כתב סופר יורה דעה רה

עול דאין לומר דפסול דווקא במוחזק לכך דהא גם מוחזק לכך אינו נהרג משום רשעתו וגם ולמה מוחזק לכך יהי' פסול יותר ממסור פ"א כיון דאיננו מחמת רשעתו הוא פסול וע"כ צ"ל דגם דאינו נהרג משום רשעתו מ"מ פסול לכתוב דעכ"פ רשע הוא לתיאבן ומסר חבירו לסכנת נפשו' ואין לו חלק לעולם הבא וכיון דאפילו במסר רק פ"א אין לו חלק לעה"ב כמו שנראה ממ"ש הרמב"ם בה' חובל המוסר חבירו אין לו חלק לעולם הבא, ולא התנה דווקא במוחזק כמו שכתב אח"כ שמותר להורגו אחר המעשה דדווקא במוחזק וע"כ דלא שנא וה"נ דפסול לכתוב סתו"מ אפילו מסר רק פ"א

וכן נראה ממ"ש הרמב"ם בה' עדות ומובא לשונו בטור סי' ל"ד דלא חשיב מתני' פסולי מוסרים אפיקורסים וכו' דהם גרועים מגוי דמורידים ולא מעלים ואין להם חלק לעה"ב וכו' והנה מ"ש דמורידים ולא מעלים צ"ל דלא קאי אלא אמינים ואפיקורסים דהא לפי שיטת הרמב"ם במסור דמורידים אותו לא משום רשעתו אלא כדי להציל חבירו ולא גרע בזה מנכרי כמובן, וע"כ דצ"ל דזה קאי אמינים ואפיקורסים ואין להם חלק לעה"ב טעם וחילוק זה מספיק גם למסור כצ"ל אף שהוא דוחק קצת ומינה אפילו במסר פ"א אין לו חלק לעה"ב דאל"כ תקשה שיחשוב בפסולי עדות מסר פ"א, ושיהי' כשר באמת לעדות במסר רק פ"א זה וודאי אינו דמ"ש מכל עוברי עבירה אפילו לתיאבן, דפסולין לעדות מן התורה ולא נעלם מנגד עיני דברי תשובת מהרי"ק שורש קכ"ו אבל צל"ע

הדרינן למ"ש דגם לרמב"ם אפילו בפ"א הוא כמומר ופסול לכתוב סתו"מ ופסולי' מדאורייתא ולהר"ן הגם דס"ל מפורש דמומר להכעיס מומר לכל התורה כולה מ"מ ס"ל דמסור רק מדרבנן פסול ואפילו במסר כמה פעמים כהרמב"ם ולכן נראה לו כיון דקיל ממומר להכעיס שאין הורגים אותו מצד רשעתו אינו כלל כמומר להכעיס לעולם רק מדרבנן, ולשיטת' י"ל דווקא בסתו"ם החמירו חז"ל ולא בשחיטה וכדומה, וכן לשיטת רשב"א מובא בטור יו"ד סי' ב' ובב"י דס"ל דמומר להכעיס כשר לשחיטה, אפילו לשיטת רבינו שמחה ונמק"י דמסור כמומר להכעיס, מ"מ ע"כ סתו"מ שכתב מסור וכן מומר רק מדרבנן פסול ועוד הרי ס"ל לרשב"א כשיטת הרמב"ם כנראה מתשובה שהביא ב"י סי' שפ"ח ובש"ך וא"כ בוודאי מסור אין פסול לכתוב סת"ם רק מדרבנן, ומשו"ה ס"ל בתשובה שהביא הב"י יו"ד סי' קי"ט דשחיטת מסור כשירה ונאמן לכל דבר, ולא חילק בין פ"א ושני פעמים

והנה המחבר הגם שביו"ד סי' ב' פסק כהרא"ש דבלהכעיס שחיטתו פסולה ואפילו מומר להכעיס לאחד משאר עבירות וכהר"ן בחולין מ"מ בסי' קי"ט פסק במסור כרשב"א משום דפסק בחו"מ סי' שפ"ח כשי' רמב"ם ולכן נוטה לשיטת ר"ן בגיטין דפסול מסור בכתיבת סת"מ רק מדרבנן ודווקא לכתוב סתו"מ אבל שחיטתו כשירה

ומ"ש התב"ש סי' ב' דברי' קצרים ומגומגמים וצריכים תיקון, ומ"ש בפנים דבאקראי יש להכשיר בדיעבד זה דרך פשרה ולפמ"ש אין מקום לפשרה זו דגם לרמב"ם אין חילוק בין פ"א לב"פ, אבל בתפילין וס"ת ליכא מאן דאמר דהוא כשר וכמ"ש הפמ"ג שם בפשיטות ומזה אין לזוז, ופשיטא גם אי אינו פסול רק מדרבנן אין חילוק בין לכתחילה לדיעבד דברייתא כייל להו בהדדי נשים ומומר ומסור, הנלפענ"ד בענין זה כתבתי, וד' יראינו מתורתו נפלאות ויעשה עמי לטובה אות, ולמלשינים אל תהי' תקוה ויעשה עמנו ישועות הניבאות פה פ"ב נגהי ליום ה' י"ב טבת תרי"ג לפ"ק

הק' אברהם שמואל בנימין בה"ג מהרמ"ס זצ"ל: תשובה קלח

נשלח אלי תשובה מהגאון מהר"י אסאד ני' אב"ד דק"ק סעמניטץ ויצא לחדש לתת טעם לפסול מסיר לכתוב סת"מ ע"ד שכתב הש"ך סי' רפ"א בשם המרדכי דגר וממזר פסולים לכתוב ס"ת דכשיגיע לפסוק כי עם קדוש אתה לה"א וכו' וכן לא יבא ממזר בקהל ה' לא יקדשו השם וכן י"ל מסור כשיגיע לפסוק לא תעמוד על דם ריעך אני ה', תמוהי' דבריו א"כ אוכל נבילות לתיאבן יופסל מהי"ט דכתיב ביה כי עם קדוש אתה לה"א וכתיב ואנשי קודש תהיון לי ובשר בשדה טריפה לא תאכלו ובכמה מצות מסיים אני ה' נימא העובר על מצוה זו פסול מחשש שלא יקדש השם ובכלל נאמר בפ' קדושים את משפטי תעשו וכו' אני ד' ומי שאינו משמר א' ממצות ה' נימא שלא יקדש שם זה אתמה וע"כ אין זה רק בממזר וגר שיצאו מכלל זה כי עם קדוש כי איננו בכלל עם קדוש כי קהל גרים לא איקרי קהל וכן ממזר אסור לבוא בקהל ובאותו פסוק שמדבר עליו לא יקדש השם בלב שלם ובלאו"ה טעם זה פגום כמ"ש הש"ך והבו דלא לוסיף עלה כנ"ל: הק' אברהם שמואל בנימין בה"ג מהרמ"ס זצ"ל: תשובה קלט

בש"ע יו"ד סי' רפ"ו סעיף ט"ו מביא שני דיעות בבית שאין לו דלת אם הוא חייב במזוזה, וכ' הש"ך ס"ק כ"ה דאם קבעה קודם תלי' הדלת לא יצא י"ח כשנתן הדלת אח"כ דהוה תעשה ולא מן העשוי, וכ' הש"ך ואם לא אפשר לתלות הדלת יקבענה בלא ברכה וכשתולה הדלת יטלינה ויחזור ויקבענה בלא ברכה

והנה מה דפשיטא לש"ך כשקובעה שנית לא יברך שמא עד שלא הי' דלת הי' מחויב במזוזה, וא"צ לברך בקביע' שני', דבר זה תליא בשיטות עיי' או"ח סי' ח' סעיף י"ד לשיטת המחבר דפשט טליתו וחזר ולובשו אפילו הי' דעתו לחזור ולהתעטף בו חוזר ומברך הה"נ כאן גם אם עד עתה קיים מצות מזוזה בלא דלת כיון שנטל המזוזה ממקום קביעתה צריך לחזור ולברך גם שדעתו הי' לחזור ולקובעה מיד, ולשיטת רמ"א שם א"צ לחזור ולברך, ועיין מג"א שם ס"ק י"ט שנתקשה מ"ש רמ"א דווקא בנושא טלית קטן עליו שסתר עצמו ממ"ש בסי' כ"ה סעי' י"ב ומסקנת מג"א אפילו אין עליו טלית קטן א"צ לברך, ונראה דכן ס"ל לש"ך ולכן כ' בפשיטות דאינו מברך כשקובעו מיד, אלא מ"ש תקנה כשקובע מזוזה אחרת יברך על האחרת ויהי' דעתו גם אזו נראה דלא מצא תקנה אחרת הא אפשר שיסיח דעתו ולא יקבענה מיד, ואם משום שאסור לו להמתין בקביעות מזוזה כי חלה עליו מיד כשנותן הדלת לא יתן הדלת מיד כשמסיר המזוזה ואחר שכבר הלך למק"א ועסק בעסק והסיח דעתו יתן הדלת ויברך, וי"ל דילמא עיקר כדעת הסוברי' דבית שאין בה דלת חייב במזוזה ואסור לו לשהות עד שיסיח דעתו

והצ"ע דנראה מסתימת דבריו גם אם לא בירך תחילה וגם לא הי' לו מזוזה אחרת כשקובעו שנית אחר הטלת הדלת לא יברך ל"מ לשיטות הסוברים דכל ברכה של מצוה שלא עשאה עובר לעשייתן מברך אח"כ עיי' יו"ד סי' י"ט ובש"ך ס"ק ג' והכא גם להך צד דגם עד עתה עשה מצוה כיון שלא בירך תחילה יברך עתה כמו מי שלא בירך עובר לעשייתן על טלית ותפילין יברך אח"כ עליהם כל זמן שהוא מלובש בהם ועודנו מקיים המצוה ואפי' למסקנת ש"ך שם דלא יברך אח"כ היינו בשכבר קיים כל המצוה וכלתה המצוה לגמרי כמו אחר שחיטה וכיסוי אבל כאן עדיין עוסק ובא במצוה הוי ככל מצוה שיש לה משך זמן דמברך כ"ז שעסוק ובא במצוה כמ"ש תוס' פ' לולב הגזול דף ל"ט ע"א וברא"ש שם, ועיין מג"א סי' תל"ב ס"ק ב', וכאן לא גרע ממצוה שיש לה משך זמן דממ"נ אם נחשוב הכל לחד מצוה הגם שהפסיק בנתים ולכן כשכבר בירך לא יברך שנית כשלא בירך תחילה יברך על עתה דלא גרע ממצוה שיש לה משך זמן ואם ההפסק בינתיים מפסיק המצוה פשיטא דמברך דהוי כתחלת המצוה

ואעתיק פה מה שכתבתי כבר בגליון ש"ע שלי וז"ל ולדיעה זו אם קבע' אחר תליית הדלת ואח"כ הוציא הדלת מצירו צריך ליטול המזוזה ולקובעה מחדש דאלאו"ה הו' תעשה ולא מן העשוי כמו בטלית מצויצת ונקרע בתוך ולא נשאר בכל חתיכה שיעור טלית ועי' או"ח סי' ט"ו סעי' ד' כנ"ל עכ"ל, וכאן אפרש שיחתי ביותר, דנ"ל דאין זה דומה לפורס סדין על הסוכה וחזר ונטלה דכשירה הואיל ונעשה הסוכה תחילה בהכשר ועיי' מג"א סי' תרכ"ו ס"ק ז' והוא מש"ס סוכה יו"ד ע"ב, דא"כ תיקשי נמי מהא דאו"ח סי' ט"ו בטלית שנקרע דציצית פסולים אחר שתפר הקרע משום תול"מ וזה כ"ע מודים רק דיש ס"ל אפילו הטיל לציצית אחר שתפר פסול עיי"ש, וקשה מ"ש מפורס סדין על הסכך הא בציצית כבר נעשו בהכשר וצ"ע לכאורה, ועכצ"ל דשאני גבי סוכה דסכך שעשה כבר בהכשר עודנו עומד ולא נגרע בו דבר רק ממק"א נפסל שפורס סדין על הסכך וכיון שמסיר המונע חוזר להכשירו משא"כ בטלית שנקרע בטל מתורת טלית של ארבע כנפות והוא בעלת שלש דפטור ונתבטל הענין מכל וכל ובגד של ד' כנפות אין כאן ובטלו הציצית לגמרי מתורת ציצית וכשחוזר ותופר הוי תול"מ, וכן ה"נ במזוזה להך דיעה דבית בלא דלת פטור ממזוזה כשנוטל הדלת נתבטל עשי' ראשונה לגמרי דאין כאן בית שמחויב במזוזה וכשחוזר ונותן הדלת הוי תול"מ דהי' המזוזה בבית שפטור ממזוזה, וכן בבית שהי' בו תקרה וקבע בו מזוזה ושוב נטל התקרה וחזר וקיר' אותו שצריך לחזור ולקבוע המזוזה מחדש כנ"ל ברור

והעולם אין נזהרים בזה שפעמים הרבה בבית חתנות נוטלים הדלתות מצירי' ואח"כ תולים הדלת, ולפע"ד צריך ליטול המזוזה ולקובע', וכן באלו שנוטלים התקרה מחדרם ומסככי' במקום התקרה, לדברינו צריך לקבוע המזוזה מחדש, גם אם נימא דסוכה כזו חייבת במזוזה דכל השנה דירת קבע הוא וגם עכשיו לא נתבטלה מדירת קבע מ"מ בשעה שנטל התקרה עד שמסכך אין כאן ב"ה שמחויב במזוזה והוי תול"מ: