מינה אבל גם זה מוכח מש"ס יבמות דעשה אינו דוחה איסור עשה ולא תעשה, ומכ"ש דאין עשה דוחה תרי לאוין, ובעל פמ"ג בספרו שושנת עמקים מסופק בזה וכן בנב"י תניינ' והוא אזיל לשיטתו דס"ל איסור עשה כעשה יחשב לא מוכח כלום מש"ס יבמות כמובן, אבל לפמ"ש הספק נפשט ועיין. והנה לפמ"ש מ"מ לענין דחי' איסור עשה ולא תעשה לא נדחה מפני העשה א"ש דברי מעכ"ת נ"י ביישוב הרמב"ם, אלא דלא א"ש מטעמא שכתבתי לעיל, ולא עלה ע"ד מעולם דספק עשה ידחה בוודאי איסור ל"ת

והנה מה דקשי' למעכ"ת מש"ס מנחות מ"ה כהנים אישתרי מליקה גבי' שאני התם דעשה דוחה ל"ת, ובאמת זה בכלל קושי' תוספות שם ד"ה הואיל, שהקשה שכן מצותו בכך, ונראה לי דתוס' לא הקשה פשוט עשה דוחה ל"ת דאזיל לשיטתו אי איכא עשה ול"ת בנבילה ועכ"פ שני איסורי' איכא ולא דחה בכ"מ, ולכן הקשה עדיין מנ"ל למילף לאכול נבילות שלא במקום מצוה שאני הת' דמצותו בכך וכך גזרה חכמת התורה להתיר נבילה זו ומנ"ל ואיך ס"ד להתיר שלא במקום מצוה, לפ"ז צריך לומר דתוס' ס"ל גם בעוף איכא עשה דוזבחת ודלא כפמ"ג שהבאתי לעיל, ובתחילה הרעיון רציתי לומר שיש ליישב בזה רש"י כריתות כ"ז ע"ב דס"ל דליכא במליקה משום חשב"ע וצ"ע עליו מש"ס נזיר כ"ט דאמר דבנקובה איכא תרתי, ורציתי לומר דתרתי היינו איסור