כתב סופר יורה דעה רא

לסבול דס"ל דקילי אפילו ממצוה קלה דרבנן, ומהתימה שלא תמה תוס' על השאלתות בזה

ונצטערתי בזה טובא עד שראיתי שאהבה נפשי מ"ש אבא מארי מאוה"ג זצ"ל בח"ס יו"ד סי' רנ"ד בישוב קו' הט"א חגיגה ג' באבני מלואי' שלו דשאלתות סתר עצמו ממ"ש תוס' על שמו ספ"ק דב"ק דלמוד גדול ממצות תפילין דהלימוד מביא לידי מעשה והניח בקושיא, והעלה בח"ס דכוונת השאלתות כשיכול ללמוד במק"א ורוצה ללמוד אצל רב זה דווקא וכדומה וכן לישא אשה בכה"ג שיכול לישא אחרת אלא שרוצה בזו שהוגנת לו דמצוה לא תתבטל אלא שעושה מצוה מן המובחר ללמוד אצל הרב שלבו חפץ וכן לישא אשה ההוגנת לו יותר, ומ"מ גוף המצוה לא תתבטל ואם למצוה מן המובחר שבאלו יכול למכור ס"ת כ"ש לגופו של מצות אחרים אלו דבריו זצ"ל עיי"ש, ולפי דברי קדשו א"ש נמי תמיהתי דמה דפשיטא לי' דמטמא בבית הפרס דרבנן לשארי מצות ומוכיח כן מהא דמדלגין אפילו לקראת מלכי או"ה ומספקא לי' ללמוד תורה ולישא אשה היינו בכה"ג שאפשר לו לקיים ללמוד במק"א וכן אפשר לו לישא אשה אחרת בכה"ג מספקא אם מותר או לא די"ל דווקא היכא דלא סגיא בלא"ה אפי' למצוה קלה לרוץ לקראת מלכי או"ה שרי אבל כל דסגי לי' בלאו"ה רק שלבו חפץ ורוצה בזה ורוצה לעשות מן המובחר אפשר דאסור ופשיט לי' מברייתא דהולכים ליריד דס"ל לר' יוסי אפי' יש לו ממי ללמוד שרי דלאו מכל אדם זוכה ללמוד תורה כן נ"ל, אלא דקשה קצת איך פשיט מברייתא הנ"ל באשה כה"ג דילמא ר' יוסי ל"א רק ללמוד תורה דלאו מכל אדם זוכה ללמוד אבל לישא אשה ההוגנת לו ביותר מנ"ל, וצריך לומר דמדמה השאלתות מסברתו מלתא דנשואין ללימוד תורה מן המובחר, ויש לפקפק דללמוד תורה שאני דאמר ר"י לאו מכל אדם זוכה ללמוד ואפשר יגע לריק ולבהלה ולא יצליח בידו ללמוד כדי לעשות משא"כ בנשואי אשה

שוב מצאתי ראיתי אחרי רואי להגאון מוה' ישעי' פיק זצ"ל בשאילת שלום שלו בסוף הספר שעמד קצת בתמיה שתמהתי וכ' ג"כ דכוונת השאלתות כמ"ש בח"ס אם מוצא ללמוד במק"א ודייק כן מלשון שאלתות דכתב דשאר מצות דלא סגי לי' בלא"ה וכתב עוד דלכן פתח בתרתי ללמוד תורה ולישא אשה וסיים מהו למגמרי משום דבאשה פשוט דדמיא לכל המצות משא"כ ללמוד היכא שיוכל ללמוד במק"א, וציין על תוס' בכורות דף י"ט ע"א שכ' לכן נקיט הברייתא ללמוד תורה ולישא אשה משום פלוגתא דר"י ור' יוסי כשיוכל ללמוד במק"א וכ' וכן באשה כשיוכל לישא בא"י אלו דבריו זצ"ל והם מיישבי' הדעת הגם כי עדיין יש לפקפק קצת והבן

ממוצא הדברים אתה למד כי מעולם לא עלה על דעת השאלתות לומר דשארי מצות חמירא יותר מללמוד תורה ולישא אשה אלא היכא דיוכל לקיים מצות אלו בלאו"ה ורק לעשותם בשלימותם יותר זה ס"ל דקיל משארי מצות ואפילו ממצוה קלה דרבנן, ולזה נ"ל דלא מוכח דס"ל לשאלתו' דאפי' לשארי מצות דאורייתא מוכרים ס"ת נגד דעת תוס' ורמב"ם ודכוותי', דמברייתא דר"י בשם ר"מ משמע דווקא ללמוד ולישא כמ"ש תוס' והיינו ללמוד תורה דווקא כשאין יוכל ללמוד בלא"ה כלל בלי שימכור ס"ת או שאינו יוכל לישא אשה ולקיי' פרי' ורבי' בלי מכירת ס"ת וכה"ג חמירא מצות אלו משארי מצות דאורייתא וכ"ש דרבנן, הגם דמטמא בבית הפרס דרבנן למצוה קלה דרבנן וללמוד תורה ולישא אשה היכא דאפשר לקיים ב' מצות אלו בלאו"ה זה דווקא בטומאה דרבנן התירו וגם להציל מן הנכרי התירו אבל למכור ס"ת ולזלזל מקדושתו ע"י מכירה לא התירו רק בב' אלו ללמוד ולישא דווקא כשא"א לו לקיים בלאו"ה כלל, ומ"ש בח"ס דשאלתות ס"ל דמותר למכור ס"ת כדי לקיים מצוה המובחר ללמוד אצל רבו שלבו חפץ וכה"ג באשה, לא ידעתי ולא זכיתי להבין מנ"ל הא, השאלתו' לא קאי רק על ברייתא דע"ז וממכיר' ס"ת לא איירי כלל, ומדברי תוס' בע"ז נראה קצת דשאלתות גם בס"ת הכי ס"ל ונמשך אחריו, אבל הנלפענ"ד נכון כמ"ש ומה לנו ומנא לן לעשות פלוגתא בין הראשוני' במקום שיש להשוותם

אלא דנלפענ"ד דדבר זה אם מותר למכור ס"ת גם לשארי מצות דאורייתא או דווקא ללמוד תורה ולישא אשה תליא בפלוגתת דראשונים יבמו' דף ס"ב ע"ב עיין ברא"ש שס"ל בשיטת הרי"ף הגם דקיי"ל כר"נ ור"י דווקא כשאין צריך למכור ס"ת ישא בת בנים אבל לא למכור ס"ת, והרא"ש לפי הגרסא שלפנינו מתני' דלא כר"י מוכח דר"י ס"ל אפי' למכור ס"ת שרי כדי לישא בת בני' גם שכבר קיים פ"ו עיי"ש ובמלחמות ונק"י ובב"י בא"ע סי' א' באורך, והנה מצוה זו דאם יש לו בנים שישא עוד בת בנים דאמר ר"י לכ"ע רק דרבנן הוא כמ"ש הרי"ף והרא"ש ולשיט' הרא"ש דאעפ"כ מוכרי' לזה ס"ת כדי לקיים מצוה דרבנן כ"ש שמותר למכור ס"ת לקיי' מ"ע דאורייתא תפילין ציצית וכדומה, וצ"ל הא דקתני בברייתא דר"י בשם ר"מ אין מוכרי' ס"ת אלא ללמוד תורה ולישא אשה אבל שארי מצות לא אפי' דאורייתא או דצ"ל במצות אלו אפילו לעשות מן המובחר מוכרים משא"כ בשאר מצות כמ"ש בח"ס, או דברייתא דר"מ כסתם משנה ביבמו' ס"ל דאתיא דלא כר"י היינו דמצוה איכא רק שאין מוכרים ס"ת משו"ה, ור"י ס"ל דמוכרי' ס"ת בשביל זה, וסתם מתני' ר"מ דפליג על ר"י ולכן אמר ר"י בשם ר"מ אין מוכרי' אלא ללמוד ולשא אשה, ודווקא לישא היכא דלא קיים פ"ו עדיין אבל משום מצוה דרבנן דלערב אל תנח ידיך לא וה"ה לשארי מצות אפילו דאורייתא, והא"ש דמפרש טעמא לישא משום לא תוהו בראה לשבת יצרה וזה דווקא כל דלא קיים עדיין פרי' ורבי', והיינו משום דאמר אלא ללמוד ולישא אבל שארי מצות לא אפילו דאורייתא וכ"ש וקו"ח היכא דקיים פ"ו משום מצוה דרבנן לא, ולהלכתא דקיי"ל כר' יהושע אפילו משום ולערב אל תנך ידיך מותר למכור ס"ת ה"ה וכ"ש לשארי מצות דאורייתא ואפשר אפי' למצות דרבנן כנ"ל

וכ"ז לשיטת הרא"ש אבל לפי שיטת הר"ף ולפי שמפרש הרא"ש שיטתו דר"י לא פליג על מתני' דמצוה איכא אבל אין מוכרים ס"ת משו"ה ואפילו ר"י הכי ס"ל ואין כאן מחלוקת, אנו אין לנו מאן דמתיר למכור ס"ת רק ללמוד תורה ולישא אשה לקיים פ"ו אבל לשארי מצות לא כדקתני בברייתא דר"מ אלא ללמוד ולא זולת ולא מצינו חולק ע"ז, ועיי' שאלתות פ' נח סי' ה' שביאר שם דמותר למכור ס"ת לישא אשה ומייתי לה מברייתא דש"ס מגילה ובתר הכי מבעי' לי' אם דווקא בלית לי' בנים או באית לי' בנים וא"ש ל"ל מהו למכור ס"ת מי נימא כיון דאי' לי' בנים הא קיים לא לתוהו בראה ולא מזבן, או דלמא כיון דלא ידע אי האי זרע מצליח וכו' שפיר דמי ופשיט לי' מדתני ר' יהושע אומר הי' לו בנים בקטנותו יהי' לו בני' בזקנותו שנאמר בבקר וכו' ואמר ר' מתנ' הלכה כר' יהושע אלמא אע"ג דאי' לי' שרי לזבוני ומנסב אתתא ב"ב אלו דבריו, והנה מ"ש מדר"י דאפי' יש לי' בנים ימכור ס"ת צ"ל מנ"ל דלמכור ס"ת אמר דילמא מצוה איכא, אבל למכור ס"ת מי אמר, ונתקשה בזה בשאילת שלום שם, והנה באמת הרא"ש הכי ס"ל לפי הגרסא שלפנינו מתני' דלא כר"י ואי ר"י ס"ל דאין מוכרים ס"ת מתני' גם כר"י אתיא כדמשני לעיל ס"א ע"ב לר"נ וע"כ דידע ש"ס דר"י ס"ל אפילו ס"ת מוכרים משו"ה ומתני' דלא כר"י דס"ל דאין מוכרי' ס"ת משו"ה, אלא דשאלתו' לא מייתי הא דש"ס מתני' דלא כר"י, ומביא רק הא דאמר ר"י והוכיח מדבריו דמותר למכור ס"ת וקשה מנ"ל דלמכור ס"ת קאמר ר"י ונ"ל משום דאמר ר' מתנה הלכה כר' יהושע מדאמר הלכה ש"מ דיש דפליג עליו וכן הקשה ש"ס בכ"מ הלכה מכלל דפליגו ומדאמר ר"מ הלכה כר"י ש"מ דמתני' פליגו על ר"י וע"כ משום דר"י ס"ל אפי' ס"ת מוכרי' משו"ה ומתני' פליגו בהך מלתא על ר"י דמצוה איכא אבל אין מוכרי' ס"ת, ואמר ר"מ הלכה כר"י והיינו דאפי' ס"ת מוכרי' ומזה הוכיח השאלתות מדאמר ר"מ הלכה כר"י דר"י ס"ל אפי' למכור ס"ת שרי כמ"ש כנ"ל וא"ש

היוצא לנו כי ס"ל להשאלתות דמותר למכור ס"ת אפי' יש לו בני' משום מצוה דרבנן דלערב אל תנח וכו' ומתני' ור"י פליגו בזה והלכה כר"י והוא כשיטת הרא"ש ממש ומצאנו לו חבר, ומינה נשמע דכ"ש דמוכרי' ס"ת לשאר מצות דאורייתא מיהת וכמו דס"ל התוס' בע"ז בשיטת השאלתות, אבל לא מטעמא דתוס' בשיטתו דלשאר מצות דמותר למכור אתי מקו"ח דחשיבו יותר מללמוד תורה ולישא אשה, אלא כמ"ש אני בעניי דברייתא דמגילה כמתני' דס"ל דאין מוכרים רק משום פרי' ורבי' וכן ללמוד דחמירא טובא אבל לפי דקיי"ל כר"י דמותר למכור ס"ת אפי' משום ולערב אל תנח כ"ש דמוכרים לשאר מצות דאורייתא, אבל לשארי מצות דרבנן אפשר דאסור ודווקא משום ולערב אל תנח ידך הגם דדרבנן הוא התירו כיון דמצוה זו חמירא בעצמותה ויש בה דאורייתא, משא"כ בשארי מצות דרבנן לא הקילו משום דקדושת ס"ת חמירא הגם בטומאה בית הפרס דרבנן התירו למצוה קלה דרבנן ועיין וצ"ע

והנה המחבר בא"ע סי' א' קבע להלכה כשיטת רי"ף דאין מוכרים ס"ת רק היכא דלא קיים פרי' ורבי' ומביא י"א והוא דעת הרא"ש דמוכרים ס"ת ועיי' ח"מ וב"ש דנראה דדעת המחבר דהעיקר דאין מוכרים רק כשלא קיים פ"ו, ולפמ"ש ממילא להלכה אין לנו להתיר למכור ס"ת אלא ללמוד ולישא ולא לשאר מצות אפילו דאורייתא, אלא הב"ש חולק וכ' דהעיקר לדינא כדעת הרא"ש דרבים אשר אתו וגם בפי' שיטת הרי"ף חולק הרמב"ן במלחמות, ואפשר אם הי' רואה הב"י דגם השאלתות הכי ס"ל כרא"ש ורוב ראשונים וכ' תוס' בדוכתא טובא דדברי השאלתות דברי קבלה המה לא הי' קבע להלכה פסוקה דאין מוכרים ס"ת לזה ולפי דכתיבנא ממילא מותר למכור ס"ת גם לשארי מצות דאורייתא ומ"מ כיון דמחבר נקיט לעיקר כדעת האוסרי' וגם מ"ש דלשיטת המתירים ה"ה דמותר למכור לשארי מ"ע לא מצאתי חבר ומסתימת כל ראשוני' לא משמע הכי, לכן מפני שאנו מדמים לא נעשה מעשה, מ"מ חזי לצרופי שיטת השאלתות לפי מה דס"ל לתוס' בע"ז בשיטתו דס"ל דכל מצות חמירו ממצות אלו, וכבר הראנו פנים דשיטת רש"י ג"כ כמוהו, וגם חזי לצרופי מ"ש דתליא