כתב סופר יורה דעה רח

נכתב האות על ידי חק תוכות שלא לשם קדושה הוי כשכתב (ככותב) השם שלא בקדושה ולכמה פוסקי' מותר למחוק שם שנכתב שלא לשם קדושה ורבו הדיעות, ונרא' דע' הש"ך סי' י"ג דמותר רק ע"מ לתקנו, נ"ל כוונתו ע"מ לתקן הס"ת, הגם שהוא שלא לצורך תיקון השם, מ"מ כה"ג מותר כיון שנכתב שלא לשם קדושה, וא"כ בנדון כזה שמחק ונעשה חק תוכות וכוונתו אח"כ לכתוב לשם קדושה מותר למחוק האות כדי לתקן הס"ת, ובנדון שלנו שכ' פר"מ ני' שסופר טעה אם הטעות שלו שסבור שמותר למחוק הדיו ולמחוק אח"כ כולו, א"כ לא מחק כדי שיהי' האות כצורתו ויהי' השם שלם א"כ לא הי' כתיבה של חק תוכות לשמו ומותר למחקו אח"כ, אבל אם הי' טעותו דסגי במחיקה זו ולא ידע כי חק תוכו' הוא ופסול ובעי עוד תיקון, א"כ הו' כתיבה זו על ס"ת לשם קדושת שם ואסור למוחקו מעתה, כן הי' נ"ל, אלא דמתשוב' מ"ע לא משמע הכי, דהרי מצריך לגרר כל הרגל ולכתוב הרגל מחדש, ומ"מ כ' דצריך להתחיל מלמטה למעלה, ואלאו"ה אסור מאחר שגורר הנגיעה, ולמ"ש יהי' זה מותר כיון שאין מכוון לתקן בגרירה זו שלמעלה שיהי' האות כשר עי"ז שמע מינה דל"ל כמ"ש וטעמא לא ידענא, ואפשר דס"ל דאסור למחוק אפילו לא נכתב בקדושה, ואפי' לתקן הס"ת ולדינא צ"ע

ולכן הטוב לנו בנדון שלנו שבלאו"ה לא נתברר לנו במה טעה, לקדור השם שהעיד בס' בני יונה שכבר נהגו הסופרים לקדור האזכרות וכ"כ אבא מאוה"ג זצ"ל בח"ס סי' רנ"ט ובסי' רס"ד

והנה בח"ס סי' רנ"ט כ' לאמור שלא ידע טעם למ"ש בתשובת חינוך ב"י דאין לכתוב השם על המטלית וכ' ראי' מש"ך דס"ל בפשיטות דמותר לכתוב על המטלית, ולפע"ד נראה טעם שלא לכתוב על המטלית דידוע דברוב הימי' נופל המטלית אפילו נתחזק ע"י מעשה אומן, וכן העיד לפני סופר מומחה מאז, ולכן ראוי' שלא לכתוב השם על מטלית שמא יפול כי יפול לא יוטל (וכן כ' בתשו' שבו' יעקב ח"ב פ"ח) ולא ירגישו בו ויהי' מונח בבזיון מטולטל ממקום למקום, וכ"ז לכתחילה אבל בדיעבד כשר, וי"ל שמ"ש הש"ך בכוונת רמ"א דמותר לקדור כשכתוב על המטלית, היינו באופן שכתבו הסופר ולא ידע שיש איסור בדבר, אבל לכתחילה מטעם שכתבנו וודאי ראוי לחוש שלא לכתבו על המטלית ועכ"פ מן הש"ך אין ראי'

ועוד נ"ל אפילו נימא דמותר לכתוב על מטלית היינו לכתבו מעיקרא על המטלית כשהגיע למקום הגויל ויש שם מטלית אבל כשכבר כתוב שלא ע"ג מטלית וקדר השם משום שיש בו פסול שנוהגי' לקדור בכה"ג ולכותבו אח"כ על המטלית בוודאי אין זה כבודו הורדה היא זו, ועוד דמגרע גרע טובא שאפשר שיפול ברוב הימים ואי' כבודו, ובזה יש להבין מ"ש הש"ך סי' ער"ה, דאם כתוב על מטלית מותר לקדרו, ובתשוב' יעב"ץ סי' קנ"ג תמה על השך מ"ש לקדרו כשכתוב על המטלית או על הגויל, ולמ"ש י"ל דכוונת הש"ך שאם כתוב על המטלית שלפעמים יבוא לידי בזיון שיפול וינתק המטלית בלי ראות, טוב לו לקודרו ולכותבו על הגויל יריעה של ס"ת שלימה וכעין מקלקל ע"מ לתקן הוא אעפ"י שאין זה השם עצמו הכל הולך אל מקום אחד כבוד שמו ית"ש, וזה טעם הגון לתשובת חינוך ב"י לפי שנוהגים כשנפל טפת דיו על השם שקודרים אותו עם עוד תיבות שלא יכתוב על המטלית גם אם אפשר מותר לכתוב על המטלית כשהגיע במקום מטלית, אבל לקודרו כדי לתקן לכתוב אחר במקומו, זה דווקא שרי כשכותב האחר על היריעה בלי מטלית כמ"ש כנ"ל נכון ועיי'

ובתשובה א' החזקתי ראי' שהביא בח"ס סי' רנ"ט בשם נטע שעשועי', וכעת נ"ל ראי' להתיר מן מה שכ' ב"י סי' רע"ו מתשוב' רשב"ץ בבדה"ב דמותר לקדור, וכ' דל"ק מש"ס פ' הנזקי' למה ס"ת שלא נכתבו אזכרות לשמן מפסיד שכר כולו, הו"ל לקדור האזכרות כולן, ואם אסור לכתוב על המטלית א"א לתקן כל הספר עד"ז, וכי בכל אזכרות ימחוק כמה תיבות עד התהי' הרווחה לכתוב השם על היריעה ואיניך תיבות על המטלית, וגם הוא טרחא יתירה ויגיעה רבה עד שכמעט מפסיד כל שכרו, וגם האזכרות כולן על המחק וגררה, אלא ע"כ דכשר לכתוב שם על המטלית, וזו ראי' נכונה לפום רהיטא ואפי' קודר השם מותר לכותבו אח"כ על המטלית דלא כמ"ש, וזו ראי' להורא' אבא מאוה"ג זצ"ל, מ"מ למעשה נ"ל שלא לכתוב כה"ג על המטלית כשאפשר ובקל בשם אחד, הנלפע"ד כתבתי וד' יצילנו משגיאות ומטעיות הכ"ד אוה"נ דש"ת חפץ ביקרו והצלחתו, פ"ב נהגי ליום ה' כ' שבט תרכ"ה לפ"ק

הק' אברהם שמואל בנימין בה"ג מהרמ"ס זצ"ל: תשובה קמא

יודא אתה יודוך אחיך, ה"ה תלמידי חביבי הרבני המופלג בתו"י קדומה מורג חרוץ בע"פ וותיק מלא עתיק כש"ת מוה' יודא שטרעהלי ני' יושב עה"ת בק"ק הוניאד יע"א

ימים עברו וחלפו למו אשר הגיע לידי מכתבך, ולהיות כי בא לידינו בימים ההם דטרידנא טובא ולא הי' באפשרותי לעיי' בו ואפילו לקראו כקורא באגרת בעלמא והנחתיו מן הצד ונתעכב בין שאר המכתבים והואיל ונדחה לשעתה לא נראה עוד ונדחה עד היום קודם נסיעתי לפעסט אל הוועד לחזק מוסדי תורה בל יומעד, בהכינותי לנסיעה זו ויחופש בין המכתבים שעדיין לא השבתי, ויבוקש וימצא גם מכתבך, ראיתי מעשה ידי אצבעותיך וזכרתי ההלכה ששאלתני, ופניתי מעט רגע מהמון טרדותי לשום עין לפי האפשר לעת עתה ואשיב בקוצר אומר כל האפשר בהקדם כי בטוח לבי בהימנותא שלך כ' הרב מרא דאתרא להיות שאינו בקו הבריאות מצותו עוברת לשאול דבר ה' זו ההלכה מאתי, והוא ע"ד ס"ת שמצא בו המגיה כמה נגיעות ובתוכם כמה נגיעות בשמות הקדושים שאינם נמחקים שנפסקה ההלכה באו"ח ס' ל"ב וביו"ד רע"ו דיוכל לגרר הדבקות אבל ראית ראי' אחרת בנב"י תנינא חיו"ד סי' קס"ט שהעלה מתוך דבריו שבמ"ק חיו"ד סי' ע"ה דמ"ש המחבר דיוכל לגררו היינו כשידוע דנעשה הדבוק מעיקרא בשעת הכתיבה, אבל בלא נודע יש לחוש שמא נעשה אח"כ ולחד תי' בב"י סי' ל"ב כשכבר נכתב בהכשר שוב לא מפסל ממילא אסור לגרר דלא על מנת לתקן הוא דילמא לא בעי תיקון, ולדבריו בנדון שלנו דאין יודעים למתי נעשית הנגיעה אסור לתקן, ופלפלת בחכמה דיש להתיר מטעם ספק ספיקא שמא מיד נעשה ואם ת"ל אח"כ דילמא אח"כ פסול הוא כחד תי' בב"י והוה ע"מ לתקן ושרי אלו דבריך, ואני מוסיף והולך לחזק ס"ס זו דנוטה יותר דפסול גם כשנעשה אח"כ דהא דבירושלמי שבטור שם מבואר אפילו תוך האות פסול שכבר נכתב וכ"ש סביב האות, ולתי' זה של הב"י דיש חילוק בין חסר היקף גוויל מכל צד מתחילה או אח"כ צ"ל דש"ס דילן חולק עם הירושלמי מה לנו לעשות פלוגתא בין בבלי וירושלמי כשאפשר לנו להשוותם ויש לנו תי' אחר של הב"י דא"ש גם לירושלמי כדס"ל לט"ז ונב"י קמא סי' ע"ה, גם לרמב"ם ודעימיה דס"ל דתלמוד שלנו חולק עם הירושלמי בהא מלתא אם חסר מתוך האות דפסול לירושלמי ולתלמוד שלנו כשר, ומ"מ במקום דפסול גם לתלמוד שלנו כגון שחסר מד' רוחות ואיננו מוקף גויל מנ"ל ומה לן לעשות פלוגתא דפוסל דווקא אם נעשה מתחילה כך לתלמוד שלנו וירושלמי פוסל גם נעשה לבסוף בוודאי תי' אחר עיקר והמחבר סי' ל"ב חושש לחומרא גם לתי' זה דנפקא מיני' חומרא כשיש חסרון הניכר שלא בין אות לאות, ויש לנו לחוש ג"כ לענין איסור מוחק לחוש כשאח"כ נעשה והוא כשר ואסור למחוק, אבל בספק אם נעשה מתחילה, יש להקל לאו משום ספק ספיקא, אלא י"ל עד כאן לא חש הב"י באו"ח סי' ל"ב להך תי' אלא לחומרא בעלמא, הגם דספק לחומרא כיון דעיקר דגם אם נעשה אח"כ פסול יש לנו להתיר למחוק במקום דאיכא ספק השקול שמא מתחלה נעשה

והרווחנו בהוספת דברינו אלו דיש לפקפק על ס"ס שכתב מעלת תלמידי ני' דהוא כעין שמא אונס חד הוא דהא בשני ספיקות אנו באים משום דס"ת פסול הוא או משום שמא כשנדבק אח"כ פסול משו"ה אנו מתירין לגרור ולמחוק והוי כשמא אונס חד, אבל הספק ספיקא שכ' הנב"י כשיש חסרון גויל שלא בין אות לאות אנו באים להכשיר הס"ת משום ספיקא בב' ענינים וע"פ שני ספיקות אנו באים להכשיר הס"ת והוי ס"ס שפיר, משא"כ כאן אנו באים להתיר לגרור משום ב' ספיקות ששניהם מחד ענין דפסול לקרות בו הו' כאונס חד, וע"כ דנב"י ס"ל כן דאלת"ה קשה עליו דבריך דהא איכא ס"ס והוא עצמו ממשמש בדין בענין ס"ס, וע"כ כדברינו, ואפשר משו"ה גם כשאין יודעים למתי נעשה קשה להתיר ולא כ' בהחלט דאין להתיר, דאפשר יש לדון בו משום ס"ס, אמנם כן לפמ"ש אני דעיקר דגם אח"כ פסול ומ"ש המחבר באו"ח סי' ל"ב ע"פ תירוץ זה חומרא הוא דמחמיר וחושש לדברי עצמו ואין אנו צריכי' לבוא משום ס"ס בדין ס"ס אלא כיון שיש צדדים להתיר יותר מלאסור כולי האי אין לנו לחוש לתירוץ של הב"י כנ"ל ועיין

אלא שיש לכאורה לומר כל היכא דלא ידעינן למתי נעשה הנגיעה להך צד דנעשה אח"כ כשר מוקמינן הס"ת בחזקת כשרות ואח"כ נעשה הנגיעה והיכא דחסר גויל שלא בין אות לאות דמכשיר הנב"י לקרות בו משום ס"ס א"ש, אבל להקל כאן משום ספק שמא מתחלה נעשה כולי האי לא חוששים לחד תי' של הב"י כמ"ש, י"ל דמחזקה אמרי' להחמיר דקרוב דאח"כ נעשה, ואחר התבוננת יראה דליתא דהא לא הי' הס"ת מוחזק לנו דכשר הוא עד שנאמר דמוקמי אחזקתי', אדרבא י"ל דלא נשתנה בו דבר מכמות שהי' מתחילתו שנכתב מיד בנגיעה וסברא זו הזכירה תלמידי ש"י, והדברי' ארוכים, ולאפס הפנאי ואין לנו צורך כ"כ, הקצרתי

נחזור לדברי נב"י שכתב דמ"ש המחבר דיוכל לגוררן היינו כשידוע לנו שנעשה מתחלה, מה דפשיטא לנב"י לדמות מלתא דחסרון היקף גוויל לאות הנדבק לחד תי' של הב"י דחסרון היקף היינו חסרון רק כשחסר מתחילה כן דיבוק אותיות דווקא כשנעשה מתחילה לא