כתב סופר יורה דעה רו

שוב אחר זמן הראוני בסידור דרך החיים שכ' הגאון המחבר חו"ד זצ"ל כשנוטלים הדלתות וחוזרים ונותנים לא מפסל המזוזה משום תול"מ דדומה לפורס סדין דכבר נעשה בהכשר, ולפענ"ד הנכון אתי והחילוק שחלקנו מוכרח מהא דסי' ט"ו בטלית שנקרע ואמת נכון הדבר

והגאון הנ"ל ז"ל מעתיק דברי הש"ך לענין ברכה ולא חלי ולא הרגיש בכל מ"ש, ולפע"ד להוציא נפשי' מפלוגתא דב"י ורמ"א שבסי' ח' אם יברך שנית או לא יסיר המזוזה אחר שתסור התקרה ויסיח דעתו קודם שסיכך ואחר שסיכך יקבע המזוזה ויברך בלי פקפוק, אבל בשמסיר הדלת א"א בהכי דשמא חייב בלא דלת ואסור לשהות דמיד צריך לקבוע מזוזה כמ"ש לעיל והבן, הנלפענ"ד כתבתי וחתמתי שמי נגהי ליום ה' כ' מ"ח תרכ"ו לפ"ק

הק' אברהם שמואל בנימין בה"ג מהרמ"ס זצ"ל: תשובה קמ

שובע שמחות ורב ברכות, למע"כ תלמידי הרב הגדול הוותיק מלא עתיק המאיר בתורתו לעדתו חרוץ בע"פ עומד לתלפיות כש"ת מוה' וואלף ברייער ני' אב"ד דק"ק ראגענדארף יע"א

יקרתו קבלתי בעש"ק העבר והיום פניתי להשיב מפני כבוד קדושת שמו הגדול ית"ש, ע"ד סופר אחד שעוסק ובא לתקן הס"ת, נפלה לו טיפת דיו בתוך ה' ראשונה של שם בן ארבע הקדוש עד שנשתנה ונפסל צורת האות, וטעה ומחק הדיו עד שנעשה חק תוכות ונבוך מה לעשות כדי להכשיר הס"ת, להניחו כך א"א דפסול משום חק תוכות למחוק הה"א הו"ל מוחק אחר שכבר נתקן ונקרא כראוי', ואסור משום מחיקת השם ולסלק היריעה קשה מאוד, ומע"כ תלמידי הרב ני' ראה במקומות הראוי' ופלפל בחכמה בתבונה ובדעת, ונפשו אותה לשמוע דעתי ואני עמוס הטרדות אבוא דרך קצרה כל האפשר, וד' יאיר עינינו

הנה דין זה למחוק השם שנפסל על מנת לתקן מקורו פתוח ויוצא ממס' סופרים מובא בהגמ"י פ"ו מיסודי תורה, ובמרדכי פ' הקומץ ובר"י אכסנדריא שבב"י יו"ד רע"ו שם בנשפכה דיו על השם מותר למוחקו שלא היתה כוונתו אלא לתקן, ומינה דן התה"ד ור"י אכסנדרי' בנגיעת רגל הה"א שמותר לתקן וכיוצא בו

והנה בש"ג שבועות פ"ד כתב דיש מקום לומר דווקא כשמתקן ע"י מחיקת שא"צ אחר מחיקה תיקון וכתיבה, כה"ג מותר, אבל כשאחר המחיקה צריך תיקון אפשר כה"ג לא שרי וכ' דא"א לומר כן דמסכת סופרים במאי מיירי, אי שנדבקו אותיות זה בזה ומתוקן ע"י מחיקה, פשיטא דשרי ולא צריך לאומרו כי מה מחיקה יש בזו, ואי שנפל דיו לתוך האות ומוחקו הו"ל חק תוכות אלא בשנטשטשו האותיות קאי עי"ש

והנה מה דפשיטא ל' לש"ג דבנדבקן האותיות ליכא משום מחיקה כלל, נראה מתשובת הרא"ש שהביא הטור בנדבקו האותיות דאיכא איסור מחיקה ורק לצורך תיקון שרי, וכן ס"ל לב"י דמה"ט מתיר הרא"ש, ומביא דמרדכי מתיר כן בשם ר"י ובסופו אוסר ומחלק בין היכא שהי' לו שעת הכושר דמצוה לתקנו, והכריע ב"י כרא"ש ומרדכי בשם ר"י תרתי נגד חדא, מכ"ז נראה דס"ל דיש איסור מחיקה בנגיעת אותיות זו בזו, ולפ"ז י"ל כחילוקו של הש"ג דמס' סופרים בהכי וכה"ג מיירי שנדבקו האותיות ומתיר למחוק כיון שבשעה שמוחק מתוקן מיד אבל כל היכא שאחר המחיקה צריך תיקון מנ"ל דשרי, ולרא"ש ור"י שבמרדכי י"ל באמת כה"ג אסור ולא דנו רק באותיות נוגעות זו בזו, אלא דתה"ד ור"י אכסנדריא דילפי מזה היכא דיש נגיעה ברגל הה"א (דהיינו שרגל הה"א השמאלית נוגע בגג הה"א ונראית כחי"ת) דמותר למחוק הנגיעה וא"א לתקן רק למחוק כל רגל השמאלית שלא יהי' חק תוכות ולכתוב מחדש רגל השמאלית ע"כ דלא נחתו לחלק בחילוקו של הש"ג, דמסברא כל שכוונתו לתקן אין זו מחיקה ואיבוד רק תיקון כקורע ע"מ לתפור אח"כ וכדומה, או אפשר ס"ל לתה"ד ור"י אכסנדריא כשלטי גבורים דאין בדיבוק אותיות מחיקה כלל, וע"כ מסכת סופרים לאו בדיבוק אותיות מיירי כמ"ש הש"ג, או דמשמע להו מלשון מסכת סופרים דלאו בהכי איירי דלשון אם נשפכה דיו על השם לא משמע שנדבקו האותיות ועיין

ונ"ל פשוט גם לתשובת הרא"ש דיש בדביקות אותיות זה בזה משום איסור מחיקה זהו לאו דאורייתא ובאופן שאינו מחסר מהאות מידי ונקרא בטוב, ולכל היותר רק מדרבנן הוא משום הרחקה לדאורייתא משום קדושת השם הגדול והנורא ולפמ"ש ש"ג די"ל דמ"ס כה"ג מיירי לא מוכח רק דבדרבנן מותר ע"מ לתקן אבל בדאורייתא אנחנו לא ידענו משם

וכ"ז כתבנו לפי דעת הב"י בכוונת תשובת הרא"ש ומרדכי אבל לולי דעת ב"י הרחבה הי' נ"ל דהרא"ש לא בא להתיר המחיקה שאין בזה משום מחיקה כלל כפשיטותו של הש"ג, אלא שבא לומר שימחוק דבעי מחיקה וקמ"ל עוד דלא בעי לקדשה שנית וכן נראה למעיין בתשוב' הרא"ש, אשר זה לשונו כלל ג' סי' י"א דביקות פסול בס"ת ואם גירר הדבקות בסכין הכשירו וגם בשם אם גרר הדביקות כשר, וא"צ קולמס לקדשו כי כתוב כהלכתו בקדושת השם, אלא שהאותיות לא היו כהלכה וכשתיקן האותיות הרי השם כהלכתו עכ"ל, ונראה להמעיין כי לא בא להתיר משום מחיקה אלא בא להשמענו שאם גורר כשר הס"ת וגם השם כשר בגרירת הדיבוק וא"צ לקדשו שנית אבל היתר מחיקה פשיטא שאין בו משום מחיקה כלל, ואלו בא להשמיענו שמותר לגרור משום מחיקה הו"ל להביא ראי' ממ"ס, אלא דפשוט דאין בזה משום מחיקה כלל כדס"ל לש"ג וכן הטור לא כ' היתר לגרור אלא יש לו לגרור דבלא"ה פסול, וגם שא"צ העברת קולמס, וכן המרדכי בשם ר"י דמותר למחוק נגיעת האות נ"ל דלא איירי בשנדבקו האותיות זה בזה אלא בנגיעת האות עצמו, וכן משמע לשונו שאם הדביק האות של שם היינו האות עצמו נדבק, וכן מ"ש המרדכי בסופו בשם אם דבק האותיות הגם שנקיט בלשון רבים, האותיות יש לפרש דכוונתו כה"ג שנדבקו האותיות כל אחד בנגיעת עצמו עד שנשתנה צורתו וחולק על הר"י דמתיר כה"ג

ולפ"ז מ"ש הב"י ומכריע לדינא כרא"ש ור"י נגד המרדכי דכדאי הם לסמוך עליהם וכו', לפמ"ש אין מרא"ש ראי' כלל דס"ל כר"י, דרא"ש לא קאי באיסור מחיקה על מנת לתקן אלא באותיות דבוקות זו בזו, וזה מתיר, אפילו נדבקו מתחלה ולא מחלק, אבל בנשתנה האות מתחילה אפשר דס"ל כמרדכי דחולק על הר"י, ומחלק בין הי' כשר מעיקרא דמצוה לתקן או שנפסל מתחילתו וכ"ז צל"ע

ומ"מ לדינא הגם דלפמ"ש אין ראי' מרא"ש דמסכים עם הר"י מ"מ כיון דתה"ד ס"ל כסברת מרדכי ולא נחית לחלק בין הי' לו שעת הכושר לנפסל מתחלה, וכן ר"י אכסנדריא לא נכנס לחלק כזה, אדרבא עשה קו"ח מה אם נפסל אח"כ מותר למחוק, כ"ש כשנפסל מעיקרא המרדכי יחידאי הוא ונקטינן כר"י ותה"ד ור"י אכסנדריא

והמחבר מביא על שולחנו הטהור דינו של תשובת הרא"ש דאם נדבקו האותיות יש לו לתקן, דין זה לדברינו כ"ע מודים בו, ואין בו משום מחיקה כלל, ודין דיו שנפלה דמביא הרמ"א ג"כ כ"ע מודים בו, אבל מ"ש מרגל הה"א שנגעה, לאו כ"ע הוא, דמרדכי חולק ע"ז, ומ"מ ראוי' להלכה כר"י ותה"ד ור"י אכסנדריא כנ"ל

והלום מצאתי אחרי רואי בנב"י תנינא חיו"ד סי' קס"ט שכ' דאפילו למעט מהאות יש בו משום מחיקה, אבל רק מדרבנן, כמו הנטפל לשם, והי' יוכל לומר ג"כ משום אכחושי מצוה, אבל מ"ש אח"כ להפריד האותיות ג"כ אסור, בשנדבקו אח"כ לחוש לדסוברים דכשר בלא"ה, ומ"ש בש"ע יו"ד רע"ו ובאו"ח סי' ל"ב דשרי היינו שהם דבוקים מתחילת כתיבתן, ס"ל לנב"י בפשיטות דיש בזה משום מחיקה, וכבר בארנו שכן נראת מב"י סי' רע"ו, ולולי דעתו הרחבה הי' נ"ל כמ"ש, ואין דומה לנטפלים שהם יש להם שייכות ונטפלים עכ"פ לשם, לכן י"ל דאסור למחוק מן האות הגם שנשאר בצורתה, כיון שהדיו טפל לאות בכתיבתו, אבל בדיו שנדבק בין אות לאות שאין לו שייכות כלל לאות, ואדרבא מגרע גורע ופוסל לא דמיא כלל לנטפל לשם כנ"ל נכון

שוב ראיתי בס' הגדול רב האיכות בני יונה שהוא ראש המורים בה' ס"ת שמביא לתשובת מנחם עזרי' והכריע דלא כוותי' דמשמע ממס' סופרי' שממנו מקור הדין דאפילו נפלה טפת דיו אח"כ יש לכתוב כראוי' וה"ה בנגיעת תת"א, מ"ש מה לי מקצתו מת לי כולו, ולפע"ד נראה כוונת המ"ע כמ"ש, ומ"מ העיקר כבני יונה מאחר שר"י אכסנדריא לא נחית לחלק בזה בין מתחילת בין נדבק אחר כך וסברת המרדכי איפכא דאם נפסל אח"כ ביותר מותר לתקן, ומשמע דאם הי' נעשה נגיעת האות דממנו מיירי אחר שכבר נכתב בהכשר הי' מתיר לתקנו דדומת שסברתו להא דמט"ס, והכי נקטינן כנלפע"ד

עוד שם בתשובת מ"ע דצריך לגרור רגל הה"א מלמטה למעלה דאי מגרר מלמעלה מכוון שגרר מקצתו כבר נעשית צורת הת"א ואסור לגרור אח"כ משום מחיקת השם הגם שלענין ס"ת פסול דהוי חק תוכות מ"מ לענין מחיקת השם ליכא חילוק בין הוא חק תוכות או לא כ"כ בס' בני יונה שזהו כוונתו פשוטה ורצויה, וצ"ל דמשום תיקון ס"ת אסור למחוק רק משום תיקון השם עצמו כדס"ל לש"ג שבועות פ"ד, ובב"י משם הר"י אכסנדרי' בניכר האות, ורק לס"ת שיהא הס"ת כשר כדינא מטעם זה אסור למחוק

ויש לעיין למה יתי' מותר לגרר מלמטה למעלה, ועי"ז יהי' מחיקת האות לגמרי ונעשית דלית יגרר רק הנגיעה ויהי' האות מתוקן ונקרא כראוי לו, ואי דעי"ז לא נתקן הס"ת הא משום תיקון הס"ת והכשירו אסור למחוק וצ"ע לכאורא, וצ"ל כיון שעדיין אין לו תמונת ת"א רק חי"ת מותר למחוק באופן שיהי' מתוקן וכשר לס"ת הגם שאפשר לתקן השם בעצמו בלא שימחוק כל כך עד שנעשית דלי"ת,