כתב סופר יורה דעה קצז

אח"כ ממילא הו"ל כעושה מעשה כיבוי לכ"ע עיי"ש, ומ"ש אמו"ז זצ"ל דלבוש ג"כ אינו אוסר רק מדרבנן משום דלא מצא לו חבר ולא נראה לו שיהי' איסור דאורייתא בזה, ואנן מצאנו דין זה מפורש במס' סופרים ואפשר שהוא מדאורייתא כמ"ש, ואפילו לדעתו הקדושה דאינו אלא מדרבנן וכתב דספק דרבנן הוא שמא לא נכתב תיבת אל בקדושה, לפענ"ד נראה כיון שיש לנו לדון בתרתי אם מותר למחוק בידים ואם מותר לשנות קריאתו ע"י שיכתוב למעלה, ובמחיקה עצמה צריך להחמיר מספק דדאורייתא הוא אין לנו להקל בספקא דרבנן לכתוב ולתלו' למעלה וענין כזה עיי' ב"י סי' תל"ז ומג"א ס' קפ"ד ס"ק ז' בספק בירך ביהמ"ז דצריך לברך גם ברכה רביעי' דלא לזלזלי' בי' שמחמיר בדאורייתא ולהקל בדרבנן בספק אחד הה"נ הכא וכבר הארכנו בזה בכיוצא בו

ולולי דברי קדשו הי' נ"ל דאין נדון זה דומה למ"ש הלבוש דשם תולה דל"ת כדי שיהי' נקרא עם אשר כתוב למטה ממנו יודא והו"ל כאלו כתב בתוכו והו"ל כמחיקה ממש ע"י מעשה ודיו ושינוי הנראה וניכר הוא אבל בנדון זה דכתיב אל לא נשתנה דבר שנשאר הכל כתוב כמו שהי', אלא ע"י שתולה למעלה ב' תיבות יוסף אל בין תיבת אל לשדי נשתנה הקריאה במובן של הקורא וקורא אל תחת אל, אין זה מחיקה בידים אלא שינוי דממילא אתיא וקרוב לומר דאפילו גרמא לא הוי מכ"ש, וקו"ח דלא הו"ל כמוחק בידים והחילוק רב וברור לפענ"ד

אבל מ"ש אאמו"ז עוד לפמ"ש האלי' רבת בנדון שלו דיטעו שאינו שם ויבואו למוחקו י"ל זהו דווקא אם נתקדש בוודאי חוששים לטעות ומכשול כהנ"ל, אבל בנדון זה שיש ספק אם קדשה הסופר לא חיישינן כולי האי שמא יסבור שאינו שם וימחקנו כיון שאם ימחוק ספק הוא שמא לא נתקדש נכון מש"כ ויש לצרף שיטת הרמב"ם דספק דאורייתא רק מדרבנן לחומרא ומחיקת אל שהוא ספק ליכא רק איסור דרבנן אין לנו לחוש כ"כ שמא ברוב הימים ימחוק, (הגם שגם באיסור דרבנן אסור למוכרו לגוי היכא דחוששין שמא יחזור וימכרנו לישראל צ"ל דזה רגיל להיות אבל מאן לימא לן דיבוא זמן דיהא צריך או רוצה למחוק תיבה זו)

ועוד אני אומר דליכא ספק השקול דמסתבר יותר שכתב אל שלא לשם קדושה והי' מכווין לכתוב ויאמר יעקב אל וכאשר ראה אח"כ בתיקון סופרים שלפניו לכתוב עוד (שאסור לכתוב אפילו אות אחת שלא מן הכתב) סבור הי' שעומד בשם אל וכתב שדי, אבל כשנאמר שכתב אל שדי הב' שמות, צ"ל שטעה ודילג ב' תיבות מיעקב עד אל שדי הגם שאפשר אבל אינו מצוי' כ"כ וקרוב יותר שכתב יעקוב אל בבת אחת והפסיק וראה בחומש שלפניו וטעה ובא לו הטעות מפני שפסק בתיבת אל וסבור דקאי באל שדי וכתב שדי אצל אל שכתב תחלה, הגם שאין לסמוך ע"ז מ"מ ספק שקול ליכא וחזי לצרופי למה שכתבנו ובהא סלקינן לעשות כאשר העלה זקנן ורבן של ישראל אאמ"ו זקיני מאוה"ג זצ"ל כי הוראתו בקדושה הוא ואנחנו קיימנוה וחזקנוה בעז"ת

ועבידנא לי' שעשועים לשעשע בקצת מדבריו אשר העלה ואשר הביא לפנינו מה שהקשה בש"ס פ' הנזקין א נ"ד ע"ב דמקשה על ר"א וליעבר עליי' קולמס ולקדשו כמאן דלא כר"י לפי המבואר במ"ס ובהגמיי' ומובא בש"ך דשם שנכתב שלא בקדושה מותר למוחקו, גם לרבנן לא א"ש דהא אפשר שימחוק כל האזכרות כיון שלא נכתבו בקדושה ויכתבם אח"כ מחדש, יפה הקשה וכבר קדמוהו בקושיא זו בתשובת חו"י סי' ובבני יונת האריך בדין זה והעלה ב' ישובים לקושיא זו, א' דידע אם ימחוק כל האזכרות ויכתוב על המחק מחזי כמנומר ולכ"ע פסול, וס"ד כשיעבור בקולמס ס"ל לר"י אפילו כל האזכרות שבס"ת לא מחזי כמנומר והקשה כמאן דלא כר"י וחידש דגם ע"י העבר' קולמס כל האזכרות מודה ר"י דמחזי כמנומר תירוץ שני דהיכא שהסופר ידע שכותב שמות שאין נמחקים ופשע ולא כתבם בקדושתם כראוי' כה"ג אסור למחוק וזה דין חדש שחידש וצ"ע, ולפענ"ד לק"מ כיון שאין הסופר נאמן לנו שלא כתב האזכרות לשמה דחזקה דפועל עושה פעולתו בשלימות כראוי' כמ"ש הר"ן אלא לעצמו הנוגע לשכר פעולתו דאדם נאמן על עצמו בדבר הנוגע לממון כאלו מוחל על ממונו, אבל הנוגע לענין איסור אינו נאמן דאמרינן וודאי שקר בימינו, ולא מיבעי' דאסור לאחר למחוק האזכרות בשביל עדותו, אפילו הוא עצמו אין מניחין לו למחוק משום חזקה דוודאי כתבה כראוי' וא"נ להפסיד ס"ת, וקוראים בו לצאת ידי חובתו ואפי' בפ' זכור דקריאתה מדאורייתא, ואם הוא יכול לצאת בקריאה בס"ת זה יש לעיין דהו"ל כאלו שוויא לנפשי' חתיכה דאיסורא ואפילו במקום עידים מכחישין אותו נשאר באיסור כ"ש כשדבריו נגד חזקה ולדבריו ס"ת פסול הוא, ואפילו חוזר מדבריו ל"מ חוץ באמתלא כנ"ל אבל לקולא שנהי' מניחין אותו למחוק האזכרות נ"ל פשוט דאינו נאמן לעצמו להקל וכי כן לק"מ קושית מעלתו ני' ותמוה לי שנתלבטו גאוני קמאי בקושיא זו כ' הפשוט כמ"ש

ומ"ש מע"כ תלמידי נ"י דשם שנכתב בקדושה אסור להעביר עליו קולמס דהו"ל כמוחק וציין על ש"ך סי' רע"ז שם לא נזכר מזה כלום, ולא אמר אדם דבר זה מעולם בשביל שמוסיף דיו יהי' כמוחק התחתון ועיין גיטין דף י"ט ע"א דיו ע"ג סקרא חייב שתיים משום מוחק התחתון סקרא ועכשיו דיו, ודיו ע"ג דיו וסקרא ע"ג סקרא פטור, הרי מפורש דפטור דליכא משום מוחק התחתון והה"נ לענין מחיקת השם דלאו מחיקה הוא וילפינן זה מזה לענין כתב ע"ג כתב בגט ובשבת וס"ת, ועיין נוב"י תנינא חלק יו"ד סי' קפ"א, ובזה אתן קנלי למילין, יאר ד' עינינו בתורתו, הכ"ד חפץ בהצלחתו אה"נ דש"ת, פה פ"ב כאור בקר ליום שהוכפל בו כי טוב ג' מרחשון תרי"ז לפ"ק

הק' אברהם שמואל בנימין בה"ג מהרמ"ס זצ"ל: תשובה קלב

שלום וכ"ט לתלמידי חביב נפשי הרב הגדול המופלג חרוץ ובקי בהלכה אשריו שלו ככה כש"ת מהו' אברהם פאפער ני' בשבת תחכמוני בקהל טאב יע"א

גי"ה קבלתי והיום שמתי עין עיונו על דבריו דקיי"ל ביו"ד סי' רפ"ד שני תיבות כותבים אבל שלשה אין כותבים בלי שרטוט ומסופק פר"מ נ"י אם מותר לכתוב ב' תיבות בלא שרטוט ותיבה השלישית בשרטוט דהא באופן זה לא כתב ג' תיבות בלא שרטוט, או דלמא דווקא כשאין כותב רק שני תיבות לבד אז מותר בלי שרטוט אבל כל שכותב ג' תיבות צריך לשרטט כולם אלו דבריך בקיצור

ואחר עיון קצת נראה לי ראי' להתיר לכתוב שני תיבות בלי שרטוט אם כותב בשרטוט השלישית, דיש לדקדק בלשון רבי יצחק וברייתא גיטין דף ו' ע"ב ר"י אומר שנים כותבים שלשה אין כותבים ובברייתא תנא שלשה כותבים ד' אין כותבים ויש לדקדק כיון דאסורא קמ"ל למה אמר ר"י שנים כותבים ולמה נקט הברייתא שלשה כותבים לא הו"ל לר"י רק לומר שלשה אין כותבים או בברייתא ד' אין כותבים ממילא נשמע פחות מג' לר"י או פחות מד' לברייתא כותבים, ונ"ל דקמ"ל טובא שנים כותבים לעולם אפילו כותב ג' תיבות ושני מנייהו כותבים בלא שרטוט, אבל אם היה אומר רק שלשה אין כותבים בלי שרטוט הו"א דבעי שרטוט בכל תיבה קמ"ל שנים לעולם כותבים בלי שרטוט אפילו רוצה לכתוב שלשה תיבות יחד, וכן מדייק שלשה אין כותבין משמע דווקא שלשה אבל שלישי היינו תיבה שלישית כותבים כל ששנים משורטטים ודווקא שלשה תיבות אין כותבים וכן כוונת הברייתא כנ"ל

אלא דקשיא לי לפ"ז הא דטרחו תוס' וראשונים ליישב מהא דתפלין לא בעי שרטוט והא אסור לכתוב בלא שרטוט וחדשו לנו חדשות מכח קושיא זו דכל ששרטט שורה ראשונה מותר לכתוב שורות האחרות שתחת הראשונה בלי שישרטט אותם ואם מותר לכתוב ב' תיבות בלי שרטוט אם משרטט השלישית יש לתרץ כהאי גוונא דבתפילין כה"ג מותר משא"כ במזוזה בעי שרטוט כל התיבות ומוכח דלא סבירא להו כמ"ש, ופשיטא להו דאפילו ב' תיבות ואפי' אחד אסור בלי שרטוט כל שכותב שלשה תיבות יחד

ויש לדחות דמשו"ה לא תירצו דבתפילין אפשר בכל שני תיבות בלי שרטוט והשלישית בשרטוט, משום דתיקשי עדיין מש"ס מנחות פ' הקומץ דף ל"ב ע"ב דמקשה והא תפילין לא בעי שרטוט, וכתבו התוס' מזה נראה שלא הי' רגילים לשרטט דכל המחמיר נקרא הדיוט, וזה א"ש לפמ"ש תוס' דבשורה אחת למעלה סגי א"כ המשרטט יותר נקרא הדיוט אבל אם אי אפשר לכתוב בלי שרטוט תיבה שלישית בוודאי מאן דמשרטט כולו לא נקרא הדיוט דלאו משום חומרא עושה כן אלא משום דאית בי' טרחא יתירה לשרטט כל תיבה השלישית ולהניח מקום שני תיבות המוקדמים פנוי בלי שירטוט ובוודאי אם הדין כן הוא הי' כל הסופרים משרטטים כל השורות ורגילים לעשות כן ולק"מ קושית ש"ס ולכן הוצרך לתרץ דבשורה אחד סגי ומי שמטריח עצמו ומשרטט כל השורות האחרונות ומחמיר על עצמו בזה נקרא הדיוט, הגם דבקושיא ובתירו' לא הביאו סוגיא דמנחות מ"מ ידעו מסוגיא זו ושם נאמר תפילין א"צ שרטוט ולמה להו לתרץ על זה דאפשר בכותב שני תיבות בלא שרטוט, ולחזור ולהקשות ממנחות לכן תירצו מיד האמת דבשורה אחד סגי וא"ש

ועיין כסף משנה ה' ס"ת שכתב דאפשר בתפילין כשכותב שני שני תיבות בשורה, מדלא מתרץ דאפשר כה"ג שכותב ב' בלי שרטוט והשלישית בשרטוט ש"מ דס"ל דגם זה אסור, ולכ"מ אין לומר משום סוגיא דמנחות לא תי' כן חדא דלא הזכיר מסוגיא דמנחות ועוד גם לפי תירוצו קשה מסוגיא דמנחות דוודאי לא שכיח מי שיכתוב תפילין שורה של ב' או ג' תיבו' ולק"מ קושית ש"ס ולא בא הכ"מ רק לתרץ הלכה דתפילין לא בעי שרטוט דאפשר דכותב שורה של ב' ב' תיבות, ומדלא כתב במשרטט תיבה השלישית נראה קצת די"ל