כתב סופר יורה דעה קצו

ולפי דברינו יש להכריע כראב"י דהא ר"י ג"כ כוותי' ס"ל ורב אמי למסקנא י"ל ג"כ כוותי' סבירא ליה כמ"ש, ועכ"פ הא איכא ר"י וראב"י תרתי לגבי חדא ר"ח דחולק והלכה כרבים והרמב"ם דפסק כר"ח וכתב הרשב"א טעמו משום דבשבת לא מביא ש"ס רק דר"ח משמע דעיקר כוותי', ונ"ל לרמב"ם לשיטתו ליכא ראיי' דר"י ס"ל כראב"י דלרמב"ם א"א לומר טעמא דר"י דס"ל דאפשר בהעברת קולמס וזהו פי' ר"ח שברשב"א דמפרש הא דקאמר טעי בדר"י היינו דלא יפסיד כלל דהוא יעביר בקולמס וכ"כ רשב"א דר"י ס"ל דמהני מעביר בקולמס לפי פי' ר"ח דל"ל לחלק בין הפסד מעט למרובה, אבל הרמב"ם בהלכות תפילין פ"א הלכה י"ח מפרש כרש"י טעה בדר"י שלא יפסיד רק האזכרות, וצ"ל על כרחך דר"י ס"ל דלא בעי אזכרות לשמה רק לכתחילה כמ"ש הרשב"א שם בחד תירוץ, ולא מוכח דר"י כראב"י ס"ל כמובן, ופסק כסתמא דש"ס שבת, ור"ח ורשב"א דמספקא להו לדינא משום דרשב"א נדחק ולא נכנס לחלק כמ"ש והוצרך לומר דס"ל לר"י כפ"י, והמחבר בא"ע סי' קל"א כ' סתם שיטת הרמב"ם ומביא שיטת ר"ח ורשב"א בשם י"א נראה דס"ל לעיקר כרמב"ם ולשיטתו אזיל דס"ל ביו"ד סימן רפ"ב כרש"י ורמב"ם לחלק בין הפסד מעט למרובה הקצרתי וע"ש

נחזור לדברינו דבארנו דלא אמרי רבנן דאינו מן המובחר רק היכא דהתכווין לכתוב לשם אדם לפ"ז נדון שלנו שלא כתב לשם אדם רק כתב סתם אל ולא התכווין לשם הקודש אפשר בכה"ג גם חכמים מודים דאין בזה שלא מן המובחר, אלא הא הרשב"א לא נחית לחלק בכך מדנדחק דר"י כר"י סבירא לי', אבל נ"ל ברור דלא פסלו רבנן משום מנומר ולא פליגו עם ר"י אם שם אחד מחזי כמנומר או לא אלא טעמיי' שאינו מן המובחר לכתוב השם על דרך זה שמתחילה הי' שלא לשמה ועכשיו ע"י מחשבתו ואין היכר כלל שעשה בו מעשה כתיבה שיהי' השם נכתב, וע"י מחשבתו משוה לי' מעשה אין זה מן המובחר, וא"ש דנקיט פלוגתא ורבנן במתכווין לכתוב יהוד' אפילו בכה"ג דאיכא סברא יותר דאינו מן המובחר מ"מ מכשיר ר"י, ואיכא נ"מ בין אם טעמא דרבנן משום דמתחזי כמנומר או משום שאינו כבודו של שם שיהי' נכתב ע"ד זה כמ"ש, היכא דכתב השם בקדושה להעבירו עליו בקולמס תלוי בשני הטעמי' ואי משום מנומר איכא ואי משום שאין זה כבודו של שם לא שייך היכא שכבר נכתב בקדושה

ויש לי ראי' מהימנא על זה ממ"ש הטור ביו"ד סי' רע"ו וז"ל אם יש דבוק באותיות השם יש לו לגררו וא"צ אח"כ להעביר בקולמס, ועיין בב"י שם דמשום הדבוק לא נתבטל קדושתו, וצ"ע מ"ש הטור דאין צריך משמע דאם רוצה יוכל להעביר ואין מזיק הא כשמעביר בקולמס נפסל משום מנומר אלא על כרחך דמשום מנומר לא נפסל ע"י העברת קולמס בשם אחד אלא מפני שאין כבודו של שם ודווקא כשנכתב תחלה שלא לשמה, אבל כאן שנכתב לשמה כשרוצה להעביר בקולמס לא הפסיד, ואם הי' צריך מפני שהי' נפסל ע"י דבוק ג"כ לא היה מזיק ע"י העברת קולמס כיון שהי' נכתב לשמה ודביקת' הוא דפסלו והו"א דצריך להעביר בקולמס שנית ואין בזה שאינו מן המובחר לכתוב עד"ז דהא מתחלה כתב בקדושה, קמ"ל דאין צריך כלל דלא נגרע מקדושה מידי וזו ראיי' מהימנא מוכרחת לדברינו

ומתוך דברינו הי' נ"ל בנדון שלנו לתקנו ע"י העברת קולמס על תיבת אל דמה שנוגע לענין כתב ע"ג כתב שהוא דאורייתא הו"ל ספק ספיקא שמא כתבו וקדשו כבר ואת"ל שלא קדשו דילמא הלכה כראב"י דס"ל לרבנן דהוי כתב, וליכא רק משום שאינו מן המובחר וכבר כתבנו שאין זה רק מדרבנן ולכה"פ שיהי' פסול בדיעבד מדרבנן הוא ולמ"ש דאם כתבו בקדושה תחילה מותר להעביר קולמס ולהך צד שמא נתקדש מותר להעביר עליו קולמוס הו"ל ספק דרבנן ואזלינן לקולא, ועיין זה בד"מ סי' פ"ג בציר דגים טמאים ובש"ך שם כעין זה, כן הי' נ"ל, ואחר שובי נחמתי מכמה טעמים, חדא כיון דהמחבר בא"ע סי' קל"א כ' בסתמא דהגט בטל ודיעה שניי' רשב"א ור"ח בשם יש אומרים ובכל מקום שכתב עד"ז העיקר כדיעה ראשונה אין לנו לעשות ס"ס מזה, ועיין פמ"ג יו"ד סי' צ"ח דאין לעשות ס"ס דילמא טעם כעיקר לאו דאורייתא הגם שיש הרבה מן הראשונים דהכי ס"ל כיון דמחבר פוסק דטע"כ דאורייתא, ואפשר יש לחלק כיון דמביא המחבר יש אומרים מסתמא כוונתו ורצונו לחוש להי"א ולא ברירא לי' כ"כ לוודאי כדיעה ראשונה וחש להחמיר לכן אפשר יש לצרף דעה שניי' זו לס"ס וצריך אצלי תלמוד, ועוד יש לפקפק דאין לעשות ספק ספיקא בידים עיין מג"א רסי' תס"ז בסם מהרי"ט, ועוד הא נולד ספק אחד תחילה קודם שהעביר בקולמס וספק שני נולד אחר שהעביר קולמס ולא מצטרף ספק השני להקל ועיין סי' ק"י ובמג"א סימן תל"ט סק"ג, וגם ענין ספק דרבנן שכתבתי לא נ"ל נכון כיון שנולד הספק בדאורייתא ונתגלגל אח"כ ונעשה דרבנן לא אמרינן בזה ספק דרבנן להקל עיין ד"מ סי' נ"ז ובש"ך סי' ס"ו ס"ק יו"ד ופר"ח סי' ק"י ובמל"מ ה' בכורי' בפ"ד

וכאשר בינותי בספרים וחפשתי חפש מחופש אולי אמצא נדון כזה או כיוצא בו, מצאתי ראיתי שאהבה נפשי כי כבר נשאלה שאלה זו ממש וכבר הורה בה זקן קדושת זקיני מ"ו מאוה"ג מוה' עקיבא איגר זצ"ל בספרו אשר בשם תשובת ר' ע"א יכונה ושם בסי' ע' כ' לאמור כי הי' נ"ל להתיר ומכח ספק ספיקא ומשום דאינו מן המובחר אפשר דהוא רק לכתחילה ואפילו דיעבד אינו אלא מדרבנן וספיקו להקל, וחזר בו דמשום שאינו מן המובחר גם אם קדשו תחילה נפסל ע"י העברת קולמס משום מנומר אלו דברי קדשו זצ"ל

והנה דברי קדשו נפלאו ממנו לא זכיתי לעמוד על דעתו מ"ש לענין ספק ספיקא כבר כתבנו בטולו מכמה טעמים ומ"ש כמסתפק אם פסול בדיעבד משום שאינו מן המובחר ומביא ראי' מש"ס סוכה י"א, כבר הראנו דאיכא פלוגתא בזה בין רש"י לתוס', ואנן הוכחנו דתוס' מודה הכא דפסול בדיעבד, ומ"ש גם אם בדיעבד פסול הו"ל ספק דרבנן ולקולא, גם כן לא אתי שפיר כמ"ש, ומה שמביא ממג"א סוף סי' ל"ג הכוונה דהוי כעין ס"ס, נ"ל דמג"א סמך דלעיקר דליכא פסול ע"י נכרי כרוב שיטות דס"ל הכי ולחומרא מחמירינן לכן צירף שיטת ר"ח ורשב"א דאפשר הלכה כראב"י הגם דמחבר נקיט לעיקר כרמב"ם כיון דרוב הפוסקים בזה ס"ל דכשר השחרות לכן עי"ז סמך המג"א לצרף שיטת ר"ח ורשב"א אבל בנדון דידן דליכא שום קולא רק מכח ספק ספיקא גרידא לזה ליכא ראיי' מן המג"א, ודע מ"ש המג"א שם דלראב"י פסול לרבנן משום מנומר הוא, זה דלא כמ"ש דלחכמים ליכא בשם אחד משום מנומר, וראיי' שלי מן הטור מוכרחת, וגם מהמג"א לא מוכח נגד זה דאשגירת לישנא הוא ולא דק דליכא נפקותא שם דלא בא לומר אלא לראב"י ס"ל לרבנן כתב ע"ג כתב הוי כתב וה"ה כשמשחיר שנית ובין אי טעמא דרבנן לראב"י משום דמחזי כמנומר או משום טעמא דידי כל זה לא שייך בשחרות של עורות

והנה מזקיני מאוה"ג זצ"ל אתבונן למצוא תיקון לס"ת שלפנינו, כי שם כתוב לאמור שמצא תיקון אחר והוא לתלות בין השיטה בין תיבת אל לתיבת שדי ב' תיבות יוסף אל' ולקדש שם אל ההוא אף שגם בזה יש לפקפק אולי כתב הסופר בכוונה אל בקדושה ועתה ע"י תליי' בין השיטו', יוסף אל, יהי' נקרא תיבת אל הראשון בשם אל והוי כמו מחיקה לעשות מן אל אל וסברא זו מוכח מלבוש יו"ד סי' רע"ב הכותב יודא ולא נתן בו ד' יתלה ד' למעלה דלא הי' כוונתו לכתוב השם משמע דאם הי' כוונתו לכתוב השם אסור לתלות הד' למעלה דעל ידי דקוראים התיבה יודא הוי כמוחק השם (וכן כ' בספר בני יונה) ונרא' שכן הבין האלי' רבה באו"ח סי' קמ"ב ס"ג מ"מ נראה דאין סברא זו מוכרחת דנרא' מתשוב' עה"ג סי' צ"ה ותשוב' ב"ח סי' קי"ג דס"ל דאין בזה מחיקה רק במוחק בידים, וגם הלבוש לא ס"ל דהוי מחיקה מדאורייתא כיון שאינו עושה מעשה מחיקה בידים אלא מדרבנן, ובנדון שלנו דליכא אלא ספק שמא קדש הסופר תיב' אל ספק דרבנן להקל אלו דבריו זצ"ל

והנה מ"ש דאין סברת הלבוש מוכרחת אני בעניי מצאתי דינו של הלבוש מפורש הוא במס' סופרים פ"ה הלכה י' בלשון זה עצמו הכותב יהודא וכו' ועוד שם סוף הלכה הי' צריך לכתוב יהוד' ונתכווין לכתוב השם אעפ"י שלא כתב בו ד' מעכבה וכותב יהוד' אחר הרי דברי הלבוש מפורש יוצא ממס' סופרים וצ"ע למה לא כתב המחבר דין זה דמס' סופרים, באם נתכווין לכתוב השם שאסור לתלות הד' וכדדייק בלשון המחבר והוא מרבינו שמחה דמביא הב"י וז"ל הי' כותב יודא ולא נתן בו דל"ת וכו' שינה בלשון זה דהו"ל לומר הי' רוצה או צריך לכתוב יהוד' ולא נתן בו דל"ת, והא הכותב לא כתב יהוד' כיון שלא נתן בו ד' ולמה נקט המחבר כותב יהוד' אלא אי הוה נקיט הי' רוצה או צריך וכו' הו"א אפילו מכוון לכתוב השם, לכן נקיט הי' כותב בשעת כתיבה מכוון לכתוב יודא וסבור הוא שכותב יודא כנ"ל והוא דיוק נכון, ואפשר ע"ז סמך המחבר שלא העתיק דין זה של מס' סופרי' ועדיין צ"ע

ואפשר דס"ל למחבר דליכא זה משום מחיקה הגם שנשתנה ע"י הטלת ד' אין זה מחיקה אלא גרמא בעלמא למחוק את השם דמותר דכתיב לא תעשון כן ועיין שבת דף ק"כ ע"ב דבין רבנן בין ר"י ס"ל דגרמא מותר ועיין רמב"ם ה' יסודי תורה פ"ו הלכה ו', ומ"ס דאוסר הכא דהתכווין לכתוב השם משום דס"ל גרם מחיקה אסור כדס"ד דש"ס שם דרבנן ס"ל גרם מחיקה אסור ולפי דקיי"ל דגרם מחיקה מותר ליתא לדינא של מ"ס הנ"ל כנ"ל

והלבוש נראה דס"ל לחלק דהתם כשיורד למים ושם כתוב על ידו אינו עושה שום מעשה בשם עצמו אלא שיורד למים וממילא נמחק ע"י המים, אבל כשכותב ד' ועי"ז נשתנה השם ונקרא יהוד' הו"ל מעשה בידים דע"י שכותב ד' משנה השם ליהוד' והו"ל כאלו מוחק השם בידים ועיין רא"ש ביצה פ"ב כ"ב ע"א דמחלק לענין גרם כבוי כשעושה מעשה בנר עצמו הגם דכיבוי באת