כתב סופר יורה דעה ר

הנלפענ"ד כתבתי ומעכ"ת ני' ישים עין עיונו על דברינו לטובה, הכ"ד אוה"נ דוש"ת חותם בברכת אהבה רבה פה פ"ב יום ו' עש"ק לס' בשלח תר"י לפ"ק

הק' אברהם שמואל בנימין בה"ג מהרמ"ס זצ"ל: תשובה קלה

שלומים מרובי' ליעקב איש תם יושב אוהלים ה"ה תלמידי ידידי הרב המופלג בתורה וביראה המאוה"ג מעוז ומגדול חרוץ ובקי כש"ת מוה' אברהם יעקב קאפל ני' אב"ד בק"ק לאשאנץ יע"א

זה כמה ימים אשר קבלתי מכתבו ולא הי' באפשרותי לשום עין עיוני על שאלתו עד כעת וגם עתה הפסיקוני טרדו' רבות עניני כללים באמצע הענין, והנה נפשו היפה בשאלתו לחוות דעתי ע"ד אחד ששבק חיים לכל חי וכתב בצוואתו שיהי' ספרי תורה שלו א' לקהילה וא' לחברא קדישא ועכשיו בא בן אחיו יורש דאורייתא שלו ורוצה לקנות הס"ת כדי שיהי' שלו ויהי' לו זכרון לטובה מדודו, והציבור צריך לדמי זבינו כי רוצים לחזק בדקי הבית מלון האורחים עוברים ושבים ואין לאל ידם לחזק בדקי', ומסופק מעלתו ני' אם מותר להם למכור ועיניו חזו מישרים בפסק דיני' ובספרן של צדיקים רבותינו אחרונים נ"ע וחפץ לשמוע דעתי בזה

בש"ס מגילה ריש פרק בני העיר אמר ר"י אמר ר"מ אין מוכרים ס"ת רק ללמוד תורה ולישא אשה, ומפרש התם טעמא דהלימוד מביא לידי מעשה אשה נמי לא תוהו בראה אלא לשבת יצרה, ובתר הכי מביא הברייתא ת"ר לא ימכור אדם ס"ת אפילו אין צריך לו, יתר על כן אמר רשב"ג וכו' ויש לעיין למה לא קתני בברייתא שני' לא ימכור אדם וכו' אלא לת"ת ולישא אשה כדאמר ר"י בשם ר"מ, והי' נ"ל דהא דר"י אמר ר"מ איירי באין לו ס"ת אחר וצריך לו לקרות בו אין מוכרים רק ללמוד תורה ולישא אשה אבל למצוה אחרת לא וברייתא דקתני לא ימכור אדם ס"ת אפילו א"צ לו היינו אפילו אין צריך לא ימכור לדבר רשות או לקדושה קלה והוסיף רשב"ג אפילו אין לו מה לאכול והמוכר אין רואה סימן ברכה וכו' כן י"ל, אלא דקשה קצת הא דרצה לפשוט מהאי דר"י אמר ר"מ דתורה בתורה שפיר דמי, וי"ל, ולפ"ז כל דיש לו ס"ת אחרת לקרות בו מותר לכל דבר מצוה, אלא דאינו כן שיטת הפוסקי', ועיי' רמב"ם ה' ס"ת פ"י דאפילו יש לו כמה ספרים אין מוכרים רק ללמוד תורה ולישא אשה, וקשי' למה לא קתני בברייתא לא ימכור אדם ס"ת אלא ללמוד תורה וכו' כדאמר ר"מ ואפשר י"ל ע"פ שיטת הרא"ש שבטור או"ח סי' נ"ג דיחיד מותר למכור ס"ת שלו ועיין בב"י שם וביו"ד סי' ר"ע ורפ"ב, וי"ל דברייתא דר"מ קתני אין מוכרים רבים היינו בשל רבים אסור למכור רק ללמוד ולישא אשה, וברייתא דקתני לא ימכור אדם משמע אדם יחיד לא ימכור ובאמת ליכא איסור בשל יחיד דאין בו הורדת קדושה דבשלו עושה כרצונו מ"מ לא ימכור הגם דאסורא ליכא מ"מ אינו רואה סימן ברכה, ויתר ע"כ אמר רשב"ג אפילו אין לו מה לאכול וכו' וכן שיטת ראב"י שבב"י או"ח סי' קנ"ג דביחיד אינו רואה סימן ברכה, אלא הרמב"ם לא מחלק בין יחיד לשל רבים וכן ס"ל דברייתא דאין רואה סימן ברכה היינו דאסורא הוא ולפ"ז קשה על הברייתא כמו שהקשתי וצ"ע

והנה רש"י כתב אלא ללמוד תורה להתפרנס בו כשלומד תורה ועיי' מג"א סי' קנ"ג שהעתיק פי' רש"י, וצ"ע מה ראה רש"י על ככה לפרש להתפרנס כשלומד תורה ומי ליכא שצריך לשלם שכר מלמדו, או לקנות ספרים כדי ללמוד מתוכם, ונ"ל דהי' קשה לרש"י מה דבאמת צ"ע טובא למה אסור למכור ס"ת רק ללמוד תורה ולישא אשה מדקתני אלא משמע דווקא אלו דחמירא טובא, אבל לקנות תפילין ציצית וארבע מינים וכיוצא בו אסור למכור ס"ת, וקשה טובא בוודאי אם כתב לעצמו ס"ת וקיים מצות כתיבת ס"ת אתי שפיר דלא ימכור הס"ת ויתבטל ממצות עשה שיהיה לו ס"ת לעצמו בשביל מצוה אחרת ומה חזית ומי נדחה מפני מ', לא מבעיא דמצות עשה של כתבו לכם השירה מצוה שאין הזמן גרמא היא וחמירא מתפילין וציצית וארבע מינים, ואפילו נגד מצות מזוזה דתדירה לא נדחה דמ"ש וכשימכור ס"ת ביטל מצוה זו דאין המצוה בכתיבת הס"ת לבד אלא שיכתוב משלו או שיקנה משלו לכה"פ ויהי' לו תמיד ס"ת וכשמוכרו בטל הוא ממצוה זו, עיין ת"ח סנהדרין דף כ"א ע"א, דמזהיר מי שכותב לו ס"ת שלא יתנהו במתנה לציבור דאז אין לו עוד מצוה זו שאין המצוה בכתיבה לחוד רק שיהי' לו תמיד ואם נאבד ממנו צריך לכתוב ס"ת אחרת, וכה"ג קרוב לומר דאפילו ללמוד תורה ולישא אשה אינו רשאי למכרו, וכ"ש היכא דיש לו בן ובת לשיטות הסוברים דמותר למכור ס"ת כדי לישא אשה בת בנים כדי לקיים ולערב אל תנח ידיך עיין טוש"ע א"ע סי' א' ודווקא כשיש לו ס"ת אחרת שכתב ומקיים בו מצות ס"ת אז מותר למכור אחרת שיש לו, דבלא"ה אסור למכרו אבל משום מצוה זו מותר, או כשאין לו ס"ת כלל שכתב הוא בעצמו או קנסו בעצמו אלא שיש לו בירושה מאבותיו ובזה איננו יצא י"ח כתבו לכם כה"ג מותר למכרו משום מצוה דגם לערב אל תנח ידיך, אבל כשאין לו רק ס"ת אחד שיקיים בו מצות ס"ת נלפענ"ד דאסור למכרו כדי לקיים מצוה דרבנן דלערב אל וכו', וגם משום מצות פרי' ורבי' ממש או ללמוד תורה לא מצאתי מפורש כעת וצל"ע לדינא

והנה בברייתא דקתני סתם אין מוכרים ס"ת אלא ללמוד תורה ולא חילק בין למכור ס"ת שיתבטל ע"י מכירה זו ממצות עשה דכתבו לכם או שיש לו בלאו"ה ס"ת על הדרכים שכתבנו משמע לעולם אין מוכרים ס"ת אלא ללמוד תורה, והוא משום קדושת ס"ת דיש זלזול למוכרו דלית לי' עלוי' אחרינא היינו קדושה שהיא למעלה מקדושת ס"ת, ותמוה למה יהי' יושב ובטל ממ"ע המוטלת עליו, ודבר זה שלא ימכור ס"ת רק דרבנן היא כמ"ש הר"ן, ואיך יהי' בטל ממצוה דאורייתא בשביל זה ונ"ל משו"ה התחכם רש"י לפרש ללמוד תורה כדי לפרנס בו כשלומד, רצונו בזה בוודאי למכור ס"ת לקנות בו תפילין מזוזה ציצית ארבע מינים וכדומה פשיטא דשרי ולא דחינן שום מצוה בשביל זלזול דמכירת ס"ת וזהו כבודו לקיים מ"ע הכתובים בו, אלא דקמ"ל אפילו ללמוד תורה שאין עושה המצוה עצמה בדמיו, אלא מתפרנס בו ונהנה בדמים הנאת הגופניית כדי שיהי' יוכל ללמוד תורה ועד"ז לישא אשה ג"כ כה"ג ג"כ שרי בוודאי שאם צריך למכור ס"ת לתת לאשה כדי שתתרצה לו ובלאו"ה א"א להמציא אשה לקיים פרי' ורבי', פשיטא דשרי אלא אפילו למכור לצרכי נשואין או לפרנס בו בתר נשואים וכדומה שמוציא הוצאות להנאת גופנית שאיננו עיקר המצוה מותר, וכך הוצעת הדברים לקיים שארי מצות לעשות בדמיו גופי המצות פשיטא דשרי וללמוד תורה ולישא אשה אפילו כה"ג דאין מקיים בדמיו גוף המצוה גם כן שרי כנלפענ"ד בכוונת רש"י

אלא דשיטת רמב"ם וסתימת כל ראשונים ופוסקים אינו כן דווקא ללמוד תורה ולשא אשה מוכרים ס"ת ומפרשים הברייתא כפשוטו וכן לשון הרמב"ם בפ"י מס"ת ואסור לאדם למכור ס"ת אלא לשני דברים שילמוד תורה בדמיו או ישא אשה בדמיו, מלשון זה שכתב ללמוד תורה בדמיו וכן לישא אשה בדמיו מדדייק וכתב בדמיו נראה שרצונו שלומד בדמיו כגון לוקח ספרים או שכר מלמדו, וכן נושא אשה בדמיו שמתקדשת לו בדמי ס"ת ואינה מתרצית לו בלאו"ה, אפשר דס"ל דווקא כה"ג שרי אבל כדי להתפרנס בו כדי שילמוד תורה וכה"ג צרכי נשואי אשה לא דלא כרש"י, וגם משמע דווקא בכה"ג בשאר מצוה שעושה המצוה עצמה בדמיו גם כן אסור למכור ס"ת רק ללמוד תורה ולישא אשה דווקא וצל"ע

ועיין תוס' ע"ז ד"ה ללמוד תורה, שכ' על הברייתא שם דווקא הנך דחמירו אבל שאר מצות לא וכן משמע פ"ק דמגילה, אבל בשאלתות מפרש הנך דקילא וכ"ש שאר מצות שהם חשובות, והנה קשה על השאלתות לשון הברייתא במגילה אין מוכרים ס"ת אלא ללמוד תורה ולשא אשה משמע אבל למצוה אחרת לא אלמא דאלו ב' חמירא טובא משארי מצות, ולמ"ש בכוונת פירש"י דס"ל ה"ה שארי מצות והא דנקיט ברייתא אלא ללמוד תורה ולשא אשה היינו הגם שמוציא הדמים להתפרנס שאין עושה בו גוף המצות ואינו רק גרמא למצות, עפ"ז יש ליישב גם שיטות השאלתות דס"ל שארי מצות חשובות יותר והא דקתני אין מוכרים אלא ללמוד וכו' היינו שאין מוכרים לדבר רשות והנאת גוף אלא ללמוד תורה ולישא אשה דשייך בהו שמוכר כדי להתפרנס ואינו עיקר וגופו של מצוה מ"מ מותר, ומכ"ש שארי מצות דמקיים בדמי ס"ה גופו של מצות ותשובות יותר דוודאי מותר וא"ש

והנה בשאלתות והוא בפ' אמור סי' ק"ג וז"ל ברם צריך לומר כהן דאזיל למנסב אתתא או למגמר אורייתא ואיכא בית הפרס באורחא וליכא אורחא אחרינא מהו למיזל בהאי אורחא וכו' לשארי מצות לא קמבעי כיון דלא סגי דלא אזיל וודאי שרי דתני ר"א בר"צ אומר מדלגים היינו על גבי ארונות של מתים וכו' ואפילו לקראת מלכי או"ה שאם יזכה יבחין וכו' אלא כ' קאמבעיא לן ללמוד תורה ולישא אשה וא"א למיזל בדוכתא אחרינא למגמר מי שרי או לא ת"ש הולכי' ליריד של נכרי' וכו' ומטמא ללמוד תורה ולשא אשה ר"י אמר אימת בזמן שאין מוצא ללמוד וכו' ור' יוסי אמר אפי' מוצא ללמוד במקום אחר יטמא לפי שאין מן הכל אדם זוכה ללמוד תורה ע"כ דברי השאלתות ככתבו ולשונו הצריך לנו, והנך רוא' אחר דפשיט לי' דמותר לטמאות אפילו למצוה קלה דרבנן לילך לקראת מלכי או"ה שאם יזכה וכו' מבעי' לי' ללמוד תורה ולישא אשה וע"כ דס"ל דקילי שניי מצות אלו אפילו ממצוה קלה דרבנן כזו עד דפשיט לי' מברייתא דהולכים ליריד, והוא תמוה איך קילא ל' ללמוד תורה ולישא אשה ממצוה קלה לרוץ מלכי או"ה ומינה דן לכל מצות חוץ שני מצות אלו, ואם ס"ל דמ"ע דאורייתא חשובות יותר מללמוד תורה ולישא אשה כמ"ש תוס' על שמו בע"ז דף י"ג הנ"ל, אבל בוודאי אין