כתב סופר יורה דעה כ

בעלמא אמר שאין בו נפקות' לדינא ועצה בעלמא קמ"ל שידחוק רגלי' כדי שלא ימצא שמוטה, אלא נר' דאביי דינא קמ"ל דבתרנגול שכיח טובא ע"י שנועץ רגלו בקרקע וע"י זה נעשה שמוטה, ואם בכל שחיטה בין עוף ובהמה צריך בדיקה אחר זה, הא יראה אם נשמט או לא ומה קמ"ל אביי בדבריו הלא כל השוחט תרנגול יבדוק אחה"ש כמו כל הנשחטי', וע"כ דא"צ בדיקה דל"ש שמוטה רק בתרנגו' שכיח ומצוי, ואמר אביי שצריך לזהר שידחוק רגלו, היינו צריך מדינא להיות נזהר בכך דשמוטה שכיח וצרי' בדיקה אחר השחיטה וחיישינן דלמא אשתלי ולא יבדוק וכל דבר שצרי' בדיקה ואפילו בדיעבד אסור אם לא בדק חיישינ' לכתחלה לאשתלי כמבואר ובתרנגול שכיח ומצוי עד שאם לא בדק דיעבד אסור, ולכן צרי' כל טצדקי קודם שחיטה, שלא יבא לידי שמוטה ועכ"פ לא יהי' מצוי ולבה"ג בכל שחוטים אם לא בדק אסור, או לפמ"ש הש"ך דכ"ע מודי' לכתחלה צריך בדיקה בכל מקום גם אם בתרנגול דמצוי יותר אפילו בדיעבד אסור מ"מ כיון דכל שוחט רגיל לבדוק אחר השחיטה לכתחלה מיהת שוב ליכא למיחש בשחיטת תרנגול דאשתלי והגם דאם לא בדק בתרנגול בדיעבד אסור מ"מ אין לחוש לתרנגול דלמא אשתלי ולא יבדוק, וגדולה מזה כ' הט"ז סי' ס"ט סעי"ק כ"ד אם לא ידע' אם מלחה תלינן שעשתה כמו שרגילה, הגם שאין יודעת אם מלחה אמרי' שעשתה כמו שרגיל' ושכח' עתה ולא ידעה, כ"ש וקו"ח דלא ניחוש לדלמא אשתלי דבר שרגיל ומעשים בכ"י לבדוק אחר השחיטה והא דחיישינן במיד' דבעי קליפה דלמא אשתלי היינו בדבר הבא במקרה לקלוף הנאסר, אבל ברגיל בוודאי ל"ח ומדאמר אביי דלכבשינהו לכרעי' הפוסקי' כ' צריך ש"מ בכל הנשחטים חוץ מתרנגול אין צריך בדיק' דשמוטה אפילו מיעוט המצוי אינו ואפילו לכתחלה ל"צ בדיקה, וכן משמעות לשון הרא"ש חולין פ"ק והר"ן שם דהרא"ש כ' ואצ"ל משמע לכתחלה ויותר משמע מן הר"ן שמביא בה"ג דס"ל דצריך לבדוק, ואינו מביא דס"ל לבה"ג דאפי' דיעבד אסור והוא חולק עליו משמע דאפילו לכתחלה ל"צ בדיקה וכ"כ הפר"ח דמשמעות הר"ן לא כש"ך, ובתשובת הרא"ש דמביא הש"ך מפורש דס"ל דא"צ בדיק' לכתחלה דלא דמי' לריאה דשכיח משא"כ שמוטה דל"ש, והש"ך בספרו ארוך מש"ך מביא בעצמו דלרא"ש בתשוב' אפילו לכתחלה א"צ בדיקה אלא שתמה עליו מנ"ל לרא"ש להקל נגד בה"ג אפי' לכתחלה, ולפענ"ד דיש לו ראיה מש"ס שבת כמ"ש

אלא לפ"ז היה מוכח מש"ס שבת מדאביי דבתרנגול אם לא דחק רגלו או הגביהו אפי' דיעבד אסור דאי בדיעבד מותר רק לכתחלה צריך בדיקה לא היה חושש אביי דלמא אשתלי, דכל שבדיעבד מותר לא חיישינן לאשתלי כמבואר, ויש לדחות דמשו"ה אמר אביי דלכבשינהו לכרעי' דמצוי בתרנגול שישמוט, הגם שאפשר לבדוק אח"כ מ"מ משום חשש ברכה לבטלה אמר תקנתא, או משום בל תשחת כמ"ש הראשונים ריש מכילתין בטעמים דחשו"ק לא ישחטו בעע"ג משום דמועדין לקלקל ואיכא משום בל תשחת ואפשר דבעה"ג הכי ס"ל, ואין ראיי' משם כנגדו, ועכ"פ ראיי' לדבריו אין כאן משם ודברי הש"ך צריכים עיון

ומה שציין הש"ך על ספר החינוך סימן ת"מ בהדי', עיינתי בו ולא מצאתי שכ' החינוך בבדיק' כלל, אלא שהשוחט צריך לידע עקירת סימנים וכ' הגם שאין זה שייך לשחיטה, מ"מ הטילו חכמי' עליו לידע דבר זה, שענין זה תמיד יבא בשעת שחיטה עכ"ל, והרואה יראה, כי לא כ' כלל דצריך לבדוק, אלא שהטילו חכמי' דבר זה על השוחט שיה' בקי משום שבא תמיד ע"י שחיטה, ואפשר כוונת הש"ך כיון דס"ל דשכיח שמוטה ע"י שחיטה ממילא צריך לבדוק אחריו כמו בריאה, אלא דנ"ל בכוונ' החינוך מ"ש שענין זה תמיד יבא בשעת שחיטה, אין כוונתו דשכיח ומצוי ע"י שחיטה, דלהול"ל תמיד בא ע"י שחיטה וכי דבר תמידי' הוא שנשמט ע"י שחיטה רובא דרובא אין נשמטין, ולא הול"ל אלא דמצוי שנשמטי' ע"י שחיטה, ולכן נ"ל בכוונתו דתמיד הוא כל שנשמט בא ע"י שחיטה, ולא קודם שחיטה, ואם המצא ימצא פעם שמוטה בא ע"י שחיט' וכיון דע"י מעשה השוחט בא הטילו עליו דבר זה היינו שידע ויהי' בקי בדין שמוטה, ואין ראי' דס"ל דשמוטה ע"י שחיטה שכיח' ומצוי כנ"ל ברור בכוונת החינוך

חדא ועוד קאמינא, גם אם נימא דמצו' שמוטה ע"י שחיטה כמו סרכות בריאה מ"מ אין לדמות מלתא דבדיקת הריא' לכתחלה להצריך לבדו' משום שמוטה, דהנה לפי הטעם שכתבנו בבדיקת הריא' משום דהוא מיעוט המצוי, ונר' להסביר הגם דל"ח מעיקר הדין למיעוט המצוי מ"מ הצריכו בדיק' משום דבלא"ה כל היכי דאיכ' לברורי מבררינן, ונר' לי דהא בכל י"ח טריפות דלא צריכ' לברר וסומכי' על הרוב וכ' המ"א סימן תל"ז דכל דאיכ' רוב א"צ לברר זולת היכא דאיכא חזקת איסור כנגדו, ועיי' מג"א סי' ח' ועיי' נב"י תנינא ח' או"ח סי' א' בסופו שעמד על סתירת מג"א דבסימן ח' ס"ל אפילו ליכא חזקת איסור ואיכא חזקה להתירו צריך לברר, ונכון אשר ראיתי בגליון ש"ע של אבא מאוה"ג דכל דאיכא חזקה להתירא לחוד צריך לברר, הגם דלא מנגד חזקת איסור, אבל רובא דעדיף מחזקה בלי התנגדות חזקת איסור א"צ לברר, אבל היכא דאיכ' רוב להתיר, וחזק' איסור מנגד' הגם דרובא עדיף מחזקה מ"מ הך עדיפות דרוב נגד חזקה לא עדיף מחזקה לכן צריך לברר, אלו דבריו הקדושים זצ"ל וש"י, ולפי שיטתו של המג"א דכל דאיכ' רוב א"צ לברר משו"ה א"צ לבדוק אחר י"ח טריפו' צ"ל בריאה דאיכ' מיעוט המצוי צריך לברר, לא עדיף רוב גרוע קצת דאיכא מיעוט המצוי מחזק' לחוד דצריך לברר, אלא דרשב"א ס"ל אפילו ברוב צריך לברר דהא ס"ל בספק דרוסה שנתערב צריך לבדוק ולברר משום דאפשר לברורי, גם דאיכא ס"ס דעדיף מרוב לרשב"א, וכבר עמד ע"ז הנב"י חלק קמא ח' יו"ד סימן נ"ז דע"כ ס"ל דגם ברוב צריך לברר וקשיא מח"י טריפות ונדחק במח"כ היה נעלם ממנו מש"כ הפר"ח או"ח סימן תל"ז דאיכ' טרחא יתיר' לבדוק כל ח"י טריפות וא"ש, ולטעמ' דפר"ח א"ש ג"כ דהצריכו בדיק' בריאה משום דמצוי' סרכות, וגם ברובא דעלמ' צרי' לברר רק בדיקות כל ח"י טריפות טרחא הוא והי מינייהו מפקת לבדוק א' וב' ולא יבדוק כולם לכן לא צריך בדיק', אבל בריאה שמצוי איכא טעם לומר בו חוץ מריאה דמצוי והבן

היוצא לנו דהא דבריא' צריך לבדוק משום כל היכ' דאיכ' לברור' מבררינ' ובזה יישבתי בחי' לחולין קושי' רשב"א ט' ע"א על רש"י דס"ל דאין סרכא בלא נקב ע"כ נקבים שכיחא דהא צריך לבדוק משום סרכות דשכיח' ע"כ נקבים שכיחי ולמה א"צ לבדוק אחר נקבים בריאה, והפרמ"ג בפתיחה לסי' ל"ט הקשה קושי' זו, ולא ראה שכבר קדמוהו רשב"א ז"ל

ומצאתי יישוב לקושי' זו עפ"מ שמתרץ הר"ן שיטת רש"י דאין סרכא בלא נקב, א"כ איכא טריפות חוזר לכשרות, והעלה דכל נקב שראוי' לסירכא כסדרן מעיקרו לא היה טריפה, כ"ז שלא ראינו סירכא כסדרן ספיק' הוא שמא לא יעלה בו סרכא כסדרן וכשאנו רואין שעלה בו סירכא כסדרן אגלאי מלתא דלמפרע כשר היה, העולה דנקב בריאה ספק הוא שמא ראוי' להעלות ויעלה סירכא כסידרן, לפ"ז אם נבדוק אחר נקבים ונמצאו נקבי' עדיין ספק הוא, ובנב"י קמא ח' יו"ד סימן נ"ז העלה דלא צריך לברר בדאיכא ס"ס רק כשיבורר שיש איסור וודאי, אבל א"א לברר ב' ספיקו' לאיסור אלא ספק א' וישאר ספק א' ממילא צריכ' להחמיר מספק, אין אנו אחראי' לברר ספק א' כדי שישאר ס"א ונצטרך להחמיר מספק עיי"ש וסברתו אמיתי' וא"ש דל"צ לבדוק אחר נקבים בריא' דרוב כשירות ומשום מיעוט המצוי לא אמרינן כל היכא דאיכא לברורי דאם ימצא נקבים לא יהי' וודאי רק ספק וכה"ג א"צ לברר, אבל הצריכו לבדוק אחר סירכות שאם נמצאו סירכא שלא כסדרן אגלאי למפרע דלא היה הנקב ראוי' לסירכ' כסדרן ונתברר איסור וודאי וכיון דאפשר שיבורר וודאי איסור צריך לברר ולבדוק הגם שיש מקומות בריא' דא"א שיה' נסרך כסדרן, ואם המצא תמצא שם נקב נדע בוודאי איסור, מ"מ נהי דסירכו' ונקבים שכיחי ומצוי' בריא', אבל שיהי' נקבים במקום דוודאי לנו שאין ראוים לסרכא כסדרן זה אינו מצוי ולא חיישינן לברורי כנלפע"ד ונכון מאוד

ואחר דברי' הדברי' אלו מצאנו לחלק בחילוק רב בין ריאה לשמוט', דבריא' ע"י שנמצא סירכ' שלא כסדרן יתברר וודאי איסור (צ"ל אולי יתברר), משא"כ מחשש שמוטה דמצוי בשעת שחיטה אם המצא תמצא שמוטה עדיין מידי ספיק' לא נפקע דלמא אחה"ש מיד עם גמר השחיטה נעשה שמוטה, ונהי דצריכי' להחמיר מספק הגם דקרוב שבשעת שחיטה נעשה דמצוי על ידי שחיטה, מ"מ וודאי איסור לא נודע כ"כ, האי א"צ לברר כנלפע"ד מלתא בטעמ' לשבח

כל זה כתבתי לישב שיטו' ראשונים ופוסקים שא"צ לבדוק אחר שמוטה אפי' לכתחלה וכן פ' הרמ"א, בכל זאת ח"ו לנו להרים ראש להקל לאשר מפורש יצא מפי כהן הגדול ש"ך ז"ל להצריך בדיק' לכתחלה, ונמשך אחריו הפר"ח ותב"ש ופמ"ג, והפמ"ג נתעורר לפי דמיון הש"ך דדימה מצוי דשמוטה כמו סירכ' בריא' לפי מסקנ' ש"ך בסימן ל"ט דאפילו דיעבד יש להחמיר חוץ בהפסד מרובה וכאן מתיר אפי' שלא בהפ"ג וסיי' ואולי יש לחלק, ולפמ"ש החילוק רב ואפילו לכתחלה חומרא יתירא היא

ויש לי ללמד זכות על השוחטים דמתא ע"פ מש"כ הדג"מ בפשיטו' שאם תפס בסימני' או דחק העור דוודאי לא נעשית בשעת שחיטה ואם נמצא שמוטה וודאי מקודם שחיטה הוא עיין בו, והרי כבר דייקתו מדברי ש"ך דשמוטת הסימנים אינו מצוי בעצמותו רק ע"י שחיטה ולפ"ז אם תופס הסימנים בשעת שחיטה א"צ בדיקה אחה"ש משום שמוטה, דהא שמוטה קודם שחיטה