כתב סופר יורה דעה קצח

גם זה אסור, ויש לדחות דאפשר לא ברירא לי' הא מלתא אם שרטט רק תיבה שלישית אי מותר או אסור לכן כתב מ"ש, ואנן דהבאנו ראי' מלשון ר"י וברייתא אין לנו ראי' מי שסובר נגד זה

ודאתאן על דברי הכסף משנה אודיע צערי דתמוה לי מה לו להכ"מ להתחכם אופן דכשר בתפילין באורחא רחיקא ולא ניחא לי' כמ"ש תוס' בשם ר"ת ורא"ש מגילה דכשכותב שורה עליונה בשרטוט סגיא, והי' נ"ל דמשמע לי' לכ"מ דרמב"ם לא ס"ל כוותי' מדכתב בה' יבום פ"ד הלכה ד' כשכותבים גט יבמין משרטט מקום הפסוקים שאסור לכתוב ג' תיבות בלי שרטוט, מדכ' דבעי דווקא לשרטט מקום הפסוקים נראה דלא סגיא בלא"ה דגם כשמשרטט שורה ראשונה לא מהני, ועיין מג"א סי' ל"ב ס"ק ז', ולכן הוצרך הכ"מ אליבא דרמב"ם לתרץ דאפשר השכותב ב' ב' תיבות, וכתב ור"ת מתרץ בענין אחר היינו במשרטט שורה ראשונה אבל הרמב"ם ל"ל כר"ת כנ"ל

אלא דצל"ע דאם רמב"ם ל"ל כר"ת תיקשי עליו מש"ס מנחות דמקשה הא תפילין א"צ שרטוט הא כיון שא"א לכתוב בלי שרטוט רק כשכותב ב' ב' בשורה אחת וזה לא שכיח, ולק"מ קושית ש"ס ותיפוק לי' תפילין לא בעי שרטוט הרי סתם תפילין לאו כה"ג שני שני תיבות בשורה אחת כתובים וע"כ צריך לשרטט וצ"ע, (וכן הקשה במנחת כהן פ' הקומץ ל"ב)

עוד צל"ע לפמ"ש דהכ"מ הוכיח דרמב"ם ל"ל הא דר"ת ממ"ש בה' יבום, א"כ למה באו"ח סי' ל"ב פוסק בפשיטות דבשורה ראשונה למעלה סגי ולא מביא בשום מקום דרמב"ם חולק בזה כדרכו של המחבר בכ"מ גם זה צ"ע

ולכן נ"ל דמרמב"ם ה' יבום אין ראיי' דחולק על ר"ת די"ל מ"ש צריך לשרטט מקום הפסוקים בלא שרטט שורה עליונה דבשורה עליונה ליכא פסוק כמ"ש הרמב"ם שם שכותב כמה דברים קודם, ולכן כתב דבעי לשרטט מקום הפסוק אם לא שרטט שורה ראשונה וכן מר זוטרא שרטט מקום הפסוקים ולא שרטט שורה ראשונה, ובאמת אם רוצה לשרטט שורה ראשונה כולה תו לא צריך לשרטט מקום הפסוקים ויפה עשה שלא הביא בש"ע דרמב"ם חולק על ר"ת ורא"ש והא דכ' הכ"מ בה' ס"ת ישוב אחר לרמב"ם דכתב בפ"א מהלכות תפילין דתפילין א"צ שרטוט ולא סגי בתירוץ מרווח של ר"ת, צ"ל דלא ברירא לי' אי רמב"ם ס"ל כר"ת או לא דלא נזכר דבר זה ברמב"ם בשום מקום לכן כתב דיש לומר בלא דינו של ר"ת תי' אחר, או דאפשר משמע מדכתב הרמב"ם בפ"א דתפילין א"צ שרטוט משמע בלי שרטוט כלל שרי לכתוב לכן תירץ וכתב דאפשר לכתוב תפילין בלי שרטוט כלל ואיכא בהו קדושת תפילין כשכותב שורות שני שני תיבות כן י"ל ומוכרחים אנו לומר דלא תקשה מה שהקשיתי

אלא דמה שמוסיף הרא"ש במגילה דה"ה כשכותב שיטה ראשונה ואין שם פסוק דמותר לכתוב אח"כ בלי שרטוט ועיין טו"ז יו"ד סי' רפ"ד ובמג"א סי' ל"ב ס"ק ז' קושית ברכת הזבח ממר זוטרא דשרטט ועיי' מחצי' השקל דברכת הזבח הקשה ל"ל למר זוטרא לשרטט כלל בגט חליצה כיון דבשורה ראשונה ליכא פסוק ומותר לכתבו בלי שרטוט אם כן גם הפסוקים שבשורות אחרות לא צריכים שרטוט, ומבאר תירוצו מג"א או דמר זוטרא לא ידע לאמן ידיו בשיטה ראשונה ושרטט שיטה ראשונה, או ששרטט כולו דלא ידע לאמן ידיו גם בשורות אחרונות אם גם נשרטט שיטה ראשונה והרמב"ם דכתב דבעי לשרטט מקום הפסוקים גם אם נאמר כוונתו אם אינו רוצה לשרטט שורה ראשונה מיירי מ"מ אי ס"ל כרא"ש במגילה ל"צ לשרטט כלל כיון דשורה ראשונה מותר בלי שרטוט דאין בה פסוק ממילא הותרו כולם לכתוב באמן האחרונות בתר שיטה הראשונה ומר זוטרא צ"ל דלא ידע לאמן לכתוב גם שורה ראשונה בלי שרטוט, אבל איך כתב הרמב"ם בסתמא דצריך לשרטט במקום הפסוקים והא רוב ב"א יודעים לכתוב בלאו"ה כמ"ש הרא"ש, וע"כ דרמב"ם ל"ל כרא"ש דסבר דבלי שרטוט כלל אפילו הראשונה מותר ומדמה מלתא למלתא ובאמת בתוס' ויתר ראשונים לא נמצא דבר זה רק הרא"ש חידש ומוסיף כן מדנפשי' וטור יו"ד מביאו ורמב"ם ע"כ חולק בזה

ונ"ל דלכן הרמ"א שכתב בסי' רפ"ד אם שרטט שיטה ראשונה מותר לכתוב אח"כ בלא שרטוט ולא כתב רבותא יותר אפילו לא שרטט כלל גם הראשונה כגון שלא כתב פסוק בשורה ראשונה כמ"ש הטור שם בסימן הנ"ל ונראה דלא ס"ל לרמ"א כן לדינא וטעמא בעי למה, ולמ"ש א"ש דרמב"ם חולק על זה ע"כ ולא נמצא כן רק ברא"ש, והמחבר ביו"ד סי' רפ"ד לא כתב דמותר בשרטט שורה ראשונה צ"ל דסמך עצמו על מ"ש באו"ח סי' ל"ב דבשרטט שורה ראשונה מותר לכתוב אח"כ תפילי' בלא שרטט האחרונות, והא דמוסיף הרא"ש דמותר בשכותב בשורה ראשונה בלי שרטוט לא נקט המחבר להלכה כנ"ל

והנה בטור ושו"ע א"ע סי' קס"ט איתא דאגרת יבמים צריך שרטוט, מה שכתב דבעי שרטוט צ"ל או דמשרטט שורת ראשונה או דמשרטט מקום הפסוקים אם לא שרטט שורה ראשונה, אלא דצ"ע הא הרא"ש דס"ל כל שאין בשורה ראשונה פסוק לא צריך שרטט כלל וצ"ל דמר זוטרא לא הי' יכול לאמן ידיו, ואיך כתב הטור בסתמא דבעי שרטוט נגד אביו הרא"ש ז"ל, וביו"ד מביא שיטתו בלי חולק ושיטת המחבר אתי שפיר דל"ל כרא"ש, ומ"ש דצריך שרטוט משום הפסוקים מיירי באם לא שרטט שיטה ראשונה אבל שיטת הטור קשיא לי טובא וצלע"ג

ומדי דברי בהאי ענינא לא אמנע מלהציע פה מה דצל"ע על הב"י סי' רפ"ד שהקשה על הטור שהביא לשון הרמב"ם כל כתבי הקודש אסור לכתוב בלא שרטוט אפילו כתבו על הנייר ואח"כ כתב ור"ת פי' דאגרת שלומים מותר וב"י מדייק בלשון הטור דמשמע דר"ת חולק על מ"ש תחילה ולא נמצא מחלוקת בזה ולפי דברי עצמו של הב"י בחיבורו כסף משנה בה' ס"ת כתב מ"ש הרמב"ם אפילו כותב על הנייר היינו אגרת שלומים ומביא דר"ת חולק ע"ז ובירושלמי משמע דלא כר"ת וכן דעת הרמב"ם, וא"כ יפה עשה הטור דכתב ור"ת פי' וכו' דמשמע דחולק בדבר זה עם הרמב"ם, והנה בשו"ע מביא שיטת ר"ת דמותר לכתוב פסוקים באגרת שלומים לצחות הלשון בלי שירטוט, ולא זכר השר כי הרמב"ם חולק ע"ז, ומעתיק לשון הרמב"ם דאסור לכתוב אפילו על הנייר ולפירושו בכסף משנה בכוונת הרמב"ם מביא בשו"ע תרתי דסתרי, וצ"ל כשכתב הב"י חזר מפירושו בכ"מ בכוונת הרמב"ם וסבר דרמב"ם גם כן אפשר דס"ל כר"ת, ומ"ש אפילו על הנייר הגם דלא כתב התיבות על קלף כס"ת מ"מ אסור אבל אגרת שלומים לצחות מותר ועפ"ז מעתיק בשו"ע לשון הרמב"ם ושיט' ר"ת, ומ"מ תמיהא אין כאן על הטור אם ס"ל כמו שפי' הכ"מ, ואיך תמה הב"י על הטור אם ס"ל כדס"ל הוא מעיקרא בכסף משנה וצל"ע

ועל פי פי' כ"מ בכוונת הרמב"ם וכתבנו שכן דעת הטור דמי הרמב"ם דאפילו כתב על הנייר היינו אגרת שלומים ולצחות הלשון, מצאנו מקום ישוב לסתירת הרמב"ם דבה' ס"ת פסק שלשה תיבות כותבים ובהלכות יבום כתב דשלשה אין כותבים, ונלפענ"ד דמ"ש בה' ס"ת דשלשה כותבים כוונתו למ"ש אפילו כותב דרך צחות אסור וזה דווקא בכותב ארבע תיבות אבל שלשה כותבים, אבל בשאינו כותב לצחות אפילו שלשה אין כותבים, ולכן בהל' יבום דאינו כותב לצחות אפילו ג' אין כותבים ובה' ס"ת לא כתב דבאין כותב לצחות אפילו שלשה אין כותבים דסמך עמ"ש בהלכ' יבום כנ"ל

ויש פנים מסבירות לזה מן הסוגיא גיטין דף ו' ע"ב דמתקשה בה טובא בלח"מ ה' יבום ובפ"י שם דאמר אביי וכי משום דלא ידע הא דר' יצחק לאו גברא רבה הוא, והקשו הא גם ברייתא לא ידע דהא כתב הרבה תיבות יותר מד' ולמה אמר דלא ידע הא דר' יצחק לחוד, ונ"ל דבאמת קשה הא דר' יצחק נגד הברייתא ותוס' בשם בה"ג תירצו דידעו דהא דר' יצחק אינו עיקר, ונ"ל דר' יצחק דאוסר בשלשה תיבות באינו כותב לצחות ואז אפילו שלשה תיבות אסור וברייתא מיירי כשכותב לצחות ואז דווקא ד' אסור דקיל יותר ול"ק הא דר"י מברייתא, ואקדים עוד דכתב פ"י די"ל דר' אביתר שבח אותם כי קיימו בנפשם ויתנו הילד כו', היינו שלא חסו על בניהם ועשו עצמן כעורב לדברי תורה ולפ"ז לפמ"ש דר' יצחק איירי באינו כותב לצחות ל"ק מר"י דמנ"ל בשכותב לצחות דאסור לכתוב אפילו טובא, אלא דקשה מברייתא דקתני בה ארבע אסור וע"כ מיירי הברייתא דכותב לצחות דשלא לצחות הלשון אפילו ג' אסור, ומפני זה הוצרך להביא הא דר' יצחק דאי לאו דר"י הו"א דברייתא איירי כשאינו כותב לצחות וגם אז רק ד' אסור ולצחות אפילו טובא שרי באין שיעור ולכן מייתי דר"י דנשמע ממנה דברייתא ע"כ בכותב לצחות איירי וקשיא ממנה ל' אביתר, ואמר אביי וכי מפני שלא ידע הא דר' יצחק וכו' ואם לא ידע הא דר"י לא קשה עלה מברייתא דהוא מפרש הברייתא דמיירי בשכותב שלא לצחות ולצחות אפילו טובא שרי וא"ש דאמר דלא ידע דר"י דווקא אבל ידע הברייתא כנ"ל ע"ד פלפול

והא"ש שיטת הרמב"ם דאנחנו דידענו לדר"י ע"כ צריכים אנו לחלק כדי שלא יחלוק ר"י על הברייתא והא דר"י איירי בשאינו כותב לצחות ואז אפילו שלשה אסור וכן פסק בה' יבום, וברייתא מיירי בכותב לצחות אסור ואז דווקא ארבע תיבות שרי לכתוב בלי שירטוט והוא כמ"ש בה' ס"ת כמ"ש וא"ש

וחתימה מעין פתיחה דנלפע"ד דאיכא ראי' מהימנא דמותר מיתור לשון ר"י וברייתא דשנים כותבים לר"י או שלשה כותבים לברייתא דמותר לכתוב בלא שרטוט אם משרטט תיבה השלישית או הרביעית ואין ראי' נגד זה רק קצת משמעות מכ"מ ה' ס"ת מדלא מתרץ דאפשר כה"ג בתפילין כשכותב ג' בלי שרטוט ותיבה ד' בשרטוט, ולפמ"ש לעיל דמשמע לי' לכ"מ ממ"ש הרמב"ם בפ"א דתפילי' אין צריכין שרטוט מסתימת דבריו משמע לי' דלא תבעי שרטוט כלל, לכן טרח לתרץ דמיירי באופן שכתב שורה של ג' ג', וא"כ הוא משו"ה לא יוכל לתרץ באופן שמשרטט תיבה ד' דמשמע מרמב"ם דאפשר בלא