כתב סופר יורה דעה רז

ודווקא כשכבר הדר לצורת ה"א והשם שלם באותיותיו אסור למחוק כדי להכשירו לס"ת כנ"ל

ומינה בנפלה טפת דיו על השם שמותר למחקו, נ"ל גם אם אפשר שיגרור הדיו מבלי למחוק האותיות רק שיהי' אח"כ פסול לס"ת משום חק תוכות, מ"מ מותר לו לגרור כולו הדיו עם האותיות כיון שעדיין כ"ז שדיו עליו, אין תמונת אות בו, הגם שמ"מ אסור למחוק אם לא ע"מ לתקן ויש גם בזה משום מחיקה, מ"מ כיון דבעי תיקון לתקן השם שוב מותר לתקנו באופן שיהי' כשר לס"ת כנ"ל דמוכח מתשוב' מנחם עזרי' כמ"ש ועיין

והנה בתשוב' גינת וורדים ומביאו תשובת שמש צדקה סי' נ"ב דבה"א ראשונה של השם אין תקנה לתקן ע"י מחיקה דשם צריך להיות נכתב כסדרן גם בס"ת, וכן פשיטא לי' להגאון מוה' טיי"א ווייל זצ"ל בנב"י קמא סי' ע"ה, ומדשתק לי' הנב"י, ש"מ דהסכים עמו בזה וכן משמע מסוף דבריו שם, והנה טעמו לא ידענו ותשוב' ג"וו לא מצאתי לפי שעה באמתחת ספרי' שלי, ובתשוב' שמש צדקה מביא דברי תשוב' ג וו בקיצור בלי טעם, וגם בנב"י לא כ' טעמא דמלתא, ומנ"ל בפשיטות כן, ואנחנו לא נדע כי המג"א פשיטא לי' דל"צ כסדרן שמות של ס"ת מדכ' סי' ל"ב ס"ק נ"ז דדפוס פסול לתו"מ משום דבעי כסדרן ולס"ת כשר ולא חש לשלא כסדרן של שמות הקדושים, ש"מ דפשיטא לי' דלא בעי כסדרן, וכן נרא' ממ"ש בס' בני יונה סי' רע"א בענין הדפוס דפסול בתפילין ומזוזות משום דלא כסדרן, ובס"ת כשר מה"ט, אלא שפוסל מטעם אחר עי"ש, ש"מ דס"ל דשמות הקדושים בס"ת לא צריכא להיות כסדרן, וכן נראה לי ראייה ממ"ש הב"י סי' רע"ו מר"י אכסנדרי' בנתכוון לכתוב השם ונגע רגל הה"א דיוכל לגרור, וכ' ולא עוד אפילו בה"א אחרונה דכבר נתקדש בחצי' הראשון דיוכל לגררה, הנה מפורש כ' דגם ה"א ראשונה יוכל לתקן ודוחק ורחוק לומר דאיירי שהרגיש בנגיעה מיד בשעה שכתב עד שלא כתב עוד השם כולו, דכל כי האי הו"ל לפרושי, ועוד פשיטא שמותר למחוק כיון דלא כתב כלום מן השם הגם דזה אינו נמחק משום שהוא שם בפני עצמו, הגם שנתכוון לכתוב כולו כמבואר בש"ס פ' שבועות העדות וברמב"ם פ"ו מיסודי תורה, אבל בזה שכתב יו"ד וה"א בנגיעה, ולא כתב יותר פשיטא שמותר למוחקו, וע"כ דאיירי דהשלים השם, ושוב הרגיש שיש נגיעה בה"א הראשונה, ועוד מה לו להאריך ולהודיענו תחילה בה"א ראשונה, ושוב כתב ולא עוד, הול"ל מיד כשכותב השם ונדבק לו ה"א אחרונה יוכל למחוק הנגיעה, אלא דתרתי רצה להשמיענו בה"א ראשונה דיש לה תיקון ואין בזה משום שלא כסדרן, ולענין היתר המחיקה כתב ולא עוד אפילו שנקדש במקצתה מ"מ מותר לגררו כנ"ל, וגם משטיחת הה"ד ומהרמ"פ נרא' דאין קפידא מדלא לשתמיט לאשמעינן דדווקא בה"א אחרונה שרי ותה"ד כתב בההי"ן הרבה לא, ולא הזכיר מדין זה כלל ש"מ דליתא ובכ"ז ח"ו לנו להקל לעשות מעשה נגד תשובות גיוו ושמש צדקה ונב"י תלתא גברי רברבי נינהו, ומ' ירים ראש להקל ולעשות מעשה, כ"ש שלא נגלה לנו טעמייהו, ומ"מ מידי ספיקא לא נפקא כיון שהראנו שהמג"א ובני יונה לא ס"ל כן, וכן הבאנו ראי' מר"י אכסנדרי' שבב"י וספיקא דדינא הוא

והנה בתשובת הרא"ש שבטור ס' רע"ו בנדבקו האותיות א"צ להעביר קולמס כיון שכבר נכתבו בקדושת השם, נראה דאם הי' צריך לקדשו שנית הי' סגי ומהני העברת קולמס וצל"ע הא קיי"ל כרבנן דר"י גיטין דף כ' דכתב ע"ג כתב לא הוי כתב, והרמב"ם פסק כר"ח דבזה אפילו ריח גט אין בו ואפילו להנשא לכהן איננה נפסלת בגט כזה, ור"ח ורשב"א מספקא להו הלכה כמאן אי כר"ח או כראב"י עיי' רשב"א גיטין ובב"י א"ע סי' קל"א שכתב דלא מהני משמע דאין הגט פסול בוודאי כדי להתירה לכהונה, נראה דס"ל לעיקר כר"ח ורשב"א דספיקא הוא אי כר"ח או כראב"י, מ"מ כיון דספיקא הוא איך כ' דא"צ להעביר בקולמס לקדשו משמע שאין צריך, ואם הי' צריך מהני העברת קולמוס הא לרמב"ם העברת קולמס בוודאי לא מהני, ולשיטת הטור מידי ספיקא לא נפקא וצע"ג

ואפשר י"ל דהכי קאמר מדאורייתא וודאי לא בטלה קדושה ראשונה וקדשה לעתיד אחר המחיקה, אלא דהו"א מ"מ מדרבנן מיהא בעי תיקון וקדוש שנית, וכיון דדרבנן הוא סומכים דילמא הלכה כראב"י, דגם רבנן מודו כתב ע"ג כתב מהני, ולכן כתב דלא בעי תיקון וקדוש שנית אפילו מדרבנן, או י"ל על דרך זה דלא נימא למצוה מן המובחר יעביר בקולמס שנית קמ"ל דלא בעי תיקון כנ"ל ועדיין צ"ע

ובתשובה א' הוכחתי מדברי טור ורא"ש אלו, דהא דאמרו רבנן אינו מן המובחר לאו הטעם דס"ל דהעברת קולמס על שם אחד לבד הו"ל כמנומר ופליגו על רבי יודא בזה, דלר"י דווקא בהרבה שמות הו"ל כמנומר כמבואר בגיטין פ' הניזקין, ולרבנן גם בשם אחד מחשב כמנומר דאין זה סברא דיפלגו בזה, אלא טעמא דרבנן שאין זה כבודו של שם שיה' הכשרו ע"י הוספת דיו כתב על גבי כתב שכתבו תוס' גיטין דף י"ט גם לר"י כל דלא מתקן בכתב שוב אינו כתב כלל, רק היכא דבעי תיקון בס"ת שהי' כתוב שלא לשמה או בגט בזה ס"ל לר"י דהוי כתב, ולראב"י גם רבנן ס"ל הכי, ולכן אמרו רבנן דגם זה אינו מן המובחר שיהי' נכתב ונתקדש ע"י כתב ע"ג כתב וזה טעם נכון, ודבר זה מוכח ממ"ש הרא"ש דא"צ להעביר קולמס וכו', וצ"ע גם לרבנן דר"י אינו מן המובחר ואיך יעבור בקולמס, וע"כ דטעמא דרבנן כמ"ש שאין זה כבודו של השם שיהי' נכתב עד"ז, אבל בכה"ג שכבר נכתב בקדושה מתחילה רק שנדבקו האותיות וס"ל דמצד עיקר הדין א"צ להעביר קולמס דבקדושתן קיימו, א"כ כשמעביר בקולמס אינו מזיק כלל דמשום מנומר ליכא ומשום שאין זה כבודו הא כבר נכתב בקדושה וא"צ להעביר בקולמס וכשהעביר בקולמס כשר

אלא דעדיין קשה לפ"ז דא"צ להעביר משום שכבר נתקדש, אבל אי הי' צריך הי' סגי בזה, הלא גם לרבנן אינו מן המובחר וגם לדברינו שהיא מפני שאין זה כבודו של שם ואיננו מן המובחר שיהי' נכתב ע"י כתב ע"ג כתב כדי להכשירו עי"ז וצ"ע, לכן נ"ל להוסיף דע"כ לא אמרי רבנן שאין זה מן המובחר רק כשהי' מתכווין לכתוב יודא, וכתב השם שבכתב הראשון לא הי' כוונתו כלל על השם רק שפלטתו קולמסו השם, ולהכשירו על ידי כתב ע"ג כתב מעיקרא, ולקדשו עתה זה אינו מן המובחר אבל כאן שכתב מתחילה בקדושה לשם השי"ת רק שנפסל ע"י דבוק גם אם הי' צריך לקדש שנית, לית בי' משום שאינו מן המובחר כנ"ל

ועוד י"ל עפמ"ש דפשיטא לרא"ש דמעיקר הדין א"צ העברת קולמס רק למצוה מן המובחר, ולפי מ"ש שאין בזה משום מחזי כמנומר רק שאין ראוי' לכתוב עד"ז, וכיון דלא בעי רק משום הידור ומובחר יותר בוודאי מותר לרבנן כה"ג

וע"פ דברינו אלו נ"ל בשנכתב השם שלא כסדרן דבארנו דיש בזה פלוגתא ונשאר לנו בספק אפשר לתקן ע"י העברת קולמס דמשום מוחק ליכא כיון דהוא דיו ע"ג דיו ואפילו על השם שהוא כשר מותר להעביר בקולמס ולהוסיף דיו, וכן נראה ממ"ש הטור הנ"ל דא"צ להעביר, ואם רוצה מותר, ועיין נב"י תנינא ס' קפ"א תשובת הגאון מהרש"ל זצ"ל, והי' לו להביא ראי' שכתבנו, ולפי דנראה מטור סי' קל"א דס"ל כר"ח ורשב"א דספיקא הוא לדינא, אי כר"ח אי כראב"י, וכן המחבר מביא ב' דעות בזה, א"כ לענין העברת קולמס על שם שנכתב שלא כסדרן הוי ספק ספיקא שמא לא בעי כסדרן, ואת"ל כעי כסדרן דילמא הלכתא כראב"י, דרבנן מודו דכתב ע"ג כתב הוי כתב, וכיון דבעי תיקון יען שהוא פסול בלא"ה הוי כתב אלא גם לרבנן לא יוכשר משום שאינו מן המובחר אפשר לרבנן לכתחילה לא יעשה כן ובדיעבד כשר, ואפילו נימא אפילו בדיעבד פסול, בוודאי אם נימא טעמא דרבנן משום דמחזי כמנומר הוי כאן וודאי פסול דרבנן בין אם בעי תיקון או לא סוף כל סוף הוי מנומר אבל לפי שהוכחנו מדברי הטור ורא"ש דאין זה טעמא דרבנן, אלא משום דלא יאות לכתוב השם בהכשר ע"י כתב ע"ג כתב, ואין זה לענ"ד רק איסור דרבנן, שוב הוי ספיקא דרבנן ולקולא שמא בלא"ה כשר דלא בעי כסדרן, הגם דמבואר דספק דרבנן דבא ע"י גלגול ותחלתו בדאורייתא שוב אין אנו אומרים ספק דרבנן להקל, וה"נ הוי התחלת הספק בדאורייתא אם שלא כסדרן כשר ובעי תיקון משום ספק דאורייתא, מ"מ גם זה אינו אלא חומרא בעלמא משום דמחזי כזלזול להקל בדרבנן ולהחמיר בדאורייתא, וכאן משום תיקון ס"ת וכבוד שמו הקדוש וכמה שמות שלא יבואו לידי גניזה, אין לנו להחמיר כ"כ, ועוד לפמ"ש מוכח מטור דלא אמרו רבנן רק כשנתכוון לכתוב יודא, וכן משמע מדנקטו בברייתא הפלוגתא בכה"ג, ועיין פ"י שם שטרח ליישב זה, ולמ"ש א"ש, ולפ"ז אין כאן איסור דרבנן כלל כנ"ל

ומינה בנגיעת ה"א ראשונה אפר המחיקה יוכל להעביר בקולמס האותיות אחר תיקון ה"א ראשונה כנלפענ"ד נכון לדינא בעזה"י

ואחרי הוצעת דברים אלו נבוא לנדון שלפנינו כשהי' הסופר בא לשאול קודם שהרים ידו לנגוע בקציהו היינו מורים לו למחוק כל אות ה"א ראשונה גם באופן שאפשר לו למחוק הדיו בלי שימחוק האות כמו שנראה שהי' אפשר לו מ"מ כבר הראנו לדעת דכל זמן שטפה עליה מותר לו למחוק כל האות כדי שיהי' ס"ת מתוקן על ידו, והבאנו ראי' מתשובת מ"ע, ועל שארי אותיות יעבור קולמס אחר שכבר תקן ה"א ראשונה לשמה

אלא שסופר זה שטעה לתקן וקלקל במה שגרר הדיו, והאות נקרא כראוי' לו, שוב באנו ונפלנו ברברבתא דהעלה מ"ע, וכן כ' בנב"י קמא סי' ע"ח בסופו, וכן הסכים בס' בני יונה, אחר שהאות בצורתו רק פסול לס"ת אסור למחוק כדי שיהי' כשר לס"ת, ולענין מחיקת השם אין חילוק בין נכתב ע"י חק תוכות או כתובה בהכשר לס"ת, ועלה במחשבה לפנינו לומר באופן שהי' מוחק הנגיעה שלא להכשיר ע"י מחיקה אלא לתקן אח"כ, א"כ הי' מחיקה זו שעל ידיה